ביאור:בבלי שבת דף פד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ולחנניא [1], טילטול על ידי שוורים שמיה טילטול [2] – דתנן [כלים פ"כד מ"ב]: 'שלש עגלות הן: עשויה כקתידרא [3] - טמאה מדרס [4]; כמטה [5] - טמאה טמא מת [6]; של אבנים [7] - טהורה מכלום [8]', ואמר רבי יוחנן: ואם יש בה בית קבול רמונים - טמאה טמא מת [9]; [כלים פ"כד מ"ד] 'שלש תיבות הן: תיבה שפתחה מצדה - טמאה מדרס [10]; מלמעלה [11] - טמאה טמא מת [12], והבאה במדה [13] טהורה מכלום [14]'. [15]

[16]

תנו רבנן: מדרס כלי חרס [17] – טהור [18]; רבי יוסי אומר: אף הספינה.

מאי קאמר [19]?

אמר רב זביד: הכי קאמר: מדרס כלי חרס טהור ומגעו טמא [20], וספינה של חרס טמאה [21], כחנניא [22]; רבי יוסי אומר: אף הספינה טהורה, כתנא דידן [23];

מתקיף לה רב פפא: מאי אף [24]?

אלא אמר רב פפא: הכי קאמר: מדרס כלי חרס טהור ומגעו טמא, ושל עץ - בין מדרסו ובין מגעו טמא; וספינת הירדן טהורה, כתנא דידן [25]; רבי יוסי אומר: אף הספינה טמאה, כחנניא.

ומדרס כלי חרס - מנלן דטהור?

אמר חזקיה: דאמר קרא: (ויקרא טו ה) ואיש אשר יגע במשכבו [יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב] מקיש משכבו לו [26]: מה הוא אית ליה טהרה במקוה - אף משכבו נמי אית ליה טהרה במקוה;

דבי רבי ישמעאל תנא: (ויקרא טו כו) [כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה] כמשכב נדתה יהיה לה [וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה] - מקיש משכבה לה מה: היא אית לה טהרה במקוה - אף משכבה נמי אית לה טהרה במקוה, לאפוקי כלי חרס דלית ליה טהרה במקוה [27].

מתיב רבי אילעא: מפץ [28] במֵת מנין [29]?

תוד"ה מפץ במת מניין: פירש בקונטרס דמיירי במפץ של עץ, ואין נראה לרבינו תם: דהא פשוטי כלי עץ יש להם טהרה במקוה, כדמוכח בפרק קמא דסוכה [30], דאמר 'מטה מיטהרת איברים' ומוקי לה בפשוטי כלי עץ, כגון ארוכה ושתי כרעים!

ואומר ר"ת דהכא במפץ של שיפה ושל גמי דאין לו שום טומאה אלא מדרבנן, לבד מטומאת מדרס כדפירש לעיל בפרק 'במה אשה' [31], והא דפשוטי כלי עץ אית להו טהרה במקוה אומר ר"י דנפקא לן מדכתיב (במדבר לא כ) וכל כלי עץ תתחטאו, דמשמע אפילו פשוטי, דומיא דכלי מתכות דכתיבי התם אף על גב דכתיב וכל מעשה עזים [באותו פסוק] ליכא למילף 'מה מעשה עזים מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ', דלא שייך למילף הכי אלא משק, כדכתיב (בראשית מב לה) ויהי הם מריקים שקיהם, ולהכי נקט נמי בכל דוכתא 'מה שק מיטלטל מלא וריקן כו' ולא נקט 'מה בגד מיטלטל מלא וריקן', אף על גב דבגד נמי כתיב גבי שק (ויקרא יא לב) או בגד או עור או שק.


עמוד ב

ודין הוא: ומה פכין קטנים [32] שטהורין בזב [33] - טמאים במת [34], מפץ שטמא בזב [35] - אינו דין שיהא טמא במת!

ואמאי [36]? הא לית ליה טהרה במקוה [37]?

אמר ליה רבי חנינא: שאני התם, הואיל ואיכא במינו [38];

אמר ליה: רחמנא ליצלן מהאי דעתא [39]!

