ביאור:בבלי קידושין דף סב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'חרב תאֻכּלוּ' ^[1]? אמר רבא: מילחא גללניתא ^[2] נהמא דשערי אקושא [לחם שעורים מוקשה] ובצלי [ובצלים], דאמר מר: פת פורני [פת שנאפת בתנור גדול] חריבה [שיבשה] במלח ובצלים - קשים לגוף כחרבות.

בשלמא לרבי חנינא בן גמליאל היינו דכתיב (במדבר ה יט: והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה) אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי [ממי המרים המאררים האלה] ^[3]; אלא לרבי מאיר '^[4] חנקי[תחנקי]’ מיבעי ליה? אמר רבי תנחום: הִנקי כתיב ^[5]. בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב הנקי, אלא לרבי חנינא בן גמליאל ^[6] למה לי ^[7]? אצטריך: סלקא דעתך אמינא 'אם לא שכב איש הנקי', ואם שכב - לא הנקי ולא חנקי, אלא איסורא בעלמא - קא משמע לן.

בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב (במדבר יט יב) הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא יתחטא [ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר]; אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי? אצטריך: סלקא דעתך אמינא מצות הזאה בשלישי ובשביעי, והיכא דעבד בחד מינייהו עבד ^[8] - קא משמע לן. (במדבר יט יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי [וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב] למה לי? ^[9] אצטריך: סלקא דעתך אמינא: 'שלישי' - למעוטי שני; 'שביעי' - למעוטי ששי ^[10], דקא ממעט בימי טהרה, אבל היכא דעבד בשלישי ובשמיני, דקא מפיש בימי טהרה ^[11], אימא שפיר דמי? - קא משמע לן. ^[12]

(במדבר יט יט: והזה הטהר על הטמא ביום השלישי וביום השביעי) וחטאו ביום השביעי [וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב] למה לי? אצטריך: סלקא דעתך אמינא הני מילי לקדשים, אבל לתרומה בחד נמי סגיא - קא משמע לן.

משנה: המקדש את האשה ואמר "כסבור הייתי שהיא כהנת" - והרי היא לויה, "לויה" - והרי היא כהנת, "עניה" - והרי היא עשירה, "עשירה" - והרי היא עניה - הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו ^[13]. האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר" או "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר" או "לאחר שתשתחררי", "לאחר שימות בעליך" או "לאחר שתמות אחותיך", "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" ^[14] - אינה מקודשת; וכן האומר לחבירו "אם ילדה אשתך נקבה הרי זו מקודשת לי" - אינה מקודשת ^[15]. אם היתה אשת חברו מעוברת והוכר עוברה - דבריו קיימין, ואם ילדה נקבה - מקודשת.

גמרא: תנן התם [תרומות פ"א מ"ה]: 'אין תורמין מן התלוש על המחובר, ואם תרם - אין תרומתו תרומה ^[16]. בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן: אמר "פירות ערוגה זו" – תלושים, "יהיו תרומה על פירות ערוגה זו" -מחוברים", ^[17] "פירות ערוגה זו" – מחוברים, "יהיו תרומה על פירות ערוגה זו" – תלושים "לכשיתלשו", ונתלשו – מהו ^[18]? אמר ליה: כל שבידו - לאו כמחוסר מעשה דמי ^[19]. איתיביה [קידושין פ"ג מ"ה]: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר", "לאחר שתשתחררי", לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך", "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - אינה מקודשת; בשלמא כולהו - לאו בידו, אלא 'גר' - הוי בידו!? גר נמי לאו בידו, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:

