ביאור:בבלי קידושין דף נא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[תוספתא דמאי פ"ח מ"י] המרבה במעשר['ות'] [1] - פירותיו מתוקנים, ומעשרות מקולקלין [2]; [3] ואמאי [4]? נימא 'כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו [5]'? אמר ליה: שאני מעשר, דאיתיה לחצאים: דאי אמר תתקדש פלגא דחיטתא [כמעשר או כתרומה] – קדשה [6].
והרי מעשר בהמה, דליכא לחצאין [7], וליכא [8] בזה אחר זה [9], ואמר רבא: יצאו שנים בעשירי, וקרָאָן "עשירי" - עשירי ואחד עשר מעורבים זה בזה [10]? שאני מעשר בהמה דאיתיה בטעות [11], דתנן [בכורות פ"ט מ"ח]: 'קרא לתשיעי "עשירי" ולעשירי "תשיעי" ולאחד עשר [12] "עשירי" - שלשתן מקודשין [13].
הרי תודה [14], דליתא בטעות [15], וליתא נמי בזה אחר זה [16], ואיתמר: תודה שנשחטה על שמונים חלות [17]: חזקיה אמר: קדשי לה ארבעים מתוך שמונים [18], ורבי יוחנן אמר: לא קדשי לה ארבעים מתוך שמונים [19]!? לאו איתמר עלה: אמר רבי יהושע בן לוי: הכל מודים כל היכא דאמר "קדשי לה ארבעים מתוך שמונים" [20] – קדשי; "לא יקדשו ארבעים אלא אם כן קדשי שמונים" [21] - לא קדשי [22]; לא נחלקו אלא בסתם [23]: מר סבר: לאחריות קא מיכוון [24], ומר סבר: לקרבן גדול קא מיכוון [25]; ורבא - למה ליה לשנויי [26] כרבה? תיפוק ליה [27]'קידושין שאין מסורין לביאה נינהו' [28]? לדבריו דרמי בר חמא קאמר [29].
איתמר: קידושין שאין מסורין לביאה [30]: אביי אמר: הוו קידושין, רבא אמר: לא הוו קידושין. אמר רבא: בר אהינא אסברא לי [31]: (דברים כד א) כי יקח איש אשה ובעלה [והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] [32]: קידושין המסורין לביאה הוו קידושין, קידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין. תנן: המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת - אינן מקודשות; [33] הא אחת מאשה ובתה או מאשה ואחותה [34] – מקודשת! – ואמאי? קידושין שאין מסורין לביאה נינהו - תיובתא דרבא!? אמר לך רבא: ולטעמיך - אימא סיפא: מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אחד כלכלה של תאנים, ושלהן היתה, ושל שביעית היתה, ואמר: "הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו" ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות - אחיות הוא דאינן מקודשות, הא נכריות [35] מקודשות; היכי דמי? אילימא דאמר "כולכם", "קני את וחמור" הוא [36] ואת וחמור לא קנה [37]!
אלא לאו דאמר להו "אחת מכם" [38], וקתני אין אחיות מקודשות!? לרבא קשיא רישא, לאביי קשיא סיפא! אביי מתרץ לטעמיה, רבא מתרץ לטעמיה: אביי מתרץ לטעמיה: המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת - אינן מקודשות הא אחת מאשה ובתה, מאשה ואחותה – מקודשת; ואם אמר "הראויה לביאה תתקדש לי" - אינה מקודשת; ומעשה נמי בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אחד כלכלה של תאנים ואמר "הראויה לי מכם תתקדש לי" ואמרו חכמים 'אין אחיות מקודשות'. ורבא מתרץ [39] לטעמיה: 'המקדש אחת מאשה ובתה, או אחת מאשה ואחותה - נעשה כמי שקידש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת, ואינן מקודשות [40]; ומעשה נמי בחמש נשים ובהם שתי אחיות וליקט אחד כלכלה של תאנים ואמר "הרי כולכם ואחת משתי אחיות מקודשות לי בכלכלה זו", ואמרו חכמים 'אין אחיות מקודשות' [41].
תא שמע: המקדש את בתו סתם [42] - אין הבוגרות בכלל [43]; הא קטנות בכלל [44], ואמאי? קידושין שאין מסורין לביאה נינהו, ותיובתא דרבא!? אמר לך רבא: הכא במאי עסקינן? - כשאין שם אלא גדולה וקטנה [45]. הא בוגרות [46] קתני [47]? מאי בוגרות - בוגרות דעלמא [48]. אי הכי מאי למימרא [49]? הכא במאי עסקינן? - דשויתיה [הגדולה את אביה] שליח [50]: מהו דתימא כי מקבל קידושי אדעתה דידה קא מקבל - קא משמע לן דלא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה [51]. מי לא עסקינן דאמרה ליה "קידושַי לדידך" [52]? אפילו הכי לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה [53] ועביד מצוה דלא רמיא עליה.
