ביאור:בבלי קידושין דף עט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה:] שניהם נותנים גט [1], ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס, וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, והלכה וקדשה את עצמה: אם שלה קדמו - קדושיה קידושין, ואם של שלוחה קדמו - קידושיו קידושין, ואם אינן יודעין - שניהם נותנים לה גט, ואם רצו - אחד נותן לה גט ואחד כונס.

גמרא: וצריכא: דאי אשמעינן גבי דידיה - משום דגברא קים ליה ביוחסין [2]; אבל איתתא, דלא קים לה ביוחסין [3] - אימא לא ניהוו קידושיה קידושין [4]; ואי אשמעינן גבי דידה - משום דאיתתא דייקא ומינסבא, אבל איהו - אימא לא איכפת ליה [5] – צריכא.

איתמר: קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר [6] והרי היא בוגרת [7]: רב אמר: הרי היא בוגרת לפנינו [8]; ושמואל אמר: חיישינן לקידושי שניהם [9]. אימת? אילימא בתוך ששה [10] - בהא נימא רב 'הרי היא בוגרת לפנינו' [11] השתא הוא דבגרה?; אלא לאחר ששה [12]* - בהא נימא שמואל 'חיישינן לקידושי שניהם'? והא אמר שמואל 'אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד'? לא, צריכא דקדיש בההוא יומא דמשלים ששה [13]: רב אמר 'הרי היא בוגרת לפנינו' מדהשתא בוגרת - בצפרא נמי בוגרת [14]; ושמואל אמר: השתא הוא דאייתי סימנים.

ושמואל - מאי שנא ממקוה, דתנן [16]: 'מקוה שנמדד ונמצא חסר - כל טהרות שנעשו על גביו [17] למפרע - בין ברשות היחיד [18] בין ברשות הרבים [19] – טמאות [20]' [21]? שאני התם דאיכא למימר 'העמד טמא על חזקתו', ואימר לא טבל. אדרבה! העמד מקוה על חזקתו, ואימר לא חסר!? הרי חסר לפניך! הכא נמי - הרי בוגרת לפניך!? השתא הוא דבגרה. התם נמי: השתא הוא דחסר!? התם תרתי לריעותא [22], הכא [23] חדא לריעותא [24].

ושמואל - מאי שנא מ'חבית', דתניא [25]: היה בודק את החבית [26], [27] להפריש עליה תרומה והולך [28], ואחר כך נמצאת חומץ [29]: כל שלשה ימים [30] ודאי [31], מיכן ואילך ספק [32]' ורמינן חבית אמקוה: מאי שנא דהכא ודאי [33], ומאי שנא [34] דהכא ספק [35]? ואמר רב חנינא מסוריא: מאן תנא 'חבית'? רבי שמעון היא, דגבי מקוה נמי ספיקא משוי, דתניא [36]: כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות, ורבי שמעון אומר: ברשות הרבים טהורות ברשות היחיד תולין [37]' - אבל לרבנן טבל למפרע [38]!? שאני התם, דאיכא למימר 'העמד טבל על חזקתו', ואימר לא ניתקן. אדרבה: העמד יין על חזקתו, ואימר לא החמיץ!? הרי החמיץ לפניך. הכא נמי: הרי היא בוגרת לפנינו! השתא הוא דבגרה. התם נמי: השתא הוא דאחמיץ! התם תרתי לריעותא, הכא חדא לריעותא הוא דאיכא. נימא [39] כתנאי [תוספתא בבא בתרא פ"י ה"יא [ליברמן]]:


עמוד ב

[40] מי מוציא מיד מי? הוא מוציא מידם [41] בלא ראיה [42], והן אין מוציאים מידו בלא ראיה - דברי רבי יעקב; רבי נתן אומר: אם בריא הוא [43] - עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע [44], ואם שכיב מרע הוא - עליהם להביא ראיה שבריא היה; – נימא רב דאמר כרבי נתן, ושמואל דאמר כרבי יעקב [45]? אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו כרבי יעקב: עד כאן לא קאמר רבי יעקב התם [46], דאיכא למימר 'העמד ממון על חזקתו [47]', אבל הכא - מי נימא העמד גוף על חזקתו [48]? ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו לרבי נתן: עד כאן לא קאמר רבי נתן התם, דכולי עלמא בחזקת בריאים קיימי, מאן דקא מפיק נפשיה מחזקה - הוי עליה לאיתויי ראיה; אבל הכא - מי קא מפקא נפשה מחזקה דקמיה [49]?

