ביאור:בבלי קידושין דף סא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[ת"כ בחקתי; ערכין פ"ז מ"א, בבלי כה,א; בבא בתרא קב,ב] המקדיש שדהו בשעת היובל [1] נותן ב-זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף (ויקרא כז טז); היו נקעים [2] עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה; פחות מכאן נמדדין עמה והוינן בה: נהי דבהדי ארעא לא קדשו [3] - נקדשו באפי נפשייהו [4]? וכי תימא: כמה דלא הוי בית כור לא חשיב – ורמינהו: "שדה" מה תלמוד לומר [5]? - לפי שנאמר (ויקרא כז טז: ואם משדה אחזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו) זרע חומר שעורים בחמשים [שקל כסף], אין לי אלא שהקדיש בענין הזה [6]; מנין לרבות לתך [7], וחצי לתך, סאה, תרקב [8], וחצי תרקב, ואפילו רובע – מנין? תלמוד לומר: "שדה" מכל מקום? אמר מר עוקבא בר חמא: הכא בנקעים מלאים מים עסקינן, משום דלאו בני זריעה נינהו [9]; דיקא נמי דקתני דומיא דסלעים [[נראה לי שרש"י לא גרס] גבוהים [עשרה טפחים]] [10] - שמע מינה. אי הכי - אפילו פחות מיכן נמי!? הנהו – 'נאגני דארעא' מיקרו [11], 'שדרא דארעא' מקרו [12].

גבי מכר תנן (בבא בתרא ז א): 'האומר לחבירו "בית כור עפר אני מוכר לך" והיו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים - אין נמדדים עמה; פחות מכאן נמדדים עמה'; ואמר מר עוקבא בר חמא: אף על פי שאין מלאים מים. מאי טעמא? אמר רב פפא: לפי שאין אדם רוצה שיתן את מעותיו בשדה אחת ויראה לו כשנים וכשלשה מקומות. הכא מאי [13]? להקדש מדמינן לה [14] או למכר מדמינן לה [15]? מסתברא להקדש מדמינן לה , דאמר לה "אנא טרחנא וזרענא ומייתינא". [ראה הערה בענין שמאות של קרקע עם נקעים ובורות, או חלקים אחרים שלא ניתן לזרוע בהן [באנגלית]]


משנה: רבי מאיר אומר: כל תנאי שאינו [16] כתנאי בני גד ובני ראובן - אינו תנאי, שנאמר (במדבר לב כט) 'ויאמר [משה] אליהם: אם יעברו בני גד ובני ראובן [אתכם את הירדן כל חלוץ למלחמה לפני ה' ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחזה], וכתיב [17] ואם לא יעברו חלוצים [אתכם ונאחזו בתככם בארץ כנען] [18]. רבי חנינא בן גמליאל אומר: צריך הדבר לאומרו, שאלמלא כן יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו [19].

גמרא: שפיר קאמר ליה רבי חנינא בן גמליאל לרבי מאיר! [20] אמר לך רבי מאיר: אי סלקא דעתך [21]לאו לתנאי כפול הוא דאתא [22] - לכתוב [23] "ואם לא יעברו [חלוצים אתכם] ונאחזו בתוככם [24]; "בארץ כנען"


עמוד ב

למה לי [25]? - שמע מינה לתנאי כפול הוא דאתא [26]. [27]. ורבי חנינא בן גמליאל? [28] אי לא כתב רחמנא "בארץ כנען" [29] - הוה אמינא [30] 'ונאחזו בתוככם' - בארץ גלעד [31], אבל ארץ כנען כלל לא [32]. ורבי מאיר? 'בתוככם': כל היכא דאית לכו משמע [33]. תניא: אמר רבי חנינא בן גמליאל: משל [34] למה הדבר דומה? - לאדם שהיה מחלק נכסיו לבניו, אמר "פלוני בנִי יירש שדה פלונית, ופלוני בנִי יירש שדה פלונית, ופלוני בני יתן מאתים זוז ויירש שדה פלונית, ואם לא יתן - יירש עם אחיו בשאר נכסים" [35]; מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים? - כפילו [’ואם לא יתן יירש אם אחיו בשאר נכסים’] גרם לו [36].

