ביאור:בבלי שבת דף קלח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

מנקיט [1] אביי חומרי מתניתא [2] ותני: הגוד [3] והמשמרת, כילה [4] וכסא גלין [5] - לא יעשה [6], ואם עשה - פטור אבל אסור; אהלי קבע - לא יעשה, ואם עשה - חייב חטאת; אבל מטה וכסא טרסקל ואסלא - מותר לנטותן לכתחילה [7].

ואין נותנין לתלויה בשבת:

איבעיא להו: שימר [8] - מאי?

אמר רב כהנא: שימר - חייב חטאת.

מתקיף לה רב ששת: מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת, ורבי אליעזר שרי לכתחילה?

מתקיף לה רב יוסף: אלמה לא? הרי עיר של זהב, דרבי מאיר

מחייב חטאת ורבי אליעזר שרי לכתחילה!

מאי היא - דתניא [תוספתא שבת פ"ד מ"ו [ליברמן]]: 'לא תצא אשה בעיר של זהב, ואם יצאה - חייבת חטאת [9], דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: לא תצא, ואם יצאה – פטורה [10]. רבי אליעזר אומר: יוצאה אשה בעיר של זהב לכתחילה [11]'.

אמר ליה אביי: מי סברת רבי אליעזר אדרבי מאיר קאי, דאמר חייבת חטאת? אדרבנן קאי, דאמרי פטור אבל אסור, ואמר להו איהו: מותר לכתחילה.

משום מאי מתרינן ביה [12]?

רבה [13] אמר: משום בורר [14].

רבי זירא אמר: משום מרקד.

אמר רבה: כוותי דידי מסתברא [15]: מה דרכו של בורר - נוטל אוכל ומניח הפסולת, אף הכא נמי - נוטל את האוכל ומניח את הפסולת [16];

אמר רבי זירא: כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של מרקד - פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה, אף הכא נמי - פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה [17].

תני רמי בר יחזקאל: 'טלית כפולה - לא יעשה [18], ואם עשה - פטור אבל אסור. היה כרוך עליה [19] חוט או משיחה [20] - מותר לנטותה לכתחילה [21].

בעא מיניה רב כהנא מרב: כילה מהו?

אמר ליה:

אף מטה אסורה.

מטה מהו?

אמר ליה: אף כילה מותרת.

כילה ומטה מהו?

אמר ליה: כילה אסורה, ומטה מותרת.

ולא קשיא: הא - דקאמר אף מטה אסורה – כדקרמנאי [22], הא דקאמר ליה אף כילה מותרת - כדרמי בר יחזקאל [23];

כילה אסורה ומטה מותרת – כדדידן [24].

אמר רב יוסף: חזינא להו לכילי דבי רב הונא דמאורתא נגידו [25] ומצפרא חביטא רמיא [26].

אמר רב משום רבי חייא: וילון - מותר לנטותו ומותר לפורקו [27].

ואמר שמואל משום רבי חייא:

(שבת קלח ב)

כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה. [28]

אמר רב ששת בריה דרב אידי: לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח - אסורה.

וכי אין בגגה טפח נמי לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה [29] סמוך לגגה טפח, אבל יש בפחות משלשה סמוך לגגה טפח – אסור; ולא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח [30], אבל יש בשיפועה טפח - שפועי אהלים כאהלים דמו; ולא אמרן אלא דלא נחית מפוריא טפח [31], אבל נחית מפוריא טפח - אסור.

ואמר רב ששת בריה דרב אידי: האי סיאנא [32] שרי.

והאיתמר 'סיאנא אסור [33]'!

לא קשיא: הא - דאית ביה טפח [34], הא - דלית ביה טפח.

אלא מעתה, שרביב בגלימא טפח [35] הכי נמי דמיחייב?

אלא [36] לא קשיא: הא - דמיהדק, הא - דלא מיהדק [37].

שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב הונא: אימא לן איזי הנך מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב, תרתי בשבת וחדא בתורה [38]!

שלח ליה: [1] הא דתניא 'גוד בכיסנא [39] מותר לנטותה בשבת [40]' - אמר רב: לא שנו אלא בשני בני אדם [41], אבל באדם אחד – אסור [42].

אמר אביי: וכילה, אפילו בעשרה בני אדם – אסור: אי אפשר דלא מימתחא פורתא.

אידך [43] מאי היא?

[2] דתניא: כירה שנשמטה אחת מירכותיה [44] - מותר לטלטלה, שתים – אסור; רב אמר: אפילו חד נמי אסור, גזירה שמא יתקע [45].

תורה - דאמר רב: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר (דברים כח נט) והפלא ה' את מכתך [ואת מכות זרעך מכות גדלות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים]; הפלאה זו איני יודע מהו; כשהוא אומר (ישעיהו כט יד) לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא [ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר] [46] הוי אומר: הפלאה זו תורה.

