ביאור:בבלי שבת דף פז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בתלתא אמר להו מצות הגבלה; בארבעה עבוד פרישה ^[1];

ורבנן סברי: בתרי בשבא איקבע ירחא, בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא; בתלתא אמר להו 'ואתם תהיו לי', בארבעה אמר להו מצות הגבלה, בחמשה עבוד פרישה.

מיתיבי: (שמות יט י) [ויאמר ה' אל משה לך אל העם] וקדשתם היום ומחר [וכבסו שמלתם] ^[2] - קשיא לרבי יוסי!?

אמר לך רבי יוסי ^[3]: יום אחד הוסיף משה מדעתו ^[4], דתניא: 'שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו: הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה ^[5], ושבר את הלוחות.'

הוסיף יום אחד מדעתו - מאי דריש?

'היום ומחר' - היום כמחר: מה למחר לילו עמו - אף היום ^[6] לילו עמו ^[7] ולילה דהאידנא נפקא ליה; שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא.

ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו?

דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא.

ופירש מן האשה - מאי דריש?

נשא קל וחומר בעצמו, אמר: ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת וקבע להן זמן ^[8], אמרה תורה (שמות יט יא) והיו נכונים [ליום השלישי כי ביום השלשי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני] וגומר: (שמות יט טו) [ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים] אל תגשו [אל אשה] ^[9] – אני, שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן ^[10] על אחת כמה וכמה!?

ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו?

דכתיב (דברים ה כו) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ^[11] וכתיב בתריה [פסוק כז] ואתה פה עמוד עמדי [ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה].

ואית דאמרי (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו [ומראה ולא בחידת ותמנת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה].

שבר את הלוחות - מאי דריש?

אמר: ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות, אמרה תורה (שמות יב מג) [ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח] וכל בן נכר לא יאכל בו ^[12] התורה כולה [כאן] ^[13] וישראל מומרים - על אחת כמה וכמה ^[14]!

ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו?

שנאמר ' אשר שברת' (שמות לד א: ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת דברים י,ב: ואכתב על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת ושמתם בארון ), ואמר ריש לקיש: יישר כחך ששיברת ^[15].

תא שמע: (שמות יט יא) והיו נכונים ליום השלישי [כי ביום השלשי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני] קשיא לרבי יוסי!

הא אמרינן יום אחד הוסיף משה מדעתו ^[16].

תא שמע ^[17]: שלישי - שלישי בחדש ושלישי בשבת ^[18] - קשיא לרבנן ^[19]!?

אמרי לך רבנן: הא מני רבי יוסי היא!

שלישי למאי?

לכדתניא: (שמות יט ח) [ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה] וישב משה את דברי העם אל ה', וכתיב (שמות יט ט) [ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם] ויגד משה את דברי העם אל ה' - מה אמר לו הקב"ה למשה, ומה אמר להם משה לישראל, ומה אמרו ישראל למשה, ומה השיב משה לפני הגבורה ^[20]?

זו מצות הגבלה ^[21]- דברי רבי יוסי בר יהודה;

רבי אומר: בתחילה פירש עונשה ^[22], דכתיב 'וישב משה': דברים שמשבבין דעתו של אדם ^[23], ולבסוף פירש מתן שכרה, דכתיב 'ויגד משה': דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה.'

ואיכא דאמרי: 'בתחילה פירש מתן שכרה, דכתיב 'וישב משה': דברים שמשיבין דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב 'ויגד משה' - דברים שקשין לאדם כגידין ^[24]'..

^[25]

תא שמע: ששי = ששי בחודש, ששי בשבת^[26]; קשיא לרבנן ^[27]?

הא נמי רבי יוסי היא.

ששי למאי?

רבא אמר:

עמוד ב

לחנייתן ^[28];

רב אחא בר יעקב אמר: למסען ^[29].

וקמיפלגי ^[30] בשבת דמָרָה ^[31], דכתיב ^[32]: (דברים ה יא) [שמור את יום השבת לקדשו] כאשר צוך ה' אלהיך ^[33], ואמר רב יהודה אמר רב: כאשר צוך במרה ^[34]; מר סבר אשבת איפקוד, אתחומין לא איפקוד ^[35], ומר סבר אתחומין נמי איפקוד.

תא שמע: 'ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים: בארבעה עשר שחטו פסחיהם, ובחמשה עשר יצאו, ולערב לקו בכורות -

'לערב' סלקא דעתא ^[36]?

