ביאור:בבלי שבת דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא מחייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה ^[1], דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא ^[2], אבל שאינו מקורה לא! וכי תימא 'הכא נמי במקורה, התינח ברשות היחיד מקורה ^[3], ברשות הרבים מקורה מי חייב ^[4]? והאמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: המעביר חפץ ארבע אמות ברשות הרבים מקורה – פטור, לפי שאינו דומה לדגלי מדבר ^[5]!?

אלא אמר רבי זירא: הא מני ^[6]? - אחרים היא, דתניא: אחרים אומרים: ^[7] עמד ^[8] במקומו וקבל – חייב ^[9], עקר ^[10] ממקומו ^[11] וקבל – פטור ^[12]'; עמד במקומו וקבל חייב'? הא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה וליכא? אלא שמע מינה לא בעינן מקום ארבעה!

ודילמא הנחה הוא דלא בעינן, הא עקירה בעינן, והנחה נמי דילמא דפשיט כנפיה ^[13] וקיבלה,דאיכא נמי הנחה?

אמר רבי אבא: מתניתין - כגון <שקבל בטרסקל> והניח על גבי טרסקל ^[14], דאיכא נמי הנחה.

והא 'ידו' קתני?

תני 'טרסקל שבידו'.

התינח טרסקל ברשות היחיד, אלא טרסקל שברשות הרבים - רשות היחיד הוא ^[15]!

לימא ^[16] דלא כרבי יוסי ברבי יהודה, דתניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל, זרק ^[17] ונח על גביו – חייב ^[18]', דאי כרבי יוסי ברבי יהודה - פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני אמאי חייב?: מרשות היחיד לרשות היחיד קא מפיק?

אפילו תימא רבי יוסי ברבי יהודה: התם למעלה מעשרה ^[19] הכא למטה מעשרה.

קשיא ליה לרבי אבהו: מי קתני 'טרסקל שבידו'? והא 'ידו' קתני!?

אלא אמר רבי אבהו: כגון ששלשל ידו ^[20] למטה משלשה ^[21] וקבלה.

והא 'עומד ^[22]' קתני ^[23]?

בשׁוֹחֶה ^[24];

ואיבעית אימא: בגומא ^[25];

ואיבעית אימא: בננס.

אמר רבא: איכפל תנא לאשמעינן כל הני ^[26]? אלא אמר רבא: ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה; וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה.

אמר רבי אבין אמר רבי אילעאי אמר רבי יוחנן: זרק חפץ ונח בתוך ידו של חבירו – חייב. מאי קא משמע לן? ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה.

והא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא?

מהו דתימא 'הני מילי היכא דאחשבה הוא לידיה ^[27], אבל היכא דלא אחשבה הוא לידיה ^[28] אימא לא'? - קא משמע לן.

אמר רבי אבין אמר רבי אילעאי אמר רבי יוחנן: עמד ^[29] במקומו וקיבל – חייב ^[30], עקר ממקומו וקיבל – פטור ^[31].

תניא נמי הכי: אחרים אומרים: עמד במקומו וקיבל – חייב, עקר ממקומו וקיבל – פטור.

בעי רבי יוחנן: זרק חפץ ונעקר הוא ממקומו וחזר וקיבלו – מהו? מאי קמבעיא ליה ^[32]?

אמר רב אדא בר אהבה: שני כחות באדם אחד קא מבעיא ליה: שני כחות באדם אחד כאדם אחד דמי, וחייב? או דילמא כשני בני אדם דמי, ופטור ^[33]?

תיקו.

[עיין תוספות ד"ה כשני בני אדם דמי ופטור]

אמר רבי אבין אמר רבי יוחנן: הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקיבל מי גשמים והוציא - חייב.

מתקיף לה רבי זירא: מה לי הטעינו חבירו ^[34] מה לי הטעינו שמים: איהו לא עביד עקירה!?

לא תימא 'קיבל ^[35]' אלא 'קלט' ^[36].

והא בעינן עקירה מעל גבי מקום ארבעה וליכא?

אמר רבי חייא בריה דרב הונא: כגון שקלט מעל גבי הכותל.

על גבי כותל נמי: והא לא נח [ולכן לא היתה עקירה]?

כדאמר רבא: בכותל משופע - הכא נמי בכותל משופע.

