ביאור:בבלי קידושין דף מג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

נילף מיניה ^[1] [לכל התורה בבנין אב שיש שליח לדבר עבירה]? משום דהוה מעילה, טביחה ומכירה 'שני כתובים הבאים כאחד', וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. מעילה - הא דאמרן; טביחה ומכירה - מאי היא? אמר קרא (שמות כא לז: כי יגנב איש שור או שה) וטבחו או מכרו [חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה] - מה מכירה ^[2] על ידי אחר ^[3] - אף טביחה על ידי אחר ^[4]; דבי רבי ישמעאל תנא: ’’או ^[5]' - לרבות ^[6] את השליח [וגם כך הרי יש שני כתובים הבאים כאחד]. דבי חזקיה תנא: תחת ^[7] - לרבות את השליח ^[8].

הניחא למאן דאמר 'שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין', אלא למאן דאמר 'מלמדין' - מאי איכא למימר ^[9]? [לא, אי אפשר ללמוד משניהם, כי יש שלישי, ואפילו מי שאומר 'שני כתובים הבאים כאחד מלמדים' – אינו סובר שלשה כתובים הבאים כאחד מלמדים:] גלי רחמנא בשחוטי חוץ [ויקרא יז,ד: ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה’] דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך [ונכרת האיש ההוא מקרב עמו] - הוא ולא שלוחו [ואין שליח לדבר עבירה]; אשכחן גבי שחוטי חוץ, בכל התורה מנלן? דיליף משחוטי חוץ. אדיליף משחוטי חוץ - ניליף מהנך [שיש שליח לדבר עבירה]? הדר כתב רחמנא ^[10] 'ונכרת האיש ההוא'; אם אינו ענין לגופו - תנהו ענין לכל התורה כולה [שאין שליח לדבר עבירה]. ולמאן דאמר 'שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים' ^[11] - הני 'ההוא' 'ההוא' - מאי דריש בהו? חד למעוטי שנים שאוחזים בסכין ושוחטים ^[12], וחד: 'הוא' - ולא אנוס ^[13], 'הוא' - ולא שוגג, 'הוא' - ולא מוטעה. ואידך [האומר 'מלמדים' – מנין דין זה]? מ'הוא' 'ההוא'. ואידך [מה עושה בדרשה זו]? 'הוא' 'ההוא' לא דריש.

והא דתני 'האומר לשלוחו "צא הרוג את הנפש": הוא חייב ושולחיו פטור; שמאי הזקן אומר משום חגי [צריך להיות: נתן] הנביא: שולחיו חייב, שנאמר: (שמואל ב יב ט: מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעינו את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ו)אותו הרגת בחרב בני עמון. מאי טעמיה דשמאי הזקן? קסבר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין ^[14], ו'הוא' 'ההוא' לא דריש ^[15]. ואיבעית אימא: לעולם דריש, ומאי 'חייב'? - חייב בדיני שמים. מכלל דתנא קמא סבר אפילו מדיני שמים נמי פטור ^[16]? אלא דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו ^[17]. ואיבעית אימא: שאני התם דגלי רחמנא: 'אותו הרגת בחרב בני עמון'. ואידך? הרי לך כחרב בני עמון: מה חרב בני עמון - אין אתה נענש עליו, אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו. מאי טעמא? - מורד במלכות הוה, דקאמר ליה (שמואל ב יא יא: ויאמר אוריה אל דוד, הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות) ואדוני יואב וכל עבדי אדוני על פני השדה חונים [ואני אבוא אל ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם אשתי חיך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה] ^[18]. אמר רבא: אם תימצי לומר סבר שמאי ^[19] 'שני כתובים הבאים כאחד מלמדין', ו'הוא' 'ההוא' לא דריש, ^[20] מודה באומר לשלוחו "צא בעול את הערוה, ואכול את החלב" שהוא חייב ^[21] ושולחיו פטור, שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב!

איתמר: רב אמר: שליח נעשה עד ^[22]; דבי רבי שילא אמרי: אין שליח נעשה עד. מאי טעמא דבי רבי שילא?: אילימא משום דלא אמר ליה "הוי לי עד", אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא אמר להם "אתם עדיי" הכי נמי דלא הוו קידושי ^[23]? אלא: רב אמר שליח נעשה עד: אלומי קא מאלימנא למילתיה ^[24]; דבי רבי שילא אמרי: אין שליח נעשה עד: כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו - הוה ליה כגופיה!

