ביאור:בבלי קידושין דף מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא שנו [1] אלא דאמר לה "בזו ובזו ובזו" [2], אבל אמר לה "באלו" [3] - אפילו אוכלת נמי מקודשת: כי קא אכלה - מדנפשה קאכלה [4]. תניא כותיה דרבא: '"התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז" [5], או שאמר לה "התקדשי לי באלו": אם יש בכולן שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. "בזו ובזו ובזו": אם יש בכולם שוה פרוטה - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. "בזו" - נטלתו ואכלתו, "בזו" - נטלתו ואכלתו, "ועוד בזו ועוד בזו" - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה'. [6]

האי באלון ברמון באגוז - היכי דמי? אילימא דאמר לה "או באלון או ברמון או באגוז" - אם יש בכולן שוה פרוטה – מקודשת - והא "או" קאמר! ואלא "באלון וברמון ובאגוז" - היינו "בזו ובזו ובזו"?! אלא - לאו דאמר לה "באלו"? הא מדקתני סיפא 'או שאמר לה "התקדשי לי באלו"' - מכלל דרישא לאו "באלו" עסקינן! [לא, אלא] פירושי קא מפרש: "התקדשי לי באלון ברמון באגוז" – כיצד? כגון דאמר לה "התקדשי לי באלו". וקתני סיפא '"בזו", נטלתו ואכלתו: אם יש באחת מהם שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת', ואילו רישא לא קא מפליג בין אוכלת למנחת, שמע מינה: כל היכא דאמר לה "באלו" - כי קא אכלה, מנפשה קא אכלה. שמע מינה.

[7] הניחא למאן דאמר [היתה אוכלת ראשונה ראשונה - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה] אסיפא ["בזו ... ובזו ... ובזו": אם יש שוה פרוטה בכולן - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת] קאי [8] ומאי עד שיהא 'באחת מהן 'שוה פרוטה? עד שיהא באחרונה שוה פרוטה, הכי נמי [9] עד שיהא באחרונה שוה פרוטה; אלא לרב ושמואל דאמרי תרוייהו ארישא [האומר לאשה "התקדשי לי בתמרה זו ... התקדשי לי בזו": אם יש באחת מהן שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת] [10] קאי, ו'אוכלת' איצטריכא ליה - [11] הכא כללי קחשיב [12], פרטי לא קא חשיב [13]? הא [14] מני [15]: רבי היא [16], דאמר לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית - פרטא הוי [17].

אמר רב: המקדש במלוה - אינה מקודשת [18]: מלוה להוצאה ניתנה [19]. נימא כתנאי: המקדש במלוה - אינה מקודשת; ויש אומרים מקודשת מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר מלוה להוצאה ניתנה ומר סבר מלוה לאו להוצאה ניתנה? ותסברא? אימא סיפא: 'ושוים במכר [20] שזה קנה [21]'; אי אמרת 'מלוה להוצאה ניתנה' - במאי קני? אמר רב נחמן: הונא חברין מוקים לה במילי אוחרי [22], [23] והכא במאי עסקינן? - כגון שאמר לה "התקדשי לי במנה", ונמצא מנה חסר דינר [24]: מר סבר כסיפא לה מילתא למיתבעיה [25], ומר סבר לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה [26]; ואלא הא דאמר רבי אלעזר "התקדשי לי במנה", ונתן לה דינר - הרי זו מקודשת, וישלים - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה? אמרי: מנה חסר דינר - כסיפא לה מילתא למיתבעיה; מנה חסר תשעים ותשע [27] - לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה [28].