והיכא איתמר דרבא?

אהא, דתנן [עירובין פ"י מ"ג]:

עמוד ב

'היה קורא בספר על האיסקופה ^[37], ונתגלגל הספר מידו ^[38] - גוללו אצלו ^[39]; היה קורא בראש הגג ^[40] ונתגלגל הספר מידו ^[41]: עד שלא הגיע ^[42] לעשרה טפחים ^[43] - גוללו אצלו; משהגיע לעשרה טפחים ^[44] - הופכו על הכתב ^[45]', והוינן בה: אמאי הופכו על הכתב? הא לא נח ^[46]? ואמר רבא: בכותל משופע ^[47].

אימור דאמר רבא בספר, דעביד דנייח; מים מי עבידי דנייחי ^[48]?

אלא אמר רבא: כגון שקלט מעל גבי גומא.

גומא?! פשיטא!

מהו דתימא 'מים על גבי מים - לאו הנחה הוא ^[49]'? - קא משמע לן ^[50].

ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: מים על גבי מים היינו הנחתן; אגוז על גבי מים - לאו היינו הנחתו.

בעי רבא: אגוז בכלי, וכלי צף על גבי מים: בתר אגוז אזלינן, והא נייח? או דילמא בתר כלי אזלינן, והא לא נייח, דנייד?

תיקו.

שמן שצף על גבי יין ^[51] - מחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבנן, דתנן [טבול יום פ"ב מ"ה]: 'שמן^[52] שצף על גבי יין, ונגע טבול יום בשמן ^[53] - לא פסל אלא שמן בלבד ^[54]; רבי יוחנן בן נורי אומר: שניהם מחוברים זה לזה.'!

אמר רבי אבין אמר רבי אילעאי אמר רבי יוחנן: היה טעון אוכלים ומשקין ^[55] ונכנס ויוצא כל היום כולו - אינו חייב עד שיעמוד ^[56].

אמר אביי: והוא שעמד לפוש ^[57]: ממאי? מדאמר מר ^[58] '^[59] תוך ארבע אמות, עמד לפוש ^[60] פטור ^[61], לכתף חייב ^[62]; חוץ לארבע אמות ^[63]: עמד לפוש חייב ^[64], לכתף פטור ^[65]'; מאי קא משמע לן? שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך? הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא, דאמר רב ספרא אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: 'המעביר חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן - פטור, שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך'?

אמוראי נינהו ^[66], מר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא ^[67].

תנו רבנן: 'המוציא מחנות ^[68] לפלטיא ^[69] דרך סטיו ^[70] – חייב ^[71]; ובן עזאי פוטר ^[72]' בשלמא בן עזאי, קסבר מהלך כעומד דמי ^[73], אלא רבנן: נהי נמי דקסברי מהלך לאו כעומד דמי, היכא אשכחנא כהאי גוונא דחייב ^[74]?

אמר רב ספרא אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן:

