ביאור:בבלי שבת דף טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

שלמה גזר לקדשים, ואתו אינהו וגזור אף לתרומה.

גופא אמר רב יהודה אמר שמואל: שמונה עשרה גזרו ובשמונה עשרה נחלקו.

והתניא הושוו [1]?

בו ביום נחלקו, ולמחר הושוו.

גופא אמר רב הונא: בשלשה מקומות נחלקו שמאי והלל: [עדויות פ"א מ"ב] 'שמאי אומר מקב חלה, והלל אומר מקביים, וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא קב ומחצה חייב בחלה [2]; משהגדילו המדות [3] – אמרו: חמשת רבעים קמח חייבין בחלה [4]; רבי יוסי אומר: חמשה פטורין, חמשה ועוד – חייבין [5]'.

צצצ

ואידך [מחלוקת שמאי והלל]: [עדויות פ"א מ"ג] 'הלל אומר: מלא הין [6] מים שאובים פוסלים את המקוה [7], שחייב אדם לומר בלשון רבו [8]; שמאי אומר: תשעה קבין; וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, עד שבאו שני גרדיים משער האשפה שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון ששלשה לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם.' [9].

ואידך [מחלוקת שמאי והלל]: [עדויות פ"א מ"א; נדה פ"א מ"א] 'שמאי אומר: כל הנשים [10] - דיין שעתן [11]; והלל אומר: מפקידה לפקידה [12], ואפילו לימים הרבה [13]; וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא: מעת לעת ממעט על יד מפקידה לפקידה [14], ומפקידה לפקידה ממעט על יד מעת לעת [15].'

ותו ליכא? והאיכא! [חגיגה פ"ב מ"ב]: הלל אומר לסמוך ושמאי אומר שלא לסמוך [16]!?

כי קאמר רב הונא - היכא דליכא פלוגתא דרבוותא בהדייהו [17].

והאיכא: 'הבוצר לגת [18]: שמאי אומר הוכשר [19], והלל אומר לא הוכשר [20]'!?

בר מיניה, דההיא דהתם קא שתיק ליה הלל לשמאי [21].

יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית:

והא רבנן דשמנים שנה גזור, דאמר רב כהנא: כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי - שלחו לו: רבנו, אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת <לנו> משום אביך?

שלח להם: כך אמר אבא: מאה ושמונים שנה עד שלא חרב הבית פשטה [22] מלכות הרשעה [23] על ישראל; שמונים שנה עד שלא חרב הבית - גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית; ארבעים שנה עד שלא חרב הבית - גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות; למאי הילכתא? אמר רבי יצחק בר אבדימי: לומר שלא דנו דיני קנסות.

דיני קנסות סלקא דעתא?

אלא אימא 'שלא דנו דיני נפשות'.

וכי תימא בשמונים שנה נמי אינהו הוו והתניא: 'הלל ושמעון [24], גמליאל [25] ושמעון [26] נהגו נשיאותן בפני הבית [27] מאה שנה [28]', ואילו יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן הוו קדמי טובא [29]!?


עמוד ב

אלא אתו אינהו [30] גזור אגושא [31] לשרוף ואאוירא ולא כלום, ואתו רבנן דשמונים שנה גזור אאוירא לתלות [32].

למימרא דחדא גזירתא הוה לשריפה? והאמר אילפא: 'ידים תחלת גזירתן לשריפה'; ידים הוא דתחלת גזירתן לשריפה, הא מידי אחרינא לא!?

אלא אתו אינהו גזור אגושא לתלות ואאוירא ולא כלום, ואתו רבנן דשמונים שנה גזור אגושא לשרוף ואאוירא לתלות.

ואכתי [33] באושא גזור, דתנן [טהרות פ"ד מ"ה]: 'על ששה ספקות שורפין את התרומה: על ספק בית הפרס [34], ועל ספק עפר הבא מארץ העמים [35], ועל ספק בגדי עם הארץ [36], ועל ספק כלים הנמצאין [37], ועל ספק הרוקין [38], ועל ספק מי רגלי אדם [39] שכנגד מי רגלי בהמה [40], על ודאי מגען וספק טומאתן [41] - שורפין את התרומה [42]; רבי יוסי אומר: אף על ספק מגען ברשות היחיד שורפין, וחכמים אומרים: ברשות היחיד תולין, ברשות הרבים - טהורין'[43], ואמר עולא: אלו ששה ספיקות - באושא התקינו [44]!

אלא אתו אינהו גזור אגושא לתלות ואאוירא ולא כלום, ואתו רבנן דשמונים שנה גזור אידי ואידי לתלות, ואתו באושא גזור אגושא לשרוף ואאוירא כדקאי קאי.

כלי זכוכית - מאי טעמא גזור בהו רבנן טומאה?

אמר רבי יוחנן אמר ריש לקיש: הואיל ותחלת ברייתן מן החול - שוינהו רבנן ככלי חרס.

