ביאור:בבלי בבא מציעא דף נב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה:]

שמונה פונדיונות [לסלע]: שני פונדיונים לדינר ^[1].

עד מתי מותר להחזיר בכרכים ^[2]?

עד כדי שיראה לשולחני.

בכפרים ^[3]?

עד ערבי שבתות ^[4].

^[5]אם היה ^[6] מכירה - אפילו לאחר שנים עשר חדש ^[7] - מקבלה הימנו, ואין לו עליו אלא תרעומת ^[8].

ונותנה למעשר שני ^[9] ואינו חושש, [שמי שמסרב לקבל מטבע כזו] שאינו אלא נפש רעה ^[10].

גמרא:

ורמינהי [ברייתא המובאת להלן]: 'עד כמה תהא הסלע חסירה ויהיה בה אונאה?...' ^[11]?

אמר רב פפא: לא קשיא ^[12]: תנא דידן קא חשיב ממטה למעלה ^[13], תנא ברא קא חשיב מלמעלה למטה ^[14].

מאי שנא בסלע דפליגי ומאי שנא בטלית ^[15] דלא פליגי ^[16]?

אמר רבא: מאן תנא 'טלית'? - רבי שמעון היא ^[17].

אביי אמר: טלית - עד שתות מחיל איניש, דאמרי אינשי 'עשיק לגביך ^[18] ושוי לכרסיך ^[19]' ^[20]; סלע, כיון דלא סגי ליה ^[21] - לא מחיל.

גופא: עד כמה תהא הסלע חסירה ויהא בה אונאה? רבי מאיר אומר: ארבעה איסרות, איסר לדינר; רבי יהודה אומר: ארבע פונדיונות, פונדיון לדינר; רבי שמעון אומר: שמונה פונדיונות, שני פונדיון לדינר;

יתר על כן ^[22] מוכרה בשויה ^[23].

עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה?

בסלע - עד שקל ^[24]; בדינר - עד רובע ^[25]; פחות מכן איסר - אסור <להוציאה> ^[26]: ^[27] הרי זה לא ימכרנה ^[28]: לא לתגר, ולא לחרם ^[29], ולא להרג, מפני שמרמין בה את אחרים ^[30], אלא יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו.

אמר מר: 'בסלע - עד שקל, בדינר עד רובע'; מאי שנא בסלע עד שקל ומאי שנא בדינר עד רובע?

אמר אביי: מאי 'רובע' דקתני? נמי רובע שקל ^[31].

אמר רבא: דיקא נמי, דקא תני 'רובע' ולא קתני 'רביע'

- שמע מינה.

למה ליה למתלייה לדינר בשקל ^[32]?

מלתא אגב אורחיה קא משמע לן: דאיכא דינר דאתי משקל ^[33].

מסייע ליה לרבי אמי, דאמר רבי אמי: דינר הבא משקל - מותר לקיימו ^[34]; דינר הבא מסלע - אסור לקיימו ^[35].

פחות מכן איסר אסור <להוציאה>:

מאי קאמר ^[36]?

אמר אביי: הכי קאמר: פחתה סלע יותר מכדי אונאה ^[37] [בשיעור] איסר – אסור ^[38].

אמר ליה רבא: אי הכי - אפילו משהו נמי?

אלא אמר רבא: פחתה סלע איסר לדינר - אסור, וסתמא כרבי מאיר.

תנן התם: סלע שנפסלה והתקינה שיהא שוקל בה משקלות – טמאה ^[39].

עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה?

לסלע שני דינרים; פחות מכן – יקוץ ^[40].

יתר על כן מאי? אמר רב הונא: פחות מכן יקוץ, יתר על כן יקוץ.

רבי אמי אמר: פחות מכן יקוץ, יתר על כן יקיים ^[41].

מיתיבי:

עמוד ב

^[42]

'יתר על כן ^[43] מוכרה בשויה'; מאי? לאו שפחתה יותר מכדי אונאתה?

לא, יתירה: דאכתי לא פחתה בכדי אונאתה - מוכרה בשויה ^[44].

מיתיבי 'עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה? בסלע - עד שקל' - מאי? לאו דפחית פורתא פורתא ^[45]?

לא, דנפיל לנורא ואפחות בחדא זימנא.

