ביאור:בבלי קידושין דף עז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה: בת חלל זכר [1] פסולה מן הכהונה לעולם [2]; ישראל שנשא חללה - בתו כשירה לכהונה [3]; חלל שנשא בת ישראל - בתו פסולה לכהונה [4]. רבי יהודה אומר: בת גר זכר [5] - כבת חלל זכר [6]. רבי אליעזר בן יעקב אומר: ישראל שנשא גיורת - בתו כשירה לכהונה, וגר שנשא בת ישראל - בתו כשירה לכהונה, אבל גר שנשא גיורת - בתו פסולה לכהונה: אחד גר ואחד עבדים משוחררים - אפילו עד עשרה דורות - עד שתהא אמו מישראל [7]. רבי יוסי אומר: אף גר שנשא גיורת - בתו כשירה לכהונה.
גמרא: מאי לעולם? מהו דתימא מידי דהוה אמצרי ואדומי: מה להלן לאחר שלשה דורות אף כאן נמי לאחר שלשה דורות - קא משמע לן.
ישראל שנשא חללה: מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון: נאמר כאן [8] ולא יחלל זרעו בעמיו [כי אני ה' מקדשו], ונאמר להלן (ויקרא כא ד) לא יטמא בעל בעמיו [להחלו]; מה להלן [9] זכרים ולא נקבות [10] - אף כאן [11] זכרים [12] ולא נקבות. אלא מעתה בתו של כהן גדול [13] תישתרי [14]!? מי כתיב 'בנו'? 'זרעו' כתיב [15]: לא יחלל זרעו בעמיו! [16]; בת בנו [17] תישתרי [18]? כתיב 'לא יחלל זרעו': מקיש זרעו לו [19]: מה הוא - בתו פסולה, אף בנו - בתו פסולה; בת בתו [20] תיתסר [21]? אם כן גזירה שוה - מאי אהני ליה?
חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה: הא - תנא ליה רישא: בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם!? איידי דתנא רישא ישראל שנשא חללה תנא נמי סיפא חלל שנשא בת ישראל. מתניתין דלא כרבי דוסתאי בן יהודה, דתניא: 'רבי דוסתאי בן יהודה אומר: כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות [22] - כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים [23]'. מאי טעמיה דרבי דוסתאי ברבי יהודה? אמר קרא: (ויקרא כא טו: ו)לא יחלל זרעו בעמיו [כי אני ה' מקדשו] - [24] בעם אחד הוא דמיחל [25], בשני עממים אינו מיחל.
תנו רבנן: [26]’[ויקרא כא,טו: ו]לא יחלל זרעו [בעמיו כי אני ה' מקדשו]: אין לי אלא זרעו, היא עצמה מנין [27]? אמרת קל וחומר: מה זרעו שלא עבר עבירה מתחלל - היא שעברה עבירה [28] אינו דין שמתחללת? הוא עצמו יוכיח, שעבר עבירה ואין מתחלל [29]! מה להוא שכן אין מתחלל בכל מקום [30] תאמר בהיא [31], שמתחללת [32] בכל מקום [33]? ואם נפשך לומר [34]: אמר קרא [35]: [36]'לא יחלל זרעו': לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל [37].'
מאי אם נפשך לומר [38]? וכי תימא [39] איכא למיפרך: 'מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה' - אמר קרא: 'לא יחלל' לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל.
תנו רבנן [ספרא אמור פרשתא ב פרק ב הלכה ג]: איזו היא 'חללה'? כל שנולדה מן הפסולים. מאי פסולים? אילימא 'פסולים לו' [40] - הרי מחזיר גרושתו [41], דפסולה לו, ובניה כשרים [42], דכתיב (דברים כד ד: לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה, אחרי אשר הטמאה, כי) תועבה היא [לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה]; היא תועבה [43] ואין בניה תועבים?! אמר רב יהודה: הכי קאמר: 'איזו היא 'חללה'? - כל שנולדה מן פסול כהונה'. נולדה אִין, לא נולדה – לא? הרי אלמנה [44] וגרושה [45], [46] זונה [47] [48], דלא נולדה, וקא הויא חללה [49]! אמר רבה: הכי קאמר: איזו חללה מוזכרת [50] שלא היה לה שעת הכושר כלל? - כל שנולדה מן פסול כהונה. מאי מוזכרת? אמר רב יצחק בר אבין: הכי קאמר: איזו היא חללה [51] שעיקרה מדברי תורה [52] ואין צריכין לפרש מדברי סופרים [53]? - כל שנולדה מן פסולי כהונה [54].
