ביאור:בבלי שבת דף מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

וגזרו רבנן על טומאה שלא בשעת מלאכה [1] משום טומאה שבשעת מלאכה, ועל הזאה שבשעת מלאכה משום הזאה שלא בשעת מלאכה [2].

[ולא בתבן ולא בזגין ולא במוכין ולא בעשבין] בזמן שהן לחין:

איבעיא להו: לחין מחמת עצמן או דילמא לחין מחמת דבר אחר [3]?

תא שמע: לא בתבן ולא בזגים ולא במוכין ולא בעשבים בזמן שהן לחין; אי אמרת בשלמא לחין מחמת דבר אחר – שפיר, אלא אי אמרת לחין מחמת עצמן, מוכין לחין מחמת עצמן היכי משכחת לה?

ממרטא דביני אטמי [4] והא דתני רבי אושעיא טומנין בכסות יבשה ובפירות יבשין, אבל לא בכסות לחה ולא בפירות לחיןכסות לחה מחמת עצמה היכי משכחת לה? - ממרטא דביני אטמי.

משנה:

טומנין בכסות ובפירות [5] בכנפי יונה [6] ובנסורת של חרשים [7] ובנעורת של פשתן דקה [8];

רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה.

גמרא:

אמר רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים.

מאי היא?

אביי אמר: שלא יפיח בהן [9].

רבא אמר: שלא יישן בהן [10].

ואמאי קרי ליה 'בעל כנפים'? - שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל: שכל המניח תפילין - ינקרו את מוחו [11], והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק; ראהו קסדור אחד [12]; רץ מפניו ורץ אחריו, וכיון שהגיע אצלו - נטלן מראשו ואחזן בידו; אמר לו: מה זה בידך? אמר לו: כנפי יונה [13]; פשט את ידו - ונמצאו כנפי יונה! לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים

ומאי שנא כנפי יונה משאר עופות?

משום דאמתיל כנסת ישראל ליונה, שנאמר (תהלים סח יד) [אם תשכבון בין שפתים] כנפי יונה נחפה בכסף [ואברותיה בירקרק חרוץ] מה יונה כנפיה מגינות עליה [14] - אף ישראל מצוֹת מגינות עליהן.

בנסורת של חרשין [ובנעורת של פשתן דקה; רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה]:

איבעיא להו: רבי יהודה אנסורת של חרשין קאי? או אנעורת של פשתן קאי?

תא שמע, דתניא: 'רבי יהודה אומר: נעורת של פשתן דקה הרי הוא כזבל [15]' - שמע מינה אנעורת של פשתן קאי!

שמע מינה.

משנה:

טומנין בשלחין [16] ומטלטלין אותן [17]; בגיזי צמר - ואין מטלטלין אותן [18];

כיצד הוא עושה [19]?

נוטל את הכסוי [20] והן נופלות;

רבי אלעזר בן עזריה אומר: קופה [21] - מטה [22] על צדה ונוטל, שמא יטול ואינו יכול להחזיר [23];

וחכמים אומרים: נוטל ומחזיר [24].

גמרא:

יתיב רבי יונתן בן עכינאי ורבי יונתן בן אלעזר, ויתיב רבי חנינא בר חמא גבייהו, וקא מיבעיא להו: שלחין של בעל הבית תנן [25], אבל של אומן [26] - כיון דקפיד עלייהו [27] לא מטלטלינן להו? או דילמא של אומן תנן, וכל שכן של בעל הבית?

אמר להו רבי יונתן בן אלעזר: מסתברא של בעל הבית תנן, אבל של אומן קפיד עלייהו.

אמר להו רבי חנינא בר חמא: כך אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי:


עמוד ב

אבא - שלחא [28] הוה, ואמר [29]: "הביאו שלחין ונשב עליהן" [30]!

מיתיבי: נסרין של בעל הבית מטלטלין אותן, ושל אומן אין מטלטלין אותן; ואם חישב לתת עליהן פת לאורחין - בין כך ובין כך מטלטלין!

שאני נסרים, דקפיד עלייהו [31].

תא שמע: עורות, בין עבודין ובין שאין עבודין - מותר לטלטלן בשבת; לא אמרו עבודין אלא לענין טומאה בלבד; מאי, לאו לא שנא של בעל הבית ולא שנא של אומן?

לא! של בעל הבית.

אבל של אומן מאי? אין מטלטלין? אי הכי הא דתני 'ולא אמרו 'עבודין' [32] אלא לענין טומאה בלבד [33]' - לפלוג וליתני בדידה [34]: 'במה דברים אמורים [35]? - בשל בעל הבית, אבל בשל אומן לא [36]'!?