תא שמע [קידושין פ"ד מ"ט]: מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים, ואמר "קידשתי את בתי הגדולה, ואיני יודע אם גדולה שבגדולות [54] ואם גדולה שבקטנות [55], אם קטנה שבגדולות [56] שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות" - כולן אסורות [57] חוץ מקטנה שבקטנות - דברי רבי מאיר [58] [וקשיא לרבא]! הכא במאי עסקינן? - כשהוכרו [59] ולבסוף נתערבו [60]; דיקא נמי, דקתני 'איני יודע' ולא קתני 'אין ידוע' - שמע מינה. אי הכי מאי למימרא? לאפוקי מדרבי יוסי [61], דאמר: לא מחית איניש נפשיה לספיקא [62]; קא משמע לן דמחית איניש נפשיה לספיקא.
תא שמע: [63] מי שקידש אחת משתי אחיות, ואינו יודע איזו קידש - נותן גט לזו וגט לזו [וקשיא לרבא]! הכא במאי עסקינן? - כשהוכרו ולבסוף נתערבו; דיקא נמי דקתני 'אינו יודע' ולא קתני 'אינו ידוע' [64]. אי הכי מאי למימרא? סיפא איצטריכא ליה [65]: מת ולו אח אחד - חולץ לשתיהן; היו לו שנים - אחד חולץ ואחד מייבם; אם קדמו וכנסו - אין מוציאין אותם מידם [66]' [67] דוקא מיחליץ והדר יבומי, אבל יבומי והדר מיחליץ – לא, דקא פגע באחות זקוקתו [68].
תא שמע: [69]: שנים שקדשו שתי אחיות, זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש: זה נותן שני גטין וזה נותן שני גטין [קשיא לרבא]!? הכא נמי שהוכרו ולבסוף נתערבו; דיקא נמי, דקתני ואינו יודע ולא קתני 'אין ידוע' - שמע מינה. אי הכי מאי למימרא? סיפא איצטריכא ליה: 'מת, ולזה אח ולזה אח - זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן; לזה אחד ולזה שנים:
הערות
[עריכה]- ^ המפריש אחד מחמשה: שמָנה ארבעה לחולין בצד זה, ומדד חמישית למעשר
- ^ דטבל ומעשר מעורבין זה בזה: שהכרי כולו טבל הוה, וכשמנה ארבעה לחולין - לא היה לו ליטול מן הכרי למעשר אלא חצי מדה חמישית, והוא הפריש מדה שלמה; ושם 'מעשר' לא חל עליו אלא כפי חשבון! ונמצא השאר טבל, ואסור לכל אדם עד שיתקננה
- ^ ואם איתא ד'כל שאינו בזה אחר זה אינו בבת אחת כלל'
- ^ 'פירותיו מתוקנין'? ולמה חל שֵם מעשר אפילו לפי חשבון
- ^ הרי אינו בזה אחר זה: שאם הפריש פעם אחת וחזר והפריש - לא היה שם מעשר חל על האחרון
- ^ הלכך כשהפריש בבת אחת יותר מכשיעור - יש לו למעשר לחוּל על כל חטה וחטה לפי חשבון, ואיכא למימר דנתפשו כולהו לפי חשבון; אבל גבי אחיות ליכא למימר נתפשו קצת קידושין אכל חדא וחדא
- ^ כְּשֶמָנָה תשעה - אינו יכול להוציא שנים ולומר "חצי כל אחד יהא מעשר" ויקרב לחצאין
- ^ נמי
- ^ שאחר שקרא לעשירי "עשירי" וחזר וקרא לאחד עשר "עשירי" - אינו קדוש
- ^ אחד מהן מעשר גמור, אבל אינו ידוע איזה הוא; והשני - שֵם שלמים עליו, כדין אחד עשר שקרא "עשירי" אחר שטעה וקרא לעשירי "תשיעי", דקיימא לן שהוא שלמים, כדלקמן, - האי הוי נמי שלמים, שהרי אחד עשר זה - אף הוא אחר קריאת "תשיעי" נקרא "עשירי", והרי הן מעורבים, וירעו עד שיסתאבו ויביא בהמת חולין ויאמר: "כל מקום שהן שלמים יהא מחולל על בהמה זו" ויקרב זו שלמים, והשנים נאכלין לבעלים ששניהם ספק מעשר, ומעשר בהמה נאכל במומו לבעלים [ללא קדושה]; והא הכא - דאינו בזה אחר זה: דאילו קרא לעשירי "עשירי" לא קדש אחד עשר כלל, וכי קראהו בהדדי - חשיב חד מינייהו מעשר לפטור את התשעה
