ביאור:בבלי שבת דף כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

'נכרי שחקק קב [1] בבקעת - ישראל מסיקה ביום טוב', ואמאי? 'נולד' הוא?

לדבריהם דרבי אליעזר ורבי עקיבא קאמר ליה [2], וליה לא סבירא ליה [3].

רבא אמר: היינו טעמא דרבי אליעזר [4]: לפי שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין [5].

אלא הא דתני רב יוסף שלש על שלש מצומצמות למאי הלכתא?

לענין טומאה, דתנן [כלים פ"כח מ"ז]: 'שלש על שלש שאמרו - חוץ מן המלל [6], דברי רבי שמעון; וחכמים אומרים: שלש על שלש מכוונות [7]' [8].

אמר רב יהודה אמר רב: 'מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים, דברי רבי יהודה; ורבי שמעון מתיר;

מסיקין בתמרין [9]; אכלן [10] - אין מסיקין בגרעיניהן [11], דברי רבי יהודה, ורבי שמעון מתיר;

מסיקין באגוזים; אכלן - אין מסיקין בקליפותיהן, דברי רבי יהודה; ורבי שמעון מתיר.'

וצריכא: דאי אשמעינן קמייתא, בההיא קאמר רבי יהודה משום דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי, והוה ליה 'נולד', ואסור, אבל תמרים - דמעיקרא גרעינין והשתא גרעינין - אימא שפיר דמי!

ואי אשמעינן גרעינין, הוה אמינא דמעיקרא מכסיין והשתא מיגליין [12], אבל קליפי אגוזין, דמעיקרא מיגלו והשתא מיגלו - אימא שפיר דמי? – צריכא!

והא דרב [13], לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, דרב אכל תמרי [14] ושדא קשייתא [15] לבוכיא [16]; אמר ליה רבי חייא: בר פחתי [17]! כנגדו ביום טוב אסור!

קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה?

תא שמע, דכי אתא רב לבבל - אכל תמרי [18] ושדא קשייתא לחיותא, מאי לאו בפרסייאתא [19], ולא קיבלה [20]?

לא בארמיאתא [21], הואיל וחזי [22] אגב אימייהו [23].

אמר ליה רבי שמואל בר בר חנה לרב יוסף: לרבי יהודה, דאמר 'מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים', כיון דאדליק בהו פורתא - הוה ליה שברי כלים, וכי קא מהפך - באיסורא קא מהפך!?

דעבד כדרב מתנה, דאמר רב מתנה אמר רב: עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביום טוב - מרבה [24] עצים מוכנין [25] - ומסיקן.

רב המנונא אמר: הכא - בפחות משלשה על שלשה עסקינן [26], ומקולי מטלניות שנו כאן [27].

ואזדא רבי אליעזר לטעמיה ורבי עקיבא לטעמיה, דתנן [כלים פ"כט מ"ב]: 'פחות משלשה על שלשה [28] שהתקינו [29] לפקק בו את המרחץ [30] ולנער בו את הקדירה [31], ולקנח בו את הרחיים, בין מן המוכן ובין שאין מן המוכן [32] – טמא, דברי רבי אליעזר; ורבי יהושע אומר: בין מן המוכן ובין שלא מן המוכן – טהור; רבי עקיבא אומר: מן המוכן טמא ושלא מן המוכן טהור', ואמר עולא - ואיתימא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכל מודים זרקו באשפה - דברי הכל טהור,


עמוד ב

הניחו בקופסא - דברי הכל טמא [33]; לא נחלקו אלא שתלאו במגוד או שהניחו לאחורי הדלת [34]: רבי אליעזר סבר: מדלא זרקו באשפה - דעתיה עילויה, ומאי קרי ליה 'שלא מן המוכן' [35]? - דלגבי קופסא לאו מוכן הוא; ורבי יהושע סבר: מדלא הניחו בקופסא - בטולי בטליה [36], ומאי קרי ליה [37] 'מוכן'? דלגבי אשפה [38] 'מוכן' הוא; ורבי עקיבא בתלאו במגוד סבר כרבי אליעזר, בהניחו אחורי הדלת סבר לה כרבי יהושע [39]; והדר ביה רבי עקיבא לגביה דרבי יהושע [40].

ממאי?

