ביאור:בבלי שבת דף נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

אמר שמואל: והוא - שקשורה לו מערב שבת;

אמר רב נחמן: מתניתין [1] נמי דיקא, דקתני [שבת פ"ה מ"ד]: אין החמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו; היכי דמי?: אילימא שאינה קשורה לו כלל – פשיטא, דילמא נפלה ליה ואתי לאתויי; אלא לאו שאינה קשורה מערב שבת; מכלל דרישא - שקשורה לו מערב שבת!?

שמע מינה.

תניא נמי הכי [תוספתא שבת פ"ה מ"ב]: 'חמור יוצא במרדעת בזמן שקשורה לו מערב שבת, ולא באוכף אף על פי שקשורה לו מערב שבת; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף באוכף [2] בזמן שקשורה לו מערב שבת, ובלבד שלא יקשור לו מסריכן [3], ובלבד שלא יפשול לו רצועה תחת זנבו [4].'

בעא מיניה רב אסי בר נתן מרבי חייא בר רב אשי: מהו ליתן מרדעת על גבי חמור בשבת [5]?

אמר ליה: מותר.

אמר ליה: וכי מה בין זה לאוכף?

אישתיק.

איתיביה: אוכף שעל גבי חמור - לא יטלטלנה בידו, אלא מוליכה ומביאה בחצר והוא נופל מאיליו[6]; השתא ליטול אמרת לא, להניח מיבעיא [7]?

אמר ליה רבי זירא: שבקיה, כרביה [8] סבירא ליה, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב: 'תולין טרסקל לבהמה בשבת [9] וקל וחומר למרדעת', ומה התם דמשום תענוג שרי - הכא דמשום צער [10] לא כל שכן.

שמואל אמר: מרדעת מותר [11], טרסקל אסור.

אזל רבי חייא בר יוסף, אמרה לשמעתא דרב [12] קמיה דשמואל, אמר ליה: אי הכי אמר אבא [13] - לא ידע במילי דשבתא ולא כלום!

כי סליק רבי זירא, אשכחיה לרבי בנימין בר יפת דיתיב וקאמר ליה משמיה דרבי יוחנן: נותנין מרדעת על גבי חמור בשבת.

אמר ליה: יישר, וכן תרגמה אריוך בבבל.

'אריוך' מנו?

שמואל. [14]

והא רב נמי אמרה [15]!?

אלא שמעיה דהוה מסיים ביה 'ואין תולין טרסקל בשבת', אמר ליה: יישר, וכן תרגמה אריוך בבבל, דכולי עלמא מיהת מרדעת מותר.

מאי שנא מאוכף [16]?

שאני התם, דאפשר דנפיל ממילא [17].

רב פפא אמר: כאן [18] לחממה, כאן לצננה: לחממה אית לה צערא [19], לצננה לית לה צערא [20], והיינו דאמרי אינשי "חמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא לה".

מיתיבי [תוספתא שבת פ"ה מ"ה]: 'לא יצא הסוס בזנב שועל [21], ולא בזהרורית שבין עיניו [22]; לא יצא הזב בכיס שלו [23], ולא עזים בכיס שבדדיהן [24], ולא פרה בחסום שבפיה [25], ולא סייחים בטרסקלין שבפיהם לרשות הרבים, ולא בהמה בסנדל שברגליה [26] ולא בקמיע [27] אף על פי שהוא מומחה [28], וזו חומר בבהמה מבאדם [29];

אבל יוצא הוא באגד שעל גבי המכה [30], ובקשישין שעל גבי השבר [31], ובשיליא המדולדלת בה [32], ופוקקין לה זוג [33] בצוארה ומטיילת עמו [34] בחצר [35] ' קתני מיהת ולא סייחין בטרסקלים שבפיהם לרשות הרבים לרשות הרבים הוא דלא, הא בחצר שפיר דמי; מאי לאו בגדולים ומשום תענוג [36]?

לא בקטנים ומשום צער [37]; דיקא נמי, דקתני


עמוד ב

דומיא דקמיע [38] - שמע מינה.

אמר מר: ולא בקמיע אף על פי שהוא מומחה; והא אנן תנן [39] ולא בקמיע שאינו מומחה, הא מומחה שפיר דמי [40]?

הכי נמי שאינו מומחה והא אף על פי שהוא מומחה קתני?

מומחה לאדם ואינו מומחה לבהמה.