הערות

^ שיש לה גג
^ דבר סתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו, דאין אוירו חשיב 'אויר', הלכך כל הנזרק לתוכו הוי כמונח
^ דבעל הבית
^ אלא רשות הרבים דעני, מי מוקמת ליה במקורה
^ וכל מלאכות דבשבת - ממשכן גמרי לקמן, מדנסמכה פרשת שבת לפרשת משכן ב'ויקהל'
^ דלא בעי מקום ארבעה
^ זרק חפץ וקבלו אחר,
^ המקבל
^ הזורק, דאיהו עבד עקירה והנחה
^ המקבל
^ ורץ לקראת החפץ
^ הזורק, דלא איתעביד הנחה מכחו
^ פרס בגדו,דהוי ארבעה
^ סל
^ ואמאי מחייב משום הוצאה
^ מתניתין, דלא חשיב ליה רשות היחיד
^ מרשות הרבים
^ דאף על גב דלמטה לא הוי קנה רחב ארבעה, הואיל ובראשו ארבע - אמרינן גוד אחית מחיצה והוי רשות היחיד גמור
^ הוי רשות היחיד, הואיל ורחב ארבעה
^ השפיל, כמו 'היה משלשל בחבל'
^ דהויא כקרקע
^ העני עומד בחוץ
^ והא – 'יושב' הוא [אם מתחת לשלשה]
^ כופף עצמו
^ בעומד בגומא וידו סמוכה לשפתה
^ טרח התנא בכל זאת ולא היה לו להודיענו דמוציא מרשות לרשות חייב אלא על ידי דברים הללו, שאין דרכן בכך? לתני 'פשט כנף בגדו לפנים', דהוי ארבעה
^ זה העושה מלאכה נתכוון לתתה ליד חבירו, כי מתניתין
^ שהלכה ונחה מעצמו ביד חבירו, דהאי דזריק לא אחשבה ליד חבירו לאנוחה בגווה, דלא נתכוון לכך
^ המקבל
^ הזורק
^ הזורק: דלא עביד הנחה
^ מאי ספיקא איכא? מאיזה טעמא יפטור? הא עבד עקירה והנחה!
^ דהוו להו שנים שעשאוה: דכיון שלא הניח החפץ לילך עד מקום הילוכו ולנוח, אלא רץ אחריו ועכבו - הויא ליה עקירה קמייתא בלא הנחה
^ דפטר ליה תנא דמתניתין, דקתני או שנתן לתוכה והוציא שניהן פטורין
^ = פשט ידו וירדו לתוכה, דלא עבד מעשה
^ השתא סלקא דעתך כשהיה הקילוח יורד הִכָּה בידו אחת וקבלו בחברתה, דעבד ליה עקירה
^ כל ספרים שלהם עשוים כמגילה
^ וראשו אחד בידו
^ ובפרק בתרא דעירובין מוקים לה באיסקופת כרמלית, כגון גבוה שלשה ורחבו ארבעה, ורשות הרבים עוברת לפניו, דאי נפל כוליה מידיה ומהדרי ליה מרשות הרבים לאיסקופה - לאו חיוב חטאת איכא, הלכך: השתא דראשו אחד בידו ואין כאן עקירה - אפילו משום שבות נמי לא גזור
^ שהוא רשות היחיד
^ וראשו אחד בידו
^ ראש התחתון
^ התחתונים, שהוא אויר רשות הרבים
^ אסור לגוללו: דגזור רבנן משום שבות היכא דאוגדו בידו אטו היכא דנפק מידיה כוליה, דלא לייתיה, דאיכא חיובא דאורייתא
^ כתבו לצד הכותל והחלק כלפי רשות הרבים: שלא יהא מוטל כל כך בבזיון
^ ואמאי אסור לגוללו אצלו
^ בולט מלמטה ומצר מלמעלה, דנח ליה על אותו שיפוע
^ אלא בדבר שיש לו תוך
^ לאו היינו הנחתן דתהוי עקירתו עקירה, דהא ניידי ואזלו
^ דהיינו הנחתן, ועקירתן עקירה
^ ועָקַר השמן והוציאו לרשות הרבים, והוא הדין על גבי מים לענין שבת, אבל לענין תרומה לא סגי דלא נקט יין
^ של תרומה
^ טבול יום פוסל את התרומה מן התורה; [ביבמות בפרק 'הערל' (דף עא.)]
^ לפי שאינו חבור זה לזה; ושמן - פסול הוא, ולא טמא; הילכך לא פסיל ליה ליין; ולענין שבת נמי הוי כדבר אחר הצף על המים, דלאו היינו הנחתו
^ משמע שלא טענו לכך, אלא היה טעון ברשות היחיד כדי להוליכו מזוית לזוית (או מבעוד יום), ומשעקר רגליו - נמלך
^ ואחר כך יעקור עצמו לצאת, דעמידת גופו ודאי כעמידת חפץ דמי; הלכך כי עמד ועקר על מנת לצאת – מיחייב; אבל בלא עמידה - ליכא עקירה אלא עקירה ראשונה, והיא לא היתה על מנת לצאת, והתורה לא חייבה אלא מלאכת מחשבת, וגמרינן ממשכן [שחייב] שיתכוין לעשות המלאכה אבל לא יודע שהוא שבת, או כסבור שמלאכה זו מותרת
^ לנוח; ההיא הויא עמידה, ועקירה דבתרה הוי עקירה, אבל עומד לכתף = לתקן משאו על כתיפו - לאו עמידה היא
^ רבה דהוא רביה דאביי
^ המעביר ארבע אמות ברשות הרבים, ועמד
^ וחזר והשלים [ארבע אמות] והניח, או עמד שם
^ שלא העביר ארבע אמות בעקירה אחת
^ ואם לכתף עמד בתוך הארבע אמות, וכשהשלים ארבע אמות הניח או עמד שם לפוש – חייב; ועמידה דתוך ארבע - לאו עמידה היא, שהיתה לכתף
^ המעביר ארבע אמות שלימות ועומד חוץ לארבע אמות
^ אם לפוש עמד - הוי הנחת גופו כהנחת חפץ
^ ואם לכתף עמד - אין זו עמידה, ואם נטלה אחר מידו אחרי כן - שניהם פטורין
^ רבי אלעאי ורבי אמי
^ ומיהו רבי יוחנן - חדא זימנא אמרה
^ רשות היחיד
^ רחבה והוא רשות הרבים
^ מקום איצטבאות שיושבים סוחרים, ושֵׁם 'כרמלית' עליה, דלאו להילוכה הוא כרשות הרבים
^ הואיל ולא עמד בסטיו לפוש - אין כאן הנחה אלא בפלטיא
^ כדמפרשינן:
^ ונמצא נעקר מרשות היחיד ומונח בסטיו, ועוקר מסטיו ומניח ברשות הרבים
^ דמפסקא רשותא אחריתי מיחייב? דילמא לא חייביה רחמנא אלא במוציא מרשות היחיד לרשות הרבים בהדיא