מיתיבי [תוספתא קידושין פ"ג ה"א [ליברמן], בשנויי לשון קלים]: 'האומר לאשה "התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך", והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד, אם נשתייר הימנו שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת; ובמלוה - אף על פי שלא נשתייר הימנו שוה פרוטה – מקודשת [29]. רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: מלוה -


עמוד ב

הרי היא כפקדון' [30]; עד כאן לא פליגי, אלא דמר סבר 'מלוה אף על גב דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה' ומר סבר 'נשתייר הימנה שוה פרוטה – אִין, ואי לא נשתייר הימנה שוה פרוטה – לא, אבל דכולי עלמא מקדש במלוה [31] מקודשת! אמר <ליה> רבא: ותסברא הא מתרצתא [32]? הא - משבשתא היא!: האי פקדון - היכי דמי? אי דקביל עליה אחריות [33] - היינו מלוה [34]! אי דלא קביל עליה אחריות [35] - אי הכי אדתני סיפא ובמלוה 'אף על פי שלא נשתייר הימנה שוה פרוטה - מקודשת ניפלוג [36] וניתני בדידה: 'במה דברים אמורים? שלא קבלה עליה אחריות, אבל קבלה עליה אחריות - אף על גב דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה – מקודשת'! אלא [37] תריץ הכי: ובמלוה - אף על פי שנשתייר הימנה שוה פרוטה - אינה מקודשת [38]. רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: מלוה הרי היא כפקדון. במאי קמיפלגי? [39] אמר רבה: אשכחתינהו לרבנן בבי רב [40], דיתבי וקאמרי: [41]'במלוה ברשות בעלים לחזרה, והוא הדין לאונסין' קמיפלגי: דמר סבר מלוה ברשות לוה קיימא, והוא הדין לאונסים, ומר סבר: מלוה ברשות בעלים קיימא והוא הדין לאונסים [42], ואמינא להו: לאונסים - כולי עלמא לא פליגי דברשות לוה קיימי; מאי טעמא? - לא גרעא משאלה: מה שאלה דהדרה בעינא - חייב באונסים, מלוה לא כל שכן; אלא הכא מלוה ברשות בעלים לחזרה איכא בינייהו. ואלא הא דאמר רב הונא: 'השואל קורדום מחבירו [43]: ביקע בו [44] – קנאו, לא ביקע בו - לא קנאו' - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה [45]? לא! עד כאן לא פליגי אלא במלוה דלא הדרה בעינא [46], אבל בשאלה, דהדרה בעינא - דברי הכל ביקע בו – אין, לא ביקע בו - לא קנאו. נימא כתנאי [47]: "התקדשי לי בשטר חוב", או שהיה לו מלוה ביד אחרים, והירשהּ עליהם [48] - רבי מאיר אומר: מקודשת, וחכמים אומרים: אינה מקודשת - האי שטר חוב היכי דמי? אילימא שטר חוב דאחרים - היינו מלוה ביד אחרים! אלא לאו - שטר חוב דידה, ובמקדש במלוה קמיפלגי? לעולם שטר חוב דאחרים, והכא במלוה בשטר ובמלוה על פה קא מיפלגי: במלוה בשטר במאי פליגי? בפלוגתא דרבי ורבנן קמיפלגי, דתניא: אותיות נקנות במסירה [49] - דברי רבי; וחכמים אומרים: בין שכתב [50] ולא מסר [51], בין שמסר [52] ולא כתב [53] - לא קנה עד שיכתוב וימסור [54] מר [55] אית ליה דרבי, ומר לית ליה דרבי; ואיבעית אימא דכולי עלמא לית להו דרבי, והכא [56] בדרב פפא קמיפלגי, דאמר רב פפא: 'האי מאן דזבין שטרא לחבריה - צריך למיכתב ליה "קני לך הוא וכל שעבודיה"': מר [57] אית ליה דרב פפא ומר לית ליה דרב פפא; ואיבעית אימא: דכולי עלמא אית להו דרב פפא [58] והכא בדשמואל קמיפלגי, דאמר שמואל:

הערות[עריכה]

