ביאור:בבלי קידושין דף מא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לא עלתה בידו [1] אלא רגזנותא [2], ולאדם טוב מטעימים אותו מפרי מעשיו.
'וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ - דור [3] הנאה ממנו, שנאמר (תהלים א א: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד) ובמושב לצים לא ישב [4] - מושבו מושב לצים [5]'.
הדרן עלך 'האשה נקנית'
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
[עריכה]קידושין פרק שני האיש מקדש [6]
משנה: האיש מקדש בו ובשלוחו [7]; האשה מתקדשת בה ובשלוחה; האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו [8].
גמרא: [מקשה על ניסוח המשנה: 'האיש מקדש בו ובשלוחו’] השתא בשלוחו מקדש - בו מיבעיא? אמר רב יוסף: מצוה בו יותר מבשלוחו [9], כי הא: דרב ספרא מחריך רישא [10], רבא מלח שיבוטא [11]. איכא דאמרי: בהא - איסורא נמי אית בה [12]: כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה, ותתגנה עליו [13], ורחמנא אמר (ויקרא יט יח: לא תקם ולא תטר את בני עמך) ואהבת לרעך כמוך [אני ה’]; וכי איתמר דרב יוסף [14] - אסיפא איתמר: האשה מתקדשת בה ובשלוחה השתא בשלוחה מיקדשא - בה מיבעיא? אמר רב יוסף: מצוה בה יותר מבשלוחה, כי הא: דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא; אבל בהא [15] -איסורא לית בה [16], כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: טב למיתב טן [17] דו[18] מלמיתב ארמלו. [19]
האיש מקדש את בתו כשהיא נערה: 'כשהיא נערה' – אִין, כשהיא קטנה – לא!? מסייע ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר "בפלוני אני רוצה".
שליחות מנלן? דתניא: ’[דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] 'ושלח' [20] מלמד שהוא [21] עושה שליח [22]; 'ושלחה' - מלמד שהיא עושה שליח [23]; 'ושלח' 'ושלחה' [24] - מלמד שהשליח עושה שליח.'
אשכחן בגירושין - בקידושין מנלן? וכי תימא דיליף מגירושין - מה לגירושין שכן ישנן בעל כרחה [25]? אמר קרא (דברים כד ב) ויצאה [מביתו, והלכה] והיתה [לאיש אחר]: מקיש הויה ליציאה: מה יציאה משוי שליח - אף הויה נמי משוי שליח.
ואלא הא דתנן [26] 'האומר לשלוחו "צא תרום" - תורם כדעת בעל הבית [27], ואם אינו יודע דעת בעל הבית - תורם בבינונית אחד מחמשים;
פיחת עשרה [28] או הוסיף עשרה - תרומתו תרומה [29]' – מנלן [30]? וכי תימא דיליף מגירושין - מה לגירושין שכן ישנן חול!? אמר קרא אתם [31] גם אתם [32] - לרבות את השליח. ונכתוב רחמנא בתרומה, וניתו הנך ונגמרו מיניה? משום דאיכא למפרך: שכן ישנה במחשבה [33]. והא דתנן '(משנה פסחים ט ט) חבורה שאבד פסחה, ואמרו לאחד [34] "צא ובקש [35] ושחוט עלינו" והלך ומצא ושחט, והן לקחו ושחטו: אם שלו נשחט ראשון - הוא אוכל משלו והם אוכלים ושותים עמו [36]' – מנלן [37]? וכי תימא דיליף מהנך [גיטין, קידושין, תרומה] - מה להנך, שכן ישנן חול - אצל קדשים [38]? נפקא ליה מדרבי יהושע בן קרחה, דאמר רבי יהושע בן קרחה: מנין ששלוחו של אדם כמותו? - שנאמר (שמות יב ו: והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים'; וכי כל הקהל כולן שוחטין? והלא אינו שוחט אלא אחד? אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו.
