ביאור:בבלי קידושין דף מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא עלתה בידו [1] אלא רגזנותא [2], ולאדם טוב מטעימים אותו מפרי מעשיו.

'וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ - דור [3] הנאה ממנו, שנאמר (תהלים א א: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד) ובמושב לצים לא ישב [4] - מושבו מושב לצים [5]'.

הדרן עלך 'האשה נקנית'

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-[עריכה]


קידושין פרק שני האיש מקדש [6]

משנה: האיש מקדש בו ובשלוחו [7]; האשה מתקדשת בה ובשלוחה; האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו [8].

גמרא: [מקשה על ניסוח המשנה: 'האיש מקדש בו ובשלוחו’] השתא בשלוחו מקדש - בו מיבעיא? אמר רב יוסף: מצוה בו יותר מבשלוחו [9], כי הא: דרב ספרא מחריך רישא [10], רבא מלח שיבוטא [11]. איכא דאמרי: בהא - איסורא נמי אית בה [12]: כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה, ותתגנה עליו [13], ורחמנא אמר (ויקרא יט יח: לא תקם ולא תטר את בני עמך) ואהבת לרעך כמוך [אני ה’]; וכי איתמר דרב יוסף [14] - אסיפא איתמר: האשה מתקדשת בה ובשלוחה השתא בשלוחה מיקדשא - בה מיבעיא? אמר רב יוסף: מצוה בה יותר מבשלוחה, כי הא: דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא; אבל בהא [15] -איסורא לית בה [16], כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: טב למיתב טן [17] דו[18] מלמיתב ארמלו. [19]

האיש מקדש את בתו כשהיא נערה: 'כשהיא נערה' – אִין, כשהיא קטנה – לא!? מסייע ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר "בפלוני אני רוצה".

שליחות מנלן? דתניא: ’[דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] 'ושלח' [20] מלמד שהוא [21] עושה שליח [22]; 'ושלחה' - מלמד שהיא עושה שליח [23]; 'ושלח' 'ושלחה' [24] - מלמד שהשליח עושה שליח.'

אשכחן בגירושין - בקידושין מנלן? וכי תימא דיליף מגירושין - מה לגירושין שכן ישנן בעל כרחה [25]? אמר קרא (דברים כד ב) ויצאה [מביתו, והלכה] והיתה [לאיש אחר]: מקיש הויה ליציאה: מה יציאה משוי שליח - אף הויה נמי משוי שליח.

ואלא הא דתנן [26] 'האומר לשלוחו "צא תרום" - תורם כדעת בעל הבית [27], ואם אינו יודע דעת בעל הבית - תורם בבינונית אחד מחמשים;


עמוד ב

פיחת עשרה [28] או הוסיף עשרה - תרומתו תרומה [29]' – מנלן [30]? וכי תימא דיליף מגירושין - מה לגירושין שכן ישנן חול!? אמר קרא אתם [31] גם אתם [32] - לרבות את השליח. ונכתוב רחמנא בתרומה, וניתו הנך ונגמרו מיניה? משום דאיכא למפרך: שכן ישנה במחשבה [33]. והא דתנן '(משנה פסחים ט ט) חבורה שאבד פסחה, ואמרו לאחד [34] "צא ובקש [35] ושחוט עלינו" והלך ומצא ושחט, והן לקחו ושחטו: אם שלו נשחט ראשון - הוא אוכל משלו והם אוכלים ושותים עמו [36]' – מנלן [37]? וכי תימא דיליף מהנך [גיטין, קידושין, תרומה] - מה להנך, שכן ישנן חול - אצל קדשים [38]? נפקא ליה מדרבי יהושע בן קרחה, דאמר רבי יהושע בן קרחה: מנין ששלוחו של אדם כמותו? - שנאמר (שמות יב ו: והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים'; וכי כל הקהל כולן שוחטין? והלא אינו שוחט אלא אחד? אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו.