אמר מר 'יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו'; ורמינהי: לא יעשנה משקל בין משקלותיו ולא יזרקנה בין גרוטותיו ולא יקבנה ויתלנה בצואר בנו ובצואר בתו אלא או ישחוק או יתוך ^[46] או יקוץ או יוליך לים המלח'!?

אמר רבי אלעזר - ואמרי לה רב הונא אמר רבי אלעזר: לא קשיא: כאן באמצע ^[47] כאן מן הצד ^[48].

עד מתי מותר להחזיר בכרכים? - עד שיראה לשולחני; בכפרים? - עד ערבי שבתות:

מאי שנא בסלע, דמפליג ^[49], ומאי שנא בטלית דלא מפליג ^[50]?

אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין - בטלית בכרכין תנן

רבא אמר: טלית - כל איניש קים ליה בגוה; סלע - כיון דלאו כל איניש קים ליה בגוה אלא שולחני - הלכך בכרכים, דאיכא שולחני, 'עד שיראה לשולחני'; בכפרים דליכא שולחני - עד ערבי שבתות דסלקין לשוקא ^[51].

ואם היה מכירה - אפילו לאחר שנים עשר חדש כו' [- מקבלה הימנו, ואין לו עליו אלא תרעומת]:

היכא? אי בכרכין - הא אמרת 'עד שיראה לשולחני'? אי בכפרים - הא אמרת 'עד ערבי שבתות'?

אמר רב חסדא: מידת חסידות שנו כאן ^[52].

אי הכי - אימא סיפא: אין לו עליו אלא תרעומת: למאן ^[53]? אי לחסיד ^[54] - לא קבולי ליקבלה מיניה ולא תרעומת תיהוי ליה ^[55]?! ואלא להאיך דקבלה מיניה ולבתר דמקבלה מיניה תרעומת תיהוי ליה?

הכי קאמר: הא אחר ^[56] - אף על פי שאין מקבלה הימנו - אין לו עליו אלא תרעומת.

ונותנה למעשר שני ואינו חושש, [שמי שמסרב לקבל מטבע כזו] שאינו אלא נפש רעה:

אמר רב פפא: שמע מינה: האי מאן דמוקים אזוזי ^[57] - מיקרי נפש רעה; והני מילי הוא דסגי להו [שהמטבע סחירה בשוק].

^[58] מסייע ליה לחזקיה, דאמר חזקיה: 'בא לפורטה ^[59] - פורטה בשויה ^[60]; בא לחללה ^[61] - מחללה ביפה ^[62]' ^[63]; מאי קאמר ^[64]? - הכי קאמר: 'אף על פי כשבא לפורטה ^[65] - פורטה בשויה ^[66]; כשהוא מחללה ^[67] - מחללה ביפה ^[68]'

למימרא דסבר חזקיה דמזלזלינן במעשר שני ^[69] [שמחללים על פחות ממחירו]? והאמר חזקיה: מעשר שני שאין בו שוה פרוטה ^[70], אומר "הוא וחומשו ^[71] - ^[72] מחולל על מעות הראשונות ^[73]", לפי שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו ^[74]'!?

מאי 'ביפה'? בתורת יפה ^[75], דתרי זילי לא מזלזלינן ביה ^[76] [כלומר: חזקיה מתיר להשתמש במטבע שחוק שערכו פחות מערכו הנקוב לפדיון מעשר שני רק לפי ערכו האמיתי – ואף במעט פחות מערכו האמיתי בשוק, ולכן יש מקום לחלל עליו מעשר שני שערכו פחות משוה פרוטה].

גופא אמר חזקיה: 'מעשר שני שאין בו שוה פרוטה – אומר: "הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות", לפי שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו.'