עמוד ב

גר צריך שלשה ^[20], מאי טעמא? (ויקרא כד כב) משפט [אחד יהיה לכם כגר כאזרח [כי אני ה' אלקיכם]</ref> כתיב ביה, כדין; מי יימר דמזדקקו ליה הני תלתא? ^[21] מתקיף לה רבי אבא בר ממל: אלא מעתה, הנותן פרוטה לשפחתו ואמר "הרי את מקודשת לי לאחר שאשחרריך" - הכי נמי דהוו קידושין ^[22]!? הכי? השתא: התם מעיקרא בהמה, השתא דעת אחרת ^[23]. ואלא הא דאמר רבי אושעיא הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה "הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך" - אינה מקודשת ^[24] - הכי נמי לרבי יוחנן דהוו קידושין!? נהי דבידו לגרשה - בידו לקדשה? ^[25] ^[26] תפשוט דבעי רב אושעיא: הנותן שתי פרוטות לאשה, באחת אמר לה "התקדשי לי היום" ובאחת אמר לה "התקדשי לי לאחר שאגרשיך" תפשוט מינה דלא הוו קידושין ^[27]! דלמא כי היכי דתפסי קידושין השתא - תפסי נמי לאחר כן ^[28].

תניא כותיה דרבי יוחנן ^[29] [תוספתא תרומות פ"ב ה"ח [ליברמן]]: 'אין תורמין מן התלוש על המחובר, ואם תרם אין תרומתו תרומה; כיצד? אמר "פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת", "פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין" - לא אמר כלום, אבל אמר "לכשיתלשו ^[30]"- ונתלשו - דבריו קיימין ^[31]; יתר על כן אמר רבי אליעזר בן יעקב ^[32]: אפילו אמר "פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת", "פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיביאו שליש ^[33] ויתלשו", והביאו שליש ונתלשו - דבריו קיימין.'

אמר רבה: לא אמר רבי אליעזר בן יעקב אלא בשחת ^[34] אבל באגם ^[35] - לא ^[36]; רב יוסף אמר: אפילו באגם. מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלנא הוא ^[37]? אמר רבי אלעזר: דאמר קרא: (ישעיהו נח ה: הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו) הלכוף כאגמון ראשו [ושק ואפר יציע - הלזה תקרא צום ויום רצון לה’]. ^[38] כמאן אזלא הא דתנן [קידושין פ"ג מ"ה]: האומר לחברו "אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי" - לא אמר כלום, ואמר רבי חנינא: 'לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת, אבל אשתו מעוברת - דבריו קיימין' ^[39]? – כמאן? אי כרבה ^[40]: כשהוכר עוברה ^[41]; אי כרב יוסף ^[42]: ^[43] אף על פי שלא הוכר עוברה ^[44].

ואיכא דאמרי אמר רבה: לא אמר רבי אליעזר בן יעקב אלא בשחת דבי כיבשא ^[45], אבל בשחת דבי שקיא ^[46] – לא ^[47]; רב יוסף אמר: אפילו בשחת דבי שקיא ^[48]; כמאן אזלא הא דתנן [קידושין פ"ג מ"ה] האומר לחבירו "אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי" - לא אמר כלום, ואמר רבי חנינא 'לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת, אבל אשתו מעוברת - דבריו קיימים'? כמאן? - כשהוכר עוברה, ודברי הכל. ^[49]

אמר אביי: רבי אליעזר בן יעקב, ורבי, ורבי מאיר - כולהו סבירא להו אדם מקנה דשלא בא לעולם ^[50]: רבי אליעזר בן יעקב - הא דאמרן; רבי – דתניא:

הערות[עריכה]

