ביאור:בבלי שבת דף קמג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

התם כיון דמסרח [1] - דעתיה עילויה מאתמול [2].

הכי נמי מסתברא, דרבא כרבי יהודה סבירא ליה, דדרש רבא: אשה לא תכנס לבית העצים ליטול מהן אוד [3]; ואוד שנשבר [4] - אסור להסיקו ביום טוב, לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים [5].

שמע מינה [6].

משנה:

בית שמאי אומרים: מעבירין [7] מעל השלחן עצמות [8] וקליפין [9],

ובית הלל אומרים: מסלק את הטבלא [10] כולה ומנערה [11];

מעבירין מלפני השלחן פירורין פחות מכזית [12], ושער של אפונין [13], ושער עדשים [14] מפני שהוא מאכל בהמה. [15]

ספוג, אם יש לו עור בית אחיזה [16] - מקנחין [17] בו, ואם לאו - אין מקנחין בו [18].

[19] בין כך ובין כך ניטל בשבת, ואינו מקבל טומאה [20].

גמרא:

אמר רב נחמן: אנו אין לנו אלא [21] בית שמאי כרבי יהודה, ובית הלל כרבי שמעון.

מעבירין מלפני השלחן פירורין:

מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: פירורין שאין בהן כזית - אסור לאבדן ביד [22] .

שער של אפונין - מני?

רבי שמעון היא, דלית ליה מוקצה [23].

אימא סיפא: ספוג, אם יש לו בית אחיזה - מקנחין בו, ואם לאו - אין מקנחין בו - אתאן לרבי יהודה, דאמר דבר שאין מתכוין – אסור [24]!

בהא אפילו רבי שמעון מודה, דאביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות.

הני גרעינין דתמרי [25] - ארמייתא [26] שרו לטלטולינהו, הואיל וחזיין אגב אמן [27], ודפרסייתא [28] - אסור.

שמואל מטלטל להו אגב ריפתא.

[29].

שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: עושה אדם כל צרכו בפת [30].

רבה מטלטל להו אגב לקנא דמיא [31].

רב הונא בריה דרב יהושע עביד להו כגרף של ריעי [32]; אמר ליה רב אשי לאמימר: וכי עושין גרף של ריעי לכתחילה?

רב ששת זריק להו בלישניה [33];

רב פפא זריק להו אחורי המטה [34].

אמרו עליו על רבי זכריה בן אבקולס שהיה מחזיר פניו אחורי המטה וזורקן.

הדרן עלך נוטל אדם את בנו




עמוד ב

שבת פרק עשרים ושנים חבית

משנה:

חבית שנשברה - מצילין הימנה מזון שלש סעודות [35], ואומר לאחרים: "באו והצילו לכם" [36] - ובלבד שלא יספוג [37].

אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין [38], ואם יצאו מעצמן – אסורין [39];

רבי יהודה אומר: אם לאוכלין [40] - היוצא מהן מותר [41], ואם למשקין [42] - היוצא מהן אסור [43].

חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן – אסורין;

ורבי אליעזר מתיר [44].

גמרא:

תנא: 'לא יספוג ביין, ולא יטפח בשמן [45], שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול [46].

תנו רבנן: נתפזרו לו פירות בחצר - מלקט על יד על יד ואוכל, אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.

אין סוחטין את הפירות:

אמר רב יהודה אמר שמואל: מודה היה רבי יהודה לחכמים בזיתים וענבים [47]; מאי טעמא? - כיון דלסחיטה נינהו יהיב דעתיה [48].

ועולא אמר רב: חלוק היה רבי יהודה אף בזיתים וענבים [49].

ורבי יוחנן אמר: הלכה כרבי יהודה בשאר פירות, ואין הלכה כרבי יהודה בזיתים וענבים.

אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: מודה היה רבי יהודה לחכמים

בזיתים וענבים, ומודים חכמים לרבי יהודה בשאר פירות.

אמר ליה רבי ירמיה לרבי אבא: אלא במאי פליגי?

אמר ליה: לכי תשכח.

אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא בתותים ורמונים פליגי [50], דתניא: 'זיתים שמשך [51] מהן שמן, וענבים שמשך מהן יין, והכניסן [52] בין לאוכל בין למשקין [53] - היוצא מהן אסור; תותים שמשך מהן מים, ורמונים שמשך מהן יין, והכניסן לאוכלין - היוצא מהן מותר, למשקין ולסתם - היוצא מהן אסור, דברי ר' יהודה; וחכמים אומרים: בין לאוכלין בין למשקין - היוצא מהן אסור'. [54]

וסבר רבי יהודה סתם [55] - [56] אסור? והתנן [מכשירין פ"ו מ"ח]: 'חלב האשה מטמא [57] לרצון ושלא לרצון [58], חלב בהמה אינו מטמא אלא לרצון. [59]

אמר רבי עקיבא: קל וחומר הוא: ומה חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים - מטמא לרצון ושלא לרצון, חלב הבהמה שמיוחד בין לקטנים בין לגדולים - אינו דין שיטמא בין לרצון ובין שלא לרצון?