מיתיבי: 'התרומה והביכורים ^[77] - ^[78] חייבין עליהן מיתה - וחומש ^[79],

הערות

^ שתות, כשאר אונאה
^ שיש שם שולחני
^ שאין שם שולחני
^ שבא להוציאה בערב שבת לסעודת שבת; אז ידע אם יוכל להוציאה ויקבלוה ממנו
^ ו
^ הנותן
^ בגמרא פריך: הא אמרת 'עד ערבי שבתות'
^ מפרש בגמרא
^ בחילול מעשר שני
^ ובגמרא מפרש אם בשויה אם בסלע יפה, לפי שאינה מדה זו של פוסלי מטבע בשביל חסרון מעט אלא נפש רעה
^ אלמא בהני שיעורי הויא אונאה, ומתניתין קתני 'ולא יהא', אלמא בהני שיעורי לאו אונאה היא עד דאיכא טפי
^ לעולם אימא לך בהני שיעורי הויא אונאה, ו'לא יהא' דמתניתין - לאו אשיעורא קאי, אלא אפחות מכשיעור קאי
^ והכי קאמר: סלע הפוחתת והולכת - עד כמה יכול להוציאה עד שתפחת? שיעור כך וכך; ומכיון שהגיעה לשיעור הזה - יהא בה אונאה
^ סלע שפחתה - כמה פחתה להיות בה אונאה? מפרש כל פחיתה גדולה שבה, כגון: שבע איסרות, או שש או חמש - הויא אונאה, עד ארבע, והיא בכלל; אבל לתנא דידן אין ארבעה בכלל 'לא יהא'; ועל כרחך לא מיתוקמא אלא בהכי
^ סתם סחורה
^ דתנן בהו (לעיל דף מט:) שתות למקח
^ דגבי סלע [גם כן] אית ליה שתות
^ הצריך לכסות גופך וגביך - קנה ביוקר
^ למאכלך לא תקנה אלא בשווין
^ 'עשיק' לשון יוקר הוא, וחבירו ב'איזהו נשך' (לקמן דף עד.): באתרא דאמימר עשיק עפרא
^ שאינו יוצא בהוצאה
^ לקמיה מפרש לה: יתירה על כן: שלא פחתה כדי אונאה
^ בסלע יפה
^ סלע הטבוע ופוחת והולך עד שקל - מותר לקיימו, שאין עשוי לרמות בו בני אדם למוכרו בסלע יפה, לפי שפחת שלו ניכר; אבל משֶפָּחַת משקל - לא יקיימנו, לפי שבא לרמות ולמוכרו בתורת שקל: שאין פחת שלו ניכר לגבי שקל, מתוך שהוא רחב: שבתחילה היה סלע- אינו נראה חסר משקל. שקל הוא מטבע של חצי סלע, ודינר מטבע קטן: שנים מהם יש בשקל
^ ואם היה דינר נפחת עד שעמד על רובע - מותר לקיימו; קא סלקא דעתא רובע דינר קאמר; ולקמיה פריך: מאי שנא סלע דלא מצי לשהויי אלא עד חציו, ודינר עד רובע: משחסר ועמד על פחות מרובע - לא יקיימנו דאתי לאפוקיה ברובע?
^ לקמיה מפרש
^ זו שאמרו 'אסור לקיימה'
^ לא התירו לו שימכרנה בדמיה
^ אדם אנס
^ ומיראה יקבלוה מידם ביפה
^ מטבע קטן של חצי דינר, והוא הקרוי בגמרא 'סלע מדינה'
^ לימא 'בדינר עד חצי זוז'
^ אם פיחת השקל עד חציו ונעשה דינר
^ ולהוציאו בדינר
^ אפילו להוציאו בדינר; דמתוך שהוא בא ממטבע עבה ורחבה - טועין בו לאמדו בשקל, ואתי לקבולי בתורת שקל
^ הא ליכא למימר 'פחות מיכן': דאם עמד סלע על פחות משֶקֶל, או אם עמד דינר על פחות מרובע איסר - אסור לקיימו, דמאי איריא 'איסר'? אפילו משהו נמי, דהא אמר 'בסלע עד שקל' ותו לא
^ יתר מכדי אונאתה, לרבי מאיר כדאית ליה, לרבי יהודה כדאית ליה
^ אסור להוציאה ביפה
^ מקבלת טומאה מעתה, שהרי עשאה כלי
^ יחתכנה לשנים; דאתי לאפוקה בשקל