אדרבה! רחמנא ליצלן מדעתא דידך! וטעמא מאי [40]? - תרי קראי כתיבי: כתיב (ויקרא טו ה) ואיש אשר יגע במשכבו [יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב] [41] וכתיב (ויקרא טו ד) וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא [וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא] [42] הא כיצד? - יש במינו אף על גב דלית ליה טהרה במקוה, אין במינו - מקיש משכבו לו.

רבא אמר: מדרס כלי חרס טהור מהכא (במדבר יט טו) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו [טמא הוא] [43] - הא יש צמיד פתיל עליו טהור הוא; מי לא עסקינן דיחדינהו לאשתו נדה וקאמר רחמנא טהור [44]!

משנה:

מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים, שזורעין בתוכה חמשה זרעונין [45]: ארבע על ארבע רוחות הערוגה [46] ואחת באמצע [47]*? שנאמר (ישעיהו סא יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח [כן ה' ד' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים] 'זרעה' לא נאמר, אלא 'זֵרוּעֶיהָ' [48].

גמרא:

מאי משמע?

אמר רב יהודה: 'כי כארץ תוציא צמחה': 'תוציא' – חד; 'צמחה' – חד, הרי תרי; 'זרועיה' – תרי, הא ארבע; 'תצמיח' – חד, הא חמשה [50]

הערות[עריכה]