כולה בבעל הבית קמיירי [37].

כתנאי: עורות של בעל הבית מטלטלין אותן, ושל אומן אין מטלטלין אותן; רבי יוסי אומר: אחד זה ואחד זה מטלטלין אותן.

הדור יתבי [38] וקמיבעיא להו: הא דתנן [שבת פ"ז מ"ב]: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת - כנגד מי?

אמר להו רבי חנינא בר חמא: כנגד עבודות המשכן [39].

אמר להו רבי יונתן ברבי אלעזר: כך אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא: כנגד 'מלאכה' 'מלאכתו' ו'מלאכת' שבתורה ארבעים חסר אחת [40].

בעי רב יוסף: (בראשית לט יא) [ויהי כהיום הזה] ויבא הביתה לעשות מלאכתו [ואין איש מאנשי הבית שם בבית] ממנינא הוא או לא?

אמר ליה אביי: וליתי ספר תורה ולימני!

מי לא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום! [41]

אמר ליה: כי קא מספקא לי - משום דכתיב (שמות לו ז) והמלאכה היתה דים [לכל המלאכה לעשות אתה והותר] ממנינא הוא [42], והא - כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס [43]? או דילמא ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא [44], והאי והמלאכה היתה דים [45] הכי קאמר: דשלים ליה עבידתא [46]?

תיקו.

תניא כמאן דאמר כנגד עבודות המשכן, דתניא: אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן: הם זרעו - ואתם לא תזרעו; הם קצרו - ואתם לא תקצרו [47]; הם העלו את הקרשים מקרקע [48] לעגלה [49] - ואתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד; הם הורידו את הקרשים מעגלה לקרקע - ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים; הם הוציאו מעגלה לעגלה - ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות היחיד.

מרשות היחיד לרשות היחיד מאי קא עביד?

אביי ורבא דאמרי תרוויהו, ואיתימא רב אדא בר אהבה: מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים [50].

בגיזי צמר, ואין מטלטלין:

אמר רבא: לא שנו אלא שלא טמן בהן, אבל טמן בהן - מטלטלין אותן. [51]

איתיביה ההוא מרבנן בר יומיה [52] לרבא: 'טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן, כיצד הוא עושה?

הערות[עריכה]

