ביאור:בבלי קידושין דף יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וכאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה [1].

רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב (דברים ב ה: אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל) כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. ודלמא ישראל מומר [עשו] שאני? אלא מהכא (דברים ב ט: ויאמר ה' אלי: אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה) כי לבני לוט נתתי את ער ירושה. ורב חייא בר אבין - מאי טעמא לא אמר כרבא [2]? מי כתיב 'וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו' ורבא - מאי טעמא לא אמר כרב חייא בר אבין? משום כבודו דאברהם שאני.

תנו רבנן: יש בעברי שאין בעבריה, ויש בעבריה שאין בעברי: יש בעברי שהוא יוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון, מה שאין כן בעבריה [3]; ויש בעבריה - שהרי עבריה יוצאה בסימנין, ואינה נמכרת ונשנית [4], ומפדין אותה בעל כורחו [5] - מה שאין כן בעברי.

אמר מר יש בעברי שאין בעבריה, ורמינהי יתירה עליו אמה העבריה [6] שקונה עצמה בסימנין? אמר רב ששת: כגון שיעדה [7]. 'יעדה'? פשיטא! גיטא בעיא!! מהו דתימא: לא ליבטלה הילכתא מינה [8] - קא משמע לן. אי הכי אמאי יוצאה בסימנין? הכי קאמר: אם לא יעדה - יוצאה אף בסימנין.

ואינה נמכרת ונשנית: מכלל, דעבד עברי נמכר ונשנה; והתניא ’[שמות כב,ב: אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר] בגניבתו - ולא בכפילו [9], בגניבתו - ולא בזממו [10]; בגניבתו - כיון שנמכר פעם אחת שוב אי אתה רשאי למוכרו' [11]!? אמר רבא: לא קשיא: כאן בגניבה אחת כאן בשתי גניבות [12]. אמר ליה אביי: 'בגניבתו' - טובא משמע [13]; אלא אמר אביי: לא קשיא: כאן באדם אחד [14] [15] כאן בשני בני אדם [16].

תנו רבנן: 'גניבו אלף ושוה חמש מאות - נמכר וחוזר ונמכר; גניבו חמש מאות ושוה אלף - אינו נמכר כלל. רבי אליעזר אומר: אם היה גניבו כנגד ממכרו [17] – נמכר, ואם לאו - אינו נמכר.' אמר רבא: בהא זכנהו רבי אליעזר לרבנן [18]: דמאי שנא גניבו חמש מאות ושוה אלף, דאין נמכר, ד'נמכר כולו' אמר רחמנא, ולא חציו [19], הכי נמי 'נמכר בגניבתו' אמר רחמנא, ולא נמכר בחצי גניבתו[20].

ומפדין אותה בעל כרחו: סבר רבא למימר: בעל כרחיה דאדון. אמר ליה אביי: מאי ניהו [21] דכתבנא ליה שטרא אדמיה [22] - אמאי [23]? [24] נקיט מרגניתא בידיה [25], [26] יהיבנא ליה חספא? אלא אמר אביי: בעל כרחיה דאב [27], משום פגם משפחה. אי הכי - עבד עברי נמי נכפינהו לבני משפחה, משום פגם משפחה!? הדר אזיל ומזבין נפשיה. הכי נמי הדר אזיל ומזבין לה? הא קתני 'אינה נמכרת ונשנית'; ומני [28] - רבי שמעון היא, דתניא: 'מוכר אדם את בתו לאישות – ושונה [29], לשפחות – ושונה [30], לאישות אחר שפחות [31] - אבל לא לשפחות אחר אישות [32]; רבי שמעון אומר: כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות - כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות'. ובפלוגתא דהני תנאי [33], דתניא: ’[שמות כא,ח: אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה והפדה; לעם נכרי לא ימשל למכרה] בבגדו בה [34]:


עמוד ב

כיון שפירש טליתו [35] עליה [36] - [37] שוב אין רשאי למוכרה - דברי רבי עקיבא [38]; רבי אליעזר אומר: 'בבגדו בה': כיון שבגד בה [39] - שוב אין רשאי למוכרה [40].' במאי קמיפלגי: רבי אליעזר סבר: יש אם למסורת [41], ורבי עקיבא סבר: יש אם למקרא [42] [43], ורבי שמעון [44] סבר: יש אם למקרא ולמסורת [45]. [46]

בעי רבה בר אבוה: יעוד [47]: נישואין עושה או אירוסין עושה? נפקא מינה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה; מאי? תא שמע: בבגדו בה' - כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי למוכרה: זבוני הוא דלא מזבין לה, הא יעודי מייעד לה [48]; ואי אמרת 'נישואין עושה' - כיון דנישאת שוב אין לאביה רשות בה [49]! אלא - לאו שמע מינה אירוסין עושה?

אמר רב נחמן בר יצחק: הכא [50] - [51] בקידושין דעלמא [52] קאי, והכי קאמר: כיון שמסרה אביה למי שנתחייב בשארה כסותה ועונתה [53] - שוב אין יכול למוכרה.

תא שמע: 'אין מוכרה לקרובים [54]; משום רבי אליעזר אמרו: מוכרה לקרובים [55]; ושוין שמוכרה [56] אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט' [57]. האי 'אלמנה' - היכי דמי? אילימא דקדיש נפשה [58] 'אלמנה' קרי לה [59]? ואלא דקדשה אביה? מי מצי מזבין לה, והא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות? ואמר רב עמרם אמר רבי יצחק: הכא - בקדושי יעוד [60], ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר (לקמן יט,א)</ref> : מעות הראשונות [61] - לאו לקידושין ניתנו [62]; ואי אמרת נישואין עושה - כיון שנישאת שוב אין לאביה רשות בה! ואלא מאי - אירוסין עושה? ושוין שמוכרה: הא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות [63]!? אלא מאי אית לך למימר: שאני אירוסין דידה [64] מאירוסין דאביה!? אפילו תימא נישואין עושה: שאני נישואין דידה מנישואין דאביה. האי מאי? בשלמא אירוסין מאירוסין שאני [65], אלא נישואין מנישואין -

הערות[עריכה]