ומי איכא מומחה לאדם ולא הוי מומחה לבהמה?

אִין! אדם דאית ליה מזלא [41] - מסייע ליה [42], בהמה דלית לה מזלא - לא מסייע לה.

אי הכי [43] מאי זה חומר בבהמה מבאדם [44]?

מי סברת אקמיע קאי [45]? אסנדל קאי [46]!

תא שמע [תוספתא שבת פ"ד מ"יא]: סכין [47] ומפרכסין [48] לאדם ואין סכין ומפרכסין לבהמה; מאי - לאו דאיכא מכה ומשום צער [49]?

לא, דגמר מכה ומשום תענוג [50]. [51]

תא שמע: 'בהמה שאחזה דם [52] - אין מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן [53]; אדם שאחזו דם - מעמידין אותו במים בשביל שיצטנן'!

אמר עולא: גזירה משום שחיקת סממנין [54].

אי הכי אדם נמי?

אדם נראה כמיקר.

אי הכי - בהמה נמי נראה כמיקר!

אֵין מיקר לבהמה [55].

ולבהמה מי גזרינן [56]? והתניא: היתה עומדת חוץ לתחום [57] - קורא לה והיא באה ולא גזרינן דילמא אתי לאתויי, ואמר רבינא: כגון שהיה תחום שלה מובלע בתוך תחום שלו [58].

רב נחמן בר יצחק אמר: שחיקת סממנין גופה תנאי היא [59], דתניא: בהמה שאכלה כרשינין [60] - לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה [61], ורבי אושעיא מתיר.

דרש רבא: הלכה כרבי אושעיא.

אמר מר: לא יצא הזב בכיס שלו ולא עזים בכיס שבדדיהן; והתניא 'יוצאות עזים בכיס שבדדיהן'?

אמר רב יהודה: לא קשיא: הא דמיהדק [62] הא דלא מיהדק;

רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא [63]? תנאי היא [64], דתנן 'העזים יוצאות צרורות; רבי יוסי אוסר בכלן חוץ מן הרחילות הכבונות; רבי יהודה אומר: עזים יוצאות צרורות ליבש [65] אבל לא ליחלב [66]'!? ואיבעית אימא הא והא רבי יהודה, ולא קשיא: כאן ליבש כאן ליחלב.

תניא: אמר רבי יהודה: מעשה בעזים בית אנטוכיא שהיו דדיהן גסין [67] ועשו להן כיסין כדי שלא יסרטו דדיהן.

תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו[68];

אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה!

אמר ליה אביי: אדרבה! כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית [69]!

אמר רב יהודה: בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם שנשתנו עליו סדרי בראשית.

אמר רב נחמן: תדע [70] דמתרחיש ניסא [71] - ולא אברו מזוני [72].

תנו רבנן: מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת [73] ולא הכיר בה עד יום מותה.

אמר רב: בא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה!

אמר לו רבי חייא: זו דרכה בכך [74]! אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו.

זכרים יוצאין לבובין:

מאי לבובין?

אמר רב הונא: תותרי [75].

מאי משמע דהאי לבובין לישנא דקרובי הוא?

דכתיב (שיר השירים ד ט) לבבתני אחותי כלה [לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורניך] [76];

עולא אמר: עור שקושרין להם כנגד לבם כדי שלא יפלו עליהן זאבים [77].

זאבים אזכרים נפלי, אנקיבות לא נפלי [78]?

משום דמסגו [79] בריש עדרא.

וזאבין בריש עדרא נפלי, בסוף עדרא לא נפלי [80]?

אלא משום דשמני.

ובנקבות ליכא שמני? ותו: מי ידעי בין הני להני?

אלא משום דזקפי חוטמייהו ומסגו כי דוו [81].

רב נחמן בר יצחק אמר: עור שקושרין להן תחת זכרותן כדי שלא יעלו על הנקבות;

ממאי?

מדקתני סיפא: והרחלים יוצאות שחוזות; מאי שחוזות? - שאוחזין האליה שלהן למעלה [82] כדי שיעלו עליהן זכרים - רישא כדי שלא יעלו על הנקבות, וסיפא כדי שיעלו עליהן זכרים!

מאי משמע דהאי 'שחוזות' לישנא דגלויי הוא?

