ביאור:בבלי קידושין דף לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ניתני [1] או 'זה וזה יורד ולוקח' או 'זה וזה יורד ולוקט' [2]!? [אמנם כן:] האמר ליה שמואל לרב ענן: תני או 'זה וזה יורד ולוקח' או 'זה וזה יורד ולוקט'.

מר בריה דרבנא מתני ליה לקולא: זה וזה יורד ולוקט, ובלבד שלא ילקוט ביד. אמר ליה לוי לשמואל: אריוך ספק לי [3] ואנא איכול[4] [5]. רב אויא ורבה בר רב חנן מספקו ספוקי להדדי. אמרי חריפי דפומבדיתא [6]: אין ערלה בחוצה לארץ.

שלחה רב יהודה לקמיה דרבי יוחנן; שלח ליה: סְתוֹם ספיקא ואַבֵּד וַדָאָהּ [7], והכרז על פירותיהן [8] שטעונים גניזה; וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו נין ונכד (מיכה ב ה: לכן לא יהיה לך) משליך חבל בגורל בקהל ה' ואינהו כמאן סברוה? כי הא, דתניא: רבי אלעזר ברבי יוסי אומר משום רבי יוסי בן דורמסקה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי, שאמר משום רבי יוחנן בן נורי, שאמר משום רבי אליעזר הגדול: אין ערלה בחוצה לארץ. ולא? והאנן תנן רבי אליעזר אומר: "'אף 'החדש" [9]? תני: "חדש"! [10]

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: ערלה בחוצה לארץ - הלכה למשה מסיני. אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: והתניא והתנן [11]: 'ספק ערלה בארץ אסור, בסוריא מותר [12], בחוצה לארץ יורד ולוקט’[רש"י כנראה לא גרס מילים אלה, אחרת לא היה צריך ללמוד מדין התיר הספק בסוריא; ולכן נראה שרש"י גרסגם "והתניא": כי לו גרס "והתנן" – היה גורס גם את ההמשך, שהרי ההמשך ישנו במשנה]? אישתומם כשעה חדא, אמר ליה: אימא: כך נאמר [13]: 'ספיקא מותר, ודאה אסור'.

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לוקין על הכלאים דבר תורה [14]. אמר ליה רבי אלעזר ברבי יוסי: והאנן תנן הכלאים מדברי סופרים? לא קשיא: כאן בכלאי הכרם כאן בהרכבת האילן [15], כדשמואל, דאמר שמואל: (ויקרא יט יט) את חקתי תשמורו [בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך] - חוקים שחקקתי לך כבר [16]; [17] 'בהמתך לא תרביע כלאים', 'שדך לא תזרע [כלאים]’: [18] מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה; [19] ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ [20] - אף שדך נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ; ואלא הכתיב 'שדך' [21]? - ההוא למעוטי זרעים [22] שבחוצה לארץ [23].

רב חנן ורב ענן הוו שקלי ואזלי באורחא; חזיוהו לההוא גברא דקא זרע זרעים בהדי הדדי. אמר ליה: ניתי מר נשמתיה [24]! אמר ליה: לא חווריתו [25]. ותו חזיוהו לההוא גברא דקא זרע חטי ושערי בי גופני; אמר ליה: ניתי מר נשמתיה! אמר ליה: לא צהריתו [26]: לא קיימא לן כרבי יאשיה, דאמר 'עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד'? [27].

רב יוסף מערב ביזרני וזרע [28]. אמר ליה אביי: והאנן תנן [29] הכלאים מדברי סופרים [30]? אמר ליה: לא קשיא: כאן בכלאי הכרם, כאן בכלאי זרעים [31]: כלאי הכרם, דבארץ אסורים בהנאה - בחוצה לארץ נמי גזרו בהו רבנן; כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה - בחוצה לארץ נמי לא גזרו בהו רבנן. הדר אמר רב יוסף: לאו מלתא היא דאמרי [32], דרב זרע גינתא דבי רב [33] משארי משארי [34]; מאי טעמא? לאו משום עירוב עירובי כלאים? אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן


עמוד ב

'ארבע על ארבע רוחות הערוגה, ואחת באמצע' [35] – שפיר; אלא הכא משום נוי; ואי נמי משום טרחא דשמעא [36] היא [37]. [יתכן שרש"י לא גרס 'משום נוי', שהרי אנו מפרש את ההסר הזה, ומפרש רק 'משום טרחא דשמעא'.]