[1] שיש לה גג

[2] דבר סתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו, דאין אוירו חשיב 'אויר', הלכך כל הנזרק לתוכו הוי כמונח

[3] דבעל הבית

[4] אלא רשות הרבים דעני, מי מוקמת ליה במקורה

[5] וכל מלאכות דבשבת - ממשכן גמרי לקמן, מדנסמכה פרשת שבת לפרשת משכן ב'ויקהל'

[6] דלא בעי מקום ארבעה

[7] זרק חפץ וקבלו אחר,

[8] המקבל

[9] הזורק, דאיהו עבד עקירה והנחה

[10] המקבל

[11] ורץ לקראת החפץ

[12] הזורק, דלא איתעביד הנחה מכחו

[13] פרס בגדו,דהוי ארבעה

[14] סל

[15] ואמאי מחייב משום הוצאה

[16] מתניתין, דלא חשיב ליה רשות היחיד

[17] מרשות הרבים

[18] דאף על גב דלמטה לא הוי קנה רחב ארבעה, הואיל ובראשו ארבע - אמרינן גוד אחית מחיצה והוי רשות היחיד גמור

[19] הוי רשות היחיד, הואיל ורחב ארבעה

[20] השפיל, כמו 'היה משלשל בחבל'

[21] דהויא כקרקע

[22] העני עומד בחוץ

[23] והא – 'יושב' הוא [אם מתחת לשלשה]

[24] כופף עצמו

[25] בעומד בגומא וידו סמוכה לשפתה

[26] טרח התנא בכל זאת ולא היה לו להודיענו דמוציא מרשות לרשות חייב אלא על ידי דברים הללו, שאין דרכן בכך? לתני 'פשט כנף בגדו לפנים', דהוי ארבעה

[27] זה העושה מלאכה נתכוון לתתה ליד חבירו, כי מתניתין

[28] שהלכה ונחה מעצמו ביד חבירו, דהאי דזריק לא אחשבה ליד חבירו לאנוחה בגווה, דלא נתכוון לכך

[29] המקבל

[30] הזורק

[31] הזורק: דלא עביד הנחה

[32] מאי ספיקא איכא? מאיזה טעמא יפטור? הא עבד עקירה והנחה!

[33] דהוו להו שנים שעשאוה: דכיון שלא הניח החפץ לילך עד מקום הילוכו ולנוח, אלא רץ אחריו ועכבו - הויא ליה עקירה קמייתא בלא הנחה

[34] דפטר ליה תנא דמתניתין, דקתני או שנתן לתוכה והוציא שניהן פטורין

[35] = פשט ידו וירדו לתוכה, דלא עבד מעשה

[36] השתא סלקא דעתך כשהיה הקילוח יורד הִכָּה בידו אחת וקבלו בחברתה, דעבד ליה עקירה