דכתיב (משלי ז י) והנה אשה לקראתו

הערות[עריכה]

  1. ^ לקמן בהאי פירקא
  2. ^ דאיהו נמי מהני לחממה
  3. ^ פוטרא"ל [רתמת חזה] דמיחזי כמי שרוצה להטעינו משוי
  4. ^ פושל"א [רתמת זנב] שנותנים שם שלא תרד האוכף והמשוי על צוארה כשהיא יורדת לעמק, והמסרך שלא תרד על זנבה כשהיא עולה על ההרים
  5. ^ ולא לצאת לרשות הרבים, אלא בחצר, ומפני הצינה
  6. ^ כסבור הא דאישתיק משום דלא אשגח ביה, דסבר אוכף נמי שרי, ואותיביה מברייתא דאסור ליטלה
  7. ^ דדמי כאילו צריך להטעינה משוי
  8. ^ רב
  9. ^ סל מלא שעורים תולין לה בצוארה ופיה נתון לתוכו ואוכלת, ותענוג בעלמא הוא: שלא תטרח לשוח צוארה לארץ
  10. ^ של צינה
  11. ^ דצערא היא הלכך אורחה בהכי ולאו משוי הוא
  12. ^ דשרי בטרסקל
  13. ^ 'אבא' =חברי, כמו אַבְרֵך [תרגום] אבא למלכא (בראשית מא מג)
  14. ^ שמואל קרי אריוך על שם שהיה בקי בדינין ושופט, כמלך השופט על הארץ, לשון 'ריכא מלך' (בבא בתרא ד.)
  15. ^ דכיון דשרי בטרסקל - כל שכן מרדעת
  16. ^ שאסור ליטול, וכל שכן להניחו
  17. ^ כדקתני מוליכו ומביאו לחצר והוא נופל מאליו
  18. ^ מרדעת
  19. ^ מרדעת צריך לחממה, ומותר משום צער דצינה
  20. ^ אבל נטילת אוכף אינו אלא שיצטנן: שנתחממה על ידי משאוי שנשאה מבעוד יום, ואי לא שקיל ליה - לא איכפת לן, שהרי הוא יצטנן מאליו
  21. ^ שתולין לו בין עיניו שלא ישלוט בו עין
  22. ^ לנוי
  23. ^ שתולין לו באמתו לקבל זוב, ולבדוק מניַן ראיותיו, שאינו תכשיט לו
  24. ^ לקבל חלב הנוטף; אי נמי שלא ישרטו דדיהן על הקוצים, שהיו דדיהן גסין
  25. ^ שחוסמין אותה שלא תרעה בשדות אחרים, וכשמגיעין למקום מרעיתם - נוטלין אותה הימנה
  26. ^ שעושין לה סנדל של מתכת שלא יזיקוה האבנים
  27. ^ כתב לרפואת חולי
  28. ^ שריפא כבר שלש פעמים
  29. ^ קסלקא דעתא השתא דאקמיע קאי, דאמרינן לקמן בפרק 'במה אשה יוצאה' (דף סא.) שהאדם יוצא בקמיע מומחה, וכל הני דקתני 'לא תצא' - הנך דלאו שמירת גופה הוא אלא משאוי, וסנדל - משום דדילמא מישתליף ואתי לאתויי
  30. ^ ליכא למימר אתי לאתויי
  31. ^ בהמה שנשבר בה עצם - עושין לה דפין מכאן ומכאן, וקושרים אותן שם, והן מעמידין העצם שלא ינוד אנה ואנה עד שמתחבר
  32. ^ שיצתה מקצתה
  33. ^ אישקלי"ט [פעמון]
  34. ^ באותו זוג
  35. ^ אבל לא תצא בו לרשות הרבים כדמפרש לקמן (בפרקין דף נד:), דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא; אבל כשאינו פקוק אפילו בחצר לא תצא, מפני שהעינבל שבתוכה מקשקש ומוליד קול; לכך פוקק בצמר או במוכין: שלא יקשקש העינבל שבתוכה
  36. ^ בסייחים גדולים קאמר, דצוארן ארוך ואין להם צער לשוח ולאכול מעל גבי הקרקע, ותולה להן טרסקל לתענוג, וקשיא לשמואל
  37. ^ קטנים - ארכובותיהן גבוהין וצוארן קטן, ויש להם צער לשוח על גבי הקרקע ולאכול