^ משמע: אכילתכם הוא חרב, תהיו נשבעים [מלשון שוֹבַע; תהיו שבעים מדברים שבא על ידי חרב]
^ גסה
^ לא כפל 'ואם שכב לא הנקי', אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה; דאי משום דסמיך ליה (במדבר ה כ) 'ואת כי שטית וגו' - ההוא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה דבתריה קאי, דסמיך ליה (במדבר ה כא) 'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה', וקמייתא שבועה שאין בה אָלָה, דהכי כתיב: 'והשביע אותה הכהן וגו' (במדבר ה יט), ולא פירש קללה, אלא מכלל ברכה
^ ואם שכב
^ בלא יוד, למידרשיה כמקראו: לשבועה ראשונה: אם לא שכב תהא נקייה; ובמסורת נמי מידריש אשבועה קמייתא למישדייה אקרא דבתריה, ולמימר: 'חנקי ואת כי שטית' כלומר 'אם שטית - תתחנקי'
^ דלא בעי כפילה
^ למה לי למיכתב כי האי לישנא ואיכא למידרשיה הכי והכי? נכתוב 'תחיה' או לשון אחר
^ דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה כתיב: דלא כתיב 'אם יתחטא בו' למשמע מיניה 'הא אם לא יתחטא לא יטהר', אלא: הוא יתחטא בו, ואיכא למימר לשון ציווי בעלמא הוא
^ לאו לרבי חנינא פריך אלא לדברי הכל בעי לה
^ שלא ריחק הזאתו מטומאתו
^ מרחיק והולך מיום מגע הטומאה
^ ולא גריס 'ברביעי' ו'בשמיני': דהא ודאי שפיר דמי: דכל מה שמשהה הזאה ראשונה אין בכך כלום, ובלבד שלא ירבה ושלא ימעט בימים שבין הזאה להזאה, כדאמר גבי כהן הפורש שבעה לפני יום הכפורים (יומא דף ח,ב): 'בשלמא ראשון שמא שלישי, שני שמא שלישי' ואף על גב דאיכא לספוקי נמי שמא עשירי או יותר הוא; ואי גרסינן הכי - לענין מצות הזאה בזמנה הוא דגרסינן.
^ אלא הוא הטעה את עצמו, וכיון דלא פירש - לאו כל כמיניה, דהוו להו דברים שבלב
^ קסבר האי תנא אין קידושין תופסין ביבמה לשוק
^ דהוה ליה דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה
^ מחובר אינו חייב בתרומה, ד'ראשית דגנך' כתיב (דברים יח): מידי דמידגן: שנאסף בכרי; הלכך לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש [עליו], וטבל הוא ביד כהן, ויכול לתרום עליה ממקום אחר, וכולה חולין; והמחובר שהופרש עליו - לא נתקן; ולכשיתלוש צריך לתרום
^ או שאמר
^ שתהא תרומה למפרע? מי הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם או לא
^ כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד
^ ישראלים שנזקקין לו להטבילו ולהודיעו מקצת מצות קלות וחמורות, כדאמר ביבמות (מז,א)
^ הלכך לאו בידו הוא.
^ הואיל ובידו לשחררה ולקדשה
^ הלכך אין מחוסר מעשה גדול מזה
^ אם גירשה
^ בתמיה: וכי בידו לקדשה אם יגרשנה? שמא לא תתרצה בקידושיו!?
^ מהא דאמרן דמשום דאין בידו לקדשה משיגרשנה לא הוו קידושין ולא מידי
^ דהשתא חלין לכשיגרשנה?
^ כלומר: להכי מספקא ליה לרבי אושעיא בהא: משום דאיכא למימר: דלמא סבירא לן 'מגו דאי בעי לקדושי השתא מקדשי - תפסי בה קידושין לאחר זמן, מהשתא, אבל המקדש את אשתו לא חזיא השתא למתפס קדושי, שהרי מקודשת ועומדת
^ דכל שבידו - כמחוסר מעשה דמי
^ תרומה
^ הואיל ובידו לתלוש ולהפריש
^ אפילו מה שאין בידו, דקסבר אדם מקדיש ומקנה דשלא בא לעולם
^ שעדיין לא הביאו שליש, ואין בידו לתלוש ולהפריש, דתבואה שלא הביאה שליש - לאו תבואה היא, כדגמר בראש השנה (יג,א), מ'ועשת את התבואה לשלש [השנים]’ (ויקרא כה כא) אל תקרי 'לשלש' אלא 'לשליש'
^ שאף על פי שלא נתבשלו הגרעינין שליש, או אפילו עדיין לא לבלבו החיטים - שחת מיהא הוי, וראוי לקצור ולהאכיל לבהמה, דמידי דמינכר וחשוב הוא
^ שאינה אלא צמחים רכים; ולקמן מפרש מאי לשון 'אגם'
^ דכיון דלא חשיב - לא חייל עליה שם תרומה למפרע
^ שהוא מבצל ועולה מן הארץ, ויש בו כדי לכוף; וחבירו בעירובין (כט,ב) 'דלא איבצול זירתא': שלא גדל זרת
^ אדרבי חנינא קאי:
^ כמאן פירש רבי חנינא אמתניתין דאם אשתו מעוברת דבריו קיימין - אלמא דבר שלא בא כלל לעולם הוא דאין מקנה, אבל בא מקצתו - מקנה
^ סבירא ליה דאוקמא לרבי אליעזר בן יעקב בשחת
^ הכא מעוברת נמי בשהוכר עוברה וכדרבי אליעזר בן יעקב
^ סבירא ליה, דאפילו באגם אמרה רבי אליעזר [בן יעקב]
^ הכא -
^ אמר רבי חנינא 'מקודשת' לדברי רבי אליעזר בן יעקב; וכדרבי אליעזר בן יעקב קיימא לן, דמשנתו קב ונקי
^ שדה של בית הבעל שדייה במי גשמים
^ של שדה בית השלחין שצריכה להשקות
^ לא אמר, דעבידא דפסידה כי לא משקה לה כדמיבעי לה; הלכך כמי שלא באה לעולם כלל הוא
^ הואיל והגיע לכלל שחת
^ בין לרבה בין לרב יוסף הוכר עוברה בעינן, דומיא דשחת; דהא נמי כשחת דבי כיבשא הוא: שגמרוֹ בידי שמים.
^ שלא בא לעולם ביאה גמורה, כי הכא: דלא הביא שליש

