ביאור:בבלי שבת דף סח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה

אב מלאכה* ומלאכה [1];

העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת - אינו חייב אלא חטאת אחת.

[2]

גמרא:

מאי טעמא תנא כלל גדול? אילימא משום דקבעי למיתני 'עוד כלל אחר' [3] תנא כלל גדול [4], וגבי שביעית [5] נמי משום דקבעי למיתני עוד כלל אחר [שם, משנה ב] תנא כלל גדול - והא גבי מעשר דקתני [6] כלל אחר ולא תני 'כלל גדול'?

אמר רבי יוסי בר אבין: שבת ושביעית, דאית בהו אבות ותולדות [7] - תנא 'גדול'; מעשר, דלית בה אבות ותולדות - לא תנא 'כלל גדול';

ולבר קפרא דתני [8] כלל גדול במעשר - מאי אבות ומאי תולדות איכא?

אלא לאו היינו טעמא [9]: [10] גדול עונשו של שבת יותר משל שביעית: דאילו שבת איתא בין בתלוש בין במחובר [11], ואילו שביעית בתלוש [12] ליתא, במחובר [13] איתא; וגדול עונשה של שביעית יותר מן המעשר: דאילו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל בהמה [14], ואילו מעשר במאכל אדם איתא במאכל בהמה ליתא [15]! ולבר קפרא דתני כלל גדול במעשר - גדול עונשו של מעשר יותר משל פיאה: דאילו מעשר איתא בתאנה וירק [16], ואילו פיאה ליתא בתאנה וירק, דתנן [פאה פ"א מ"ד]: כלל אמרו בפיאה: כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום [17] - חייב בפיאה; אוכל - למעוטי ספיחי סטיס [18] וקוצה [19] [20] ונשמר - למעוטי הפקר, וגידולו מן הארץ - למעוטי כמיהין ופטריות, ולקיטתו כאחת - למעוטי תאנה, ומכניסו לקיום - למעוטי ירק [21]; ואילו גבי מעשר תנן 'כלל אמרו במעשר: כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ חייב במעשר', ואילו 'לקיטתו כאחת' ו'מכניסו לקיום' לא תנן [22].

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: מתניתין [23] - בתינוק שנשבה לבין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים [24], אבל הכיר ולבסוף שכח [25]חייב על כל שבת ושבת.

תנן: השוכח עיקר שבת - לאו מכלל דהויא ליה ידיעה מעיקרא!?

לא! מאי כל השוכח עיקר שבת? דהיתה שכוח ממנו עיקרה של שבת [26], אבל הכיר ולבסוף שכח מאי? - חייב על כל שבת ושבת. אדתני היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת ליתני 'הכיר ולבסוף שכח' [27], וכל שכן הא [28]?

מאי היודע עיקר שבת? - מי שהיה יודע עיקרה של שבת ושכחה.


עמוד ב

אבל לא שכחה [29] מאי? - חייב על כל מלאכה ומלאכה [30]? אדתני היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה, ליתני 'היודע עיקר שבת [31]' [32] וכל שכן הא [33]!? אלא מתניתין כשהכיר ולבסוף שכח [34], ודרב ושמואל נמי כהכיר ולבסוף שכח דמי, והכי איתמר: רב ושמואל דאמרי תרוייהו אפילו תינוק שנשבה בין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים - כהכיר ולבסוף שכח דמי וחייב.

ורבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו: דוקא הכיר ולבסוף שכח, אבל תינוק שנשבה בין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים – פטור [35].

מיתיבי: 'כלל גדול אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא אחת; כיצד? - תינוק שנשבה לבין הנכרים וגר שנתגייר בין הנכרים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת, וחייב על הדם [36] אחת, [37] ועל החלב אחת, ועל עבודה זרה אחת;

ומונבז פוטר; וכך היה מונבז דן לפני רבי עקיבא: הואיל ומזיד קרוי 'חוטא' [38] ושוגג קרוי 'חוטא', מה מזיד שהיתה לו ידיעה - אף שוגג שהיתה לו ידיעה!