נכתוב רחמנא בקדשים וניתי הנך וניגמרו מיניה [39]? משום דאיכא למפרך: מה לקדשים שכן רוב מעשיהן על ידי שליח [40]. חדא מחדא לא אתיא; תיתי חדא מתרתי [41]? הי תיתי? לא נכתוב רחמנא בקדשים ותיתי מהנך? - מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים! לא נכתוב רחמנא בגירושין ותיתי מהנך? - מה להנך שכן ישנן במחשבה [42]! אלא: לא לכתוב רחמנא בתרומה ותיתי מהנך? הכי נמי. ואלא 'אתם' 'גם אתם' [43] - למה לי? מיבעי ליה לכדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: 'גם אתם': מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית (להכי כתב 'גם': לרבויי שליח, משום דבעי לאקושי למשלחו למימר דבעובד כוכבים פסול). הא - למה לי קרא? מדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן נפקא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט מיד בעלה של אשה, לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין (אלמא לא בעי קרא, דמסברא אית לן למימר: דמידי דלא שייך ביה - לא מתעביד עליה שליח)? איצטריך: סלקא דעתך אמינא: עבד, דלאו בר היתירא הוא כלל (אינו בשום צד היתר אשת איש - שאינו מגרש, דהא אין לו קידושין), אבל עובד כוכבים - הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה, דתנן (תרומות פ"ג מ"ט): 'העובד כוכבים והכותי שתרמו (את שלהן) - תרומתן תרומה [44]' אימא שליח נמי עביד - קמשמע לן.

ולרבי שמעון, דפטר, דתנן [45]: תרומת עובד כוכבים מדמעת [46] וחייבין [47] עליה חומש; ורבי שמעון פוטר. [48] – 'אתם' – 'גם אתם' למה לי [49]? איצטריך [50]: סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר: אתם' - ולא אריסין, 'אתם' - ולא שותפין, 'אתם' - ולא אפוטרופוס, 'אתם' - ולא התורם את שאינו שלו - אימא 'אתם' - ולא שלוחכם נמי? [51]? - [52] קא משמע לן. הניחא לרבי יהושע בן קרחה [53]; אלא לרבי יונתן, דמפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא - מנא לן? דתניא: 'רבי יונתן אומר: מנין שכל ישראל כולן יוצאים

הערות[עריכה]

