ביאור:בבלי קידושין דף עה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כל שאתה נושא בתו [1] - אתה נושא אלמנתו, וכל שאי אתה נושא בתו - אי אתה נושא אלמנתו'. מאי איכא בין תנא קמא ובין רבי יוסי? אמר רבי יוחנן: מצרי שני איכא בינייהו [2], ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה [3]: דתנא קמא סבר: כי כהן גדול באלמנה: מה כהן גדול באלמנה, שביאתו בעבירה ופוסל בה - אף כל שביאתו בעבירה [4] - פוסל; ורבי יוסי סבר: כי כהן גדול באלמנה: מה כהן גדול באלמנה שזרעו פסול, ופוסל - אף כל שזרעו פסול – פוסל, לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול, דאמר קרא (דברים כג ח-ט: לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו) [5] בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שאתה נושא בתו - אתה נושא אלמנתו, וכל שאי אתה נושא את בתו - אי אתה נושא אלמנתו; מאי איכא בין רבי יוסי לרבן שמעון בן גמליאל? אמר עולא: גר עמוני ומואבי איכא בינייהו [6], ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה: דרבי יוסי סבר: כי כהן גדול באלמנה: מה כהן גדול באלמנה שזרעו [7] פסול [8] ופוסל - אף כל שזרעו פסול פוסל; ורבן שמעון בן גמליאל - ככהן גדול באלמנה: מה כהן גדול באלמנה, שכל זרעו פסול - אף כל שכל זרעו פסול, אפילו נקבות - לאפוקי גר עמוני ומואבי, דנקבות הוו כשרות לבא בקהל, דאמר מר: 'עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית'.
אמר רב חסדא: הכל מודים באלמנת עיסה [9] שפסולה לכהונה: מאן [הוא הנא אשר] מיקל בהני תַּנָאֵי? - רבן שמעון בן גמליאל, וקאמר 'כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו', למעוטי מאי? - למעוטי אלמנת עיסה שפסולה לכהונה [10], לאפוקי מדהני תנאי, דתנן (כתובות יד א; עדויות פרק בתרא משנה ג): העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה; מאי טעמא? הוי ספק ספיקא [11] וספק ספיקא לקולא.
[רבי אלעזר אומר:] ודאן בודאן - מותר [ודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן – אסור]: אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: הלל שונה [12] עשרה יוחסים עלו מבבל, וכולם מותרים לבא זה בזה ואת אמרת הלכה כרבי אלעזר? ורמי דרב אדרב ורמי דשמואל אדשמואל, דאיתמר: ארוסה שעיברה [13]: רב אמר: הולד ממזר [14]; ושמואל אמר: הולד שתוקי [15]. רב אמר הולד ממזר - ומותר בממזרת? ושמואל אמר הולד שתוקי - ואסור בממזרת? איפוך: רב אמר הולד שתוקי, ושמואל אמר הולד ממזר. תרתי למה לי? צריכא: דאי איתמר בהא [16] - בהא קאמר רב [17], משום דרוב כשרים אצלה [18], אבל התם - דרוב פסולים אצלה - אימא מודי לשמואל; ואי איתמר בהך - בהא קאמר רב, משום דאיכא למיתלה בארוס, אבל בהא אימא מודי לשמואל – צריכא; ואי בעית אימא: לעולם לא תיפוך, ומאי 'ממזר' דקאמר רב? לאו מותר בממזרת, אלא דאסור בבת ישראל. ושמואל אמר: הולד שתוקי דאסור בבת ישראל? אי הכי היינו דרב!? אלא: מאי 'שתוקי'? שמשתקין אותו מדין כהונה [19]. פשיטא: השתא מדין ישראל משתקינן ליה, מדין כהונה מיבעי? אלא: מאי 'שתוקי'? - שמשתקין אותו מנכסי אביו. פשיטא: מי ידעינן