  1. ^ דאמר: ספינה המיטלטלת מלאה טמאה
  2. ^ אפילו אינה מיטלטלת אלא על ידי שוורים מרוב גודלה - הוי טילטול, וטמאה
  3. ^ קצרה ומוקפת משלש צדדין
  4. ^ שלישיבה מיוחדת היא
  5. ^ שהיא ארוכה, ומתחתיה מקבלת, כמטה של עור שאין בה שום נקב
  6. ^ כלומר: מקבלת שאר טומאות כולן, חוץ מטומאת מדרס: ד'כלי' הוה לקבל טומאה, ולישיבה אינה מיוחדת, שטוענין בה פרגמטיא, ואומר לו "עמוד ונעשה מלאכתנו"; והא דנקט 'טמא מת' - משום דאב הטומאה הוא, והכי קאמר: אב הטומאה הוא על ידי מת, ולא על ידי זב
  7. ^ העשויה להוליך בה אבנים
  8. ^ אינה מקבלת שום טומאה, לפי שפרוצה מתחתיה נקבים גדולים - ולא כלי הוא: דכל הכלים שיעורן כרמונים!
  9. ^ אלמא: אף על גב דשל עץ איתקש לשק: דבעינן מיטלטל מלא וריקן, וזו אינה מיטלטלת אלא על ידי שוורים - קאמר טמאה טמא מת
  10. ^ לפי שמשמשת שכיבה עם מלאכתה: שמשתמשין בה דרך פתחה, ואין צריך לומר לשוכב עליה "עמוד ונעשה מלאכתנו"
  11. ^ פתחה כאותן שלנו
  12. ^ כלומר: נעשה אב הטומאה על ידי מת, כשאר כל הכלים הראויין לקבל טומאה, שאם האהיל אהל המת עליהן - נעשין אב הטומאה; ולענין שאר טומאות הויין ראשון לטומאה, ככל הכלים; ולא שמעינן ממתניתין אלא דכלי הוא לטומאה, ומדרס לא הויא, דאינה מיוחדת לשכיבה, דצריך לומר לו "עמוד"*
  13. ^ תיבה גדולה שאינה מיטלטלת, ויש לה חלון מלמעלה להשתמש בתוכה
  14. ^ למדרס לא חזיא, הואיל וחלולה מלמעלה אינה משמשת שכיבה עם מלאכתה, ולשאר טומאות לא חזיא, דאינה מטלטלת מליאה
  15. ^ ולא איתפרש מה לשון 'באה במדה'; ולי נראה על שם אנשי מדות, כלומר: שצריכה למוד ארכה ורחבה.
  16. ^ *יש מקשין הבל על משנה זו: הא דאמר רבי יוחנן בפרק 'במה אשה' (שבת נט א) אף אומר בטומאת מת "עמוד ונעשה מלאכתנו" - והבל הוא בפיהם, דכי איתמר ההיא - לענין כלי שנשבר ועודנו ראוי למלאכה - ולא מעין מלאכה ראשונה, וקאמר רבי יוחנן דטהור מטומאתו ראשונה, ואומר בו: "עמוד ונעשה מלאכתנו הראשונה", והרי הוא אינו ראוי, אבל לומר שתהא מיוחדת למת ולא למלאכה אחרת - לא תהא זאת בישראל, דהא כתיב (במדבר יט יד) כל אשר באהל יטמא [שבעת ימים] [ספוק טו] וכל כלי פתוח וגו', וכל טמא מת שבתלמוד הנזכר אצל מדרס - הוא הדין לטמא שרץ, או לטומאת נבלה, ולא הוזכר מת אלא משום דעל ידי מת נעשה אב הטומאה, כמו על ידי מדרס: שלא בא ללמדנו אלא לומר שהוא כלי מקבל כל טומאה חוץ מטומאת מדרס: אם ישב עליו זב - אינו נעשה אב הטומאה.
  17. ^ שאם ישב עליו הזב ולא נגע באוירו
  18. ^ ואינו מטמא משום מדרס; ולקמיה יליף לה מקרא
  19. ^ מה ענין ספינה אצל מדרס?: ספינה טהורה אף מטומאת מגע, ולמדרס לא חזיא
  20. ^ אם נגע הזב בתוכו
  21. ^ במגעה
  22. ^ דיליף טעמא מִשַּׂק, וחרס לא איתקש לשק
  23. ^ דיליף מבלב ים, והא נמי בלב ים היא
  24. ^ מאי 'אף ספינה' - על כרחיך טהורה ממגע קאמר, ומאי 'אף'? הא לא טיהר תנא קמא כלי ממגע, דנימא 'אף זו כיוצא בו'
  25. ^ דיליף מבלב ים, לא שנא גדולה לא שנא קטנה, והוא הדין נמי דמצי לתרוצי וספינה של חרס טהורה, בתר דמפכינן דתנא קמא לר' יוסי, אלא משום דשכיחא טפי של עץ משל חרס
  26. ^ הוא והמשכב הוזכר כאן
  27. ^ דכתיב (ויקרא טו יב) ’[וכלי חרש אשר יגע בו הזב] ישבר' - אין לו טהרה אלא שבירתו
  28. ^ של קנים
  29. ^ שהוא טמא?: לפי שמצינו שפשוטי כלי עץ טהורין מטומאת מגע שרץ, מניין שכלי הראוי למשכב ומושב מקבל טומאת מגע במת
  30. ^ דף טז.
  31. ^ דף סו.
  32. ^ של חרס