אלא מבערב לקו בכורות, ואותו היום - חמישי בשבת היה; מדחמיסר בניסן חמשה בשבת - ריש ירחא דאייר שבתא ^[37], וריש ירחא דסיון חד בשבת - קשיא לרבנן!?

אמרי לך רבנן: אייר דההיא שתא - עבורי עברוה.

תא שמע דלא עברוה: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים: בארבעה עשר שחטו פסחיהם, בחמשה עשר יצאו ולערב לקו בכורות

לערב סלקא דעתא?

אלא אימא מבערב לקו בכורות, ואותו היום חמישי בשבת היה; השלים ניסן ^[38] ואירע אייר להיות בשבת, חסר אייר ^[39] ואירע סיון להיות באחד בשבת - קשיא לרבנן?

הא מני? - רבי יוסי היא.

אמר רב פפא: תא שמע: '(שמות טז א) ויסעו מאלים ויבואו כל עדת בני ישראל [אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני] בחמשה עשר יום לחדש השני [לצאתם מארץ מצרים] - ואותו היום שבת היה, דכתיב (שמות טז ז) ובקר וראיתם את כבוד ה' [בשמעו את תלנתיכם על ה' ונחנו מה כי תלִונו עלינו] ^[40] וכתיב (שמות טז כו) ששת ימים תלקטוהו [וביום השביעי ^[41] - שבת לא יהיה בו]; ומדחמיסר באייר שבתא - ריש ירחא דסיון חד בשבת ^[42], קשיא לרבנן!?

אמרי לך רבנן: אייר דההיא שתא - עבורי עברוה.

אמר ליה רב חביבי מחוזנאה לרב אשי: תא שמע: '(שמות מ יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן; תנא: אותו יום נטל עשר עטרות ^[43]: ראשון למעשה בראשית ^[44], ראשון לנשיאים ^[45], ראשון לכהונה ^[46], ראשון לעבודה ^[47], ראשון לירידת האש ^[48], ראשון לאכילת קדשים ^[49], ראשון לשכון שכינה ^[50], ראשון לברך את ישראל ^[51], ראשון לאיסור הבמות ^[52] ראשון לחדשים'; ומדריש ירחא דניסן דהאי שתא ^[53] חד בשבת, דאשתקד בארבעה בשבת, דתניא [תוספתא ערכין פ"א מ"יא]: 'אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר"ה לר"ה אלא ארבעה ימים בלבד ^[54], ואם היתה שנה מעוברת – חמשה ^[55]' - הוה ליה ריש ירחא דאייר מעלי שבתא, וריש ירחא דסיון שבתא, קשיא בין לרבי יוסי בין לרבנן!?