- ^ אם טעה מלקרות העשירי בשמו - הוי מעשר
- ^ שבא אחריו של זה קרא
- ^ וסוף המשנה: תשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים ויליף לה מקראי; הלכך: כי היכי דחל שמו על הטעות - חל נמי כי נפיק אחד עשר בַּהֲדֵיה, ולא הפסיד העשירי את שמו בכך; אבל קידושין - דליתנהו בטעות - אינו בבת אחת בכל מקום, שאינו בזה אחר זה
- ^ לחמי תודה
- ^ שאם שחט תודה על ארבעים חלות, ונתכוון לשחורות ונמצאו לבנות: שאינן אותן שבדעתו - לא קָדשוּ, דתנן (נזיר פ"ה מ"א; דף לא,א:) הקדש טעות: בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש
- '^ שאם שחטה על ארבעים חלות, וחזר ואמר על ארבעים אחרות "יקדשו גם אלו עם אלו" - לא קדשו, שהתודה טעונה ארבעים חלות, כדאמרינן במנחות (עו,א), ושחיטת הזבח מקדשתן קדושת הגוף, כדאמרינן התם (עח,ב): יקריב קרבנו על זבח (ויקרא ז יג) - מלמד שאין הלחם קדוש אלא בזביחה, דהאי 'קרבנו' - בלחם משתעי, דכתיב 'על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו [על זבח תודת שלמיו]
- ^ הביא אצלה לעזרה שמונים
- ^ ויוצא ידי תודתו; והתם מפרש היכי מתאכלים
- ^ קא סלקא דעתך בדרבה פליגי, דאמר 'כל שאינו בזה אחר זה אינו בבת אחת', ומקשי לה מדחזקיה, שהיה רבו של רבי יוחנן, כדאמרינן בעירובין (כד,א) גבי סנדל שנפסקה אחת מתרסיותיו
- ^ כלומר: היכא דלא נתכוון שיקדשו אלא ארבעים, ואת השאר הביא לאחריות: שאם יאבדו או יטמאו אלו יהו אלו תחתיהן
- ^ כלומר: לא נתכוון שיקדשו ארבעים בלא שמנים, שבדקנוהו ואמר "לכולם נתכוונתי"
- ^ כדרבה: דכל שאינו בזה אחר זה - אינו בבת אחת
- ^ ששחט סתם והלך לו
- ^ ולא היה בלבו אלא על ארבעים
- ^ ועל כולם היה לבו
- ^ לעיל: טעמא דמתניתין, דקתני 'אינה מקודשת'
- ^ דאפילו לא קידש אלא אחת מהן, אלא שלא פירש איזו היא - אית ליה לרבא דאינה מקודשת ד
- ^ שאין ידוע איזה מהן אחות אשה, ושמעינן ליה לרבא דאמר לקמן 'קידושין שאין ראויין לביאה - אינן קידושין'
- ^ לדידך, דילפת ליה מהאי קרא - לא תוקמא לקרא בבת אחת, דקשיא 'ונכרתו'; אלא אוקמי בזה אחר זה, והדר תיפוק לך בבת אחת דמתניתין מיניה וביה, משום דרבה
- ^ [כגון:] קידש אחת משתי אחיות, ולא פירש איזוהי מהם, דאין יכול לישא אחת מהן דשמא זו היא אחות אשתו
- ^ הבינני דבר זה שיכולני להביא לו ראיה מן התורה
- ^ 'כי יקח איש' דהיינו קידושי כסף, דגמרינן להו (לעיל ב,א) 'קיחה' 'קיחה', וכתיב 'ובעלה': דבעינן ראויה לביאה
- ^ 'כאחת' הוא דאינן מקודשות, משום דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו,
- ^ ולא פירש
- ^ שעמהם
- ^ נותן מתנות לנולד ולעובר שבמעי אמו
- ^ שאינו קונה כלום: גם הנולד אינו קונה, שהרי לא הקנה לזה בלא זה; והכא נמי איכא חדא דלא חזיא ליה כלל
- ^ דלאו 'את וחמור' הוא, דאם קידש זו לא קידש זו
- ^ מתניתין