אמר רבא: מדקתני [41] פתילת הבגד [42], מאי איריא דתני 'פתילת הבגד'? ליתני 'פתילה של בגד' [43]? - מאי 'פתילת הבגד'? - דעדיין בגד הוא. [44]

משנה:

לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת [45], ואפילו היא [46] של חרס [47];

ורבי יהודה מתיר;

אבל אם חברה היוצר מתחילה – מותר [48], מפני שהוא כלי אחד [49].

לא ימלא אדם קערה של שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה [50] בשביל שתהא שואבת [51];

ורבי יהודה מתיר [52].

גמרא:

וצריכא: דאי אשמעינן שפופרת של ביצה, [הוה אמינא:] בהא קאמרי רבנן דכיון דלא מאיסא אתי לאסתפוקי מינה, אבל של חרס דמאיסא אימא מודו ליה לרבי יהודה; ואי אשמעינן של חרס [הוה אמינא:] בהא קאמר רבי יהודה, אבל בההיא אימא מודי להו לרבנן! ואי אשמעינן הנך תרתי, [הוה אמינא:] בהני קאמר ר' יהודה, משום דלא מיפסק [53], אבל קערה, דמיפסקא [54], אימא מודי להו לרבנן [55]! ואי אשמעינן בההיא [הוה אמינא:] בההיא קאמרי רבנן, אבל בהני תרתי אימא מודו לרבי יהודה – צריכא!

ואם חברה היוצר מתחלה מותר וכו':

תנא: אם חברהּ [56] בסיד ובחרסית - מותר.

והאנן יוצר תנן?

מאי יוצר? - כעין יוצר [57].

תניא: 'אמר ר' יהודה: פעם אחת שבתינו בעליית בית נתזה בלוד, והביאו לנו שפופרת של ביצה ומלאנוה שמן ונקבנוה והנחנוה על פי הנר, והיה שם רבי טרפון וזקנים ולא אמרו לנו דבר!?

אמרו לו: משם ראיה? שאני בית נתזה דזריזין הן.'

אבין ציפוראה גרר ספסלא בעיליתא דשישא [58] לעילא מרבי יצחק בן אלעזר [59], אמר ליה: אי שתוקי לך כדשתיקו ליה חבריא לרבי יהודה [60] נפיק מיניה חורבא [61]: גזירה עליתא דשישא אטו עליתא דעלמא [62].

ריש כנישתא [63] דבצרה [64] גרר ספסלא לעילא מרבי ירמיה רבה, אמר ליה: כמאן?

כרבי שמעון [65];

אימר דאמר רבי שמעון בגדולים, דלא אפשר [66], בקטנים מי אמר?

ופליגא דעולא, דאמר עולא: מחלוקת בקטנים [67], אבל בגדולים דברי הכל מותר.

מתיב רב יוסף [דומה לתוספתא ביצה פ"ב מ"יב]: רבי שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ - קתני גדולים [68] וקתני קטנים [69], קשיא לתרווייהו!?

[70]

עולא מתרץ לטעמיה ורבי ירמיה רבה מתרץ לטעמיה:

עולא מתרץ לטעמיה: מטה דומיא דכסא [71], ורבי ירמיה רבה מתרץ לטעמיה: כסא דומיא דמטה [72].

[## מדוע לא אמרו שמי שמתיר בגדולים, שקרוב שעושים חריץ, ודאי מתירים בקטנים שאינו קרוב שעושים חריץ?]

מתיב רבה [כלאים פ"ט מ"ה]: 'מוכרי כסות מוכרין כדרכן [73], ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים [74], והצנועין [75] מפשילין במקל לאחוריהן' והא הכא דאפשר [76] למיעבד כצנועין [77] דכי קטנים דמי, וכי לא מתכוין שרי רבי שמעון לכתחלה! תיובתא דרבי ירמיה רבה?

תיובתא.

משנה:

המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני נכרים ה[78] ומפני ליסטים [79], מפני רוח רעה [80], מפני החולה שיישן – פטור; [81]

כחס על הנר [82], כחס על השמן, כחס על הפתילה - חייב [83].

רבי יוסי פוטר בכולן [84] חוץ מן הפתילה, מפני שהוא עושהּ פחם [85].