אמרו לו: אם טמא חלב האשה שלא לרצון - שדם מגפתה [60] טמא [61], יטמא חלב הבהמה

הערות[עריכה]

  1. ^ מעייא אי מצנע ליה עד אורתא
  2. ^ לשונרא, ובין השמשות נמי מוכן לבהמה הוה
  3. ^ פורגו"ן [יעה, מכשיר לטיפול באש], דסתם עצים להסקה ניתנו, ולא לטלטול כלי
  4. ^ ביום טוב
  5. ^ שנשברו היום, דהוו להו נולד
  6. ^ דכרבי יהודה סבירא ליה, דאית ליה מוקצה
  7. ^ בידים
  8. ^ קשין, שאינן ראויין לכלב
  9. ^ של אגוזים, דלית להו לבית שמאי מוקצה
  10. ^ שיש תורת כלי עליה
  11. ^ אבל לא יטלטל הקליפין בידים, כרבי יהודה
  12. ^ וכל שכן כזית
  13. ^ ייש"ש ; שרביטין של קטנית שהקטנית גדל בהם
  14. ^ כדמפרש טעמא:
  15. ^ - סתמא היא.
  16. ^ של עור שיאחזנו בו
  17. ^ טבלא
  18. ^ שכשאוחזו - נסחט בין אצבעותיו
  19. ^ וחכמים אומרים:
  20. ^ דאינו לא כלי עץ ולא בגד ולא שק ולא מתכת
  21. ^ אין אנו סומכין על משנתינו כמות שהיא שנויה, אלא מוחלפת שיטתה:
  22. ^ מדקתני מעבירין בידים, ולא זריק להו
  23. ^ דאי רבי יהודה - מאתמול לאו לבהמה קיימי, שהרי האוכל היה עמהן, והיום לוקח מהם
  24. ^ שאין מתכוין לסחוט
  25. ^ גרעינין של תמרים, והם לבהמה
  26. ^ תמרים רעים הם, ומאכילין התמרים עצמן לבהמה, הלכך
  27. ^ אגב אימייהו לבהמה נמי קיימי
  28. ^ תמרים טובים הם, ואין מאכילין אותן לבהמה
  29. ^ שרנ"ם שפ"ז סימן
  30. ^ משתמש בו, ואין כאן משום בזיון, וממחהו בתבשיל
  31. ^ ספל של מים
  32. ^ צוברן לפניו כשאוכל התמרים עד שנמאסות בעיניו, ונוטלן אותן מפניו כגרף של ריעי, ונותנן לבהמה
  33. ^ אל עבר השלחן
  34. ^ שהוא מיסב עליה
  35. ^ ואפילו בכלים הרבה, דאילו בחד מנא - אמרינן ב'כל כתבי הקדש' (שבת קכ א) דכמה דבעי מציל
  36. ^ כל אחד מזון שלש סעודות
  37. ^ שלא ישים ספוג במקום היין לחזור ולהטיפו בכלי, גזירה שמא יסחוט
  38. ^ דהוה ליה מפרק, תולדה דדישה
  39. ^ גזירה שמא יסחוט לכתחילה
  40. ^ הם מכונסין אותם פירות
  41. ^ דלא ניחא ליה במה שזבו, וליכא למגזר בהן שמא יסחוט
  42. ^ מכונסין
  43. ^ דניחא ליה במאי דנפקא מינייהו, ונתקיימה מחשבתו, ואיכא למיגזר שמא יסחוט; והכי אמרינן בביצה: דטעמא דמשקין שזבו - משום שמא יסחוט הוא
  44. ^ חלות דבש - מאחר שמרוסקין - הדבש זב מאליו מתוך השעוה, ואין דרך לסוחטו; הלכך רבי אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין - גזירה אטו שאינן מרוסקין, דילמא מרסק להו
  45. ^ מכניס בו כפו והשמן נדבק בה, ומקנחו בשפת הכלי
  46. ^ ואסרוה משום עובדין דחול
  47. ^ דאף על גב דהכניסן לאוכלין - היוצא מהן אסור
  48. ^ דכיון דרובן לסחיטה קיימי, כי אתו לידי משקה - יהיב דעתיה למיהוי ניחא ליה בהכי
  49. ^ הואיל והני לאוכלין נכנסו
  50. ^ דאיכא דבעו להו למשקין, הלכך משוו להו רבנן כזיתים וענבים, ורבי יהודה פליג עלייהו; אבל שאר פירות - ליכא דבעי להו למשקין, הלכך מודו רבנן בהם
  51. ^ זב מאליהן, כמו נהרות המושכין (שבת קכא א)
  52. ^ מתחילתן
  53. ^ דרמונים קרי יין משום דאית להו קיוהא
  54. ^ והא דנקט רב נחמן לישנא דמסתברא, ולא אמר בהדיא דבתותים ורמונים פליגי - משום דאיכא למימר פליגי בתותים ורמונים, והוא הדין לשאר פירות; ולהודיעך כחו דרבי יהודה נקט להו; ואי משום ברייתא דלקמן, דשמעינן מינה דמודים חכמים לרבי יהודה בשאר פירות - לאו בהדיא שמעינן לה, דאיכא למימר רבי יהודה היא, כדפרכינן עלה.
  55. ^ שלא פירש לאוכל ולא למשקה
  56. ^ הוי המשקה הזב מהן
  57. ^ מכשיר
  58. ^ בין שיצא ממנה לרצון, בין שיצא שלא לרצון: שהחלב קרוי משקה שנאמר ותפתח את נאד החלב ותשקהו (שופטים ד יט)
  59. ^ ואי לא - לא חשיב משקה, ואם נגע בו שרץ - אינו מקבל טומאה; וטעמא מפרש לקמיה.
  60. ^ של אשה
  61. ^ אם נגף רגלה או ידה וכל חבורה שיצא ממנה דם, כדאמר בפרק 'דם הנדה' (נדה נה,ב): דם חללים, דהיינו דם הרוג, קרוי משקה, שנאמר (במדבר כג כד) ודם חללים ישתה, ודם מגפתו מפרש התם דדם חללים הוי: דמה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגא! וחלב - כדם מגפתו, דדם נעכר ונעשה חלב, ודם מגפתה סתמיה שלא לרצון הוא, וטמא