  33. ^ שאינן מטמאין על ידו בשום טומאה: דלמדרס לא חזו - דאין עשויין לישיבה, ועוד: שהן של חרס! ובמגע לא לטמאו - דאין מטמאות אלא מאוירן, ואין יכול להכניס אצבעו לתוכן, מפני שפיהן צר; ובהיסט לא: דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה, דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא בהיסט; וב'העור והרוטב' (חולין קכד ב) אמר נמי הכי לגבי טומאת משא: את שבא לכלל מגע - בא לכלל משא, אף על פי שאפשר ליגע בחוט השערה; ותניא בתורת כהנים דשיער הזב מטמא - הני מילי כלי הראוי לנגיעת בשרו, ולהכי אפקיה רחמנא בלשון נגיעת בשר, כדכתיב (ויקרא טו ו) והנוגע בבשר הזב
  34. ^ באהל המת, דכתיב (במדבר יט טו) וכל כלי פתוח
  35. ^ דהא חזי למשכב, וכתיב (ויקרא טו כד) וכל המשכב [אשר ישכב עליו יטמא] ומהכא נפקא לן בעלמא (נדה מט,ב) דכל המטמא במדרס - מטמא טומאת מת, ואפילו פשוטי כלי עץ
  36. ^ טמא בזב טומאת מדרס
  37. ^ דכי כתיב טבילה - בפרשת שרצים ובפרשת מדין כתיבא, והנך כלים דכתיבי התם ילפינן להו טבילה, אבל פשוטי כלי עץ - שלא נכתבו שם לענין טומאה - לא ילפינן להו טבילה, ולית להו טהרה במקוה, דהא לא כתיבא בהו כי היכי דאוכל ומשקה אין להם טהרה במקוה, לפי שלא למדנו להם טבילה בתורה
  38. ^ יש בכלי עץ שיש להן טהרה במקוה, כגון מקבלים
  39. ^ דכיון דלדידיה ליכא טהרה במקוה, לא שאני מכלי חרס
  40. ^ היכא כתיבא דמשום דאיכא במינו, אף על גב דבדידיה ליכא - [מיטמא, נימא]: הואיל ואקשיתיה לזב עצמו בעי דתיהוי ליה טהרה לדידיה
  41. ^ מקיש משכבו לו
  42. ^ וכל המשכב - אף על גב דלא דמי לזב, דהא לא כתיב 'משכבו'
  43. ^ כלי חרס קאמר, שהטומאה נכנסת לו דרך פתחו
  44. ^ מי לא משמע במקרא דאפילו ייחדו לאותו כלי לאשתו נדה לישב עליו כל ימיה אמר קרא דמציל על מה שבתוכו באהל המת? - ואי טמא מדרס - היכי מציל? והא כל דבר טומאה אין חוצץ בפני הטומאה!? אלא שמע מינה דאין מדרס בכלי חרס; הלכך: כלי חרס המוקף צמיד פתיל - טהור מכלל טומאה, ובהיסט נמי לא מטמיא ליה, כדפרישית לעיל: דכל שלא בא לכלל מגע - לא בא לכלל משא, לפיכך מציל על מה שבתוכו
  45. ^ ולא הוי עירבוב, שיש בה כדי להפריש ביניהם הפרש הראוי
  46. ^ ממלא את כל הרוח עד סמוך לקרן
  47. ^ גרעין אחד, [ראה תמונה ברש"י בגמרא]
  48. ^ ובגמרא מפרש היכי משמע חמשה זרעונים בששה טפחים
  49. ^ ואף על פי שכל אצל הקרנות סמוכין זה לזה, ואין ביניהם הרחקה שלשה טפחים, ויונקים זה מזה - אין כאן בית מיחוש, דגבי כלאים - היכרא הוא דבעינן, דלא להוי עירבוב, דהא אכלאים קפיד קרא אבל ליניקה לא חיישינן אפילו בכלאי הכרם דאורייתא, כדתנן (בבא בתרא פ"ב מ"ב, דף כו,א): 'זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן' ואף על גב דינקו מתתאי, וכל שכן כלאי זרעים דרבנן דלא חיישינן ליניקה, כדתנן [כלאים פ"ב מ"ז] גבי ראש תור לקמן בשמעתין, וגבי שתי שורות [כלאים פ"ג מ"ד], והרי יש כאן היכר גדול: רוח זו זרועה צפון ודרום, וזו זרועה מזרח ומערב; אבל בין זרע האמצעי לזרעוני הרוחות - צריך הרחקה כדי יניקה, דאין שם היכר ואי הוו מקרבי - הוי עירבוב; והמפרש ארבעה גרעינין בארבע הרוחות – טועה, דאי ההרחקה משום יניקה - תשעה זרעונין יש לזרוע בו: ארבעה בארבע הקרנות, ואחד בכל רוח ורוח באמצעו, ואחד באמצע הערוגה, ויש בין כל אחד ואחד שלשה טפחים כשיעור יניקה טפח ומחצה לכל אחד, הלכך לכל הרוח הוא ממלא עד סמוך לקרן, ואפילו אין בין זרע שברוח זו לזרע שברוח זו שלשה טפחים לא איכפת לן, דלענין כלאים - היכר בעלמא הוא דבעינן, כדפרישית.
  50. ^ וששה טפחים דליכא למילף מקרא