מיתיבי: 'אמר לשלשה "צאו וקדשו לי האשה" - אחד שליח ושנים עדים, דברי בית שמאי; ובית הלל אומרים: כולם שלוחין הן" - ואין שליח נעשה עד! - עד כאן לא פליגי אלא בשלשה, אבל בשנים דברי הכל לא!? הוא ^[25] דאמר כי האי תנא, דתניא: רבי נתן אומר: בית שמאי אומרים: שליח ועד אחד ^[26], ובית הלל אומרים: שליח ושני עדים. ורב כבית שמאי? איפוך ^[27]. ורב אחא בריה דרבא מתני איפכא ^[28]: רב אמר: אין שליח נעשה עד; דבי רבי שילא אמרי: שליח נעשה עד. והילכתא: שליח נעשה עד.

אמר רבא אמר רב נחמן: אמר לשנים: "צאו וקדשו לי את האשה" - הן הן שלוחיו הן הן עדיו ^[29] , וכן בגירושין ^[30],

עמוד ב

וכן בדיני ממונות ^[31]. וצריכא: דאי אשמעינן בקידושין - משום דלמיסרה קאתי ^[32], אבל גירושין ניחוש שמא עיניו נתן בה!? ואי אשמעינן גירושין - משום דאיתתא לבי תרי לא חזיא ^[33], אבל ממונא - אימא הני מיפלג פלגי!? צריכי. מאי קסבר ^[34]? אי קסבר: 'המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ^[35]' הני - נוגעים בעדות נינהו, דאי אמרי "לא פרעניה" ^[36] - אמר להו ^[37] "פרעוני ^[38]" ^[39]! אלא לעולם קסבר 'המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים', ומגו דיכלי למימר "אהדרינהו ללוה ^[40]" ^[41] - יכולין למימר ^[42] "פרעניה למלוה ^[43]" ^[44], והשתא דתקון רבנן שבועת היסת ^[45] - משתבעי הני עדים דיהיבנא ליה ^[46], ^[47] ומשתבע מלוה דלא שקיל ליה, ופרע ליה לוה למלוה.

האיש מקדש את בתו: תנן התם [גיטין פ"ו מ"ב]: 'נערה המאורסה ^[48] - היא ואביה מקבלין את גיטה ^[49]; אמר רבי יהודה: אין שתי ידים זוכות כאחד ^[50], אלא אביה מקבל את גיטה; וכל שאין יכולה לשמור את גיטה - אין יכולה להתגרש ^[51]'. אמר ריש לקיש: כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקידושין ^[52]; ורבי יוחנן אמר: מחלוקת לגירושין אבל לקידושין - דברי הכל אביה ולא היא; ואמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי טעמיה דרבי יוחנן אליבא דרבנן ^[53]? גירושין, דמכנסת עצמה ^[54] לרשות אביה - בין היא ובין אביה ^[55]; קידושין, דמפקעת עצמה מרשות אביה - אביה ולא היא. והרי מאמר ^[56], דמפקעת עצמה מרשות אביה, ותנן:

הערות

^ ממעילה
^ אינה מתקיימת אלא
^ הגנב מוכר והלוקח לוקח
^ אפילו טבחה שליח -נתחייב הגנב בתשלומי ארבעה וחמשה
^ מכרו
^ אפילו
^ תחת השור,,, תחת השה
^ דחד מינייהו יתירה הוא, ודרוש לרבות: שאם מינה שליח תחתיו לטבוח - שחייב הגנב
^ נילף מיניה [מהם: ממיעלה ומטביחה ומכירה – לפי בית שמאי, ממעילה ושליחות יד בפקדון לשיטת בית הלל] דיש שליח לדבר עבירה
^ שם
^ ולית לן למילף ממעילה וטביחה דיש שליח לדבר עבירה, ומסברא אין שליח: דאית לן למימר דיש לו לשמוע דברי הרב
^ שפטורין מחטאת דשחוטי חוץ
^ ד'ההוא' משמע שיהא בהוייתו וביישוב דעתו
^ ויליף ממעילה וטביחה דיש שליח לדבר עבירה
^ והני 'ההוא' דריש להו חד למעוטי שנים אוחזים וחד למעוטי אנוס, ולית ליה דרשה ד'הוא' 'ההוא'
^ בתמיה
^ לשמאי מיחייב בדינא רבה: בעונש גדול, ולתנא קמא לא מיענש כולי האי כהורג עצמו, אלא כגורם
^ 'ואדוני יואב' זהו מרד: שקראו אדון בפני המלך
^ דהאי 'חייב' דקאמר שמאי בדיני אדם קאמר, ויליף ממעילה וטביחה, וקסבר
^ אפילו הכי
^ הואיל ונהנה שליח זה
^ בין לקידושין בין ששלח ממון לבעל חובו - מצטרף שליח עם עד להיות שנים; או אם שניהם שלוחים, היו ביחד - שניהם מעידים בדבר
^ הרי ראו וכי אמרינן בסנהדרין (דף כט,א) צריך שיאמר "אתם עדיי" - הני מילי בעדי הודאה: שפעמים שאדם מודה לתובעו מנה ואומר "הדין עמך" מפני שרוצה להשתיקו מעליו עד לאחר זמן ואף על פי שאינו חייב לו כלום! לפיכך אין השומע יכול להעיד בפני הודה עד שיאמר "אתם עדי", אבל בעלמא לא
^ דעדות, כשעשה הדבר על ידי השליח
^ רב
^ יכולין להעיד על הדבר
^ דבית הלל לבית שמאי
^ לפלוגתא דאמוראי
^ דשליח נעשה עד
^ אם שלח גט לאשתו על ידי שנים
^ אם שלח חוב למלוה על ידי שנים
^ הלכך מה להם לאוסרה עליהם ועל כל העולם בשקר?
^ וכיון דתרי נינהו - לא משקרי
^ רב נחמן, דאמר 'וכן בדיני ממונות'
^ ואין נאמן לומר "פרעתי" - היכי מהימני לומר "נתננום למלוה"? הרי
^ שאם לא יאמרו "מעידין אנו שקבלם המלוה"
^ לוה
^ מה שמסרתי לכם
^ דפעמים שמסרו להם בעדים
^ למשלח
^ ואין עליהם אפילו שבועה, שהרי אין הודאה במקצת כאן
^ נמי
^ יהיב יהבינא למלוה
^ ודבריהן קיימין, ובתורת עדות שאינם נוגעין בעדותן
^ שאפילו מי שאינו מודה במקצת הטילו עליו שבועה, מהשתא אפילו סבירא לן 'המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים' - אפילו הכי נוגעין בעדותן, דאי אמרי "אהדרינהו ניהלך" בעי אשתבועי; לפיכך הן מעידין שקבל מלוה מידם, כדי שיפטרו מן השבועה, ונוח הוא להם להפסיד הממון למלוה מלהשבע בשקר, דאף על גב דחשידי אממונא - לא חשידי אשבועתא; הילכך בממון לא אמרינן 'הן הן עדיו'; וכיון דעדים לא הוו - הרי הדין הזה כדין הקצוב בשבועות (מד,ב), גבי חנוני על פנקסו
^ למלוה, ונפטרין מן השולח, דהוא האמינן בשבועה שמסר להן מעותיו
^ אבל מלוה אומר שאין נאמנין לו בשבועה,
^ הוא הדין לקטנה; והאי דפליגי בנערה - להודיעך כחו דרבי יהודה
^ או היא או אביה: היא, שהרי גדולה היא, ויש לה יד, ואמרה תורה (דברים כד א): 'ונתן בידה'; ואביה - שהתורה זיכתה לו לקבל קידושיה, ואיתקש יציאה להוייה; ודוקא נערה אבל קטנה - אביה ולא היא; ודוקא מן האירוסין, אבל מן הנישואין - היא ולא אביה, דמשנשאת אין לאביה רשות בה
^ בגוף אחד
^ אפילו על ידי אביה, דהא שוטה היא; ואמר רבי יצחק: 'ושלחה מביתו' (שם) - מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה וחוזרת [במסכת יבמות פרק 'חרש שנשא', דף קיג,ב]
^ מגירושין נשמע לקידושין, דלרבנן: אם קדשה עצמה – מקודשת, ולרבי יהודה אינה מקודשת
^ דשָני ליה בין קידושין לגירושין
^ בקבלת גיטה
^ אמרינן דאביה נמי ניחא ליה שתקבל היא, והוי גיטא
^ קידושי יבם ביבמתו קרויה מאמר

[1] ממעילה

[2] אינה מתקיימת אלא

[3] הגנב מוכר והלוקח לוקח

[4] אפילו טבחה שליח -נתחייב הגנב בתשלומי ארבעה וחמשה

[5] מכרו

[6] אפילו

[7] תחת השור,,, תחת השה

[8] דחד מינייהו יתירה הוא, ודרוש לרבות: שאם מינה שליח תחתיו לטבוח - שחייב הגנב

[9] נילף מיניה [מהם: ממיעלה ומטביחה ומכירה – לפי בית שמאי, ממעילה ושליחות יד בפקדון לשיטת בית הלל] דיש שליח לדבר עבירה

[10] שם

[11] ולית לן למילף ממעילה וטביחה דיש שליח לדבר עבירה, ומסברא אין שליח: דאית לן למימר דיש לו לשמוע דברי הרב

