ביאור:בבלי קידושין דף לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אחת היא [1].

אביי אמר: היינו טעמא דאיסי: דגמר 'קרחה' (דברים יד א: בנים אתם לה' אלקיכם: לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת) 'קרחה' מבני אהרן [2]: מה להלן נשים פטורות - אף כאן נשים פטורות; [ומוסיף אביי:] ואי סבירא לן דכי כתיב קרא [3] - בכולי עניינא הוא דכתיב - נשתוק קרא מיניה [4], ותיתי בקל וחומר, ואנא אמינא: 'ומה כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות, בני אהרן ולא בנות אהרן - ישראל לא כל שכן! [תירוץ הקושיא:] אי לאו גזירה שוה - הוה אמינא הפסיק הענין [כמו שפירש רש"י לעיל: ולא קאי 'בני אהרן' אלא אטומאה לחוד, שיש הפסק בנתים, כגון 'לה יטמא’] - השתא נמי נימא 'הפסיק הענין'! ואי משום גזירה שוה - מיבעי ליה לכדתניא: ’[ויקרא כא,ה: לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת] 'לא יקרחו' - יכול אפילו קרח ארבע וחמש קרחות לא יהא חייב אלא אחת? - תלמוד לומר: 'קרחה' לחייב על כל אחת ואחת. 'בראשם' [5] מה תלמוד לומר? לפי שנאמר [6] (דברים יד א) לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת [7], יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים; מנין לרבות כל הראש? - תלמוד לומר: 'בראשם' לחייב על הראש כבין העינים; ואין לי אלא כהנים, שריבה בהם הכתוב מצות יתירות; ישראל מנלן? נאמר כאן 'קרחה' ונאמר להלן 'קרחה': מה כאן חייב על כל קרחה וקרחה, וחייב על הראש כבין העינים - אף להלן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין העינים; ומה להלן [8] על מת [9] - אף כאן על מת'. אם כן [10] - נכתוב קרא [11] 'קרח'; מאי 'קרחה' שמעת מינה תרתי [12].

רבא אמר: היינו טעמא דאיסי: דיליף 'בין עיניכם' מתפילין: מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות. ורבא - מאי טעמא לא אמר כאביי? 'קרח' 'קרחה' לא משמע ליה. ואביי - מאי טעמא לא אמר כרבא? אמר לך: תפילין גופייהו - מהכא גמר לה: מה להלן מקום שעושים קרחה בגובהה של ראש - אף כאן מקום הנחה בגובה הראש. [13]

ובין לאביי ובין לרבא [14] - האי 'בנים אתם' (דברים יד א: בנים אתם לה' אלקיכם: לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת) - מאי דרשי ביה? האי מיבעי לכדתניא: 'בנים אתם לה' אלהיכם: בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרוים 'בנים'; אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרוים 'בנים', דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים 'בנים', שנאמר (ירמיהו ד כב: כי אויל עמי אותי לא ידעו) בנים סכלים המה [ולא נבונים המה, חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו], ואומר (דברים לב כ: ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה) בנים לא אמון בם; ואומר (ישעיהו א ד: הוי גוי חטא עם כבד עון) זרע מרעים בנים משחיתים [עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור], ואומר (הושע ב א: והיה מספר בני ישראל, כחול הים, אשר לא ימד ולא יספר) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי'; מאי ואומר'? וכי תימא סכלי הוא דמקרי 'בני' [15], [16] כי לית בהו הימנותייהו לא מיקרו 'בני' - תא שמע: ואומר 'בנים לא אמון בם; וכי תימא כי לית בהו הימנותא - הוא דמיקרו 'בנים', כי פלחו לעבודת כוכבים - לא מיקרו 'בנים', תא שמע: ואומר: זרע מרעים בנים משחיתים[17]; וכי תימא: 'בנים משחיתים' - הוא דמיקרו, 'בני מעלייא' לא מיקרו [18] - תא שמע: ואומר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי [19].