אבוה מנו [20]? לא, צריכא דתפס [21]. ואי בעית אימא: מאי 'שתוקי'? - בדוקי: שבודקים את אמו ואומרת "לכשר נבעלתי" – נאמנת. כמאן? כרבן גמליאל. האמר שמואל חדא זימנא, דתנן [כתובות פ"א מ"ה]: 'היתה מעוברת, ואמרו לה: "מה טיבו של עובר זה"? – "מאיש פלוני, וכהן הוא": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; רבי יהושע אומר: אינה נאמנת [בגירסה במשנה: לא מפיה אנו חיים, אלא הרי זו בחזקת מעוברת מנתין וממזר עד שתביא ראיה לדבריה]’, ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל!? צריכא: דאי מהתם - הוה אמינא: התם רוב כשירים אצלה, אבל הכא, דרוב פסולים אצלה - אימא לא? צריכא. תניא: וכן רבי אלעזר אומר: כותי לא ישא כותית; מאי טעמא? אמר רב יוסף: עשאוהו כגר לאחר עשרה דורות [22], דתניא: גר עד עשרה דורות - מותר בממזרת, מכאן ואילך - אסור בממזרת; ויש אומרים עד שישתקע שם עבודת כוכבים ממנו. אמר ליה אביי: מי דמי? התם [23] גר ישן [24] וממזרת חדשה [25], אמרי [26]: 'בר ישראל הוא דקא נסיב ממזרת'; הכא - אידי ואידי כי הדדי נינהו [27]! אלא כי אתא רב דימי, אמר: רבי אלעזר [28] סבר לה כרבי ישמעאל,
ורבי ישמעאל סבר לה כרבי עקיבא [29]: רבי אלעזר סבר לה כרבי ישמעאל, דאמר: כותים גירי אריות הם [30], ורבי ישמעאל סבר לה כרבי עקיבא דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר [31].
ומי סבר לה רבי ישמעאל כרבי עקיבא? והאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: מנין לעובד כוכבים ועבד שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל שפסלוה? – שנאמר (ויקרא כב יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה [ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו] [32]: מי שיש לו אלמנות וגרושין [33] - יצא עובד כוכבים ועבד, שאין לו אלמנות וגרושין; ואי סלקא דעתא סבר לה כרבי עקיבא, השתא ממזר הוי, מיפסל בביאתו מיבעיא [34]? אלא רבי אלעזר סבר לה כרבי ישמעאל דאמר: כותים גירי אריות, וסבר לה כרבי עקיבא דאמר: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.
ומי סבר לה רבי אלעזר כרבי עקיבא? והאמר רבי אלעזר: אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הילל בצרות [35]- מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת [36].
אלא כי אתא רבין אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי אבא בר זבדא אמר רבי חנינא, ואמרי לה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: 'שלש מחלוקות בדבר [37]: רבי ישמעאל סבר: כותים גירי אריות הן, וכהנים שנטמעו בהם - כהנים פסולים היו, שנאמר [38] [מלכים ב יז,לב: ויהיו יראים את ה’] ויעשו להם מקצותם כהני במות [ויהיו עשים להם בבית הבמות]; ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מן הקוצים שבעם [39], ומשום הכי פסלינהו; ורבי עקיבא סבר: כותים גירי אמת הן, וכהנים שנטמעו בהן - כהנים כשרים היו, שנאמר 'ויעשו להם מקצותם כהני במות', ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מן הבחירים שבעם; ואלא מפני מה אסרום? מפני שהיו מייבמים את הארוסות
הערות[עריכה]
- ^ לכהן קאמר, ולקמן מפרש