אמר לו רבי עקיבא: הריני מוסיף על דבריך [39]: אי מה מזיד שהיתה הידיעה בשעת מעשה - אף שוגג שהיתה לו ידיעה בשעת מעשה [40].

אמר לו: הן, וכל שכן שהוספת [41]! [42]

אמר לו: לדבריך אין זה קרוי 'שוגג' אלא 'מזיד’’; קתני מיהא [43] 'כיצד? – תינוק [44]'; בשלמא לרב ושמואל ניחא [45], אלא לרבי יוחנן ולרבי שמעון בן לקיש קשיא?

אמרי לך רבי יוחנן וריש לקיש: לא! מי איכא מונבז דפטר? אנן דאמרינן כמונבז!

מאי טעמא דמונבז [46]?

דכתיב (במדבר טו כט) [האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם] תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה וסמיך ליה (במדבר טו ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה [מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה] הקיש שוגג למזיד [47]: מה מזיד שהיתה לו ידיעה - אף שוגג שהיתה לו ידיעה;

ורבנן, האי 'תורה אחת' מאי עבדי ליה?

מיבעי להו [48] לכדמקרי ליה רבי יהושע בן לוי לבריה: [49] (במדבר טו כט) [האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם] תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, וכתיב

הערות[עריכה]