^ דלגבי סלע - מנכרא פחיתתה, ולא מחליפה בסלע
^ לעיל קתני לה, גבי סלע שפיחתה: מוכרה בשויה לפי דמיה, ולא ביפה; אלמא מותר לקיימה:
^ על כדי אונאה: דלא פחתה כדי אונאה - לכל חד וחד כדאית ליה
^ ביפה
^ וקאמר 'מותר לקיימה עד שקל', אלמא לא מיחלפא בסלע, ותיובתא דרב הונא
^ 'יתוך' לשון התכה; ולא גרסינן 'יחתוך'
^ יקבנה, דמשנקבה לא סגיא
^ מן הצד לא יקבנה, לפי שהרמאי שימצאנה - יקוץ אותה סביב עד שיוציא את הנקב, ומרמה בה את האחרים, ויוציאנה בשקל
^ בין כפרים לכרכים
^ דקתני 'בכדי שיראה לתגר או לקרובו', לא שנא כרך לא שנא כפר
^ לקנות צורך סעודת שבת
^ והכי קאמר: אם חסיד הוא - מקבלה
^ מי המתרעם
^ קאמר, דיש לו תרעומת על המחזיר
^ מי כופהו לקבל שיתרעם? טוב לו שלא יקבלנה משיקבלנה ויוציא דיבה על חבירו
^ שאינו חסיד, ולא רצה לקבלה - אין לזה עליו אלא תרעומת, דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו
^ מעמיד עצמו מלקבלם כשמוצא בהם פגם
^ מתניתין, דקתני נותנה למעשר שני -
^ בא להחליף סלע חסירה בפרוטות
^ לפי חסרונה, ולא ירמה את חבירו לפורטה ביפה
^ לחלל מעשר שני עליה
^ מחלל עליה מעשר בדמי סלע יפה
^ 'ביפה': כאילו היא יפה
^ 'בא לפורטה פורטה בשויה'? מתניתין אתא לאשמועינן דכיון דפיחתה כדי אונאה - אסור להוציאה ביפה
^ בירושלים בפרוטות, ליקח סעודת מעשר
^ על כרחו יפרטנה בשויה, ולא ביפה; אפילו הכי 'סלע' שמה: שאינה אלא נפש רעה
^ וכשחילל מעשר עליה
^ ואשמועינן חזקיה דמתניתיו, דקתני 'נותנה למעשר שני' – 'כאילו היא יפה' קאמר [כלומר: מחחלין מעשר שני שוה דינר על מטבע שערכו בשוק פחות מדינר, כגון במטבע שחוק]
^ לצמצם דמי פדיונו
^ ואין בו כח לתפוס פדיונו, שיתן פרוטה ויחללנה, כדאמר לקמן' ממעשרו' - ולא כל מעשר כו'
^ שאני צריך להוסיף עליו
^ יהא
^ שחיללתי עליה מעשר שני, ועודן בידי - יהא אף זה מחולל על אותו מעשר
^ לחלל בשווין בצמצום, שמתוך שהוא ירא מלפחות - ונמצא אוכלו בלא חילוף - הוא מוסיף על דמיו; הילכך פחות משוה פרוטה זה מחלל על אותו עודף! אלמא: לא פרקינן בצמצום, וכל שכן בפחות
^ בשויה; והכי קאמר: כשם שכשבא לפורטה בירושלים לא יקבלוה הימנו להדיא אלא בשויה, ויש מזלזלין בדמיה יותר מכדי פחתה - כך כשבא לחללה - מחללה בשויה: דמים פחותים; 'בתורת יפה': שמחלל עליה כפי דמים ודאין שלה - כך לא יחלל על זו אלא בדמים ודאין שלה
^ דאף על גב דתנן 'נותן למעשר שני' - חד זילותא אשמועינן: דמתחלל על סלע חסירה, ולא אמרינן "הרי הוא כאסימון או כמעות הניתנות באסימון"; אבל תרי זילי: לחלל עליה מעשר בדמי סלע יפה - לא
^ ביכורים הוקשו לתרומה, דקרינהו רחמנא 'תרומה' דאמר מר (מכות דף יז.): 'ותרומת ידך' - אלו ביכורים
^ זר או כהן טמא האוכלו במזיד
^ זר האוכלן בשוגג דכתיב (ויקרא כב) ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו'