[37] כל ספרים שלהם עשוים כמגילה

[38] וראשו אחד בידו

[39] ובפרק בתרא דעירובין מוקים לה באיסקופת כרמלית, כגון גבוה שלשה ורחבו ארבעה, ורשות הרבים עוברת לפניו, דאי נפל כוליה מידיה ומהדרי ליה מרשות הרבים לאיסקופה - לאו חיוב חטאת איכא, הלכך: השתא דראשו אחד בידו ואין כאן עקירה - אפילו משום שבות נמי לא גזור

[40] שהוא רשות היחיד

[41] וראשו אחד בידו

[42] ראש התחתון

[43] התחתונים, שהוא אויר רשות הרבים

[44] אסור לגוללו: דגזור רבנן משום שבות היכא דאוגדו בידו אטו היכא דנפק מידיה כוליה, דלא לייתיה, דאיכא חיובא דאורייתא

[45] כתבו לצד הכותל והחלק כלפי רשות הרבים: שלא יהא מוטל כל כך בבזיון

[46] ואמאי אסור לגוללו אצלו

[47] בולט מלמטה ומצר מלמעלה, דנח ליה על אותו שיפוע

[48] אלא בדבר שיש לו תוך

[49] לאו היינו הנחתן דתהוי עקירתו עקירה, דהא ניידי ואזלו

[50] דהיינו הנחתן, ועקירתן עקירה

[51] ועָקַר השמן והוציאו לרשות הרבים, והוא הדין על גבי מים לענין שבת, אבל לענין תרומה לא סגי דלא נקט יין

[52] של תרומה

[53] טבול יום פוסל את התרומה מן התורה; [ביבמות בפרק 'הערל' (דף עא.)]

[54] לפי שאינו חבור זה לזה; ושמן - פסול הוא, ולא טמא; הילכך לא פסיל ליה ליין; ולענין שבת נמי הוי כדבר אחר הצף על המים, דלאו היינו הנחתו

[55] משמע שלא טענו לכך, אלא היה טעון ברשות היחיד כדי להוליכו מזוית לזוית (או מבעוד יום), ומשעקר רגליו - נמלך

[56] ואחר כך יעקור עצמו לצאת, דעמידת גופו ודאי כעמידת חפץ דמי; הלכך כי עמד ועקר על מנת לצאת – מיחייב; אבל בלא עמידה - ליכא עקירה אלא עקירה ראשונה, והיא לא היתה על מנת לצאת, והתורה לא חייבה אלא מלאכת מחשבת, וגמרינן ממשכן [שחייב] שיתכוין לעשות המלאכה אבל לא יודע שהוא שבת, או כסבור שמלאכה זו מותרת

[57] לנוח; ההיא הויא עמידה, ועקירה דבתרה הוי עקירה, אבל עומד לכתף = לתקן משאו על כתיפו - לאו עמידה היא

[58] רבה דהוא רביה דאביי

[59] המעביר ארבע אמות ברשות הרבים, ועמד

[60] וחזר והשלים [ארבע אמות] והניח, או עמד שם

[61] שלא העביר ארבע אמות בעקירה אחת

[62] ואם לכתף עמד בתוך הארבע אמות, וכשהשלים ארבע אמות הניח או עמד שם לפוש – חייב; ועמידה דתוך ארבע - לאו עמידה היא, שהיתה לכתף

[63] המעביר ארבע אמות שלימות ועומד חוץ לארבע אמות

[64] אם לפוש עמד - הוי הנחת גופו כהנחת חפץ

[65] ואם לכתף עמד - אין זו עמידה, ואם נטלה אחר מידו אחרי כן - שניהם פטורין

[66] רבי אלעאי ורבי אמי

[67] ומיהו רבי יוחנן - חדא זימנא אמרה

[68] רשות היחיד

[69] רחבה והוא רשות הרבים

[70] מקום איצטבאות שיושבים סוחרים, ושֵׁם 'כרמלית' עליה, דלאו להילוכה הוא כרשות הרבים

[71] הואיל ולא עמד בסטיו לפוש - אין כאן הנחה אלא בפלטיא

[72] כדמפרשינן:

[73] ונמצא נעקר מרשות היחיד ומונח בסטיו, ועוקר מסטיו ומניח ברשות הרבים

[74] דמפסקא רשותא אחריתי מיחייב? דילמא לא חייביה רחמנא אלא במוציא מרשות היחיד לרשות הרבים בהדיא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]