ביאור:בבלי קידושין דף יט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מי שאני ^[1]? ולרב נחמן בר יצחק, דאמר ^[2] אפילו לרבי יוסי ברבי יהודה מעות הראשונות לקידושין ניתנו ^[3] - במאי מוקים לה ^[4]? מוקים לה כרבי אליעזר, דאמר: לשפחות אחר שפחות הוא דלא מצי מזבין לה ^[5], אבל לשפחות אחר אישות - מצי מזבין לה ^[6].

בעי ריש לקיש: מהו שמייעד אדם לבנו קטן? 'בנו' אמר רחמנא, 'בנו' כל דהו? או דילמא בנו דומיא דידיה: מה הוא גדול אף בנו גדול? אמר רבי זירא: תא שמע: '(ויקרא כ י) ’[ו]איש' - פרט לקטן – 'אשר ינאף את אשת איש' - פרט לאשת קטן [- אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנאף והנאפת]’; ואי אמרת מייעד - אם כן מצינו אישות לקטן! ואלא מאי? אינו מייעד? אמאי קא ממעט ליה קרא ^[7]!? תיפשוט מינה דמייעד ^[8].

אמר רב אשי: הכא - ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן, דמדאורייתא חזיא ליה ^[9]; מהו דתימא כיון דמדאורייתא חזיא ליה, וביאתו ביאה - הבא עליה מתחייב באשת איש? קא משמע לן. מאי הוי עלה? תא שמע: אמר רבי אייבו אמר רבי ינאי: אין יעוד אלא בגדול, אין יעוד אלא מדעת. תרתי ^[10]? 'מה טעם' קאמר: מה טעם אין יעוד אלא בגדול? לפי שאין יעוד אלא מדעת; ואיבעית אימא: מאי 'מדעת'? מדעת דידה, דתני אביי בריה דרבי אבהו: (שמות כא ח: אם רעה בעיני אדניה) אשר לא יעדה [והפדה; לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] - מלמד שצריך ליעדה. הוא תני לה והוא אמר לה ^[11]: בקידושי יעוד, ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר: מעות הראשונות ^[12] לאו לקידושין ניתנו ^[13]. רב נחמן בר יצחק אמר: אפילו תימא לקידושין ניתנו ^[14]: שאני הכא דאמר רחמנא ^[15] 'יעדה' ^[16].

מאי 'רבי יוסי ברבי יהודה'? דתניא: ’’יעדה והפדה' ^[17]: ^[18] צריך שיהא שהות ביום כדי פדייה ^[19]; מכאן אמר רבי יוסי ברבי יהודה: אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת' - אלמא קסבר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו ^[20]. רב נחמן בר יצחק אמר: אפילו תימא לקידושין ניתנו, שאני הכא דאמר רחמנא 'והפדה'.

אמר רבא אמר רב נחמן: אומר אדם לבתו קטנה "צאי וקבלי קידושיך" [והקידושין תופסים למרות שהיא עוד קטנה], מדרבי יוסי ברבי יהודה: לאו אמר רבי יוסי ברבי יהודה 'מעות הראשונות - לאו לקידושין ניתנו', וכי משייר בה שוה פרוטה הוו קידושי ^[21] - הכא נמי לא שנא.

ואמר רבא אמר רב נחמן: המקדש במלוה שיש עליה משכון – מקודשת, מדרבי יוסי ברבי יהודה: לאו אמר רבי יוסי ברבי יהודה 'מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו ^[22]' - האי [דמי הקידושין] הלואה היא ^[23], והיא גופא ^[24] משכון היא,

עמוד ב

וכי משייר בה שוה פרוטה ומייעד הוו קידושין - הכא נמי לא שנא.

תנו רבנן: 'כיצד מצות יעוד? אומר לה בפני שנים "הרי את מקודשת לי", "הרי את מאורסת לי", אפילו בסוף שש ^[25], ואפילו סמוך לשקיעת החמה; ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: 'אם 'יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת; משל ^[26] לאומר לאשה "התקדשי לי מעכשיו לאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - שמקודשת לראשון ^[27]'. משל - למאן ^[28]? אילימא משל לרבי יוסי ברבי יהודה - הא אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו – לא ^[29]? אמר רב אחא בריה דרבא: משל - לרבנן ^[30]. פשיטא ^[31]? מהו דתימא: הא לא אמר ^[32] ליה ^[33] "מעכשיו" ^[34] - קא משמע לן ^[35].