[1] משמע: אכילתכם הוא חרב, תהיו נשבעים [מלשון שוֹבַע; תהיו שבעים מדברים שבא על ידי חרב]

[2] גסה

[3] לא כפל 'ואם שכב לא הנקי', אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה; דאי משום דסמיך ליה (במדבר ה כ) 'ואת כי שטית וגו' - ההוא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה דבתריה קאי, דסמיך ליה (במדבר ה כא) 'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה', וקמייתא שבועה שאין בה אָלָה, דהכי כתיב: 'והשביע אותה הכהן וגו' (במדבר ה יט), ולא פירש קללה, אלא מכלל ברכה

[4] ואם שכב

[5] בלא יוד, למידרשיה כמקראו: לשבועה ראשונה: אם לא שכב תהא נקייה; ובמסורת נמי מידריש אשבועה קמייתא למישדייה אקרא דבתריה, ולמימר: 'חנקי ואת כי שטית' כלומר 'אם שטית - תתחנקי'

[6] דלא בעי כפילה

[7] למה לי למיכתב כי האי לישנא ואיכא למידרשיה הכי והכי? נכתוב 'תחיה' או לשון אחר

[8] דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה כתיב: דלא כתיב 'אם יתחטא בו' למשמע מיניה 'הא אם לא יתחטא לא יטהר', אלא: הוא יתחטא בו, ואיכא למימר לשון ציווי בעלמא הוא

[9] לאו לרבי חנינא פריך אלא לדברי הכל בעי לה

[10] שלא ריחק הזאתו מטומאתו

[11] מרחיק והולך מיום מגע הטומאה

[12] ולא גריס 'ברביעי' ו'בשמיני': דהא ודאי שפיר דמי: דכל מה שמשהה הזאה ראשונה אין בכך כלום, ובלבד שלא ירבה ושלא ימעט בימים שבין הזאה להזאה, כדאמר גבי כהן הפורש שבעה לפני יום הכפורים (יומא דף ח,ב): 'בשלמא ראשון שמא שלישי, שני שמא שלישי' ואף על גב דאיכא לספוקי נמי שמא עשירי או יותר הוא; ואי גרסינן הכי - לענין מצות הזאה בזמנה הוא דגרסינן.