  38. ^ משום חולי
  39. ^ גבי אדם, לקמן בפרק 'במה אשה' (שבת פ"ו מ"ב דף ס.)
  40. ^ מאי שנא בהמה מאדם
  41. ^ מלאך שלו
  42. ^ ומליץ עליו
  43. ^ דבהמה נמי נפקא בקמיע המומחה לבהמה
  44. ^ אדם נמי לא נפיק אלא בקמיע מומחה לאדם
  45. ^ וזה חומר
  46. ^ דקתני ולא בהמה בסנדל שברגליה
  47. ^ שמן
  48. ^ גלדי מכה
  49. ^ [ואפילו] הכי לבהמה לא וקשיא בין לרב בין לשמואל דשרי במרדעת
  50. ^ שנתרפאה המכה, וסיכה ופירכוס משום תענוג
  51. ^ ולרב ודאי קשיא, וההיא מתניתא קמייתא דאוכף - נמי קשיא ליה: דנהי נמי דלצינה ליכא צער, תענוג מיהא הוא; אלא רב תנא הוא, ופליג.
  52. ^ אנפודור"א [שתוק רגל]
  53. ^ אלמא אפילו צער נמי אסור
  54. ^ במידי דרפואה גזור רבנן, דאי שרית שום רפואה - אתי למישרי שחיקת סממנים, והוא איסורא דאורייתא: דהוי טוחן
  55. ^ אין דרך להקר בהמה, הלכך כולי עלמא ידעי דלרפואה קמיכוין, ואתי למישרי שחיקת סממנים
  56. ^ במקום פסידא כי האי גוונא
  57. ^ קסלקא דעתא חוץ לתחום שלו היתה עומדת בהמה
  58. ^ דחוץ לתחום דקתני = חוץ לתחום שלה: שהבהמה המסורה לרועה המיוחד הרי היא כרגלי הרועה, וזה - הקורא לה בעליה ויכול לילך, כגון שהוא שָׁבַת קרוב לאותו מקום; ואפילו הכי לא יביאנה ממש בידיו: הואיל והיא יוצאה חוץ לתחומה - אין לה אלא ארבע אמות; ומיהו קורא לה והיא באה, דלא הוזהר הוא על תחום בהמתו - ובלבד שלא יביאנה ממש בידיו
  59. ^ דאיכא דלא גזר שאר רפואות אטו שחיקת סממנין
  60. ^ הרבה, ועל ידי אכילה מרובה אחזה חולי שקורין מינייזונ"א , וצריכה להשתלשל ולהוציא רעי ומריצה
  61. ^ 'שתתרפה' גרסינן הכא, לשון ריפוי: שיהיו מיעיה רפויים בשילשול ומוציאה רעי; גזירה: בכל רפואה אטו שחיקת סממנין
  62. ^ דליכא למיחש דילמא נפיל ואתי לאתויי
  63. ^ איבדת כולם שאין אתה מוצא תנאים שנחלקו בכך, דתוקי הנך תרתי מתנייתא חדא כמר וחדא כמר
  64. ^ במתניתין: רבי מאיר [תנא קמא] שרי, רבי יוסי אסר
  65. ^ ליבש מיהדק שפיר; ולענין משוי נמי לא הוי משוי, דצורך גופה היא: דחלבה מכחישה
  66. ^ ליחלב הוי משוי: שטוענת את החלב בכיס
  67. ^ גדולין ונגררין על הקוצין ומסרטין דדיהן
  68. ^ (ראה: בראשית רבה ל ח)
  69. ^ ולא זכה ליפתח לו שערי שכר
  70. ^ דקשין
  71. ^ מן השמים לכמה הצלות לנפשות אדם
  72. ^ ואין נס זה רגיל שיבראו מזונות לצדיקים בביתם: שימצאו חיטין גדילין באוצרותיהן
  73. ^ 'ידה קטועה'
  74. ^ לכסות כל אשה עצמה וכל שכן זו שהיתה צריכה לכך
  75. ^ קופל"א: שמחברין אותם בקשר שנים שנים שלא יברחו
  76. ^ לבבתני = קרבתני אצלך מחמת נוי מעשיך
  77. ^ דרך זאבים לאחוז בהמה בלבה
  78. ^ בתמיה
  79. ^ מהלכין
  80. ^ בתמיה
  81. ^ מביטין כאן וכאן, לפיכך מתקנאין בהם: כסבורים שרוצים להלחם בהם
  82. ^ זנב שלהן קושרים כלפי גבן שלא יכסה ערותן