נכתוב רחמנא בקדשים וניתי הנך וניגמרו מיניה [39]? משום דאיכא למפרך: מה לקדשים שכן רוב מעשיהן על ידי שליח [40]. חדא מחדא לא אתיא; תיתי חדא מתרתי [41]? הי תיתי? לא נכתוב רחמנא בקדשים ותיתי מהנך? - מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים! לא נכתוב רחמנא בגירושין ותיתי מהנך? - מה להנך שכן ישנן במחשבה [42]! אלא: לא לכתוב רחמנא בתרומה ותיתי מהנך? הכי נמי. ואלא 'אתם' 'גם אתם' [43] - למה לי? מיבעי ליה לכדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: 'גם אתם': מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית (להכי כתב 'גם': לרבויי שליח, משום דבעי לאקושי למשלחו למימר דבעובד כוכבים פסול). הא - למה לי קרא? מדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן נפקא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט מיד בעלה של אשה, לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין (אלמא לא בעי קרא, דמסברא אית לן למימר: דמידי דלא שייך ביה - לא מתעביד עליה שליח)? איצטריך: סלקא דעתך אמינא: עבד, דלאו בר היתירא הוא כלל (אינו בשום צד היתר אשת איש - שאינו מגרש, דהא אין לו קידושין), אבל עובד כוכבים - הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה, דתנן (תרומות פ"ג מ"ט): 'העובד כוכבים והכותי שתרמו (את שלהן) - תרומתן תרומה [44]' אימא שליח נמי עביד - קמשמע לן.
ולרבי שמעון, דפטר, דתנן [45]: תרומת עובד כוכבים מדמעת [46] וחייבין [47] עליה חומש; ורבי שמעון פוטר. [48] – 'אתם' – 'גם אתם' למה לי [49]? איצטריך [50]: סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר: אתם' - ולא אריסין, 'אתם' - ולא שותפין, 'אתם' - ולא אפוטרופוס, 'אתם' - ולא התורם את שאינו שלו - אימא 'אתם' - ולא שלוחכם נמי? [51]? - [52] קא משמע לן. הניחא לרבי יהושע בן קרחה [53]; אלא לרבי יונתן, דמפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא - מנא לן? דתניא: 'רבי יונתן אומר: מנין שכל ישראל כולן יוצאים
הערות
[עריכה]- ^ בשכרו
- ^ אלא כחש בשרו; ברגזנותו לא נשתכר כלום
- ^ נדור
- ^ וזה שאינו באחד מאלו [מקרא, משנה, דרך ארץ]
- ^ במה יתעסק אם לא בליצנות?
- ^ מא,א
- ^ בגמרא יליף לה
- ^ כשהיא נערה וכל שכן כשהיא קטנה, אם קבל קידושין – מקודשת; והאי דנקט 'נערה' - אורח ארעא אשמועינן: דקטנה לכתחלה לא, כדמפרש בגמרא
- ^ דכי עסיק גופו במצות מקבל שכר טפי
- ^ לכבוד שבת
- ^ דג
- ^ אם יכול לקדש בעצמו וקידש על ידי שליח
- ^ דמצוה שיראנה שמא תתגנה עליו
- ^ דאמר מצוה הוא דאיכא, ולאו איסורא
- ^ אף על פי שלא ראתהו
- ^ ליכא איסורא לומר 'שמא תראה בו דבר מגונה'
- ^ =גוף
- ^ =שנים
- ^ משל הוא שהנשים אומרות על בעל כל דהו: שהוא טוב לשבת עם שני גופים משבת אלמנה; ואי קשיא: הכי נמי גבי דידה איכא איסורא כי יהיב קידושין לשלוחה ולא חזי לה? - אין הכי נמי! ומיהו מתניתין - בדידה קאמר, דהיא מיקדשא בה ובשלוחה, הלכך הא דתנא 'בה' - למצוה אשמועינן, אבל איסורא לגבי דידה ליכא; אבל רישא דאיירי בדידיה - תנא 'בו' משום איסורא.