והא לא דמיא משל למתניתין!?: התם [37] קתני יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו [38], אלמא כפילה - לארץ גלעד נמי מהני, והכא קתני מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים? - כפילו גרם לו אלמא כפילה לשאר נכסים הוא דקמהני [39]? לא קשיא: הא [40] - מקמי דנימא ליה רבי מאיר: [41] 'ונאחזו' [42], הא [43] - [44] לבתר דנימא ליה רבי מאיר '[45] ונאחזו [46]' [47].

בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב (בראשית ד ז: הלוא) אם תיטיב שאת [48] ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ [ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו] [49]; אלא לרבי חנינא - למה לי [50]? סלקא דעתך אמינא: 'אם תיטיב' – אגרא; 'אם לא תיטיב' - לא אגרא ולא דינא [51] - קא משמע לן [52].

בשלמא לרבי מאיר [53] היינו דכתיב (בראשית כד מא) אז תנקה מאלתי [כי תבוא אל משפחתי, ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי] [54]; אלא לרבי חנינא בן גמליאל - למה לי [55]? איצטריך: סלקא דעתך אמינא היכא דניחא לה [56] לדידה ולא ניחא ליה לדידהו [57] מייתי בעל כרחייהו - קא משמע לן [58].

(בראשית כד ח: ו)אם לא תאבה האשה [ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את בני לא תשב שמה] למה לי? איצטריך: סלקא דעתך אמינא היכא דניחא להו לדידהו ולא ניחא לה לדידה נייתי בעל כרחה - קא משמע לן.

בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב (ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו [ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם], (ויקרא כו טו) ואם בחקותי תמאסו [ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי]; אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי [59]? איצטריך: סלקא דעתך אמינא 'אם בחקותי תלכו' – ברכה, 'אם בחקותי תמאסו' - לא ברכה ולא קללה; - קא משמע לן.

בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב (ישעיהו א יט) אם תאבו ושמעתם [טוב הארץ תאכלו], (ישעיהו א כ) ואם תמאנו ומריתם [חרב תאכלו כי פי ה' דבר]; אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי? אצטריך: סלקא דעתך אמינא 'אם תאבו' – טובה, 'ואם תמאנו' - לא טובה ולא רעה; - קא משמע לן.

מאי

הערות[עריכה]