תנו רבנן [בכהן גדול]: אלמנה אלמנה אלמנה [55] - אינו חייב אלא אחת [56]; גרושה גרושה גרושה - אינו חייב אלא אחת; אלמנה וגרושה וחללה זונה - בזמן שהם כסדר [57] - חייב על כל אחת ואחת; זינתה [58] ונתחללה [59] ונתגרשה ונתארמלה - אינו חייב אלא אחת [60].
אמר מר אלמנה אלמנה אלמנה - אינו חייב אלא אחת; האי אלמנה - היכי דמי? אילימא שבא על אלמנת ראובן ועל אלמנת שמעון ועל אלמנת לוי - אמאי אינו חייב אלא אחת?
הרי גופין מוחלקים, הרי שמות מוחלקים? אלא: שבא על אלמנה אחת שלש ביאות? היכי דמי? אי דלא אתרו ביה - פשיטא דאינו חייב אלא אחת! אלא דאתרו ביה אכל חדא וחדא - אמאי אינו חייב אלא אחת? והתנן [נזיר פ"ו מ"ד] נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו - אינו חייב אלא אחת; אמרו לו "אל תשתה", "אל תשתה" והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת? [61] לא, צריכא שבא [62] על אלמנת ראובן שהיתה אלמנת שמעון שהיתה אלמנת לוי: מהו דתימא הרי שמות מוחלקים - קא משמע לן גופים מוחלקים בעינן, וליכא.
אלמנה וגרושה וחללה זונה האי תנא - מאי קסבר? אי קסבר 'איסור חל על איסור' - איפכא נמי! ואי קסבר 'אין איסור חל על איסור' אפילו כסדר הזה נמי לא!? אמר רבא: האי תנא, 'איסור חל על איסור' לית ליה, 'איסור מוסיף [63]' אית ליה [64]: אלמנה אסורה לכהן גדול ושריא לכהן הדיוט [65]; הויא לה גרושה [66], מיגו דאיתוסף לה איסורא לגבי כהן הדיוט [67] - איתוסף לה איסורא לגבי כהן גדול [68]; ועדיין שריא למיכל בתרומה [69]; הויא לה חללה, מיגו דאיתוסף איסורא [70] למיכל בתרומה [71] - איתוסף איסורא לגבי כהן גדול [72]; אלא זונה - מאי 'איסור מוסיף' אית בה [73]? אמר רב חנא בר רב קטינא: הואיל ושם זנות פוסל [74] בישראל [75].
תני תנא קמיה דרב ששת: 'כל שהוא ב'יקח' [76] - הרי הוא ב'לא יקח' [77]; כל שאינו ב'יקח' אינו ב'לא יקח', פרט לכהן גדול שבא על אחותו אלמנה [78]'. אמר ליה: דאמר לך מני? - רבי שמעון היא, דאמר 'אין איסור חל על איסור', דתניא: 'רבי שמעון אומר: האוכל נבילה ביום הכפורים פטור [79], דאי רבנן הא אמרי 'איסור חל על איסור'! אפילו תימא רבנן, כי אמרי רבנן 'איסור חל על איסור' - הני מילי איסור חמור על איסור קל [80], אבל איסור קל [81] על איסור חמור [82] - לא חייל. איכא דאמרי: הא מני [83]? - רבנן היא, דאמרי 'איסור חל על איסור', [84] וכי אמרי רבנן 'איסור חל על איסור': הני מילי איסור חמור על איסור קל, אבל איסור קל על איסור חמור - לא חייל, דאי רבי שמעון – השתא: איסור חמור על איסור קל לא חייל, איסור קל על איסור חמור מיבעיא? מהו דתימא איסור כהונה שאני [85] - קא משמע לן.