  1. ^ היכא דלידתו של בן בקדושה - מיחלף בישראל גמור
  2. ^ דיליף לה [לעיל] מ'וחשב עם קונהו' (ויקרא כה נ)
  3. ^ לקמיה בעי לה
  4. ^ לקמיה יליף ליה
  5. ^ לקמיה מפרש ליה
  6. ^ אלמא כל הנך איתנהו בה
  7. ^ ותו לא נפקא בהני אלא בגט
  8. ^ הלכות אמה העבריה; ואם רצתה לצאת באחד מאלו בלא גט - תצא
  9. ^ אם יש לו לשלם את הקרן ואין לו ממה לשלם הכפל אינו נמכר
  10. ^ אם העיד בחבירו שגנב והוזם ואין לו במה לשלם - אינו נמכר
  11. ^ קא סלקא דעתן 'ונמכר בגניבתו' משמע ליה, ונמכר פעם אחת ולא שתי מכירות
  12. ^ בגניבה אחת: פעם אחת, דאם אינו שוה כל גניבתו - אינו נמכר בשביל חציה, ולכשיוצא - ימכר [שוב] משום חציה [השני]; והאי דקתני 'ונמכר ונשנה' - בשתי גניבות, אפילו לא עמד בדין עד שגנב שתיהם, ואינו שוה אלא דמי האחת - נמכר וחוזר ונמכר, דכל חדא וחדא - קרינן ביה 'ונמכר בגניבתו'
  13. ^ אם עמד על שתיהן בדין אחד - כולן קרינן ביה 'בגניבתו', כדכתיב (יונה ד יא) ובהמה רבה וגו'; והדגה אשר ביאור (שמות ז יח)
  14. ^ שעמד בדין בבת אחת - אינו נמכר ונשנה אפילו בגניבות הרבה, דהוה דומיא דאחת; הכתוב הוציאה בלשון יחיד
  15. ^ אבל
  16. ^ שמעמידים אותו שתי פעמים בדין - נמכר בשביל כל אחת ואחת; והוא הדין אם גנב ועמד בדין, ונמכר, וחזר וגנב משיצא חפשי - חוזר ונמכר
  17. ^ לא פחות ולא יותר
  18. ^ יש לו פתחון פה ונצחון במחלוקת זה
  19. ^ כי השתא, ששוה שכר עבודת שש שנים פי שנים בגניבתו, ואין עליו לעבוד אלא חציין
  20. ^ Note:ביום ההוא קדש לה'. אשפר להבין את רבי אליעזר כמתנגד לדברי תנא קמא, ואומר: היות ומסקנת דבריך – כפי שמסביר רבא – היא, שרק אם דמי ממרכו שוים בדיוק לגניבתו הוא נמכר – אם כן למעשה ביטלת דין ממכר עבד בגניבתו לגמרי, כי תמיד אפשר להטיל בספק את השוואת דמי ממכרו ודמי הגניבה?! ולכן אליבא דאמת אין רבי אליעזר חושב רק כך, אלא שנמכר תמיד, אפילו דמי
  21. ^ היכי דמי בעל כרחו דעבריה טפי מעברי? אי למימרא דאי לית ליה גירעונה:
  22. ^ כתבינן ליה שטרא על דמיה, ותתנם לו כשתשיג ידה
  23. ^ מנא לן
  24. ^ הא איהו
  25. ^ גופה, המשועבד לו
  26. ^ ואנן
  27. ^ אם יש לו כופין אותו ופודה אותה
  28. ^ הא דקתני 'אינה נמכרת ונשנית'
  29. ^ קיבל בה קידושין, ונתארמלה או נתגרשה מן האירוסין - חוזר ומקדשה לאחר, וכסף קידושיה שלו - אם לא בגרה
  30. ^ מכרה ויצאה בשש או ביובל או במיתת האדון, ועודה קטנה - חוזר ומוכרה; אבל יוצאה בסימנין – לא, דאפילו לא מכרה מעולם והביאה סימנין אינו מוכרה, כדתניא במסכת ערכין (כט,ב): יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה? אמרת: ומה מכורה כבר – יוצאה, עכשיו שאינה מכורה - אינו דין שלא תמכר!
  31. ^ מוכרה בקבלת קידושין אחר שמכרה לשפחות ויצתה וחזרה אליו
  32. ^ קיבל קידושין, וחזרה אליו שנתארמלה - אין חוזר ומוכרה לשפחות; ולקמיה ילפינן לה
  33. ^ כלומר: קמיפלגי תנא קמא ורבי שמעון בדרשה דהאי קרא דפליגי בה ר"א ורבי עקיבא
  34. ^ 'לעם נכרי' דהיינו לשפחות - לא ימשול האב
  35. ^ אדון