לרבי יוסי שבעה חסרין עבוד ^[56],

הערות

^ בתלתא אמר להו מצות הגבלה - שהדברים שנאמרו לו בַּשֵּׁנִי - ירד לערב ואמרן לישראל, כדכתיב (שמות יט ז) ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו', ולמחרת השכים ועלה וישב משה את דברי העם וגו' [שם פסוק ח], כדאמר: כל עליותיו בהשכמה היו, ובו ביום נאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב וגו' [שם פסוק ט], ומצות הגבלתם ד'השמרו לכם עלות בהר [שם פסוק יב] אף על פי שהיא כתובה אחר וקדשתם היום ומחר [שם פסוק י] שהיא מצות פרישה - קודם לכן נאמרה, דכתיב בההיא עלייה שעלה בשלישי להשיב להקדוש ברוך הוא דברי העם ד'נעשה' [שם פסוק ח]: הנה אנכי בא אליך וסיפא דקרא ויגד משה את דברי העם וגו' [שם פסוק ט], וכי מה דברי העם יש כאן? - אלא מצות הגבלה נאמר לו בו ביום, ולקמן תניא לה הכי, ולערב אמרה לישראל, ולמחרת ברביעית השכים ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות הגבלה, ונאמרה לו מצות פרישה וקדשתם היום ומחר [שם פסוק י], ואף על פי שיש עוד שלשה ימים עד יום שבת - האמרינן לקמן לרבי יוסי דמשה הוסיף יום אחד מדעתו
^ היום ומחר משמע בחמישי נאמר לו לפרוש חמישי וששי
^ לעולם ברביעי נאמר לו לפרוש רביעי וחמישי
^ והסכים הקדוש ברוך הוא לדעתו
^ לגמרי לאחר מתן תורה, מיד משפירש עם חביריו; שוב לא חזר לתשמיש
^ צריך להיות
^ והא לא אפשר:
^ אימתי ידבר עמהם
^ פירשו מנשותיהן
^ לדבורו, שאוכל לפרוש קודם לכן
^ להתיר נשותיכם לתשמיש, שאסרתי לכם
^ בן נכר = מומר: שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים
^ התורה כולה תלויה בלוחות הללו
^ שאינם כדי לה
^ 'אשר' = אישור: שאישרו ושיבחו על שבירתן
^ והאי קרא ד'והיו נכונים ליום השלישי' - קודשא בריך הוא אמר ליה, ומשה אמר להן 'היו נכונים לשלשת ימים' ולא אמר 'ליום השלישי', אלא פירשו שלשה ימים, וקרא דכתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבקר (שמות יט טז) - שלישי לימים שלמים שלילן עמם קאמר
^ דתניא בברייתא הכי
^ ולקמן בעי: שלישי קמא למאי? על כרחך במילתא דשלישי קמיירי, וקאמר עלה: שלישי - זה שלישי בחדש
^ דשמעינן בחד בשבת איקבע ירחא; אם כן על כרחך בתרי בשבת אמר ואתם תהיו, בתלתא הגבלה, בארבעה פרישה, ובשביעי נתנה תורה, דהא לכולי עלמא בשבת נתנה תורה
^ בין 'וישב משה' ד'נעשה' (שמות יט ח), ל'ויגד משה' שאמר להן לישראל, ומה אמרו ישראל למשה על כך שהוצרך משה להגיד למקום - והלא לא נאמר בינתים אלא (שמות יט ט) 'הנה אנכי בא וגו'
^ שאף על פי שכתובה אחר מצות פרישה - בשלישי נאמרה לו, והוצרך להשיב שקבלו עליהן
^ של תורה
^ 'משבבין' - כמו וילך שובב (ישעיהו נז יז): שמונעין מלקבל, שאם יקבלו – יענשו; הדברים הללו משבבין את לבם מן המקום, ואף על פי כן קיבלו עליהן
^ ירק מר
^ והכי קאמר: יום שלישי לדברים שהתחיל משה להמשיך לבם של ישראל, ולפרש עונשן ומתן שכרן, ואותו יום היה שלישי בחדש שלישי בשבת; ורבי יוסי קאמר לה.
^ לקמיה בעי: ששי קמא למאי? דהכא ליכא למימר ששי לאותן דברים, דבשלמא שלישי דברייתא לעיל - איכא למימר דאיירי בהו: דהא כל שלשה ימים היה משה מדבר באותן הדברים, דעל כרחיך 'ויגד משה' ברביעי כתיב, [שאמר] דברים שקבלו בשלישי
^ דמשמע דבחד בשבא איקבע ירחא
^ שהרי בראש חודש חנו, והכי קאמר: ששי לחנייתן - הוא הששי בחדש - הוא ששי בשבת
^ אף למסען: שביום שבאו למדבר סיני נסעו מרפידים
^ רב אחא ורבא
^ במצות שבת שנאמר להם במרה
^ בדברות האחרונות
^ שמע מינה קודם הדברות נצטוו בה
^ דכתיב שם שם לו חק ומשפט (שמות טו כה)
^ הלכך: כשנסעו מרפידים - נסעו בשבת, שלא הוזהרו לילך יותר מאלפים אמה
^ לערב משמע לערב הבא
^ שהרי ניסן מלא הוא לעולם
^ נתמלא בשלשים יום, לשון שלם
^ שהרי אייר חסר כסדרן
^ שנתרעמו בו ביום על המן, כדכתיב (שמות טז ב): וילונו על משה וגו' (שמות טז ג) להמית את כל הקהל הזה ברעב, והבטיחם להוריד להם מן למחר (שמות טז ד), ועל כרחך בחד בשבת ירד להם מן תחלה
^ לירידתו
^ כשתשלים לאייר עד חמשה עשר, ויום חמשה עשר ראש חדש סיון
^ ראשון לעשרה דברים
^ ראשון לבריאת עולם, שאחד בשבת היה
^ להקרבת נשיאים לחנוכת הבית
^ אותו היום שמיני למילואים, ועבודה באהרן ובניו, ועד עכשיו היה בבכורות
^ לסדר עבודת ציבור תמידין ושאר קרבנות של תרומת הלשכה
^ ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגו' (ויקרא ט כד)
^ במחיצה: ועד עכשיו היו נאכלים בכל מקום
^ בישראל; שכינה שרתה שם, כדכתיב ושכנתי בתוכם (שמות כה ח), מכלל דעד השתא לא שרתה
^ ברכת כהנים, כדכתיב וישא אהרן את ידיו [אל העם ויברכם...] (ויקרא ט כב)
^ מעכשיו נאסרו, שהוא ראוי לפתח אהל מועד, כדכתיב (ויקרא יז ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו
^ שנה השנית ליציאתם הוקם המשכן
^ כשאתה קובע כל החדשים כסדרן: אחד מלא ואחד חסר - הוו ארבעה ימים בין תחלת שנה לתחלת שנה אחרת: שמנין חדשי לבנה כסדרן שלש מאות חמישים וארבעה ימים, כולן שבועין חוץ מארבעה ימים
^ דקסבר שני האדרים עבדינן חסרים, ופסח דחוי יום אחד לקמן
^ ולא היו אלא שלשה בין פסח לפסח; הלכך דאישתקד - בחמשה בשבא, ולית ליה דאחרים דאמרי 'אין מעברין ואין מחסרין שום חדש לצורך, אלא לעולם אחד מלא ואחד חסר'