אמר ליה רב פפא לאביי: ישראל הבא על אחותו - זונה משוי לה [86]; [87] חללה [88] משוי לה [89]? או לא משוי לה? מי אמרינן קל וחומר: מחייבי לאוין הויא חללה, מחייבי כריתות לא כל שכן? או דילמא אין חללה אלא מאיסור כהונה? אמר ליה: אין חללה אלא מאיסור כהונה בלבד.
אמר רבא: מנא הא מילתא דאמור רבנן 'אין חללה אלא מאיסור כהונה'? - דתניא: 'לא יאמר גרושה בכהן גדול, [ומסביר רבא באמצע ציטוט הברייתא:] ותיתי בקל וחומר מכהן הדיוט, ואנא אמינא: השתא לכהן הדיוט אסורה - לכהן גדול מיבעיא [90]? [המשך הברייתא:] למה נאמרה? כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט [91] - כך חלוקה בכהן גדול [92]'. פשיטא: מיגרע גרעה [93]? אלא: כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט - כך אלמנה חלוקה מגרושה וחללה זונה בכהן גדול [94]. 'חללה' למה נאמרה [בכהן גדול] [95]? [96] אין חללה אלא מאיסור כהונה [97]; 'זונה' למה נאמרה [בכהן גדול]? נאמר כאן 'זונה' ונאמר להלן 'זונה' [98]: מה כאן [99] זרעו חולין [100] - אף להלן זרעו חולין.' אמר רב אשי: הילכך [101]: כהן [102] הבא על אחותו [103]
הערות
[עריכה]- ^ 'בת חלל זכר' - ודוקא נקט, כדקתני ואזיל: דבת חללה שנשאת לישראל כשירה לכהונה
- ^ בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר - בת האחרון פסולה כבת הראשון, אבל בת בתו מישראל – כשרה, דלא חמירא בת חלל מחללה, דאמרינן: בתה של חללה מישראל - כשירה לכהונה
- ^ וטעמא יליף בגמרא; ודוקא ישראל, אבל כהן שנשא חללה - בתו חללה: דכל ולד הנולד בביאת איסור כהונה הוי חלל
- ^ בגמרא פריך: הא תנא ליה רישא
- ^ ואפילו מישראלית
- ^ ופסולה לכהונה; אבל בת גיורת מישראל – כשירה; וטעמא דכולהו הני תנאי דפליגי בגיורת מפרש בגמרא
- ^ לית ליה האי דינא ד(לקמן עח,א) 'צד השוה דשאינו ברוב קהל לא פריך' דהיינו דומיא דשיש בהן צד חמור, ואין חומר שלהם שוה, ואיכא למאן דאמר בעלמא (מכות דף ד,ב) 'צד חמור לא פריך'; ומיהו גר שנשא גיורת בתו פסולה, דבעינן מזרע בית ישראל, כדמפרש בגמרא
- ^ ויקרא כא,טו
- ^ לענין טומאה
- ^ הזכרים הוזהרו עליה, ולא נקבות, דכתיב (ויקרא כא א) ’[אמר אל הכהנים] בני אהרן' - ולא בנות אהרן
- ^ בפסולי חללות
- ^ נפסלו
- ^ מן האלמנה
- ^ דהא אמרינן נקבות מותרות
- ^ ואפילו נקבות
- ^ וכי אהני גזירה שוה - לבת בתו אהני:
- ^ חלל
- ^ דתהני ליה גזירה שוה, ולא אפיק קרא אלא זרעו, אבל זרע זרעו תכשר בנקבות מגזירה שוה
- ^ האב והזרע הוזכרו בתיבה זו והיינו הקישא
- ^ חללה