תניא אידך: המוכר את בתו, והלך וקידשה לאחר - שיחק באדון ומקודשת לשני, דברי רבי יוסי ברבי יהודה; וחכמים אומרים: אם רצה לייעד – מייעד; משל ^[36] לאומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום", ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - שמקודשת לשני. משל - למאן ^[37]? אילימא לרבנן - האמרי רבנן 'אם רצה לייעד – מייעד'!? אלא אמר רב אחא בריה דרבא: משל - לרבי יוסי ברבי יהודה ^[38]. פשיטא? מהו דתימא: הא לא אמר לה ^[39]: "^[40] לאחר ^[41] שלשים יום" ^[42] - קא משמע לן ^[43].

תניא אידך: המוכר את בתו, ופסק "על מנת שלא לייעד" - נתקיים התנאי, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אם רצה לייעד – מייעד, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. ולרבי מאיר - תנאו קיים ^[44]? והתניא: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה - הרי זו מקודשת, ותנאו בטל, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בדבר שבממון ^[45] - תנאו קיים' ^[46]! אמר חזקיה שאני הכא דאמר קרא (שמות כא ז: וכי ימכר איש את בתו) לאמה [לא תצא כצאת העבדים] - פעמים שאינו מוכרה אלא לאמה בלבד. ורבנן - האי 'לאמה' מאי עבדי ליה? האי מיבעי להו לכדתניא: ’’לאמה' - מלמד שמוכרה לפסולים ^[47]; והלא דין הוא: אם מקדשה לפסולים ^[48] - לא ימכרנה לפסולים ^[49]? מה למקדשה לפסולים ^[50], שכן אדם מקדש את בתו כשהיא נערה ^[51] - 'ימכרנה 'לפסולים ^[52], שאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה ^[53]? תלמוד לומר: 'לאמה': מלמד שמוכרה לפסולין. רבי אליעזר אומר: אם ללמד שמוכרה לפסולין - הרי כבר נאמר (שמות כא ח) אם רעה בעיני אדוניה [אשר לא יעדה והפדה; לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] - שרעה בנישואיה ^[54]; מה תלמוד לומר 'לאמה'? מלמד שמוכרה