נימא כהני תנאי: קידשה אביה בדרך, וקידשה עצמה בעיר, והרי היא בוגרת: תנא חדא הרי היא בוגרת לפנינו ותניא אידך חיישינן לקידושי שניהם: מאי לאו: חד כרב וחד כשמואל? לא אידי ואידי כשמואל: כאן [50] במכחשתו [51], כאן בשאין מכחשתו. ונימא: מדמתניתא לא פליגי - אמוראי נמי לא פליגי!? ותסברא? הא רב יוסף בריה דרב מנשיא מדוויל עבד עובדא כוותיה דרב, ואיקפיד שמואל [52] ואמר: "כולי עלמא כיילי ליה בקבא זוטא [53] והאי מדרבנן כיילי ליה [54] בקבא רבה [55]?" ואי סלקא דעתך לא פליגי - אמאי קא מקפיד? דילמא כי עבד עובדא במכחשתו [56]? דילמא [57] כי עבד עובדא [58] - במכחשתו [59]? [60]. אמר ליה מר זוטרא לרב אשי: הכי אמר אמימר: הילכתא כוותיה דשמואל; ורב אשי אמר הילכתא כוותיה דרב; והילכתא כוותיה דרב.


משנה: מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים, ובא הוא ואשתו ובניו, ואמר "אשה שיצאת עמי למדינת הים - הרי היא זו, ואלו בניה" - אין צריך להביא ראיה: לא על האשה [61] ולא על הבנים [62]; "מתה ואלו בניה" - מביא ראיה על הבנים ואינו מביא ראיה על האשה [63]; "אשה נשאתי במדינת הים, הרי היא זו, ואלו בניה" - מביא ראיה על האשה [64] ואין צריך להביא ראיה על הבנים [65]; "מתה ואלו בניה" [66] - צריך להביא ראיה על האשה [67] ועל הבנים [68].

גמרא: אמר רבה בר רב הונא: וכולן [69] בכרוכים אחריה. תנו רבנן: "אשה נשאתי במדינת הים" - מביא ראיה על האשה ואין צריך להביא ראיה על הבנים [70]; ומביא ראיה על הגדולים ואין צריך להביא ראיה על הקטנים; במה דברים אמורים? - באשה אחת, אבל בשתי נשים - מביא ראיה על האשה ועל הבנים, על הגדולים ועל הקטנים. [71]'

אמר ריש לקיש:

הערות[עריכה]