  1. ^ בזמן שהיובל נוהג; שכל שדה אחוזה פדיונו שוה מגזירת הכתוב, אחת יפה ואחת רעה, אבל בזמן שאין היובל נוהג נפדין בשוייָן
  2. ^ כמין גומות
  3. ^ להיות נמדדים בקרקע שוה להיות קטפרס(Note:פרת עד היכא. בשפתה כלפי מערב עד היכן מתפשט רחבה ) שלהן נמדד לעלות בחשבון
  4. ^ להיות נמדדין לפי מה שיש בהן ולא יעלה מדרון שלהן בחשבון
  5. ^ והוה ליה למכתב 'ואם מאחוזתו יקדיש איש וגו', וכתב 'ואם משדה אחוזתו'
  6. ^ כדי זרע חומר שעורים
  7. ^ חצי כור
  8. ^ חצי סאה
  9. ^ וכתב הכתוב 'זרע', ומידי דלאו בני זריעה נינהו - אינן נפדין בדמים הללו אלא בשוויָה
  10. ^ שסתם סלע אין ראוי לזריעה דקשה הוא
  11. ^ הנקעים קרויין אגנות הקרקע: שהמים מתמצין לתוכן, כמו 'וישם באגנות' (שמות כד ו)
  12. ^ מקום הסלעים אין להם שם 'סלעים' לעצמן, אלא על שם הקרקע הם נקראים: 'שידראות הקרקע'
  13. ^ גבי קידושי אשה אם היו בו סלעים ונקעים של עשרה טפחים ואינן מלאים מים
  14. ^ ונמדדין עמה
  15. ^ ואין נמדדין
  16. ^ כפול
  17. ^ פסוק ל
  18. ^ כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי: ואף על פי שלא נתקיים התנאי - נתקיימו הדברים; כגון: "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ולא פירש לכפול: "ואם לא תתני לי לא יהא גט" - אין כאן תנאי של מאתים זוז כלל, ואפילו לא נתנה - הוי גט, וכמו שמצינו שהוצרך משה רבינו עליו השלום לכפול: 'ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתוככם'; שמע מינה: דאי לא כפל - היתה מתנתו קיימת, ונוחלין ארץ גלעד אפילו לא יעברו את הירדן, אף על פי שאמר "אם יעברו... ונתתם" - לית לן 'מכלל הן אתה שומע לאו'; והוא הדין נמי דבעינן 'תנאי קודם למעשה': מדלא אמר "תנו להם אם יעברו" משמע דאם אמר הכי לא אתי תנאה ומבטל מעשה דמתנה, דקדמיה; ושמעינן נמי דבעינן 'הן קודם ללאו': דלא אמר תחלה "אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם"
  19. ^ א'תנאי כפול' לחודיה פליג, למימר דאין צריך לכפול, דמכלל הן נשמע לאו; וזה שכפלו - משום צורך היה הדבר לאומרו, מפני דבר אחר: שאלמלא כן שכפלוֹ - יש במשמע שאם לא יעברו - אף בארץ כנען שמעבר הירדן והלאה שהיו קצין בה מפני מקנה רב שלהן - אף בה לא יטלו, דהכי הוה שמעינן לה: אם יעברו - ונתתם להם את ארץ הגלעד בשביל כל חלקם, הא אם לא יעברו - יהיו נקנסים ולא יטלו חלק לא כאן ולא כאן כלל! לכך פירש: שאם לא יעברו - לא יפסידו חלקם בכך (דאי אתה שומע מכלל לאו אם אינו מפרש לכתוב) ויטלו כאן וכאן על פי הגורל
  20. ^ קושיא היא: היכי יליף רבי מאיר מינה דבעינן כפילה? הא שפיר קאמר ליה רבי חנינא דכפילה לאו למכפל אתא, שלא יטלו ארץ גלעד כולה, דהא מכללא שמעינן לה, אלא למימר ונאחזו בארץ כנען אפילו אין עוברין למלחמה!?
  21. ^ קרא לפרושי אתא: דאפילו לא יעברו לא יפסידו חלקם בכל ארץ ישראל, ו
  22. ^ להחזיק את התנאי: שאם לא יעברו - לא תהא מתנת ארץ גלעד מתנה, ואשמעינן דמכלל הן אי אתה שומע לאו אם אינו מפרשו
  23. ^ במקום פסוק ל
  24. ^ ועל כרחך הייתי מפרשו שאם לא יעברו לא יפסידו בא ללמדינו
  25. ^ דמשמע מיעוטא, למעוטי שלא יטלו בארץ גלעד כנגד חלקם שבארץ כנען
  26. ^ שמע מינה הוצרך לכפול ולומר "אם לא יעברו לא יהא בדברי כלום", ואי לא כפלו - היתה מתנתו קיימת, דמכלל הן לא נשמע לאו