הערות

^ כיון דנישואין דאורייתא נינהו - נפקא לגמרי מרשותיה
^ לקמן
^ במעות הראשונות היא מתקדשת, דקידושין דאב נינהו
^ ואפילו אירוסין עושה - היכי הדר מזבין לה
^ דקדריש 'כיון שבגד בה'
^ ועד השתא מהדרינן לאוקמה דלא כרבי אליעזר משום דשמותי הוא
^ הואיל וליתא
^ ומיהו מיעטה קרא ממיתה
^ כלומר: זקוקה לו באותה ביאה לכל דבר, וקנאה ליורשה, כדתנן (נדה מה,א) 'בן תשע שבא על יבמתו – קנאה'
^ הא חד הוא כיון דאין יעוד אלא מדעת - פשיטא דאין יעוד אלא בגדול
^ הוא תני למתניתין והוא אמר בה מנפשיה; והאי טעמא דהאי 'צריך ליעדה'
^ שקבל האב
^ ואין יעוד אלא בפרוטה שעליה; לפיכך אין דעת האב בהן מתחילה, ואם אינו מודיעה שתקבל עליה - אין כאן קידושין
^ ונפקא מינה דהוה ליה 'מכר את בתו לאישות', ואם יעדה ונתארמלה - שוב אין מוכרה לשפחות - לרבי עקיבא
^ דכתיב לשון
^ למידרשה לשון דיעה
^ ואין יעידה אלא במקום פדייה
^ שאם בא לייעדה בסוף שש
^ שאם תבוא לחשבון גרעונה, דיהא עליה גרעון של פרוטה
^ דאי קבל אב על מנת להתייעד, וקידושי יעוד תלויין באב - אף על גב דליכא שהות נמי: כיון דאמר בתוך שש 'תתייעד לי' - הוה ליה יעוד למפרע משעת מכירה
^ אלמא הואיל ומכרה ויודע שהאדון יכול ליעדה לאחר זמן - מדעתיה הוה, והוה ליה כאומר לה "קבלי קידושיך"
^ ואינו מקדשה אלא על ידי גרעון שיש לו עליה, דהוה מלוה
^ שהרי היא חייבת לו או הם או שוויים
^ והיא [האמה העבריה] עצמה
^ ביום השלמתם
^ כלומר: מכאן אתה למד [לענין אחר:]
^ דהכי קאמר לה: מעתה נִתחַלוּ אי בעינא בהו לאחר שלשים יום
^ מדברי מי אנו למידין
^ אלמא השתא הוא דמתחלי קידושין בגרעון שיש לו עליה
^ מדברי חכמים אנו למידין, דאמרי: אפילו אין שהות, דקסברי: לכך ניתנו מעות הראשונות: דאי בעינן לייעודי - יהא יעוד מעכשיו, דאי לאו מההיא שעתא מתחלי - במאי מקדשה השתא
^ דמצינו למילף
^ האי אדון
^ לאב
^ ותילף מיניה דאפילו לא פירש "מעכשיו", אלא "הרי את מקודשת לי לאחר שלשים" תהא מקודשת לראשון
^ האי תנא דאמר למידין המשל מדברי רבנן דאי אמר "מעכשיו" – אִין, אי לא - לא
^ כלומר: מכאן אתה למד
^ מדברי מי אנו למידים
^ דמשום דלא פירש "מעכשיו", אף על גב דהוה ליה לקדושי בהו לאחר זמן, כי קדמו אחר - הוו קידושין, הכא נמי לא שנא
^ בשעת מתן מעות
^ על מנת שתתייעד לי
^ זמן, [כגון:]
^ ומשום הכי אמר רבי יוסי דמקודשת לשני, אבל היכא דאמר "התקדשי לי לאחר שלשים" - אף על גב דלא אמר "מעכשיו" חיילי השתא, ומקודשת לראשון אם ירצה בסוף שלשים
^ דדמו אהדדי: דכיון דתלה הכתוב יעוד במעות הללו לאחר זמן - מעיקרא כי יהבינהו - להכי יהבינהו: שאם ירצה לייעד – מייעד; ואפילו הכי: כיון דלא אמר "מעכשיו" - מקודשת לשני
^ בתמיה
^ דניתן למחילה
^ אבל עונה, דצערא דגופא הוא - לא איתיהיב למחילה
^ ממזר ונתין, שאין רשאי לייעד, ואינה נמכרת להם אלא לשפחות בלבד
^ דקידושין תופסין בחייבי לאוין
^ בתמיה
^ כלומר: מה לי לקנתר על מקדשה לפסולין
^ הרי מצינו שהקידושין מסורין בידו לדבר גדול מזה: שאפילו בשהביאה סימנין – מקדשה, כדילפינן (לעיל דף ד,ב) מ'ויצאה חנם אין כסף' (שמות כא יא)
^ בתמיה: והלא אין המכירה מסורה בידו כל כך
^ שהרי אינו מוכרה כשהיא נערה, כדדרשינן קל וחומר: ומה מכורה כבר – יוצאה, עכשיו שאינה מכורה - אינו דין שלא תמכר [במסכת ערכין (כט,ב)]
^ שאסורה לו, מיהא תפסי ליה בה קדושין, כדכתיב (שם) 'אשר לא יעדה' - מכאן שמוכרה לפסולין

[1] כיון דנישואין דאורייתא נינהו - נפקא לגמרי מרשותיה

[2] לקמן

[3] במעות הראשונות היא מתקדשת, דקידושין דאב נינהו

[4] ואפילו אירוסין עושה - היכי הדר מזבין לה

[5] דקדריש 'כיון שבגד בה'

[6] ועד השתא מהדרינן לאוקמה דלא כרבי אליעזר משום דשמותי הוא

[7] הואיל וליתא

[8] ומיהו מיעטה קרא ממיתה

[9] כלומר: זקוקה לו באותה ביאה לכל דבר, וקנאה ליורשה, כדתנן (נדה מה,א) 'בן תשע שבא על יבמתו – קנאה'

[10] הא חד הוא כיון דאין יעוד אלא מדעת - פשיטא דאין יעוד אלא בגדול

[11] הוא תני למתניתין והוא אמר בה מנפשיה; והאי טעמא דהאי 'צריך ליעדה'

[12] שקבל האב

[13] ואין יעוד אלא בפרוטה שעליה; לפיכך אין דעת האב בהן מתחילה, ואם אינו מודיעה שתקבל עליה - אין כאן קידושין