משנה: הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות והזאות נוהגים באנשים ולא בנשים [20] חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות [21].

גמרא: 'סמיכות' - דכתיב (ויקרא א ב) דבר אל בני ישראל [ואמרת אלהם: אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם] [22] (ויקרא א ד) וסמך [ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו]; בני ישראל סומכים ואין בנות ישראל סומכות.

'תנופות' - [23] (ויקרא ז כט) דבר אל בני ישראל [לאמר: המקריב את זבח שלמיו לה' יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו] והניף [ויקרא ז,ל: ידיו תביאינה את אשי ה': את החלב על החזה יביאנו את החזה, להניף אתו תנופה לפני ה’] - בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפות.

'הגשות' - דכתיב (ויקרא ו ז) וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן בני אהרן [לפני המזבח] [24] - ולא בנות אהרן.

'קמיצות' - דכתיב (ויקרא ב ב) והביאה אל בני אהרן [הכהנים] וקמץ [משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח לה’] - בני אהרן ולא בנות אהרן.

'הקטרות' - דכתיב (ויקרא ג ה) והקטירו אותו בני אהרן [המזבחה על העלה אשר על העצים אשר על הא -אשה ריח ניחחלה’] - בני אהרן ולא בנות אהרן.

'המליקות' - דכתיב (ויקרא א טו: והקריבו הכהן אל המזבח) ומלק [את ראשו] והקטיר [המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח]; איתקש מליקה להקטרה [25].

'הקבלות' - דכתיב [ויקרא א,ה: ושחט את בן הבקר לפני ה’] והקריבו בני אהרן [הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד], ואמר מר


עמוד ב

'והקריבו' - זו קבלת הדם.

'והזאות' - הזאה דהיכא? [26] אי דפרה [27] – 'אלעזר' כתוב בה [28]! אי דפנים [29] - 'הכהן המשיח' כתוב בה (ויקרא ד ג: אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת) [30]! [31] אלא הזאה דבן עוף [32], דאתיא [33] בקל וחומר מבן צאן [34]: ומה בן צאן, שלא קבע לו כהן לשחיטתו [35] - קבע לו כהן להזאתו [36] - בן עוף, שקבע לו כהן למליקתו [37] - אינו דין שיקבע לו להזאתו!

חוץ ממנחת סוטה ונזירה: אמר ליה רבי אלעזר לרבי יאשיה דדריה [38]: לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי להא שמעתתא: מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה? מנלן? בגופה כתיב (במדבר ה כה: ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת) והניף את המנחה [לפני ה' והקריב אתה אל המזבח]!? אלא תנופה בבעלים מנלן [39]? אתיא יד יד משלמים: כתיב הכא (במדבר ה כה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה [אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת; וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי ה' וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ] וכתיב התם [40] (ויקרא ז ל) ידיו תביאנה [את אשי ה' את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני ה’] - מה כאן כהן אף להלן כהן, מה להלן בעלים אף כאן בעלים; הא כיצד? - כהן מכניס ידו תחת יד בעלים, ומניף. אשכחן סוטה, נזירה מנלן? אתיא 'כף' 'כף' מסוטה [41].


משנה: כל מצוה שהיא תלויה בארץ [42] אינה נוהגת אלא בארץ, ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ,

הערות[עריכה]