הערות[עריכה]

  1. ^ ביום טוב, דהוה ליה 'נולד'
  2. ^ האי דאוקים להו רב אדא אליבא דרבי יהודה - דחזא פלוגתייהו דלא מיתוקמא אלא אליבא דרבי יהודה
  3. ^ ומיהו איהו לא סבירא ליה אלא כרבי שמעון
  4. ^ בהדלקה
  5. ^ משום דאין מדליקין בו, שאין דולקין יפה, ובכל שבתות השנה אסור, ולאו משום נולד
  6. ^ דרך תופרי בגדים למלול מן הבגדים: לכופלן מעט סביב התפירה, ואחר כך תופר, ושלש על שלש סופו לתפור לטלאי בבגד עני, לכן אחשבוה להיות כלי, הלכך צריך להיות בו יותר משיעור המלל כדי שיהא הטלאי שלש על שלש
  7. ^ מצומצמות, ובהכי אחשבוה, ואף על גב דכשיתפור לא הוה שלש
  8. ^ והיינו הך דרב יוסף, ולאו משום דאי הוה טפי לא מיטמא, דכל שכן, אלא לאפוקי מדתנא קמא
  9. ^ דאגב דמטלטל להו לאכילה - חזו נמי להסקה
  10. ^ ביום טוב
  11. ^ אין מסיקין בגרעינין ביום טוב, דהוה להו 'נולד'
  12. ^ הלכך 'נולד' הוה
  13. ^ דאמר לרבי יהודה אין מסיקין בגרעינין
  14. ^ בחול
  15. ^ גרעינין
  16. ^ כירה של רעפים, שקורין טיול"ש, והיא חלולה; וספרים שכתוב בהן 'לבי תפי' - היינו נמי כירה, והוא תרגום של בית שפיתת שתי קדרות
  17. ^ בן גדולים
  18. ^ ביום טוב
  19. ^ תמרים טובים ומתבשלים יפה, וכל אוכל שלהם נפרש מעל גרעיניהן, ואין הגרעינין ראוין לטלטל, ואפילו הכי שרי לטלטלן למישדינהו לחיותא
  20. ^ אלמא לא קיבלה מיניה
  21. ^ דאין מתבשלות יפה, ואין האוכל נפרש מהן, ומשתייר בגרעיניהן
  22. ^ וחזו לאדם
  23. ^ שיש עוד מאִמָּן [פרי התמר] עליהן
  24. ^ עליהן
  25. ^ ומבטלן ברוב
  26. ^ מתניתין בפחות משלשה טפחים על שלשה טפחים פליגי לענין טומאה
  27. ^ מטלניות הקלות בעיניו דומיא דמתוקנות לפקוק מרחץ, דמידי דלא חשיב הוא, ו'קיפול' דנקט במתניתין - משום הבהוב דנקט דוקא, ולפלוגתא דהדלקה תנא קיפול
  28. ^ דאילו שלשה על שלשה חשיבי, ולא בטלי, ואף על גב דקילי, כגון סמרטוטין
  29. ^ שהקצו לכך
  30. ^ נקבים שהמים באים דרך שם למרחץ
  31. ^ לאחוז בהן שולי הקדרה ולנערה לתוך התמחוי
  32. ^ לקמיה מפרש
  33. ^ גלי דעתיה דחשיב ליה
  34. ^ מגוד =קביל"א [יתד, וו, זיז] דגרע מקופסא ועדיף מאחורי הדלת, ואחורי הדלת עדיף מזרקו לאשפה; ו'מוכן' דרבי אליעזר - היינו קופסא, ו'שלא מן המוכן' = מגוד ואחורי הדלת
  35. ^ הואיל ולרבי אליעזר חשיב לקבולי טומאה דלגבי קופסא לאו מוכן הוא
  36. ^ ו'מוכן' דרבי יהושע = מגוד ואחורי הדלת, ו'שלא מן המוכן' = זרקו לאשפה
  37. ^ למגוד
  38. ^ הואיל ולרבי יהושע בטל דלגבי אשפה דאיירי בה רבי יהושע
  39. ^ ורבי עקיבא תלאו במגוד קרי מוכן ואחורי הדלת שלא מן המוכן
  40. ^ ומטהר אף במוכן
  41. ^ במתניתין