[14] ונפקא מינה דהוה ליה 'מכר את בתו לאישות', ואם יעדה ונתארמלה - שוב אין מוכרה לשפחות - לרבי עקיבא

[15] דכתיב לשון

[16] למידרשה לשון דיעה

[17] ואין יעידה אלא במקום פדייה

[18] שאם בא לייעדה בסוף שש

[19] שאם תבוא לחשבון גרעונה, דיהא עליה גרעון של פרוטה

[20] דאי קבל אב על מנת להתייעד, וקידושי יעוד תלויין באב - אף על גב דליכא שהות נמי: כיון דאמר בתוך שש 'תתייעד לי' - הוה ליה יעוד למפרע משעת מכירה

[21] אלמא הואיל ומכרה ויודע שהאדון יכול ליעדה לאחר זמן - מדעתיה הוה, והוה ליה כאומר לה "קבלי קידושיך"

[22] ואינו מקדשה אלא על ידי גרעון שיש לו עליה, דהוה מלוה

[23] שהרי היא חייבת לו או הם או שוויים

[24] והיא [האמה העבריה] עצמה

[25] ביום השלמתם

[26] כלומר: מכאן אתה למד [לענין אחר:]

[27] דהכי קאמר לה: מעתה נִתחַלוּ אי בעינא בהו לאחר שלשים יום

[28] מדברי מי אנו למידין

[29] אלמא השתא הוא דמתחלי קידושין בגרעון שיש לו עליה

[30] מדברי חכמים אנו למידין, דאמרי: אפילו אין שהות, דקסברי: לכך ניתנו מעות הראשונות: דאי בעינן לייעודי - יהא יעוד מעכשיו, דאי לאו מההיא שעתא מתחלי - במאי מקדשה השתא

[31] דמצינו למילף

[32] האי אדון

[33] לאב

[34] ותילף מיניה דאפילו לא פירש "מעכשיו", אלא "הרי את מקודשת לי לאחר שלשים" תהא מקודשת לראשון

[35] האי תנא דאמר למידין המשל מדברי רבנן דאי אמר "מעכשיו" – אִין, אי לא - לא

[36] כלומר: מכאן אתה למד

[37] מדברי מי אנו למידים

[38] דמשום דלא פירש "מעכשיו", אף על גב דהוה ליה לקדושי בהו לאחר זמן, כי קדמו אחר - הוו קידושין, הכא נמי לא שנא

[39] בשעת מתן מעות

[40] על מנת שתתייעד לי

[41] זמן, [כגון:]

[42] ומשום הכי אמר רבי יוסי דמקודשת לשני, אבל היכא דאמר "התקדשי לי לאחר שלשים" - אף על גב דלא אמר "מעכשיו" חיילי השתא, ומקודשת לראשון אם ירצה בסוף שלשים

[43] דדמו אהדדי: דכיון דתלה הכתוב יעוד במעות הללו לאחר זמן - מעיקרא כי יהבינהו - להכי יהבינהו: שאם ירצה לייעד – מייעד; ואפילו הכי: כיון דלא אמר "מעכשיו" - מקודשת לשני

[44] בתמיה

[45] דניתן למחילה

[46] אבל עונה, דצערא דגופא הוא - לא איתיהיב למחילה

[47] ממזר ונתין, שאין רשאי לייעד, ואינה נמכרת להם אלא לשפחות בלבד

[48] דקידושין תופסין בחייבי לאוין

[49] בתמיה

[50] כלומר: מה לי לקנתר על מקדשה לפסולין

[51] הרי מצינו שהקידושין מסורין בידו לדבר גדול מזה: שאפילו בשהביאה סימנין – מקדשה, כדילפינן (לעיל דף ד,ב) מ'ויצאה חנם אין כסף' (שמות כא יא)

[52] בתמיה: והלא אין המכירה מסורה בידו כל כך

[53] שהרי אינו מוכרה כשהיא נערה, כדדרשינן קל וחומר: ומה מכורה כבר – יוצאה, עכשיו שאינה מכורה - אינו דין שלא תמכר [במסכת ערכין (כט,ב)]

[54] שאסורה לו, מיהא תפסי ליה בה קדושין, כדכתיב (שם) 'אשר לא יעדה' - מכאן שמוכרה לפסולין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]