[1] שתות, כשאר אונאה

[2] שיש שם שולחני

[3] שאין שם שולחני

[4] שבא להוציאה בערב שבת לסעודת שבת; אז ידע אם יוכל להוציאה ויקבלוה ממנו

[5] ו

[6] הנותן

[7] בגמרא פריך: הא אמרת 'עד ערבי שבתות'

[8] מפרש בגמרא

[9] בחילול מעשר שני

[10] ובגמרא מפרש אם בשויה אם בסלע יפה, לפי שאינה מדה זו של פוסלי מטבע בשביל חסרון מעט אלא נפש רעה

[11] אלמא בהני שיעורי הויא אונאה, ומתניתין קתני 'ולא יהא', אלמא בהני שיעורי לאו אונאה היא עד דאיכא טפי

[12] לעולם אימא לך בהני שיעורי הויא אונאה, ו'לא יהא' דמתניתין - לאו אשיעורא קאי, אלא אפחות מכשיעור קאי

[13] והכי קאמר: סלע הפוחתת והולכת - עד כמה יכול להוציאה עד שתפחת? שיעור כך וכך; ומכיון שהגיעה לשיעור הזה - יהא בה אונאה

[14] סלע שפחתה - כמה פחתה להיות בה אונאה? מפרש כל פחיתה גדולה שבה, כגון: שבע איסרות, או שש או חמש - הויא אונאה, עד ארבע, והיא בכלל; אבל לתנא דידן אין ארבעה בכלל 'לא יהא'; ועל כרחך לא מיתוקמא אלא בהכי

[15] סתם סחורה

[16] דתנן בהו (לעיל דף מט:) שתות למקח

[17] דגבי סלע [גם כן] אית ליה שתות

[18] הצריך לכסות גופך וגביך - קנה ביוקר

[19] למאכלך לא תקנה אלא בשווין

[20] 'עשיק' לשון יוקר הוא, וחבירו ב'איזהו נשך' (לקמן דף עד.): באתרא דאמימר עשיק עפרא

[21] שאינו יוצא בהוצאה

[22] לקמיה מפרש לה: יתירה על כן: שלא פחתה כדי אונאה

[23] בסלע יפה

[24] סלע הטבוע ופוחת והולך עד שקל - מותר לקיימו, שאין עשוי לרמות בו בני אדם למוכרו בסלע יפה, לפי שפחת שלו ניכר; אבל משֶפָּחַת משקל - לא יקיימנו, לפי שבא לרמות ולמוכרו בתורת שקל: שאין פחת שלו ניכר לגבי שקל, מתוך שהוא רחב: שבתחילה היה סלע- אינו נראה חסר משקל. שקל הוא מטבע של חצי סלע, ודינר מטבע קטן: שנים מהם יש בשקל

[25] ואם היה דינר נפחת עד שעמד על רובע - מותר לקיימו; קא סלקא דעתא רובע דינר קאמר; ולקמיה פריך: מאי שנא סלע דלא מצי לשהויי אלא עד חציו, ודינר עד רובע: משחסר ועמד על פחות מרובע - לא יקיימנו דאתי לאפוקיה ברובע?

[26] לקמיה מפרש

[27] זו שאמרו 'אסור לקיימה'

[28] לא התירו לו שימכרנה בדמיה

[29] אדם אנס

[30] ומיראה יקבלוה מידם ביפה

[31] מטבע קטן של חצי דינר, והוא הקרוי בגמרא 'סלע מדינה'

[32] לימא 'בדינר עד חצי זוז'

[33] אם פיחת השקל עד חציו ונעשה דינר

[34] ולהוציאו בדינר

[35] אפילו להוציאו בדינר; דמתוך שהוא בא ממטבע עבה ורחבה - טועין בו לאמדו בשקל, ואתי לקבולי בתורת שקל

[36] הא ליכא למימר 'פחות מיכן': דאם עמד סלע על פחות משֶקֶל, או אם עמד דינר על פחות מרובע איסר - אסור לקיימו, דמאי איריא 'איסר'? אפילו משהו נמי, דהא אמר 'בסלע עד שקל' ותו לא

[37] יתר מכדי אונאתה, לרבי מאיר כדאית ליה, לרבי יהודה כדאית ליה

[38] אסור להוציאה ביפה

[39] מקבלת טומאה מעתה, שהרי עשאה כלי

[40] יחתכנה לשנים; דאתי לאפוקה בשקל

[41] דלגבי סלע - מנכרא פחיתתה, ולא מחליפה בסלע

[42] לעיל קתני לה, גבי סלע שפיחתה: מוכרה בשויה לפי דמיה, ולא ביפה; אלמא מותר לקיימה:

[43] על כדי אונאה: דלא פחתה כדי אונאה - לכל חד וחד כדאית ליה

[44] ביפה

[45] וקאמר 'מותר לקיימה עד שקל', אלמא לא מיחלפא בסלע, ותיובתא דרב הונא

[46] 'יתוך' לשון התכה; ולא גרסינן 'יחתוך'

[47] יקבנה, דמשנקבה לא סגיא

[48] מן הצד לא יקבנה, לפי שהרמאי שימצאנה - יקוץ אותה סביב עד שיוציא את הנקב, ומרמה בה את האחרים, ויוציאנה בשקל

[49] בין כפרים לכרכים

[50] דקתני 'בכדי שיראה לתגר או לקרובו', לא שנא כרך לא שנא כפר

[51] לקנות צורך סעודת שבת

[52] והכי קאמר: אם חסיד הוא - מקבלה

[53] מי המתרעם

[54] קאמר, דיש לו תרעומת על המחזיר

[55] מי כופהו לקבל שיתרעם? טוב לו שלא יקבלנה משיקבלנה ויוציא דיבה על חבירו

[56] שאינו חסיד, ולא רצה לקבלה - אין לזה עליו אלא תרעומת, דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו

[57] מעמיד עצמו מלקבלם כשמוצא בהם פגם

[58] מתניתין, דקתני נותנה למעשר שני -

[59] בא להחליף סלע חסירה בפרוטות

[60] לפי חסרונה, ולא ירמה את חבירו לפורטה ביפה

[61] לחלל מעשר שני עליה

[62] מחלל עליה מעשר בדמי סלע יפה

[63] 'ביפה': כאילו היא יפה

[64] 'בא לפורטה פורטה בשויה'? מתניתין אתא לאשמועינן דכיון דפיחתה כדי אונאה - אסור להוציאה ביפה

[65] בירושלים בפרוטות, ליקח סעודת מעשר

[66] על כרחו יפרטנה בשויה, ולא ביפה; אפילו הכי 'סלע' שמה: שאינה אלא נפש רעה

[67] וכשחילל מעשר עליה

[68] ואשמועינן חזקיה דמתניתיו, דקתני 'נותנה למעשר שני' – 'כאילו היא יפה' קאמר [כלומר: מחחלין מעשר שני שוה דינר על מטבע שערכו בשוק פחות מדינר, כגון במטבע שחוק]

[69] לצמצם דמי פדיונו

[70] ואין בו כח לתפוס פדיונו, שיתן פרוטה ויחללנה, כדאמר לקמן' ממעשרו' - ולא כל מעשר כו'

[71] שאני צריך להוסיף עליו

[72] יהא

[73] שחיללתי עליה מעשר שני, ועודן בידי - יהא אף זה מחולל על אותו מעשר

[74] לחלל בשווין בצמצום, שמתוך שהוא ירא מלפחות - ונמצא אוכלו בלא חילוף - הוא מוסיף על דמיו; הילכך פחות משוה פרוטה זה מחלל על אותו עודף! אלמא: לא פרקינן בצמצום, וכל שכן בפחות

[75] בשויה; והכי קאמר: כשם שכשבא לפורטה בירושלים לא יקבלוה הימנו להדיא אלא בשויה, ויש מזלזלין בדמיה יותר מכדי פחתה - כך כשבא לחללה - מחללה בשויה: דמים פחותים; 'בתורת יפה': שמחלל עליה כפי דמים ודאין שלה - כך לא יחלל על זו אלא בדמים ודאין שלה

[76] דאף על גב דתנן 'נותן למעשר שני' - חד זילותא אשמועינן: דמתחלל על סלע חסירה, ולא אמרינן "הרי הוא כאסימון או כמעות הניתנות באסימון"; אבל תרי זילי: לחלל עליה מעשר בדמי סלע יפה - לא

[77] ביכורים הוקשו לתרומה, דקרינהו רחמנא 'תרומה' דאמר מר (מכות דף יז.): 'ותרומת ידך' - אלו ביכורים

[78] זר או כהן טמא האוכלו במזיד

[79] זר האוכלן בשוגג דכתיב (ויקרא כב) ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]