- ^ בגירושין כתיב 'ושלחה מביתו'; ומדלא כתב 'וגירשה' - ללמדינו בא:
- ^ שהאיש
- ^ להוליך גט לאשתו
- ^ לקבל גיטה; קרי ביה 'ושלחה' לא מפיק ה"א
- ^ שני פעמים נאמר בענין [פעם שניה בפסוק ג: ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה]
- ^ הלכך איתנהו נמי על ידי שליחות
- ^ תרומות פ"ד מ"ד
- ^ לפי מה שהוא מכיר בעל הבית: אם עינו יפה או עינו רעה; עין יפה: אחד מארבעים; עין רעה: אחד מששים, שהתרומה לא נאמר בה שיעור מפורש, אלא 'ראשית דגנך' (דברים יח ד) - ואפילו כל שהוא
- ^ שתרם אחד מארבעים
- ^ דאמר ליה "בהכי אמדתיך"
- ^ דשליח תורם
- ^ במדבר יח,כח: כן תרימו]
- ^ [תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן] (והאי 'גם' יתירא הוא)
- ^ (נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה, דכתיב (במדבר יח כז) ונחשב)
- ^ מבני חבורתם
- ^ פסח האבוד
- ^ שהרי עשאוהו שליח לשחוט, ושלהן פסול
- ^ דשלוחו של אדם כמותו לשחיטת קדשים
- ^ אפילו תרומה חול הוא אצלו
- ^ מה קדשים שהן קדש - ישנן בשליח, תרומה - שהיא חול - לא כל שכן!
- ^ כל עבודת הקרבתם על ידי כהנים שהם שלוחים
- ^ מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח - גירושין יוכיחו; מה לגירושין שכן ישנן חול אצל תרומה? - קדשים יוכיחו, וחזר הדין; הצד השוה שבהן שישנן על ידי עצמו, ושלוחו כמותו - אף אני אביא תרומה!
- ^ קדשים נמי איתנהו במחשבה; (וכן נמי פסול קדשים ופיגול ע"י מחשבה הם באים): גמר בלבו לומר "שור זה עולה" - הרי הוא עולה, כדתנינן בשבועות בפרק ג (כו,ב): 'מוצא שפתיך' (דברים כג כד) - אין לי אלא שהוציא בשפתיו, גמר בלבו מנין? תלמוד לומר: 'כל נדיב לב עולות [דברי הימים ב כט,לא]
- ^ במדבר יח,כח: כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן]
- ^ ליאסר לזרים, דקסבר 'אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע', ומירוח עובד כוכבים אינו פוטר מן התרומה; ובמנחות (סז,א) יליף לה טעמא מ'דגנך' 'דגנך' תרי זימני [דברים יד,כג: ואכלת לפני וגו' מעשר דגנך , וכתיב (דברים יח ד) ראשית דגנך], למעוטי דיגון עובד כוכבים, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות
- ^ תרומות פ"ג מ"ט
- ^ אם נפלה לחולין - אוסרתה
- ^ האוכלה בשוגג
- ^ דקסבר אין מירוח העובד כוכבים חייב בתרומה, ויליף לה מ'דגנך' - ולא דיגון עובד כוכבים, במנחות (שם); ולדידיה ליכא מיעוט אחר מיעוט דמצריך להו צריכי
- ^ פשיטא דלא הוי עובד כוכבים שליח, דהא ליתיה בתרומה דנפשיה
- ^ לרבויי שליח לתרומה
- ^ משום דכתיב 'אתם' - למעוטי אריסים מלתרום חלקו של בעל הבית, ואפטרופוס יתומים והתורם את שאינו שלו שלא מדעתו; אימא למעוטי נמי שליח
- ^ להכי איצטריך 'גם' – לרבויי:
- ^ דנפקא ליה שליחות דקדשים מ'ושחטו אותו'