[12] שפטורין מחטאת דשחוטי חוץ

[13] ד'ההוא' משמע שיהא בהוייתו וביישוב דעתו

[14] ויליף ממעילה וטביחה דיש שליח לדבר עבירה

[15] והני 'ההוא' דריש להו חד למעוטי שנים אוחזים וחד למעוטי אנוס, ולית ליה דרשה ד'הוא' 'ההוא'

[16] בתמיה

[17] לשמאי מיחייב בדינא רבה: בעונש גדול, ולתנא קמא לא מיענש כולי האי כהורג עצמו, אלא כגורם

[18] 'ואדוני יואב' זהו מרד: שקראו אדון בפני המלך

[19] דהאי 'חייב' דקאמר שמאי בדיני אדם קאמר, ויליף ממעילה וטביחה, וקסבר

[20] אפילו הכי

[21] הואיל ונהנה שליח זה

[22] בין לקידושין בין ששלח ממון לבעל חובו - מצטרף שליח עם עד להיות שנים; או אם שניהם שלוחים, היו ביחד - שניהם מעידים בדבר

[23] הרי ראו וכי אמרינן בסנהדרין (דף כט,א) צריך שיאמר "אתם עדיי" - הני מילי בעדי הודאה: שפעמים שאדם מודה לתובעו מנה ואומר "הדין עמך" מפני שרוצה להשתיקו מעליו עד לאחר זמן ואף על פי שאינו חייב לו כלום! לפיכך אין השומע יכול להעיד בפני הודה עד שיאמר "אתם עדי", אבל בעלמא לא

[24] דעדות, כשעשה הדבר על ידי השליח

[25] רב

[26] יכולין להעיד על הדבר

[27] דבית הלל לבית שמאי

[28] לפלוגתא דאמוראי

[29] דשליח נעשה עד

[30] אם שלח גט לאשתו על ידי שנים

[31] אם שלח חוב למלוה על ידי שנים

[32] הלכך מה להם לאוסרה עליהם ועל כל העולם בשקר?

[33] וכיון דתרי נינהו - לא משקרי

[34] רב נחמן, דאמר 'וכן בדיני ממונות'

[35] ואין נאמן לומר "פרעתי" - היכי מהימני לומר "נתננום למלוה"? הרי

[36] שאם לא יאמרו "מעידין אנו שקבלם המלוה"

[37] לוה

[38] מה שמסרתי לכם

[39] דפעמים שמסרו להם בעדים

[40] למשלח

[41] ואין עליהם אפילו שבועה, שהרי אין הודאה במקצת כאן

[42] נמי

[43] יהיב יהבינא למלוה

[44] ודבריהן קיימין, ובתורת עדות שאינם נוגעין בעדותן

[45] שאפילו מי שאינו מודה במקצת הטילו עליו שבועה, מהשתא אפילו סבירא לן 'המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים' - אפילו הכי נוגעין בעדותן, דאי אמרי "אהדרינהו ניהלך" בעי אשתבועי; לפיכך הן מעידין שקבל מלוה מידם, כדי שיפטרו מן השבועה, ונוח הוא להם להפסיד הממון למלוה מלהשבע בשקר, דאף על גב דחשידי אממונא - לא חשידי אשבועתא; הילכך בממון לא אמרינן 'הן הן עדיו'; וכיון דעדים לא הוו - הרי הדין הזה כדין הקצוב בשבועות (מד,ב), גבי חנוני על פנקסו

[46] למלוה, ונפטרין מן השולח, דהוא האמינן בשבועה שמסר להן מעותיו

[47] אבל מלוה אומר שאין נאמנין לו בשבועה,

[48] הוא הדין לקטנה; והאי דפליגי בנערה - להודיעך כחו דרבי יהודה

[49] או היא או אביה: היא, שהרי גדולה היא, ויש לה יד, ואמרה תורה (דברים כד א): 'ונתן בידה'; ואביה - שהתורה זיכתה לו לקבל קידושיה, ואיתקש יציאה להוייה; ודוקא נערה אבל קטנה - אביה ולא היא; ודוקא מן האירוסין, אבל מן הנישואין - היא ולא אביה, דמשנשאת אין לאביה רשות בה

[50] בגוף אחד

[51] אפילו על ידי אביה, דהא שוטה היא; ואמר רבי יצחק: 'ושלחה מביתו' (שם) - מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה וחוזרת [במסכת יבמות פרק 'חרש שנשא', דף קיג,ב]

[52] מגירושין נשמע לקידושין, דלרבנן: אם קדשה עצמה – מקודשת, ולרבי יהודה אינה מקודשת

[53] דשָני ליה בין קידושין לגירושין

[54] בקבלת גיטה

[55] אמרינן דאביה נמי ניחא ליה שתקבל היא, והוי גיטא

[56] קידושי יבם ביבמתו קרויה מאמר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]