תנו רבנן: 'כשנכנסו רבותינו לכרם [47] ביבנה, אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר (עמוס ח יא) הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה', וכתיב (עמוס ח יב) ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו: דבר ה' - זו הלכה [48], דבר ה' - זה הקץ [49], דבר ה' - זו נבואה [50];

[* לי נראה מיחזקאל פרק ז: פסוק א: ויהי דבר ה' אלי לאמר: ופסוק ו: קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה]

ומאי 'ישוטטו לבקש את דבר ה’’?

אמרו: עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין.

אם טהורה היא ואם טמאה היא? בהדיא כתיב ביה: (ויקרא יא לד) מכל האכל אשר יאכל [אשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא] [51]!?

אלא: 'לידע אם ראשונה היא ואם שניה היא, ואין מבין'.

הא נמי - מתניתין היא, כדתנן [כלים פ"ח מ"ה]: 'השרץ שנמצא בתנור – הפת שבתוכו שניה, שהתנור תחילה [52].

מסתפקא להו הא, דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה [53], ותיהוי פת ראשונה!

אמר ליה: לא אמרינן ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה [54], דתניא: יכול יהו כל הכלים מיטמאין באויר כלי חרס [55]? - תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא [56] מכל האכל אשר יאכל, אוכלין [57] - מטמאין באויר כלי חרס, ואין כלים מטמאין באויר כלי חרס [58].

תניא: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר (דברים לא כא) [והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד] כי לא תשכח מפי זרעו [כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי]; אלא מה אני מקיים 'ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו'? - שלא ימצאו

הערות[עריכה]