  36. ^ לשם יעוד
  37. ^ אם גירשה בגט וחזרה אצל אביה
  38. ^ אבל לא יעדה וחזרה אצל אב - חוזר ומוכרה, כרבנן, דאמרי לעיל: לשפחות אחר אישות - הוא דלא, כי הכא ד'מכי יעדה' הוה ליה לאישות; אבל לשפחות אחר שפחות מצי מזבין
  39. ^ שמכרה לשפחות
  40. ^ לעם נכרי, דהיינו שפחות; אבל לשפחות אחר אישות קידושין - מצי מזבין
  41. ^ 'בבגדו' כתיב ולא 'בביגדו': אין הברת חירק בלא יו"ד, ונקודה שתחת הבי"ת - במקום יו"ד משתמשת; אבל לפי מה שנכתב היה לו לקרות חטף קמץ [קמץ קטן]: 'בבָגדו' - לשון בגידה, כמו שאתה קורא 'בשָמעו את דברי האלה' (דברים כט יח)
  42. ^ 'בבגדו' קרינן ,כמו (בראשית לט יב): 'ותתפשהו בבגדו [לאמר: שכבה עמי; ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה]
  43. ^ דעל כרחך מיבעי ליה לאוקמי יש אם למקרא כרבי עקיבא, כדאמרינן בסנהדרין בפרק קמא (ד,א): ויש אם למסורת כר"א, כדדייקינן בבכורות: דרמינן מהא פלוגתא על מילתא אחריתי דאמרינן התם לר"א יש אם למקרא, ורמינן עלה מהא דיש אם למסורת סבריא ליה בפרק 'כל פסולי המוקדשין'; ובמכילתא גרסינן 'שפירש טליתו עליה בדברי רבי עקיבא, ודר"א - ליתא התם
  44. ^ דריש להא כר"א: כיון שבגד בה - שוב לא ימכרנה, ודריש ליה נמי כרבי עקיבא: דכיון שפירש טליתו עליה לא ימכרנה; להכי קאמר: לא לשפחות אחר אישות ולא לשפחות אחר שפחות
  45. ^ הילכך דריש תרוייהו
  46. ^ ואם תאמר: הא דאמר בסנהדרין גבי 'בסכת' 'בסכת' 'בסוכות' – לרבי שמעון 'יש אם למקרא' - התם ליכא למימר מקרא ומסורת, דאי איתיה להאי - ליתיה להאי: אם שלשה דפנות הכשרת - לא תדרש מקרא, ואם תפסול - לא תדרש מסורת; אבל כאן יש לקיים שניהם(Note:גדולים מדמי גניבתו. ספק אם אלה דברי רש"י או תוספת, שהרי דברי אלה נאמרו בפסחים פו,ב תוספות ד"ה).
  47. ^ אמר לאמתו העבריה "הרי את יעודה לי בכסף מקנתיך"
  48. ^ כלומר: לקידושין שלא לשם שפחות - מוכרה
  49. ^ כדאשכחן לענין נדרים, דאפקה קרא מרשותיה: 'ונדר אלמנה וגרושה וגו' (במדבר ל י); ולענין ירושה: 'וירש אותה' (במדבר כז יא) - מכאן שהבעל יורש את אשתו
  50. ^ דקתני 'פירש טליתו'
  51. ^ לאו בייעוד קאי אלא
  52. ^ בקידושי קטנה בעלמא, שלא נמכרה
  53. ^ כלומר שקידשה לאישות
  54. ^ האב לבתו לקרובים, שהיא אסורה עליהם לייעד, דבעינן 'אשר לא יעדה' (שמות כא ח)
  55. ^ ולא בעינן יעוד; והיכא דאיתיה - אמר קרא דתפיס
  56. ^ כשהיא
  57. ^ וקידושין תופסין לו בה, דקידושין תופסין בחייבי לאוין, כדלקמן בפרק שלישי [דף סח,א]
  58. ^ שלא על ידי אביה, ונתארמלה הימנו
  59. ^ בתמיה: וכי יש במעשה קטנה כלום
  60. ^ שנתארמלה מקידושי יעוד; והאי דהדר מצי לזבונה ולא קרי ליה 'לשפחות אחר אישות'
  61. ^ של מקנתה
  62. ^ וכי מייעד לה - בעבדות שיש לו עליה מייעד לה, ואין קידושין אלו על ידי האב, וגזירת הכתוב היא שיהיו קידושין, הילכך הדר מצי לזבונה
  63. ^ ואפילו אחר אירוסין
  64. ^ דכיון דהוא לא קידשה יכול למוכרה
  65. ^ דאיכא למימר: אאב קפיד קרא דלא לזבנה בתר דקידשה, וכיון דהני קידושין לאו איהו עביד - ניתן לו רשות למוכרה