  1. ^ בשכרו
  2. ^ אלא כחש בשרו; ברגזנותו לא נשתכר כלום
  3. ^ נדור
  4. ^ וזה שאינו באחד מאלו [מקרא, משנה, דרך ארץ]
  5. ^ במה יתעסק אם לא בליצנות?
  6. ^ מא,א
  7. ^ בגמרא יליף לה
  8. ^ כשהיא נערה וכל שכן כשהיא קטנה, אם קבל קידושין – מקודשת; והאי דנקט 'נערה' - אורח ארעא אשמועינן: דקטנה לכתחלה לא, כדמפרש בגמרא
  9. ^ דכי עסיק גופו במצות מקבל שכר טפי
  10. ^ לכבוד שבת
  11. ^ דג
  12. ^ אם יכול לקדש בעצמו וקידש על ידי שליח
  13. ^ דמצוה שיראנה שמא תתגנה עליו
  14. ^ דאמר מצוה הוא דאיכא, ולאו איסורא
  15. ^ אף על פי שלא ראתהו
  16. ^ ליכא איסורא לומר 'שמא תראה בו דבר מגונה'
  17. ^ =גוף
  18. ^ =שנים
  19. ^ משל הוא שהנשים אומרות על בעל כל דהו: שהוא טוב לשבת עם שני גופים משבת אלמנה; ואי קשיא: הכי נמי גבי דידה איכא איסורא כי יהיב קידושין לשלוחה ולא חזי לה? - אין הכי נמי! ומיהו מתניתין - בדידה קאמר, דהיא מיקדשא בה ובשלוחה, הלכך הא דתנא 'בה' - למצוה אשמועינן, אבל איסורא לגבי דידה ליכא; אבל רישא דאיירי בדידיה - תנא 'בו' משום איסורא.
  20. ^ בגירושין כתיב 'ושלחה מביתו'; ומדלא כתב 'וגירשה' - ללמדינו בא:
  21. ^ שהאיש
  22. ^ להוליך גט לאשתו
  23. ^ לקבל גיטה; קרי ביה 'ושלחה' לא מפיק ה"א
  24. ^ שני פעמים נאמר בענין [פעם שניה בפסוק ג: ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה]
  25. ^ הלכך איתנהו נמי על ידי שליחות
  26. ^ תרומות פ"ד מ"ד
  27. ^ לפי מה שהוא מכיר בעל הבית: אם עינו יפה או עינו רעה; עין יפה: אחד מארבעים; עין רעה: אחד מששים, שהתרומה לא נאמר בה שיעור מפורש, אלא 'ראשית דגנך' (דברים יח ד) - ואפילו כל שהוא
  28. ^ שתרם אחד מארבעים
  29. ^ דאמר ליה "בהכי אמדתיך"
  30. ^ דשליח תורם
  31. ^ במדבר יח,כח: כן תרימו]
  32. ^ [תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן] (והאי 'גם' יתירא הוא)
  33. ^ (נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה, דכתיב (במדבר יח כז) ונחשב)
  34. ^ מבני חבורתם
  35. ^ פסח האבוד
  36. ^ שהרי עשאוהו שליח לשחוט, ושלהן פסול
  37. ^ דשלוחו של אדם כמותו לשחיטת קדשים
  38. ^ אפילו תרומה חול הוא אצלו
  39. ^ מה קדשים שהן קדש - ישנן בשליח, תרומה - שהיא חול - לא כל שכן!
  40. ^ כל עבודת הקרבתם על ידי כהנים שהם שלוחים
  41. ^ מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח - גירושין יוכיחו; מה לגירושין שכן ישנן חול אצל תרומה? - קדשים יוכיחו, וחזר הדין; הצד השוה שבהן שישנן על ידי עצמו, ושלוחו כמותו - אף אני אביא תרומה!
  42. ^ קדשים נמי איתנהו במחשבה; (וכן נמי פסול קדשים ופיגול ע"י מחשבה הם באים): גמר בלבו לומר "שור זה עולה" - הרי הוא עולה, כדתנינן בשבועות בפרק ג (כו,ב): 'מוצא שפתיך' (דברים כג כד) - אין לי אלא שהוציא בשפתיו, גמר בלבו מנין? תלמוד לומר: 'כל נדיב לב עולות [דברי הימים ב כט,לא]
  43. ^ במדבר יח,כח: כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן]
  44. ^ ליאסר לזרים, דקסבר 'אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע', ומירוח עובד כוכבים אינו פוטר מן התרומה; ובמנחות (סז,א) יליף לה טעמא מ'דגנך' 'דגנך' תרי זימני [דברים יד,כג: ואכלת לפני וגו' מעשר דגנך , וכתיב (דברים יח ד) ראשית דגנך], למעוטי דיגון עובד כוכבים, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות
  45. ^ תרומות פ"ג מ"ט
  46. ^ אם נפלה לחולין - אוסרתה
  47. ^ האוכלה בשוגג
  48. ^ דקסבר אין מירוח העובד כוכבים חייב בתרומה, ויליף לה מ'דגנך' - ולא דיגון עובד כוכבים, במנחות (שם); ולדידיה ליכא מיעוט אחר מיעוט דמצריך להו צריכי
  49. ^ פשיטא דלא הוי עובד כוכבים שליח, דהא ליתיה בתרומה דנפשיה
  50. ^ לרבויי שליח לתרומה
  51. ^ משום דכתיב 'אתם' - למעוטי אריסים מלתרום חלקו של בעל הבית, ואפטרופוס יתומים והתורם את שאינו שלו שלא מדעתו; אימא למעוטי נמי שליח
  52. ^ להכי איצטריך 'גם' – לרבויי:
  53. ^ דנפקא ליה שליחות דקדשים מ'ושחטו אותו'