  27. ^ גירסא ברש"י שהרש"ל מוחק: ["בארץ כנען" למה לי] הרי משמע נמי מ'ונאחזו בתוככם' שלא יטלו בארץ גלעד כנגד חלקם שבארץ ישראל! אלא קרא יתירא הוא, למדרש ביה תנאי כפול
  28. ^ אמר לך: לעולם לא בא לכפול אלא לפרש: שאפילו לא יעברו - לא יפסידו נחלתם מכל ארץ ישראל;
  29. ^ ואם כתב 'ונאחזו בתוככם' ותו לא
  30. ^ ואם לא יעברו
  31. ^ יטלו כפי המגיעם [בלומר: לולא העיסקא בין משה לשבטים היו כל ישראל מתחלקים גם בעבר הירדן המערבי וגם במזרחי] בארץ הגלעד, שנאחזתם בה כבר, והם סייעו אתכם לכבשה
  32. ^ לא בתוכה יטלו ולא בארץ גלעד כנגדה; להכי כתב "בארץ כנען": שאף בארץ כנען יטלו, אף על פי שלא סייעו לכובשה; אבל למעוטי שלא יטלו ארץ הגלעד כנגדה לא איצטריך, דמכלל הן הוה שמעינן לאו
  33. ^ ועל כרחך לא כתב "בארץ כנען" אלא למעוטי ארץ גלעד: שלא יטלוה כולה על פי מתנתו שאמר להם 'ונתתם להם', וללמדינו דמכלל הן לא הוה שמעינן לאו
  34. ^ דמשה
  35. ^ כך שאר השבטים יטלו ארץ כנען, ושני שבטים אלו יעברו את הירדן למלחמה, דהיינו דומיא ד'יתן להם מאתים זוז', ויטלו ארץ הגלעד; ואם לא יעברו - לא יפסידו חלקם בארץ כנען, דהיינו שאר נכסים
  36. ^ דאם לא כפל הייתי שומע דאם לא יתן - יטול באותו שדה כפי חלק המגיעו בו, אבל בשתי שדות שהקציתים לאחיו - לא יטול כלום, וכל שכן שלא יטול באותו שדה כנגד שאר נכסים; אף בני גד ובני ראובן: כפילת הדברים גרמא להם ליטול חלקם בארץ כנען: שאם לא כפל - הייתי אומר: לא יטלו בה כלום אלא בארץ גלעד מה שמגיעם בה
  37. ^ מתניתין
  38. ^ התם קתני שאם לא כפל לא היו נוטלין כלום, לא כאן ולא כאן, דקאמר שאף בארץ כנען שאיננה חביבה להם לא יטלו, מדקתני שאף משמע דכל שכן בארץ גלעד שבחרו בה
  39. ^ אלמא לא אהני אלא אארץ כנען, דבלאו כפילה נמי הוו שקלי מה שמגיעם בארץ גלעד
  40. ^ מתניתין, דקתני שאף דמשמע דכל שכן בארץ גלעד
  41. ^ אם כן נכתוב
  42. ^ והוה סבר רבי חנינא דכולא מילתא דריש רבי מאיר לתנאי כפול; הלכך אמר ליה שאלמלא כן שכפל דבריו - יש משמע שאף בארץ כנען לא יטלו, וכל שכן במקום החביב להם, דמכלל הן היינו שומעין לאו: ואם לא יעברו - לא תתנו להם את ארץ גלעד; וממילא דבארץ כנען לא שקלי, דהא לא אזלי למכבשה
  43. ^ וברייתא, דקתני דלא אהני כפילה אלא לארץ כנען
  44. ^ אמר רבי חנינא
  45. ^ נכתוב קרא
  46. ^ למה לי 'בארץ כנען'
  47. ^ [אחרי ששמע מרבי מאיר שאלה זו –] אמר ליה רבי חנינא: ליטול חלק בארץ כנען אהני, דאי לא כתביה - הוה אמינא 'ונאחזו בתוככם בארץ גלעד'
  48. ^ משאת שכר
  49. ^ ואם לא תיטיב לפתח פורענות מוכנת לבא; אלמא כפילה בעינן, ואם לא כפליה - מכי אמר 'אם תיטיב שאת' - הוה שמעינן דאפילו אם לא תיטיב נמי – שאת, דתנאי שלא כפלו אינו מבטל מתנה
  50. ^ 'אם תיטיב'? נשמעת מכללא
  51. ^ כלומר: מכללא לא הוה נפקא לן אלא ביטול מתנה: הא אם לא תיטיב - לא תשא שכר, ופורענותא נמי לא תשקול
  52. ^ להכי איצטריך כפילה: דינא דפורענותא
  53. ^ דאמר: מכללא לא שמעינן
  54. ^ לפי שהשביעוֹ: אם לא אל בית אבי תלך - תחול עליך שבועה, ומכללא לא שמעינן 'דאם תלך לא תחול'
  55. ^ לפרושי 'אם תלך תנקה' אלא דאי לא כפליה לא הוה מבטל תנאה לשבועה, דאפילו ילך - תחול עליו 'אם יקח לו אשה מבנות כנען'
  56. ^ לאשה
  57. ^ לקרובים
  58. ^ להכי נכתב האי, למיתלי נמי בקרובים: 'ואם לא יתנו לך קרובים והיית נקי'
  59. ^ 'ואם בחקותי תמאסו'? נשמע מכלל ברכה קללה