אלא מעתה לא תהא להן טהרה במקוה, אלמה תנן [מקואות פ"ט מ"ה] 'ואלו חוצצין [45] בכלים: הזפת והמור בכלי זכוכית [46]'?

הכא במאי עסקינן? כגון שניקבו [47] והטיף לתוכן אבר [48], ורבי מאיר היא, דאמר 'הכל הולך אחר המעמיד', דתניא: כלי זכוכית שנקבו והטיף לתוכן אבר, אמר רבן שמעון בן גמליאל: רבי מאיר מטמא [49] וחכמים מטהרין.

אלא מעתה [50] -

הערות[עריכה]

  1. ^ שחזרו בהן בית הלל
  2. ^ ירושלמית, שהן שבעה לוגין וביצה וחומש ביצה למדה מדברית, והוא עומר לגלגולת (שמות טז טז) עשירית האיפה (שמות טז לו) שחייב בחלה, כדכתיב עריסותיכם (במדבר טו כא) - כדי עיסת מדבר, והוסיפו שתות בירושלים, נמצא שש מדבריות נכנסות בחמש ירושלמיות; ולוג הנשאר וביצה וחומש ביצה - עולין ללוג ירושלמי: שהלוג מדברי = ששה ביצים, נכנסין בחמשה ביצים גדולים; נמצא הלוג חסר ביצה גדולה! תן ביצה וחומש ביצה תחת ביצה גדולה - שהחומש הוא שתות מלבר נוסף על הביצה, נמצאו ששה ביצים גדולים שהן לוג גדול; הרי הן ששה לוגים ירושלמיים דהן קב ומחצה
  3. ^ היא 'מדת צפורי', שעודפת שתות על ירושלמית; נמצאו הששה לוגין = חמשה
  4. ^ חמשה רבעי לוגין, שהן רביעית הקב
  5. ^ דסבר רבי יוסי מדה מדברית היו ביצים גדולים משלנו; והכי נמי אמר רבי יוסי בעירובין בפרק 'כיצד משתתפין' (דף פג:): כמה שיעור חצי פרס? - שני ביצים שוחקות; והתם מפרש האי 'ועוד': אחד מעשרים בביצה לכל ביצה
  6. ^ י"ב לוג
  7. ^ אם נפלו לתוכן קודם שנשלם; אבל אם נשלם - שוב אינו נפסל ואפילו המשיך לתוכן אחרי כן אלף סאה
  8. ^ כלומר 'הין' אינו לשון משנה אלא לשון תורה, אלא כך שמעה מפי שמעיה ואבטליון; ורבותי מפרשין בלשון משה רבינו; ולבי מגמגם, שהרי בכמה מקומות לא הקפיד על כך
  9. ^ במסכת עדיות מפרש למה הוזכר שם אומנותם ושם מקומם: לומר שלא ימנע אדם עצמו מבית המדרש, שאין לך אומנות פחותה מגרדי: שאין מעמידין ממנו לא כהן גדול ולא מלך, כדאמרינן בקדושין (דף פב.), ואין שער בירושלים פחות משער האשפות, והכריעו בעדותן כל חכמי ישראל
  10. ^ הרואות דם
  11. ^ לטמא טהרות משעת ראייתן ואילך
  12. ^ למפרע
  13. ^ בדקה היום ומצאתה טהורה, ובדקה לסוף שבוע ומצאתה טמאה - חוששין למגעה מבדיקה ראשונה ואילך, שמא עם סילוק ידיה ראתה
  14. ^ ממעט אחריו
  15. ^ שני זמנים הוזכרו בה למפרע, להלך אחר הקל שבהן: אם מפקידה לפקידה יתר על מעת לעת - הלך אחר מעת לעת, ואם מעת לעת יתר על מפקידה לפקידה - הלך אחר הפקידה
  16. ^ פלוגתא היא דבית שמאי ובית הלל גבי מביאין נדרים ונדבות וסומכין ביום טוב
  17. ^ שלש מקומות שאמר רב הונא לא נחלקו בהן רבותיהן הראשונים, אבל סמיכה - כל האבות בית דין והנשיאים מיוסי בן יועזר עד הלל נחלקו בה [במסכת חגיגה]
  18. ^ הבוצר ענבים לדורכן בגת*
  19. ^ ביין הנדלף מהן על גביהן, ואף על גב דאזיל לאיבוד לארץ: ששותת מן הסלים - גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות, כדמפרש לקמיה (דף יז.)
  20. ^ *דאילו הבוצר לצימוקין - משקה היוצא מהם אין מכשירים, דלא ניחא ליה
  21. '^ ולא עמד במחלוקתו, כדתניא בפרקין (שם) אותו היום היה הלל כפוף כו'
  22. ^ התחילו לכובשן
  23. ^ רומי
  24. ^ רבן שמעון בנו של הלל היה
  25. ^ הוא רבן גמליאל הזקן
  26. ^ הוא רבי שמעון הנהרג עם הרוגי מלכות, והוא היה אביו של רבן גמליאל [דיבנה] דצעריה לרבי יהושע בן חנניה (ברכות פ"ד דף כז:) ושעשה מחלוקת עם רבי אליעזר בן הורקנוס (ב"מ פ"ד דף נט:)