  1. ^ אם באת לינשא לאחר
  2. ^ וכשמצא מיוחס זה, קידשה לו, וביטל את השליח
  3. ^ אף על גב דקידשה עצמה
  4. ^ לא ביטלה את השליח ולא סמכה על קידושיהָ, דסברא דילמא שליח משכח מיוחס מזה
  5. ^ בבתו אם תנשא למיוחס כל דהו, ולא בטליה לשליחות דשליח, ואפילו מקדשה לגרוע; והא דקדים קדשה - סבר דילמא לא משכח, אבל אי משכח לא בטליה
  6. ^ בו ביום
  7. ^ בדקנוה לדעת אם יצאה מרשות האב להיות קדושיה קידושין, ומצאנוה בוגרת בו ביום
  8. ^ וקדושיה קידושין, ולא של אביה
  9. ^ שמא כשקידשה האב - נערה היתה, וקדמו קידושיו
  10. ^ חדשים שבין נערות לבגרות, דאמרינן 'אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד': כשהביאה סימני נערות - אינה שוהה להיות בוגרת אלא ששה חדשים, ופעמים שהיא ממהרת לבגור, וסימניה ניכרים בדדיה, כדתנן במסכת נדה (פ"ה מ"ז, דף מז,א) פגה בוחל וצמל
  11. ^ הא כל אותן ששה חדשים בחזקת נערה היא, עד שנכיר בסימני בגרותה; וכי בדקנוה בפניא [בערב] ואישתכחא בוגרת - מי יימר דצפרא [בבקר של אותו היום] נמי בוגרת היא [היתה]? ודילמא
  12. ^ חדשים; והא ודאי משמלאו לה ששה חדשים בגרה לה
  13. ^ אביה בבוקר, והיא בערב, והיום הזה היא בחזקת שתבגר
  14. ^ שכל היום היא בחזקת שתביא
  15. ^ 'וכי תימא בציר הוא דליכא הא טפי איכא הא אלא לא בלבד קאמר' - לא גרס, דמהיכא תיסק אדעתין למימר הכי? מי קאמר 'אין בין נערות לבגרות פחות מששה חדשים'?
  16. ^ מקואות פ"ב מ"ב
  17. ^ בכלים שהטביל בו
  18. ^ שספק טומאה טמא בו
  19. ^ שספק טומאה טהור בו
  20. ^ דלאו ספק הוא אלא ודאי
  21. ^ אלמא אמרינן: כשעת מציאתן מחזקינן ליה מעיקרא - הכא נמי נימא: מדהשתא בוגרת - בצפרא נמי בוגרת, שכל היום היא בחזקת שתביא
  22. ^ 'טמא על חזקתו' ו'הרי חסר לפניך'
  23. ^ גבי קידושי האב
  24. ^ 'הרי בוגרת לפנינו'; אבל אם באת לומר 'העמד אשה על חזקתה' - יומא דמשלם שית לאו חזקת בגרות ולאו חזקת נערות אית בה, שהיום היא עשויה להשתנות
  25. ^ תוספתא תרומות פ"ד ה"ח [ליברמן]
  26. ^ תמיד שלא תחמיץ
  27. ^ והניח אותה החבית
  28. ^ כלומר: להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו, כשבא לשתות מאה לוגין טבל במקום אחר – אומר: "הרי שני לוגין בחבית פלונית - תרומה על מאה לוגין הללו" וכן עושה תדיר
  29. ^ ואין ידוע מאימתי החמיצה, וכל תרומה שסמך עליה משהחמיצה - לא תיקן; דקסבר [התנא בברייתא] יין וחומץ שני מינין הן
  30. ^ ולא גרסינן 'הראשונים'
  31. ^ אמוראי פליגי בה בבבא בתרא (צו,א): איכא למאן דאמר כל שלשה ימים הראשונים שאחר הבדיקה שבדקה ומצאה יין - הרי היא בחזקת יין ודאי, וכל טבלים שתלה תרומתן בה באותן שלשה ימים - מתוקנים הן
  32. ^ והויא תרומה ליאסר לזרים, ויחזור ויתרום דשמא כבר החמיצה ולא היתה תרומה; ואיכא למאן דאמר: 'כל שלשה ימים שלפני בדיקה זו האחרונה שמצאה חומץ - הרי היא בחזקת ודאי חומץ, ואם עשאה באותן שלשה ימים תרומה על מקום אחר - אינה תרומה, ומותרת לזרים אם יתקננה מטבלה, דלא הוי חומץ גמור בפחות משלשה ימים, וזו שנמצאת חומץ - בידוע שלשה ימים יש שנתקלקלה; מכאן ואילך: משלשה ולמפרע - ספק, והוי תרומה ליאסר לזרים ויחזור ויתרום