- ^ מהך הקישא
- ^ להכשיר את בתה ממנו לכהונה
- ^ להכשיר את בתו ממנו לכהונה
- ^ מדלא כתיב 'בעממיו'
- ^ משמע שאין זרעו מחלל את בתו אלא כשהוא ואשתו מעם אחד: ששניהם חללים
- ^ ספרא אמור פשרתא ב פרק ב הלכה ז-ח
- ^ שהאלמנה מתחללת בביאתו מן התרומה ומן הכהונה, ללקות כהן הדיוט הבא עליה אחריו משום 'חללה'
- ^ דכתיב 'לא יקחו' (ויקרא כא ז) להזהיר אשה על ידי האיש [ביבמות בפרק 'יש מותרות' (פד,ב)]
- ^ דהא 'לא יחלל זרעו' כתיב, ולא את עצמו, דתנן (בכורות פ"ז מ"ז, דף מה,ב): הנושא נשים בעבירה - פסול עד שידור הנאה, וכי הדירה ממנו - עובד עבודה
- ^ אפילו בא על השפחה ועל הזונה
- ^ באשה
- ^ שנפסלת
- ^ שאם בא עליה כותי חלל נתין ממזר – פסולה, כדאמרינן (לעיל עד,ב), ונפקא לן ביבמות (סח,א) מן 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר' (ויקרא כב יב): כיון שנבעלה לפסול לה – פסלה; והואיל ונפסלת בשאר ביאות איסור - תיפסל אף כאן
- ^ שום תשובה על קל וחומר זה, ותבא להכשירה
- ^ הרי לך מקרא מן התורה שהיא מתחללת
- ^ דכתיב: ו
- ^ עיקר חילול האמור כאן - משמע היא עצמה, שהיתה כשרה ונתחללה, אבל זרעו - מעיקרו הוא נפסל, ואין זה לשון 'חילול'
- ^ מה היה לנו להשיב על קל וחומר דאיצטריך לפרושי קראי
- ^ מעיקרא דדינא דמייתית היא עצמה מקל וחומר מזרעו שלא עבר עבירה - ונתחללה
- ^ ואפילו הוא ישראל, אם ביאתו בעבירה שאינו של ממזרת - הוי הולד חלל
- ^ כשנישאת לאחר דפסולה
- ^ בתו כשרה לכהונה אם ישראל הוא
- ^ כלומר בעונש עבירה
- ^ לכהן גדול
- ^ לכהן הדיוט שמתחללת בביאתו
- ^ וכן
- ^ מביאת פסולין
- ^ שבא עליה כהן הדיוט
- ^ נקראת חללה ללקות עליה משום חללה, דכל איסור כהונה עושה אותה חללה בביאתו
- ^ מפרש לקמן
- ^ המוזכרת בתורה
- ^ ממשמעות המקרא, שכתב 'חללה לא יקחו' (ויקרא כא ז)
- ^ דמקרא נפקא בהדיא
- ^ דסתם 'חלל' היינו ולד פסול לכהונה, מדכתיב 'ולא יחלל זרעו'; אבל חללה הנעשית חללה על ידי ביאה - הוצרכו לדרוש בה מקראות, כגון זו שהיתה כשרה ונתחללה
- ^ בא על אלמנה שיש בה שלש שמות של אלמנות
- ^ לקמן מפרש לה
- ^ כסדר הזה: שנתאלמנה תחילה, ונשאת לשני וגירשה, ונשאת לכהן ונתחללה, ואחר כך נבעלה לאחד מן הפסולים או לקרובים בעילת זנות, ונעשית זונה; דמפסולי כהונה 'חללה' איכא, זונה ליכא; ומשאר איסורים זונה הויא, חללה לא הויא, כדלקמן
- ^ מקרובים או מממזר
- ^ שבא עליה כהן ועשאה חללה, שהיתה אסורה עליו משום 'זונה'
- ^ לקמן מפרש טעמא
- ^ וכל הני 'חייב' - במלקות קא מיירי.