  27. ^ בעוד הבית קיים
  28. ^ [מאה] שנה אחרונים שלפני החורבן התחיל נשיאותו של הלל, ופרנסו אלו ארבע דורות מאה שנה; אלמא הלל קודם לחורבן מאה שנה;
  29. ^ יוסי בן יועזר קדים להלל כמה דורות [במסכת אבות]
  30. ^ יוסי ויוסי
  31. ^ תרומה הנוגעת בגוש העפר
  32. ^ תרומה הנכנסת באוירא ואין דבר מפסיק בינתים, כגון שידה פרוצה מתחתיה
  33. ^ אגושא לשרוף
  34. ^ כלומר: על ספקו של בית הפרס, כגון תרומה שנכנסת לבית הפרס, דהוא שדה שאבד בה קבר, היינו ספק: דלא ידעינן אם האהילה על הקבר אם לאו
  35. ^ דכל עפר ארץ העמים מספקא לן בקבר של מת
  36. ^ דכולהו מספקא לן שמא ישבה עליהם אשתו נדה, כדתנן (חגיגה פ"ב מ"ז דף יח:) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים
  37. ^ דלא ידעינן אם טמאים הן
  38. ^ כל רוקין מספקא לן דדילמא דזב נינהו
  39. ^ הך ספק לא דמי להנך דלעיל, אלא אפילו מספקא לן אם מי רגלי אדם הן אם מי רגלי בהמה הן, דאיכא תרי ספיקי לקולא: דאם תמצי לומר דאדם - שמא טהור
  40. ^ רבותא אשמעינן: דלא תימא 'מדהני דבהמה - הני נמי דבהמה'
  41. ^ יודע ודאי שנגע בהן תרומה, אבל אינו יודע אם הם טמאים אם לאו, כדמפרש בכולהו
  42. ^ והיינו אגושא
  43. ^ ירושלמי פסחים פ" ה"ו דף ו,ב: י פסחים דף ו,ב פרק א הלכה ו גמרא תני: בית שמאי אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא וב"ה מתירין. על דעתיה דבר קפרא ניחא שורפין פסול תורה עם פסול טומאת תורה. וצריכינן משמע טומאת דבריהן עם טומאת תורה. על דעתיה דר"י אם פסול תורה עם טומאת תורה שורפין כל שכן טומאת תורה עם טומאת תורה. ר' חנניה סגן הכהנים שנייה משם בית שמאי ובית הלל. א"ר מנא קומי ר' יוסה על דעתיה דר"י ניחא דמר ר' יוחנן ששה ספיקות היו תולין עליהן ובאין ובאושא גזרו עליהן שריפה. ר' חנניה סגן הכהנים לא לקודם לאושא היה. וקודם לאושא לא היתה שריפה לדבריהן. א"ל תיפתר שניטמא בכלי זכוכית. א"ל אפי' תימר ניטמא בכלי זכוכית. לא כן אמר ר' זעירא ר' אבונה בשם ר' ירמיה יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלם גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית. ר' יודא אמר יהודא בן טבאי ושמעון בן שטח גזרו על כלי מתכות הלל ושמאי גזרו על טהרת ידים. ר' ירמיה סבר מימר ארץ העמים וכלי זכוכית תלויה. ר' יוסי סבר מימר ארץ העמים תלויה וכלי זכוכית שריפה. אלו הן ששה ספקות על ספק בית הפרס על ספק ארץ העמים על ספק בגדי עם הארץ על ספק רוקק על ספק מי רגלי אדם שהוא כנגד מי רגלי בהמה על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן על אלו שורפין תרומה:
  44. ^ כמה שנים אחר חורבן, כדאמרינן בראש השנה (פ"ד דף לא.) גבי 'עשר מסעות נסעה שכינה'
  45. ^ לגבי טבילה
  46. ^ שהן חלקין, ואין אדם מקפיד על טיט ודבר אחר הנדבק בהן, לפי שנופל מאיליו; והני הוא דמדבקי טובא וקפיד עלייהו, ואין חוצץ אלא דבר המקפיד עליו
  47. ^ וטהרו מתורת כלי חרס דכלי חרס שבירתו מטהרתו
  48. ^ דחשיב ליה ככלי מתכות: דכל קבלת טומאתו - משום אבר המעמידו, הלכך אית ליה טהרה במקוה
  49. ^ ולא אמרינן בטיל ליה מתורת כלי כשאר כלי חרס הנשבר, דקסבר 'הלך אחר המעמיד', ותורת כלי מתכות עליו
  50. ^ הואיל ושוינהו ככלי חרס