  1. ^ משמעות שתיהן: בין ביד בין בכלי
  2. ^ דכתיב (ויקרא כא ה) 'לא יקרחו קרחה בראשם' גבי 'אמור אל הכהנים'(ויקרא כא א)
  3. ^ 'בני אהרן [ולא בנות אהרן]
  4. ^ מהך גזירה שוה גבי ישראל
  5. ^ האמור אצל כהנים
  6. ^ בישראל
  7. ^ משמע סמוך לפדחת
  8. ^ בישראל
  9. ^ דהתם כתיב 'למת'
  10. ^ דלהך מילתא לחודה אתא
  11. ^ בתרוייהו
  12. ^ הוה ליה כגזירה שוה יתירה, למידרש נמי הא
  13. ^ כלומר: ההיא גזירה שוה ד'בין עיניכם' - מיבעי ליה למגמר מקום תפילין מהכא, דלא תימא בין עיניכם ממש, דהיינו על פדחתו; אלא יליף מ'בין עיניכם' דקרחה: דבמקום שער, דבלאו מקום שער - לא משכחת קרחה, והיינו למעלה מפדחתו.
  14. ^ דנפקא להו פטורא דנשים מקרא אחרינא
  15. ^ כשאין בהם אלא שטות הוא דמיקרו 'בנים'
  16. ^ אבל כשהם רשעים,
  17. ^ דהיינו עבודה זרה, כדכתיב (דברים ד טז) פן תשחיתון ועשיתם פסל וגו'
  18. ^ עוד לעולם
  19. ^ דהדרי מקרו בני אל חי ע"י תשובה
  20. ^ אינה סומכת ואינה מניפה ואינה מגשת מנחה, ואפילו היא כהנת - אין העבודה כשרה בה להגיש מנחה בקרן מערבית דרומית, כמשפטה, דתנינן לה בפרק ב דסוטה (דף יד,ב), ואינה קומצת ומקטרת ואינה מולקת עוף ואינה מקבלת דם ואינה מזה דם חטאת העוף
  21. ^ חוץ מסוטה ונזירה שהם מניפות מנחתן בעצמן בין כהנות בין ישראליות, שמנחתן טעונה תנופה בבעלים; ובגמרא יליף לה
  22. ^ וכתיב בההיא עניינא:
  23. ^ ב'צו את אהרן': המקריב את זבח שלמיו וכתיב בההוא עניינא והניף
  24. ^ מהאי קרא נפקא לן הגשה בפרק ב דסוטה (דף יד,ב)
  25. ^ והא - מעיטנא נשים מ'והקטירו אותו בני אהרן'
  26. ^ ולא גרסינן 'היכא כתיבה';
  27. ^ הזאת דמה דפרה אדומה
  28. ^ ואפילו שאר כהנים פסולין, וכל שכן נשים
  29. ^ הזאה דפנים, כגון הפרוכת ומזבח הזהב האמורין בפר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור
  30. ^ למעוטי הדיוטים, וכל שכן נשים
  31. ^ ומאי איצטריך ליה לתנא למיתנייה?
  32. ^ דם עוף, דכתיב בחטאת העוף (ויקרא ה ט): 'והזה מדם החטאת'
  33. ^ ואיצטריך לאשמועינן נשים פסולות, ונפקא ליה
  34. ^ מזריקת דם דעולת בן צאן, דכתיב ביה (ויקרא א יא) 'וזרקו בני אהרן'
  35. ^ שהשחיטה כשרה בזר, דכתיב (ויקרא א ה): 'ושחט את בן הבקר, והקריבו בני אהרן': מקבלה ואילך מצות כהונה; לימד על השחיטה שכשרה בזר (ברכות לא ב)
  36. ^ לזריקת דמו, כדכתיב (ויקרא א יא) 'וזרקו בני אהרן'
  37. ^ דכתיב (ויקרא א טו) 'והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו'
  38. ^ שהיה בדורו, אמורא כמותו; ויש להבין מכאן שעדיין בימי רבי אלעזר היה רבי יאשיה בר פלוגתיה דרבי יונתן קיים, להכי איצטריך למיתני 'לרבי יאשיה דדריה' לאפוקי רבי יאשיה קשישא
  39. ^ שתהא הסוטה עצמה מניפתה? דלמא לכהן קאמר רחמנא, כדכתיב (במדבר ה כה): ולקח הכהן מיד האשה וגו'
  40. ^ בבעלים כתיב ובתנופה משתעי
  41. ^ בסוטה כתיב (במדבר ה יח) 'ונתן על כפיה' ובנזיר כתיב 'ונתן על כפי הנזיר' (במדבר ו יט)
  42. ^ בגמרא מפרש להו