- ^ שבא ביאה אחת
- ^ שהוא חל על איסור כשהאיסור השני מוסיף עליה לאוסרה במה שהיתה מותרת לו מחמת איסור ראשון
- ^ שהוא חל אף על פי שהיתה אסורה לו מחמת איסור ראשון, להתחייב שתים; הילכך בזמן שהן כסדר - יש בכולן איסור מוסיף כדמפרש ואזיל
- ^ אלמנה לא היתה אסורה לכהן הדיוט
- ^ נתגרשה
- ^ מחמת שם גרושה איסור אצל הדיוט שהיתה מותרת לו
- ^ ואף על פי שאסורה לו כבר, ומיחייב שתים
- ^ אם בת כהן היא
- ^ משום חללה
- ^ כדילפינן מ'לא יחלל', דנתחללה מקדושתה
- ^ ללקות אף משום חללה
- ^ במה נאסרה משום זה שלא נאסרה קודם לכן
- ^ אפילו
- ^ כגון אם זינתה תחתיו - נאסרת על בעלה, הכא נמי: אף על גב דהאי 'זנות' לאו תחת בעלה הוא, מיהו שם 'זנות' אשכחן ביה מוסיף בעלמא
- ^ 'והוא אשה בבתוליה יקח' (ויקרא כא יג)
- ^ וסמיך ליה (ויקרא כא יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה [את אלה] לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה] - כל שאתה קורא בה כשהיא בתולה 'יקח' = דראויה לכהן גדול - ישנו ב'בל יקח' אם היתה אלמנה
- ^ שאינו לוקה עליה משום איסור כהונה אלא משום איסור אחותו
- ^ מכרת, דלא אתי איסור יום כפורים ומיחל אאיסור נבילה דקדים: אם נתנבלה מערב יום כפורים - הרי קדם איסור נבילה; ואם נתנבלה ביום כפורים - אפילו הכי: אסורה היתה עליו מבערב משום אבר מן החי
- ^ יום כפורים שהוא בכרת, על איסור נבילה שהוא בלאו
- ^ כגון אלמנה לכהן גדול
- ^ איסור אחותו, שהיא בכרת
- ^ דאיצטריך ליה למילף דלא ליחול איסור אלמנה לכהן גדול על איסור אחותו
- ^ הילכך איצטריך להו למילף:
- ^ שריבה בהן הכתוב מצות יתירות, הילכך אפילו קל על חמור דעלמא ליחול
- ^ פשיטא ליה דזונה משוי לה, דהא נבעלה בעילת פסול ואסורה לכהן משום זונה
- ^ אלא הא מיבעיא לי:
- ^ מי
- ^ ללקות כהן עליה משום חללה או לא
- ^ מהדיוטותו נאסרה עליו
- ^ האמורות אצל כהן הדיוט: שייחד לה לאו לעצמה: 'ואשה גרושה מאישה לא יקחו (ויקרא כא ז)', ללמדך שאם זונה וחללה וגרושה היא - לוקה עליה אף משום גרושה
- ^ אף על פי שנאמרו בו בלאו אחד
- ^ בתמיה: וכי מפני שנעשה כהן גדול - נתמעטה קדושתו? הלא מהדיוטותו נחלקה עליו לשני לאוין
- ^ שאם היתה אלמנה וגרושה וחללה זונה - חייב על כל אחת ואחת; והאי דנקט תנא לפלוגי אלמנה לחודה, ולא איצטריך לפלוגי חללה מזונה - משום דחללה, דמוחלקת מזונה מכהן הדיוט - קים לן דגלי בגרושה והוא הדין בחללה; אבל אלמנה, דאיתוספא בכהן גדול, ולא מצינו בה שנתחלקה - איצטריך ליה למילף
- ^ הרי אסורה לכהן הדיוט
- ^ לומר לך:
- ^ מקרא יתירה דרשינן דהאי דהדר כתבה - להכי כתבה, לומר שתלמד מסדר האמור: חללה אחר אלמנה וגרושה - שאין איסורן נוהג אלא בכהנים, ולא כתבה אחר זונה, שמצינו שם זנות פוסל בישראל - לומר לך שאין נקראת 'חללה' אלא מביאת פסול כהונה לבדה, ולא מביאת איסור הנוהג אף בישראל
- ^ בכהן הדיוט
- ^ בכהן גדול
- ^ דכתיב 'לא יחלל'
- ^ הואיל ואין חללה אלא מאיסור כהונה
- ^ הדיוט או כהן גדול
- ^ פנויה