  1. ^ היכא דאוכלת ראשונה ראשונה, דאין מצטרפת לפרוטה
  2. ^ דלא גמרי קידושין ולא נקנה לה עד נתינה אחרונה, שהיא גמר דבורו, וכבר היו הראשונות מלוה
  3. ^ מקבלת הראשונה לא באתה לידה בתורת מלוה: דמשנגמר הדיבור - הקנה לה בתורת קידושין
  4. ^ ואפילו אכלה ראשונה ראשונה - מקודשת אם יש בכולן שוה פרוטה
  5. ^ אלון = אגלנ"ט בלע"ז, והוא מאכל חזיר יער, ובלשון אשכנז אייכל"ן; וגם בני אדם אוכלין וצולין אותם באש כמו ערמונים
  6. ^ והאי דפלגינהו לתרי בבי: דרישא ומציעתא, ותנא בתרוייהו אם יש בכולן - משום דבעי איפלוגי במציעתא בין אוכלת למנחת, כדמפרש ואזיל.
  7. ^ לאו לרבא פרכינן אלא לעיל קאי דמתרצינן 'היתה אוכלת' דמתניתין לרב ושמואל ארישא, ולרבי אמי אסיפא:
  8. ^ לרבי אמי דאוקמה ל'היתה אוכלת' דמתניתין אסיפא, דהוי כללא
  9. ^ 'היתה אוכלת' דברייתא [המקבילה להיתה אוכלת בברייתא, דהיינו 'נטלתו ואכלתו', כפי שמדייק רש"י להלן] קאי נמי אכללא, כדתני בה "בזו ובזו - אם יש בכולן שוה פרוטה – מקודשת; ותנא פלוגתא גבי נטלתו ואכלתו, למימר: 'עד שיהא באחת מהן' - מצינו נמי לתרוצי:
  10. ^ דאמרי 'באחת' - אפילו אחדא מקמייתא נמי אמר, ואפרטא ד"התקדשי התקדשי"
  11. ^ האי 'באחת' דברייתא היכי מיתרצי?
  12. ^ הא בהך ברייתא לא תנא שום פרטא, דהא "בזו ובזו ובזו" - כללא חשיב לה, וכל שכן היכא דקתני "ועוד בזו ועוד בזו ועוד בזו", וקתני גבי אוכלת 'עד שיהא באחת מהן'
  13. ^ ואי אקמייתא, דאכלתנהו מיד - נמי קאמר 'דאי איכא בחדא שוה פרוטה – מקודשת' קשיא: הא הוה ליה מלוה!?
  14. ^ והך סיפא דקתני "בזו" נטלתו ואכלתו "ועוד בזו ועוד בזו"
  15. ^ תנא אחרינא הוא, ולאו היינו תנא דרישא ומציעתא
  16. ^ וסבירא ליה כרבי, ותנא 'אוכלת', והוא הדין למנחת ואוכלת איצטריכא ליה לאשמועינן: דאף על גב דמקרבה הנייתה - לא מקדשה בפחות משוה פרוטה; ולהכי תנא "בזו בזו" תרי זימני: גבי נטלתו ואכלתו, "ועוד בזו ועוד בזו", ותנא 'אם יש באחת מכולן שוה פרוטה - מקודשת' משום דסבירא ליה "התקדשי" אכל חדא קאי: "התקדשי בזו" "התקדשי בזו" "ועוד בזו התקדשי"
  17. ^ והך דרבי - בזבחים בפרק ב, במחשב בשחיטת הזבח בין ששחט על מנת לאכול "כזית למחר כזית בחוץ", בין שאמר "כזית למחר וכזית בחוץ" - הוו להו שתי מחשבות; ולרבי יהודה, דאזיל בתר לשון ראשון - הוי פיגול וחייבין עליו כרת
  18. ^ אפילו ישנה בעין
  19. ^ הלוה רשאי להוציאה בהוצאה, ואינו חייב להעמידה בעיסקא שתהא מצויה בכל עת שיתבענו; וכיון דלהוצאה ניתנה - הויא לה כי דידה ולא יהיב לה מידי
  20. ^ אם מכר לו קרקע שנקנה בכסף, אם אמר ליה "מלוה שיש לי עליך יהא לך בשביל המכר", ונתרצה לו
  21. ^ קנה הלוקח אם ישנה בעין