- ^ הא דקתני 'כאחת' - לאו למידק 'הא אחת מאשה ובתה מקודשת', אלא הכי קאמר: המקדש אחת מאשה ובתה - הרי הוא כמו שקדשן כאחת, ואינן מקודשות, דקידושין שאין מסורין לביאה הן
- ^ דהשתא לאו 'את וחמור' הוא: דהא דאין אחיות מקודשות - משום ספיקא הוא: דלא ידע הי קדיש; הא אי יָדַע - בת זכייה היא; הלכך נכריות מקודשות; והא דלא אוקמא כגון דאמר 'אחת מכם' - משום דקתני במתניתין 'כלכם', ואין לשבש הספרים ולומר ד'אחת מכלכם' גרס, וכגון שלא קידש אלא חדא, דאם כן לא מתרצא הא דאשמועינן (לקמן נב,א) ממתניתין: אשה נעשית שליח לחברתה במקום שנעשית לה צרה
- ^ "אחת מבנותיך מקודשת לי"
- ^ אם יש בוגרות הרבה - אין אחת מהן בספק קידושין הללו להצטרך גט, לפי שאינן ברשותו לקבל להו קידושין
- ^ וצריכות גט, ואפילו הרבה
- ^ כשאין שם אלא בוגרת אחת וקטנה אחת; וכיון שאין הגדולה בספק - אין קידושין אלא בקטנה, וקידושי ודאי הן; והוא הדין אם היו שם גדולות הרבה: כיון דאינן בכלל - הוו להו קידושין בקטנה; ולהכי איצטריך לשנויי 'כשאין שם אלא גדולה אחת': דעל כרחך 'קטנות דומיא דגדולות' דייקינן, ומהשתא דייק הכי: הא קטנה בכלל
- ^ טובא
- ^ ודכוותה דייקינן על כרחיך: הא קטנות בכלל, ודאיכא תרתי
- ^ כל איש שיש לו בת בוגרת - אין אותן הבוגרות בכלל קידושין שקבל אביה
- ^ אי אמרת בשלמא בדאיכא טובא - איצטריך למתני משום דיוקא דידה למידק 'הא קטנות בכלל', לאשמועינן דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין; אלא השתא - לא איהו איצטריך, ולא דיוקא דידה איצטריך, דפשיטא דבבוגרת אין לו רשות, ואין כאן עוד אלא קטנה וקידושין מסורין לביאה הן ופשיטא דהוו קידושין
- ^ לקדשה לכל הבא
- ^ דכסף קידושיה שלו
- ^ קושיא היא: וכי לא שמעינן מינה ממתניתין דאפילו אמרה לאביה "קידושיי לדידך" קתני נמי ד'אינה בכלל'
- ^ דכתיב (ירמיהו כט) ואת בנותיכם תנו לאנשים
- ^ בנות הראשונה
- ^ בנות השניה
- ^ וכל שכן אמצעית שבגדולות בספק זה, ולגבי בנות שניה מקרי כולהו 'בנות גדולות'
- ^ לאחרים עד שיתן גט, ואפילו אמצעית שבקטנות, דלגבי קטנות - אותה הבת גדולה היא
- ^ ושמעינן דהמקדש אחת משתי אחיות סתם שתיהן צריכות גט
- ^ בשעת קידושין פירש לו
- ^ שכח איזו 'גדולה' פירש לו
- ^ דפליג באידך פירקא (סד,ב) ואמר 'כולן מותרות להנשא לאחרים בלא גט חוץ מן הגדולה שבגדולות'
- ^ להזכיר שם גדולה אם לא גדולה שבכולן, שאם ישתכח הדבר שלא יהא בספק
- ^ יבמות פ"ב מ"ו
- ^ משמע לעולם
- ^ דקתני היו שנים - אחד חולץ ואחד מייבם
- ^ אפילו לא כנס הראשון את יבמתו, ופגע באחות זקוקתו - מאחר שכנסה השני פקע זיקה, והותרה לראשון לקיימה, דאחות זקוקה דרבנן היא, ולא קנסי ליה להוציא
- ^ ולאשמועינן
- ^ דוקא הכי: מיחלץ חד מינייהו לחדא ברישא, והדר מייבם שני לשניה, ממה נפשך: אם זו ארוסת אחיו - שפיר מייבם, ואם לאו - נכרית בעלמא היא, ואינה אחות יבמתו הזקוקה לו, דתיהוי דמיא לאחות אשתו, שהרי נפטרה זיקת אחותה הימנה בחליצת אחיו, ולא גזרו על אחות חלוצה משחלצה, אלא על החלוץ לבדו, דקא פגע באחות זקוקה, וכל זמן שלא חלץ אחד מן האחין - אסורה אחותה על כולן מדבריהם, משום דדמיא לאחות אשתו
- ^ יבמות פ"ב מ"ז