  42. ^ דמשמע שעדיין בגד הוא קצת, וחשבו בעיניו, ואפילו הכי קאמר רבי עקיבא במתניתין טהורה היא, אלמא הדר ביה:
  43. ^ 'של בגד' משמע שקפלה מבגד; 'הבגד' משמע שקפל הבגד עצמו שלם
  44. ^ ולענין הדלקה, כדאוקימנא לעיל, טעמא דרבי אליעזר: דבעי פתילה מחורכת שתדלק יפה.
  45. ^ ויתקיים הנר: שתהא השמן מטפטף כל שעה לתוך הנר; וטעמא משום גזרה שמא יסתפק הימנו, וכיון שהקצהו לנר - חייב משום מכבה
  46. ^ אותה שפופרת
  47. ^ דמאיסא ליה - גזרינן
  48. ^ ליכא למיחש
  49. ^ דמשום איסור שבת בדיל מיניה
  50. ^ השני שהוא יוצא דרך הנקב האחר שבנר
  51. ^ לשאוב ושמן נמשך דרך הפתילה לראש הדולק
  52. ^ דלא גזר
  53. ^ מידי שהוא מונח בתוך חלל הנר למעלה מכיסוי
  54. ^ שהרי אצל הנר מונחת, ויש כאן הפסק, וליכא למימר 'גופיה הוא'
  55. ^ דנגזור
  56. ^ בעל הבית עצמו מבעוד יום
  57. ^ שחברה שפיר
  58. ^ רצפה של שיש דלא עביד בה חריץ
  59. ^ לפניו
  60. ^ רבי טרפון וזקנים, שמפני שלא אמרו לו דבר דימה והעיד דמותר
  61. ^ וינהגו היתר בדבר
  62. ^ ורבי יצחק סבירא ליה כרבי יהודה דדבר שאין מתכוין אסור, ואף על גב דבשייש לא עביד חריץ - גזר אטו עיליתא דעלמא
  63. ^ מפטיר כנסיות המכניס ומוציא ומיישב תלמידים ותינוקות
  64. ^ שם מקום; כי זבח לה' בבצרה (ישעיהו לד ו)
  65. ^ דאמר גורר אדם
  66. ^ אלא בגרירה שאין יכול ליטלן בידו
  67. ^ ואף על גב דאפשר בטלטול - שרי רבי שמעון, הואיל ואין מתכוין לחריץ; ורבי יהודה סבר כיון דאפשר - אסור
  68. ^ מטה
  69. ^ כסא
  70. ^ ורבי יהודה פליג עליה, דתנן במסכת ביצה: רבי יהודה: אומר כל הכלים אין נגררים, דאי לאו משום פלוגתייהו למה לי למיתני גדולים? השתא קטנים שרי רבי שמעון, גדולים מיבעיא? אלא תנא קטנים משום רבי שמעון, ותנא גדולים משום ר' יהודה.
  71. ^ קטנים, ובהא הוא דאסר רבי יהודה, אבל בגדולים שרי
  72. ^ גדולים, ובהא הוא דשרי רבי שמעון, אבל בקטנים אסר
  73. ^ כסות של כלאים לובשו בשוק כדי להראותו, למוכרו, דלא אסרה תורה אלא לבישה שהיא להתחמם כדרך כל הלובשים, והעלאה דומיא דלבישה נמי דמיתהני בה
  74. ^ ורבי שמעון הוא דאזיל בתר כוונה
  75. ^ כשרים שמרחיקין עצמן מכל לזות שפתים
  76. ^ לכל אדם
  77. ^ שלא על ידי איסור, ואפילו הכי שרי
  78. ^ כגון פרסיים, שהיה להם יום חג שאין מניחין אור אלא בבית עבודת אלילים שלהם
  79. ^ שלא יראו שיש שם אדם ויבאו עליו
  80. ^ הבאה עליו, וכשאינו רואה נוח לו
  81. ^ ובגמרא מפרש לכולה;
  82. ^ קרוייזי"ל; שראוהו שמתקלקל וחס עליו וכבה את הפתילה
  83. ^ ובגמרא מפרש לה
  84. ^ מפרש בגמרא (דף לא:)
  85. ^ בכיבוי זה, והוי מלאכה הצריכה לגופה, כדאמר בגמרא