[1] בתלתא אמר להו מצות הגבלה - שהדברים שנאמרו לו בַּשֵּׁנִי - ירד לערב ואמרן לישראל, כדכתיב (שמות יט ז) ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו', ולמחרת השכים ועלה וישב משה את דברי העם וגו' [שם פסוק ח], כדאמר: כל עליותיו בהשכמה היו, ובו ביום נאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב וגו' [שם פסוק ט], ומצות הגבלתם ד'השמרו לכם עלות בהר [שם פסוק יב] אף על פי שהיא כתובה אחר וקדשתם היום ומחר [שם פסוק י] שהיא מצות פרישה - קודם לכן נאמרה, דכתיב בההיא עלייה שעלה בשלישי להשיב להקדוש ברוך הוא דברי העם ד'נעשה' [שם פסוק ח]: הנה אנכי בא אליך וסיפא דקרא ויגד משה את דברי העם וגו' [שם פסוק ט], וכי מה דברי העם יש כאן? - אלא מצות הגבלה נאמר לו בו ביום, ולקמן תניא לה הכי, ולערב אמרה לישראל, ולמחרת ברביעית השכים ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות הגבלה, ונאמרה לו מצות פרישה וקדשתם היום ומחר [שם פסוק י], ואף על פי שיש עוד שלשה ימים עד יום שבת - האמרינן לקמן לרבי יוסי דמשה הוסיף יום אחד מדעתו

[2] היום ומחר משמע בחמישי נאמר לו לפרוש חמישי וששי

[3] לעולם ברביעי נאמר לו לפרוש רביעי וחמישי

[4] והסכים הקדוש ברוך הוא לדעתו

[5] לגמרי לאחר מתן תורה, מיד משפירש עם חביריו; שוב לא חזר לתשמיש

[6] צריך להיות

[7] והא לא אפשר:

[8] אימתי ידבר עמהם

[9] פירשו מנשותיהן

[10] לדבורו, שאוכל לפרוש קודם לכן

[11] להתיר נשותיכם לתשמיש, שאסרתי לכם

[12] בן נכר = מומר: שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים

[13] התורה כולה תלויה בלוחות הללו

[14] שאינם כדי לה

[15] 'אשר' = אישור: שאישרו ושיבחו על שבירתן

[16] והאי קרא ד'והיו נכונים ליום השלישי' - קודשא בריך הוא אמר ליה, ומשה אמר להן 'היו נכונים לשלשת ימים' ולא אמר 'ליום השלישי', אלא פירשו שלשה ימים, וקרא דכתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבקר (שמות יט טז) - שלישי לימים שלמים שלילן עמם קאמר

[17] דתניא בברייתא הכי

[18] ולקמן בעי: שלישי קמא למאי? על כרחך במילתא דשלישי קמיירי, וקאמר עלה: שלישי - זה שלישי בחדש

[19] דשמעינן בחד בשבת איקבע ירחא; אם כן על כרחך בתרי בשבת אמר ואתם תהיו, בתלתא הגבלה, בארבעה פרישה, ובשביעי נתנה תורה, דהא לכולי עלמא בשבת נתנה תורה