  33. ^ גבי מקוה דמחזקינן ליה בחסר משעה ראשונה שהנחנוהו בחזקת שלם, דקתני כל טהרות שנעשו על גביו - אפילו ברשות הרבים -טמאות, אלמא לאו ספק הוא, דאי ספק הוא - הוה ליה למימר 'ברשות הרבים טהורות' והאי מקוה - על כרחיך בתחילתו השלימוהו בארבעים סאה, וקא מחזקינן ליה מהאי שעתא בחזקת חסר ודאי
  34. ^ גבי חבית
  35. ^ דקתני מכאן ולהלן ספק, ולא אמרינן משעתא דסליק ידיו מלבודקו החמיץ
  36. ^ תוספתא מקאוות פ"א ה"טו [צוקרמאנדל]
  37. ^ כל ספק טומאה לרבי שמעון ברשות היחיד – תולין, כדמפרש טעמא בשמעתא קמייתא דנדה (ג,א) דלא דמי לספק סוטה, דהתם יש רגלים לדבר
  38. ^ זה שניתקן על ידי חבית זו, דאמרינן: מדהשתא החמיץ - מעיקרא נמי חומץ; והכי נמי נימא מדהשתא בוגרת - בצפרא נמי בוגרת
  39. ^ הא דרב ושמואל
  40. ^ הכותב נכסיו לאחרים ולא שייר כלום, דקיימא לן (בבא בתרא קמו ב) בשכיב מרע שאין מתנתו מתנה אם עמד, דגלי דעתיה - מדלא שייר מידי - דמְצַוֶה מחמת מיתה היה, ואם בריא היה מתנתו מתנה; ועכשיו הוא אומר "שכיב מרע הייתי" והן אומרים "בריא היה" -
  41. ^ אם עמדו והחזיקו בנכסים
  42. ^ ואין צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע, ואפילו הוא בריא עכשיו בשעת חזרה - לא אמרינן 'מדהשתא בריא - מעיקרא בשעת מתנה נמי בריא'
  43. ^ עכשיו בשעת חזרה
  44. ^ ואי לא מייתי [ואם אינו מביא ראיה] - מחזקינן ליה כי השתא, והיינו כרב
  45. ^ דלא אזיל בתר השתא, אלא אמרינן: שמא בשעת מתנה שכיב מרע היה
  46. ^ וכיון דספיקא הוא
  47. ^ העמד ממון על חזקה שהיה מוחזק בה קודם מתנה זו שהיה ספק
  48. ^ ותהוי נערה? יומא דמשלם שית - אין בה לא חזקת נערות ולא חזקת בגרות, שהיום היא עומדת להשתנות
  49. ^ כלומר: כי מספקינן לה בנערה - מי מפקינן לה מחזקת הרבה נערות ביום משלם שית
  50. ^ הא דקתני הרי היא בוגרת לפנינו
  51. ^ במכחשתו לאביה, לומר "כבר בגרתי מאתמול"
  52. ^ קפידא הוא דקפיד עליה
  53. ^ לכל תלמידים נמדדה חכמה בקב קטן, שיראים לסמוך על חכמתם ולהתיר ספק אשת איש
  54. ^ חכמה
  55. ^ שפכו לו חכמה יתירה, וסומך על בינתו להתיר ספק ולומר 'מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת'
  56. ^ הא רב - במכחשתו קאמר
  57. ^ האי
  58. ^ כוותיה [דרב]
  59. ^ עבד
  60. ^ אלא ודאי באין מכחשתו פליגי, והאי - בשאין מכחשתו עבד עובדא
  61. ^ שהיא מיוחסת, שכבר בדקוה כשנשאה
  62. ^ כדמוקי בגמרא: בקטנים וכרוכים אחריה, דבחזקת אמן הן, ואין צריכים לייחס על ידי עדים
  63. ^ שהיתה מיוחסת, לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן
  64. ^ שהיא מיוחסת
  65. ^ ואינו מביא ראיה על הבנים שהרי כרוכין אחריה
  66. ^ שאין כאן שום הוכחה
  67. ^ שהיא מיוחסת
  68. ^ שמאותה אשה היו
  69. ^ דקתני מתניתין אין צריך להביא ראיה על הבנים
  70. ^ ומסיים ואזיל: באלו בנים אמרו? בקטנים ולא בגדולים, דאם הביא ראיה על הגדולים שאין כרוכין אחר האם - אין מביא ראיה על הקטנים
  71. ^ שאמר "אשה אחת נשאתי", אבל אמר "שתי נשים היו, ומתה האחת, ואלו בניה של זו" - מביא ראיה עליה שהיא מיוחסת ועל הבנים שהם בניה, על הגדולים ועל הקטנים, ואפילו כרוכין אחריה, דשמא בניה של חברתה היו וגדלתן