  1. ^ שיהא חיבור
  2. ^ שלא יהא חיבור; הלכך חיבור לטומאה לעולם, ואין חיבור להזאה כלל
  3. ^ לחין מחמת עצמן מחממות טפי מלחין מחמת משקין שנופלין עליהן משיבשו
  4. ^ מצמר הנמרט מבין ירכותיה של בהמה, שהוא מלא זיעה, והוא לח מעצמו; להכי קרי ליה 'מרטא': דלאו בר גיזה הוא
  5. ^ כגון חטין וקטניות
  6. ^ נוצה
  7. ^ שמנסרים הנגרים מן העצים
  8. ^ דק דק שנוערין מן הפשתן, וקורין ארישט"ש
  9. ^ שיכול להעמיד עצמו בשעת הרוח
  10. ^ שמא יפיח או יראה קרי; אבל אם יכול להזהר שלא יישן בהן - כל הגופים נקיים בהפחה, שיכולין להעמיד עצמן
  11. ^ שהוא תחת התפילין; 'ינקרו' לשון ניקור עינים
  12. ^ מנישטרא"ל: שהיה ממונה על כך
  13. ^ כדמפרש לקמיה: מפני שהם מצוֹת והם מגינין לישראל, והויא להם ככנפים ליונה: שהיא נמשלת ליונה והמצוֹת - ככנפים
  14. ^ מן הצנה ומכל עוף ואדם הבא עליה היא נלחמת ומכה בראש גפה, מה שאין כן בשאר עופות
  15. ^ דמוסיף הבל
  16. ^ עורות; כמו 'והפשיט' (ויקרא א ו) תרגום 'וישלח'
  17. ^ בין שטמן בהן בין שלא טמן בהן, דחזו למזגא עלייהו
  18. ^ דמוקצות הן לטוות ולארוג
  19. ^ זה שטמן בהן, כיצד יטול קדרתו הואיל ואסור לטלטלן, שהרי היא טמונה כולה בהן
  20. ^ של קדרה, שיש תורת כלי עליה; ואף על גב שהן עליה - לא איכפת לן, דלא נעשית בסיס להן, שאין עשוי אלא לכסות קדרה
  21. ^ כשבא ליטול הקדרה
  22. ^ הקופה
  23. ^ שמא יטול הקדרה ויפלו הגיזין שמכאן ומכאן לתוך גומא שישבה בהן ואם יצטרך לחזור ולהטמינה לא יוכל לטלטל גיזין לכאן ולכאן ולעשות גומא להחזירה בתוכה
  24. ^ בגמרא מפרש לה
  25. ^ דמותר לטלטלן, שאין עומדין לימכר, ולא קפיד עלייהו כי מטנפי, וחזי למזגא עלייהו
  26. ^ שעומדות למוכרן
  27. ^ הלכך לא למזגא קיימי
  28. ^ אומן לעבד עורות
  29. ^ בחול
  30. ^ אלמא לא קפיד
  31. ^ שמא יתקלקלו
  32. ^ לא הוזכרו לחלק בין עבודין לשאינן עבודין
  33. ^ דעבודין מקבלין טומאה, ולא שאינן עבודין
  34. ^ בטלטול גופיה איכא לפלוגי בשל אומן בין עבודין לשאינן עבודין, דעבודין קפיד עלייהו
  35. ^ דעבודין מותר לטלטלן
  36. ^ מאחר שעבדן קפיד עלייהו
  37. ^ ומהדר ליפלוגי בבעל הבית דאיירי ביה, ולא אשכח לפלוגי אלא לענין טומאה; ואי שבקיה לבעל הבית דאיירי ביה ונקט אומן - מפסקה למילתיה טפי מדהשתא
  38. ^ הנך רבנן דלעיל
  39. ^ אותן המנויות שם בפרק 'כלל גדול' היו צריכין למשכן, ופרשת שבת נסמכה לפרשת מלאכת המשכן ללמוד הימנה
  40. ^ שכתובים בכל התורה, והכי קאמר קרא: (שמות כ י) לא תעשה כל מלאכה - כמנין כל 'מלאכה' שבתורה
  41. ^ לא ידענא היכא איתמר; ומיהו [אפשר] לענין וי"ו דגחון (ויקרא יא מב) אתמר, מדפרכינן לה נמי בקדושין גבי וי"ו דגחון, ומתרצינן: 'אינהו הוו בקיאי בחסרות ויתרות', שמע מינה לענין אותיות איתמר; והכא ליכא לשנויי הכי.
  42. ^ ואי מנינן לתרוייהו - הוו ארבעים, ומדתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת איכא חד דלא ממנינא, ובהני תרי דאיכא למימר דלא מלאכה נינהו, ולא ידענא הי מינייהו נפיק, והכי קא מיבעיא ליה: והמלאכה היתה דים ממנינא היא, ומלאכה ממש קאמר, והכי קאמר: המלאכה שהיו עושין היו עושין די לא פחות מן הצורך ולא יותר מן הצורך, כגון רידודי טסין לציפוי הקרשים, לדי היו מרדדין אותם, וכן בטווי של יריעות
  43. ^ והאי לעשות מלאכתו הוא דמפיק, ומסייע למאן דאמר במסכת סוטה 'לעשות צרכיו נכנס' - לשכב עמה, אלא שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו ואמר לו 'עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד, רצונך שימחה שמך מביניהם כו'
  44. ^ מלאכה ממש הוא, ומסייע לה לאידך
  45. ^ לאו מלאכה היא, אלא
  46. ^ כדמשמע קרא בהבאת נדבה, וכמאן דאמר 'שלימא ליה עבידתא מלאכת ההבאה': שלא היו צריכין עוד, וכל מידי דרמי עליה דאינש - קרי ליה 'עבידתא', כדאמרינן במסכת סוטה (דף לג.) 'בטילת עבידתא' דאמר סנאה לאייתויא להיכלא, ואינו אלא צבא מלחמה להחריב
  47. ^ הם זרעו וקצרו סמנין לצבוע תכלת ועורות אילים, וטחנו ולשו נמי סמנין לצבוע, ואופה דקתני במתניתין באבות מלאכות - הוא בישול סמנין; אלא דנקט סידורה דפת, והכי מפרש בפרק 'כלל גדול' (לקמן דף עד:)
  48. ^ רשות הרבים
  49. ^ עגלה = רשות היחיד, שגבוהה עשרה ורחבה ארבעה
  50. ^ דאויר שבין העגלות = רשות הרבים
  51. ^ קסלקא דעתא השתא דמילי מילי קתני מתניתין, ולאו אהנך דטמן בהן קאי.
  52. ^ אותו היום בא לבית מדרשו תחלה