- ^ לתנא קמא 'כל מצרי' סתם, האסור בקהל קאמר, ואפילו שני; ומיהו שלישי - לאו 'מצרי' קרי ליה, דישראל מעליא הוא
- ^ שמצינו שמחללה בביאתו, כדילפינן לה (לקמן עז,א), מ'לא יחלל': שני חילולין במשמע, מדלא כתיב 'לא יחל': אחד לה, ואחד לזרעו, ופוסל את אשה בביאתו
- ^ ומצרי שני ביאתו בעבירה הוי
- ^ פסוק ט
- ^ לרבי יוסי פוסל, דהא יש מזרעו שהוא פסול: שהזכרים אסורים איסור עולם; ולרבי שמעון, הואיל ובתו כשרה, ד'עמוני ולא עמונית' - אלמנתו נמי כשרה
- ^ ממנה
- ^ חלל
- ^ בכתובות (יד,א) מפרש: אלמנת ספק חלל שהיתה מעורבת בספקות: בעלה היה ספק, והיא באה מכחו דהויא לה ספק ספיקא
- ^ דהואיל דאי אתה נושא בתו שמא חלל היה, ותנן (לקמן עז,א) בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם - אי אתה נושא אלמנתו
- ^ בעלה היה ספק והיא באה מכחו להיפסל
- ^ משנה אחת בברייתא:
- ^ ואין ידוע אם מארוס אם מאיש אחר
- ^ ודאי דאמרינן 'מרובא דעלמא הוא, והכל פסולין אצלה - אלמא לרב ספק כודאי משוי ליה, כתנא קמא דאמר 'ספיקן בודאן מותר'
- ^ שמא מארוס וכשר שמא מאחר ופסול
- ^ גבי שתוקי דמתניתין הבא מן הפנויה
- ^ 'הלכה כרבי אלעזר' דאסור בממזרת
- ^ והא דאסור בבת ישראל -משום דשתוקי הוא
- ^ אם היה הארוס כהן
- ^ דניפוק נכסי משאר יורשי של הארוס וניתיב להאי
- ^ נכסי הארוס משמת, ואמר "אבי היה"; ואשמעינן שמואל דמפקינן להו מיניה
- ^ לפי שנתיישנו בישראל, ונראין כישראל ואסור בפסולות לקהל, שמא יאמרו 'ישראל נשא פסולה'
- ^ גבי גר וממזרת
- ^ והרואה אינו מכירו לפנים דסבור שהוא ישראל הבא מישראלית
- ^ כלומר: ידועה וניכרת לממזרת
- ^ הרואה אומר
- ^ ואי גרים ישנים הם, המחזיקין את זה בכשרות מחזיקין גם את זו בכשרות
- ^ דאמר כותי לא ישא כותית
- ^ לא איתפרש היכא איתמר: לא במשנה ולא בברייתא, אלא משמעתא דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, דאמרי לקמן: שלש מחלוקות בדבר
- ^ והרי הן כשאר עובדי כוכבים שנשאו בנות ישראל
- ^ דהא חייבי לאוין הן; הילכך כותי לא ישא כותית, דתרוייהו ספיקי ממזרים הם, דיש לומר בכל אחד מהם: הוא בא מישראלית הנישאת לעובד כוכבים, והרי הוא ממזר, וזו באה מכותי וכותית מעולם! אי נמי איפכא!
- ^ מי שיש לו אלמנות וגירושין
- ^ בה: שיש לו קידושין - הוא דאינו פוסלה בביאתו מלשוב
- ^ ולמה לי האי קרא? אלא אין הולד ממזר סבירא ליה, ואף על גב דלא תפסי ליה בה קידושין; והא דתנן (לעיל סו,ב) כל שאין לה עליו קידושין - הולד ממזר דוקא ביש לה ולו קידושין על ידי אחרים, דומיא דאשת אב, דכתיב 'לא יבא ממזר' (דברים כג ג) גביה
- ^ שבית שמאי אומרים 'צרת ערוה מתיבמת', ובית הלל אוסרים ליבם, אלא תינשא לשוק בלא חליצה [בפרק קמא דיבמות (דף יג,א)]
- ^ ובני העושים כבית שמאי - ממזרים לבית הלל הן, דהוו להו בני אשת אח שלא במקום מצוה, שהיא בכרת; אבל בני העושים כבית הלל לבית שמאי - אין ממזרים, לפי שהן בני חייבי לאוין: שנשאת יבמה לשוק בלא חליצה
- ^ בכותים וכהנים האמורים בקרא שנטמעו בהם
- ^ בספר מלכים, גבי כותיים, בגלות סנחריב שהגלה השבטים בימי הושע בן אלה
- ^ לשון 'קוץ' שהיא פסולה; לשון אחר: מוקצין הן מן העם לפסול