  1. ^ מלקיט
  2. ^ כללות של ברייתות; חומר = קשר; כלומר: כללות שמצא בברייתות, בגוד לבדה, ובמשמרת לבדה, ובכילה לבדה, ובכסא גלין לבדה - ושנאן כולן: הפטורין אבל אסורין בחומר אחד, והמותרים לכתחילה בחומר אחד
  3. ^ הוא עור של בהמה תפור, ופיו רחב מאד ויש לו שנצים, ועוברי דרכים ממלאין אותו יין או חלב במקום שתוקעין שם אהליהם ללון, ושוטחין אותו ופיו מתוח על גבי יתידות, והרוח עוברת מתחתיו ומצטנן שלא יתקלקל היין, והוי דומה לאהל לאחר שנמתח
  4. ^ שיש בגגה טפח
  5. ^ כמו מטה 'גללניתא דכירה'
    עמוד ב
    והוא שם מקום; ומפרקין מטותיהן וכסאותן וטוענין אותן עמהן, וחוזרין ומחזירין אותן
  6. ^ דאהל עראי נינהו; וכסא גלין נמי, גזרה שמא יתקע בחוזק
  7. ^ אבל מטה שלנו, המחוברת ועומדת, אם היתה זקופה או מוטה על צדיה - מותר לנטותה לישבה על רגליה ואף על גב דהשתא עביד אהל - שרי, דלא מידי עביד אלא ליתובא בעלמא; כסא טרסקל - כך שמו, ובלעז פלודשטוייל"י [כסא מתקפל], ועליונו של עור, ומקפלין אותו, וכשמסלקין אותו סומכין אותו לכותל, וכשרוצה לישב עליו נוטהו ויושב על ארבע רגלים; ואסלא - עשוי כעין כסא טרסקל, אבל עור הפרוש עליו נקוב לבית הכסא - מותר לנטותו לכתחילה, דהא עביד וקאי
  8. ^ נתן שמרים לתלויה, וסינן
  9. ^ דלאו תכשיט הוא, אלא משוי
  10. ^ דתכשיט הוא, ולכתחילה אסור דילמא שלפא ומחויא
  11. ^ דמאן דרכה למיפק בעיר של זהב - אשה חשובה, ואשה חשובה לא שלפא ומחויא
  12. ^ למשמר
  13. ^ גירסת רשי: רבא
  14. ^ דהאי נמי בורר הוא
  15. ^ דאי אתרו ביה משום בורר, התראה היא
  16. ^ ולרבא הוא הדין נמי דאי אתרו ביה משום מרקד הויא התראה
  17. ^ אבל לרבי זירא אי אתרו ביה משום בורר - לאו התראה היא, דלא דמי לבורר: שהאוכל למטה ופסולת למעלה, מה שאין כן בבורר קטנית, שהפסולת למטה
  18. ^ לשטוח טליתו על גבי ארבע יתידות לישן תחתיה, וראשיו מתכפלין לכאן ולכאן לצד הארץ והויא ליה לכתלים להגן מן החמה, דהוי אהלא
  19. ^ כרך עליה מבעוד יום
  20. ^ ונתנה על הנס שעל הקנוף כשהיא מכופלת, וכרך עליה חוט למשכה בו לפורסה לכאן ולכאן
  21. ^ מותר למושכה בו בשבת, דמוסיף על אהל עראי הוא, ואינו כעושה לכתחילה
  22. ^ היינו גללניתא, שפורקה ומחזירה, והוא שם מקום; לשון אחר: קרמנאי מוכרי בגדי פשתן מוכרין עליהן
  23. ^ 'כרך עליה חוט'
  24. ^ מטה שהיתה זקופה, והוא מושיבה על רגליה
  25. ^ בלילי שבת ראיתים פרוסות
  26. ^ ולבקר ראיתים מושלכים לארץ; אלמא: מותר לפורקה, והכי נמי מותר לנטותה
  27. ^ שאין אהל אלא מי שעשוי כעין גג
  28. ^ כילת חתנים - לא דמיא לשאר כילות: ששאר כילות פרוסות על גבי קינוף, שהיא לארבע רגלים ויש לה גג, דהוי אהל, ושל חתנים - על גבי נקליטין, שאינם אלא שנים באמצעית המטה, וקנה נתון עליהם, והבגד נתון עליו, ונופל לכאן ולכאן, ואין לה גג טפח - הלכך לאו אהל הוא.
  29. ^ שהיא הולכת ומתפשטת למטה
  30. ^ שאין כל צד וצד נפשט למטה להתרחק טפח מכנגד אמצעיתו, דהיינו שאין ברחבו למטה טפחיים, וכילת חתנים אינה עשויה לישן תחתיה
  31. ^ ההוא טפח הוה קיר לאהל, והמטה נעשית לו גג
  32. ^ כובע של לבד פלטר"ץ [צ"ל פלטרי"ן]
  33. ^ לצאת בו בשבת, ולקמיה מפרש ואזיל
  34. ^ שהוא מתפשט להלן מראשו טפח - אסור משום אהלא
  35. ^ הניח טליתו על ראשו כדרך שהוא מתעטף, והרחיקה להלן מראשו טפח
  36. ^ טעמא לאו משום אהל הוא, אלא משום שלא יגביהנו הרוח מראשו, ואתי לאתויי ארבע אמות, הלכך:
  37. ^ מיהדק בראשו שפיר - שרי, לא מיהדק - אסור
  38. ^ שהיית רגיל לומר שני דברים משמו בהלכות שבת, ואחת בתורה, כדלקמן:
  39. ^ גוד ברצועותיו, ומונח על מקום קבוע שלו
  40. ^ והא דאמרן לעיל פטור אבל אסור - היכא דלא הוי מתוקן בכיסנין
  41. ^ בשני בני אדם לא מימתח ליה שפיר
  42. ^ באדם אחד ממתח ליה שפיר: שמותחו על יתד זו וקושרו בה, וחוזר ומותחו על זו וקושרו בה; כך פירשו רבותי, וכן מצאתי בתשובת הגאונים, ואיני יודע מהו
  43. ^ דשבת
  44. ^ פטפוטים שלה, כעין רגלים
  45. ^ כשמחבר לה הרגל - יתקענה בחוזק והוי 'בונה', אבל (תנא קמא) היכא דלא נשמטה אלא אחת - לא חייש למתקע כולי האי
  46. ^ סיפא דקרא ואבדה חכמת חכמיו
  47. ^ על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם
  48. ^ כדכתיב (דברים ה ה) להגיד לכם את דבר ה' דהיינו תורה
  49. ^ לא ידענא מהיכא*
  50. ^ כדכתיב (הושע א א) דבר ה' אשר היה אל הושע וגו'
  51. ^ ותורה שבכתב הרי כתובה ומונחת, יקראו ויראו
  52. ^ שנטמא מן האויר, כדכתיב (ויקרא יא) אל תוכו, והוא חוזר ומטמא אוכלין שבתוכו מן האויר
  53. ^ כשנפל השרץ באוירו, דהא בלא נגיעה מטמא, והלכך כמאן דמלי טומאה הוא
  54. ^ לא סלקא דעתך למיהוי כמאן דמלי טומאה
  55. ^ שאם היה כלי אחר בתוכו שיטמא מחמת השרץ שבאויר החיצון או מחמת שיטמאנו אויר כלי החיצון - שהוא טמא
  56. ^ וסמיך ליה
  57. ^ ומשקין שבתוכו
  58. ^ שמע מינה תרתי: חדא, דלא אמרינן 'חזייה כמאן דמלי טומאה': דאם כן, אם כלי שטף הוא הפנימי שמטמא מגבו יהא טמא, דהא נגע בטומאה! אלא לא אמרינן 'חזייה כמאן דמלי טומאה', ואוכלין ומשקין שבחיצון - הוא דמטמאי מחמת הכלי: שהכלי ראשון והם שניים, אבל כלים - לא, דהואיל דאין טומאה זו באה אלא מחמת הכלי - אשמעינן האי קרא שאין כלי שאינו אב הטומאה מטמא כלי