  22. ^ בדבר אחר; דהך מלוה - לא במלוה שיש לו עליה קאמר
  23. ^ אלא
  24. ^ ואמר לה "הרי הוא עלי מלוה"
  25. ^ ולא סמכה דעתה, הילכך אינה מקודשת
  26. ^ דדבר מועט הוא דינר ממנה
  27. ^ דר"א, שלא קבלה מכל המנה אלא דינר
  28. ^ את המנה
  29. ^ בההיא הנאה דמחיל לה גבה
  30. ^ דאם נשתייר אין לא נשתייר לא
  31. ^ שישנה בעין
  32. ^ דקתני 'במלוה אף על פי שלא נשתייר - מקודשת
  33. ^ שאם יגנב תשלמנו לו
  34. ^ כיון שנגנב ונתחייבה בו - נמצא מלוה אצלה, וכיון דתנא 'במלוה אף על פי שלא נשתייר – מקודשת' פקדון נמי שלא נשתייר תתקדש ביה
  35. ^ וכי איגנוב - לא אחייבא ביה, אבל קבלה עליה אחריות - מקודשת
  36. ^ בפקדון גופיה, דיש פקדון שאפילו לא נשתייר כלום - מקודשת
  37. ^ על כרחך בדקבלה עליה אחריות קתני, דאם לא נשתייר - אינה מקודשת, דמלוה היא, והמקדש במלוה אינה מקודשת, וכי נשתייר - מקודשת בההיא שיור; וגבי מלוה
  38. ^ משום דלהוצאה ניתנה
  39. ^ אי בלהוצאה ניתנה פליגי סוף סוף כתנאי אמרה רב לשמעתיה!
  40. ^ מצאתי התלמידים בבית המדרש; דכל היכא דמיירי ב'בי רב' - לאו רב ממש הוא, אלא בבית המדרש הוא
  41. ^ לעולם להוצאה ניתנה, דברי הכל, ואם שלח בה יד להוציא ממנה שוה פרוטה - הרי החזיק בהם, ואין הבעלים יכולין לחזור, והויא ליה מלוה, ואינה מקודשת ואפילו רובה בעין, והכא - בשלא הוציא ממנה כלום, [ו]
  42. ^ ולהכי אמר רבי שמעון בן אלעזר 'מקודשת', דקסבר מלוה שהיא כולה בעין - ברשות בעלים היא לחזרה: אם בא מלוה לחזור בו ולתובעה – חוזר; הילכך: השתא הוא דיהבה ניהליה; והוא הדין לאונסין קיימא נמי ברשותיה, דאי מתאנסי פטור הלוה
  43. ^ לעשרה ימים
  44. ^ הויא חזקה להשתמש בו ימי שאילתו, ואין המשאיל יכול לחזור בו
  45. ^ דלרבי מאיר, אם ביקע בו – קנאו, לא ביקע בו - לא קנאו, ולתנא קמא: אפילו לא ביקע בו נמי, דמלוה אינו ברשות בעלים לחזרה
  46. ^ הילכך: כיון דרשאי הלוה ליקח בהן סחורה מיד - הויא ליה ברשותיה, ואין המלוה יכול לחזור, שהרי לא לכך הלוהו: לקבל מעות הללו עצמן, אלא מעות אחרים
  47. ^ הא דרב דאמר 'המקדש במלוה אינה מקודשת'
  48. ^ כתב לה הרשאה עליהן
  49. ^ אינו צריך לכתוב שטר מכירה על השטר שהוא מוכר לו, אלא משמסר לו שטר שיש לו על אחרים לזכות בו - נתחייב הלוה לפורעם לזה
  50. ^ לו שטר מכירה עליו
  51. ^ לו שטר החוב
  52. ^ החוב
  53. ^ לו שטר מכירה עליו
  54. ^ והכי נמי שמסר לה שטר החוב אף על פי שלא כתב לה שטר מכירה עליו
  55. ^ מאן דאמר 'מקודשת'
  56. ^ בשמסר וכתב מיירי, אלא שכתב לה 'קני לך האי שטר' ולא כתב לה 'קני לך כל שעבודא דאית ביה'
  57. ^ מאן דאמר 'אינה מקודשת'
  58. ^ וכי אמר רבי מאיר 'מקודשת' - בשכתב לה כו'