  1. ^ חטאת אחת, ואף על פי שחזר וכפלה בכמה שבתות - כולה חדא שגגה היא, דהא לא נודע לו בינתים; ולענין שגגת שבת - הוא דאיכא למימר ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק, אבל לענין שגגת מלאכות - לא אמרו הכי: דמשום הפסק ימים אין לו לדעת אלא אם כן ישב ועסק לפני חכמים בהלכות שבת! ומיהו בחטאת אחת לא מיפטר על כל שבת, דשגגה לאו בשבת הויא אלא במלאכות, ושגגות טובא הוו לשבת אחת; ובגמרא (שבת דף ע.) יליף: פעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת, ופעמים שאינו חייב אלא אחת על כל שבת; ומסתברא דחיובא בזדון שבת ושגגת מלאכות דאיכא שגגות טובא, ופטורא בשגגת שבת וזדון מלאכות, דחדא שגגה היא
  2. ^ *'אב מלאכה' דנקט - לאו למעוטי תולדות, דהוא הדין לתולדות, ובלבד שיהו תולדות דשני אבות, אלא למעוטי היכא דהוו שני תולדות דאב אחד, או אב ותולדה שלו, דאינו חייב אלא אחת, כדקתני סיפא: העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת - שתי תולדות של אב אחד – אינו חייב אלא חטאת אחת, דהרי הוא כעושה וחוזר ועושה בהעלם אחד, ואין חילוק חטאות בהעלם אחד אלא בגופי עבירה שאינן דומין, או בחילוק שבתות לענין שגגת שבת.
  3. ^ לקמן בפירקין (משנה ג, שבת עה,ב) ולא כלל בו אלא שני דברים: כל הכשר להצניע וכל שאינו כשר להצניע, וכאן כלל יותר, ומשום הכי
  4. ^ קרי להו 'גדול'
  5. ^ בפרק שביעי משנה א
  6. ^ בפרק קמא דמסכת מעשרות, משנה א
  7. ^ ארבעים חסר אחת שהוצרכו למשכן, ותולדות הדומות לכל אחת הויא תולדות דידיה; אבות דשביעית - זריעה וקצירה וזמירה ובצירה דכתיבן, תולדות - שאר עבודות שבשדה וכרם, כדאמרינן במועד קטן בפרק קמא (ג, א)
  8. ^ בתוספתא דידיה
  9. ^ משום אבות ותולדות
  10. ^ אלא דבר שנאמר בו כלל, ועונשו גדול מדבר אחר שנאמר בו כלל - תני ביה כלל גדול:
  11. ^ שבת איתא לאיסור דידה בין בדבר שהיה תלוש מבעוד יום, כגון טוחן ולש, בין בדבר שמחובר משקדש היום
  12. ^ בדבר שהיה תלוש לפני שביעית
  13. ^ בדבר שהיה מחובר משקדשה שביעית
  14. ^ דכתיב ולבהמתך ולחיה [אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל] (ויקרא כה ז)
  15. '^ דמדאורייתא דגן תירוש ויצהר כתיב (דברים יב יז), ורבנן תקון פירות האילן וירק דמאכל אדם, כדקתני [מעשרות פ"א מ"א] כל שהוא אוכל כו'
  16. ^ מדרבנן
  17. ^ כל שהוא אוכל כו' - דגבי פיאה - קציר כתיב (ויקרא יט ט: ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר): מה קציר מיוחד שיש בו כל אלו
  18. ^ ווישד"א [איסטיס]
  19. ^ וורנצ"א, [פואה]
  20. ^ שעומדים לצבע, להכי נקט ספיחים - דאין דרך ללוקטן בשנה שנזרעים אלא לסוף ארבע וחמש שנים, שהשרשין מתפשטין בארץ ומשביחין, ושורש שלהן עיקר, והא דנקט הני ולא נקט שאר מינים שאינן ראוין לאכילה - משום דאיידי דגבי שביעית תני להו, דיש להן שביעית - נקט הכא דבפיאה ומעשר ליתנהו, לשון רבינו הלוי
  21. ^ כגון לפת וקפלוטות
  22. ^ דכי תקון רבנן אדידהו - לא פלוג בפירות האילן ובירק בין מין למין
  23. ^ דפטר בחד חטאת
  24. ^ ולא ידע שבת מעולם
  25. ^ הוה ליה כשוכח שהיום שבת, ויודע עיקר שבת, ו
  26. ^ מעולם
  27. ^ דחייב, ואף על גב דליכא למימר ימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק
  28. ^ דאיכא למימר שימים שבינתים הוויין ליה ידיעה לחלק
  29. ^ לעיקר שבת, אלא ששכח שהיום שבת
  30. ^ דעל כרחך אי הוה סבירא ליה דאינו חייב אלא אחת לכל שבת ושבת - הוה ליה למיכרך ולמיתני הכי: 'מי שידע עיקר שבת ושכחה, וכן היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - חייב על כל שבת ושבת'
  31. ^ דהוה שגגת שבת וזדון מלאכות הרבה - חייב על כל מלאכה
  32. ^ אף על גב דבכל שבת ליכא אלא חדא שגגה
  33. ^ וכל שכן שגגת מלאכות וזדון שבת, דאיכא שגגות הרבה
  34. ^ ומתניתין איצטריך למינקט הכיר ולבסוף שכח, דלא תימא 'חייב על כל שבת ושבת'
  35. ^ דקסברי רבי יוחנן וריש לקיש: אומר מותר - אנוס הוא, ולא שגגה היא
  36. ^ שאכל כל ימיו
  37. ^ וכן על כל דבר כרת שבתורה [כגון:]
  38. ^ דכתיב בשבועת העדות נפש כי תחטא ושמעה (ויקרא ה א) ולא כתיב ביה 'ונעלם'
  39. ^ כלומר: אם כך באת לדרוש גזירה שוה ללמד שוגג ממזיד - בא ואוסיף גם אני על דבריך עוד, ובה תראה אם יעמדו דבריך
  40. ^ תחייבהו גם בזו חטאת
  41. ^ שהוספת על דברי, והרי אתה מסייעני, וגם בזו אני אומר שהוא חייב
  42. ^ ולקמן מפרש במאי שגג.
  43. ^ רישא
  44. ^ שנשבה לבין הנכרים חייב
  45. ^ דאינהו נמי מחייבי, ואיכא לאוקמי דהוא הדין להכיר ולבסוף שכח כי מתניתין, וברייתא דקתני 'תינוק' - היא גופא איצטריך לאשמעינן פלוגתא דמונבז ורבנן
  46. ^ אבנין אב ודאי לא סמיך למיעבד שוגג דומיא דמזיד, דהאי שוגג חילוף דמזיד, וליכא לדמויינהו: דהאי חייב והאי פטור
  47. ^ שוגג לענין חטאת, למזיד לענין כרת, ואף על גב דלא דמי - על כרחך הקישן הכתוב
  48. ^ הך הקישא
  49. ^ גבי קרבן עבודה זרה כתיב, בפרשת 'שלח לך אנשים'