[13] אלא הוא הטעה את עצמו, וכיון דלא פירש - לאו כל כמיניה, דהוו להו דברים שבלב

[14] קסבר האי תנא אין קידושין תופסין ביבמה לשוק

[15] דהוה ליה דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה

[16] מחובר אינו חייב בתרומה, ד'ראשית דגנך' כתיב (דברים יח): מידי דמידגן: שנאסף בכרי; הלכך לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש [עליו], וטבל הוא ביד כהן, ויכול לתרום עליה ממקום אחר, וכולה חולין; והמחובר שהופרש עליו - לא נתקן; ולכשיתלוש צריך לתרום

[17] או שאמר

[18] שתהא תרומה למפרע? מי הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם או לא

[19] כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד

[20] ישראלים שנזקקין לו להטבילו ולהודיעו מקצת מצות קלות וחמורות, כדאמר ביבמות (מז,א)

[21] הלכך לאו בידו הוא.

[22] הואיל ובידו לשחררה ולקדשה

[23] הלכך אין מחוסר מעשה גדול מזה

[24] אם גירשה

[25] בתמיה: וכי בידו לקדשה אם יגרשנה? שמא לא תתרצה בקידושיו!?

[26] מהא דאמרן דמשום דאין בידו לקדשה משיגרשנה לא הוו קידושין ולא מידי

[27] דהשתא חלין לכשיגרשנה?

[28] כלומר: להכי מספקא ליה לרבי אושעיא בהא: משום דאיכא למימר: דלמא סבירא לן 'מגו דאי בעי לקדושי השתא מקדשי - תפסי בה קידושין לאחר זמן, מהשתא, אבל המקדש את אשתו לא חזיא השתא למתפס קדושי, שהרי מקודשת ועומדת

[29] דכל שבידו - כמחוסר מעשה דמי

[30] תרומה

[31] הואיל ובידו לתלוש ולהפריש

[32] אפילו מה שאין בידו, דקסבר אדם מקדיש ומקנה דשלא בא לעולם

[33] שעדיין לא הביאו שליש, ואין בידו לתלוש ולהפריש, דתבואה שלא הביאה שליש - לאו תבואה היא, כדגמר בראש השנה (יג,א), מ'ועשת את התבואה לשלש [השנים]’ (ויקרא כה כא) אל תקרי 'לשלש' אלא 'לשליש'

[34] שאף על פי שלא נתבשלו הגרעינין שליש, או אפילו עדיין לא לבלבו החיטים - שחת מיהא הוי, וראוי לקצור ולהאכיל לבהמה, דמידי דמינכר וחשוב הוא

[35] שאינה אלא צמחים רכים; ולקמן מפרש מאי לשון 'אגם'

[36] דכיון דלא חשיב - לא חייל עליה שם תרומה למפרע

[37] שהוא מבצל ועולה מן הארץ, ויש בו כדי לכוף; וחבירו בעירובין (כט,ב) 'דלא איבצול זירתא': שלא גדל זרת

[38] אדרבי חנינא קאי:

[39] כמאן פירש רבי חנינא אמתניתין דאם אשתו מעוברת דבריו קיימין - אלמא דבר שלא בא כלל לעולם הוא דאין מקנה, אבל בא מקצתו - מקנה

[40] סבירא ליה דאוקמא לרבי אליעזר בן יעקב בשחת

[41] הכא מעוברת נמי בשהוכר עוברה וכדרבי אליעזר בן יעקב

[42] סבירא ליה, דאפילו באגם אמרה רבי אליעזר [בן יעקב]

[43] הכא -

[44] אמר רבי חנינא 'מקודשת' לדברי רבי אליעזר בן יעקב; וכדרבי אליעזר בן יעקב קיימא לן, דמשנתו קב ונקי

[45] שדה של בית הבעל שדייה במי גשמים

[46] של שדה בית השלחין שצריכה להשקות

[47] לא אמר, דעבידא דפסידה כי לא משקה לה כדמיבעי לה; הלכך כמי שלא באה לעולם כלל הוא

[48] הואיל והגיע לכלל שחת

[49] בין לרבה בין לרב יוסף הוכר עוברה בעינן, דומיא דשחת; דהא נמי כשחת דבי כיבשא הוא: שגמרוֹ בידי שמים.

[50] שלא בא לעולם ביאה גמורה, כי הכא: דלא הביא שליש

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]