[20] בין 'וישב משה' ד'נעשה' (שמות יט ח), ל'ויגד משה' שאמר להן לישראל, ומה אמרו ישראל למשה על כך שהוצרך משה להגיד למקום - והלא לא נאמר בינתים אלא (שמות יט ט) 'הנה אנכי בא וגו'

[21] שאף על פי שכתובה אחר מצות פרישה - בשלישי נאמרה לו, והוצרך להשיב שקבלו עליהן

[22] של תורה

[23] 'משבבין' - כמו וילך שובב (ישעיהו נז יז): שמונעין מלקבל, שאם יקבלו – יענשו; הדברים הללו משבבין את לבם מן המקום, ואף על פי כן קיבלו עליהן

[24] ירק מר

[25] והכי קאמר: יום שלישי לדברים שהתחיל משה להמשיך לבם של ישראל, ולפרש עונשן ומתן שכרן, ואותו יום היה שלישי בחדש שלישי בשבת; ורבי יוסי קאמר לה.

[26] לקמיה בעי: ששי קמא למאי? דהכא ליכא למימר ששי לאותן דברים, דבשלמא שלישי דברייתא לעיל - איכא למימר דאיירי בהו: דהא כל שלשה ימים היה משה מדבר באותן הדברים, דעל כרחיך 'ויגד משה' ברביעי כתיב, [שאמר] דברים שקבלו בשלישי

[27] דמשמע דבחד בשבא איקבע ירחא

[28] שהרי בראש חודש חנו, והכי קאמר: ששי לחנייתן - הוא הששי בחדש - הוא ששי בשבת

[29] אף למסען: שביום שבאו למדבר סיני נסעו מרפידים

[30] רב אחא ורבא

[31] במצות שבת שנאמר להם במרה

[32] בדברות האחרונות

[33] שמע מינה קודם הדברות נצטוו בה

[34] דכתיב שם שם לו חק ומשפט (שמות טו כה)

[35] הלכך: כשנסעו מרפידים - נסעו בשבת, שלא הוזהרו לילך יותר מאלפים אמה

[36] לערב משמע לערב הבא

[37] שהרי ניסן מלא הוא לעולם

[38] נתמלא בשלשים יום, לשון שלם

[39] שהרי אייר חסר כסדרן

[40] שנתרעמו בו ביום על המן, כדכתיב (שמות טז ב): וילונו על משה וגו' (שמות טז ג) להמית את כל הקהל הזה ברעב, והבטיחם להוריד להם מן למחר (שמות טז ד), ועל כרחך בחד בשבת ירד להם מן תחלה

[41] לירידתו

[42] כשתשלים לאייר עד חמשה עשר, ויום חמשה עשר ראש חדש סיון

[43] ראשון לעשרה דברים

[44] ראשון לבריאת עולם, שאחד בשבת היה

[45] להקרבת נשיאים לחנוכת הבית

[46] אותו היום שמיני למילואים, ועבודה באהרן ובניו, ועד עכשיו היה בבכורות

[47] לסדר עבודת ציבור תמידין ושאר קרבנות של תרומת הלשכה

[48] ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגו' (ויקרא ט כד)

[49] במחיצה: ועד עכשיו היו נאכלים בכל מקום

[50] בישראל; שכינה שרתה שם, כדכתיב ושכנתי בתוכם (שמות כה ח), מכלל דעד השתא לא שרתה

[51] ברכת כהנים, כדכתיב וישא אהרן את ידיו [אל העם ויברכם...] (ויקרא ט כב)

[52] מעכשיו נאסרו, שהוא ראוי לפתח אהל מועד, כדכתיב (ויקרא יז ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו

[53] שנה השנית ליציאתם הוקם המשכן

[54] כשאתה קובע כל החדשים כסדרן: אחד מלא ואחד חסר - הוו ארבעה ימים בין תחלת שנה לתחלת שנה אחרת: שמנין חדשי לבנה כסדרן שלש מאות חמישים וארבעה ימים, כולן שבועין חוץ מארבעה ימים

[55] דקסבר שני האדרים עבדינן חסרים, ופסח דחוי יום אחד לקמן

[56] ולא היו אלא שלשה בין פסח לפסח; הלכך דאישתקד - בחמשה בשבא, ולית ליה דאחרים דאמרי 'אין מעברין ואין מחסרין שום חדש לצורך, אלא לעולם אחד מלא ואחד חסר'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]