משנה: כל העושה מצוה אחת [38] - מטיבין לו [39] ומאריכין לו ימיו, ונוחל את הארץ [40]; וכל שאינו עושה מצוה אחת - אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ.

גמרא: ורמינהי: [41] אלו 'דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אלו הן: כבוד אב ואם וגמילות חסדים והכנסת אורחים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם [42]? אמר רב יהודה: הכי קאמר: 'כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבים לו, ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה. מכלל דהנך אפילו בחדא נמי [43]!? אמר רב שמעיה: [44] לומר: שאם היתה שקולה [45][46] מכרעת [47].

וכל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין לו? ורמינהו: כל שזכיותיו מרובין מעונותיו - מריעין לו [48], ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת; וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו - מטיבין לו [49], ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה. אמר אביי: מתניתין [50] - דעבדין ליה יום טב ויום ביש [51]. רבא אמר [52]: [53] הא מני? - רבי יעקב היא, דאמר 'שכר מצוה בהאי עלמא ליכא', דתניא: רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה [54]: בכיבוד אב ואם כתיב (דברים ה טו: כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך [על האדמה, אשר ה' אלקיך נתן לך]; בשילוח הקן כתיב (דברים כב ז: שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך) למען ייטב לך והארכת ימים; הרי שאמר לו אביו 'עלה לבירה והבא לי גוזלות', ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת - היכן טובת ימיו של זה? והיכן אריכות ימיו של זה? אלא 'למען ייטב לך' - לעולם שכולו טוב, ו'למען יאריכון ימיך' - לעולם שכולו ארוך.

ודלמא לאו הכי הוה [55]? רבי יעקב - מעשה חזא. ודלמא [56] מהרהר בעבירה הוה [57]? [58] מחשבה רעה [59] - אין הקב"ה מצרפה למעשה [60]. ודלמא מהרהר בעבודת כוכבים הוה, וכתיב (יחזקאל יד ה) למען תפוש את בית ישראל בלבם [אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם] [61]? איהו נמי הכי קאמר: אי סלקא דעתך שכר מצוה בהאי עלמא - אמאי לא אגין מצות עליה, כי היכי דלא ליתי לידי הרהור? והא אמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אין נזוקין [62]? התם - בהליכתן שאני. והא אמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן? סולם רעוע הוה [שעלה בו הבן לעץ לקחת את האפרוחים או הביצים], דקביע היזיקא, וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא, דכתיב (שמואל א טז ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני [ויאמר ה': עגלת בקר תקח בידך ואמרת: לזבח לה' באתי] [63] [והיות ועלה בסולם רעוע – הפקיר דמו ונתחייב בנפשו].

אמר רב יוסף: אילמלי דרשיה אַחֵר להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה [64] - לא חטא [65]. ואַחֶר - מאי הוא? איכא דאמרי: כי האי גוונא חזא, ואיכא דאמרי: לישנא דחוצפית המתורגמן חזא, דהוה גריר ליה דבר אחר [66]; אמר: "פה שהפיק מרגליות - ילחך עפר!?" נפק חטא.

רמי רב טובי בר רב קיסנא לרבא: תנן: כל העושה מצוה אחת מטיבין לו עשה – אִין, לא עשה – לא? ורמינהי: ישב ולא עבר עבירה - נותנים לו שכר כעושה מצוה!? אמר ליה: התם - כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה [67], כי הא דרבי חנינא בר פפי: תבעתיה ההיא מטרוניתא [68], אמר מלתא - ומלי נפשיה שיחנא וכיבא; עבדה היא מילתא ואיתסי, ערק טשא [69] בההוא בי בני [בית מרחץ], דכי הוו עיילין בתרין - אפילו ביממא - הוו מיתזקי [70]. למחר אמרו ליה רבנן: מאן נטרך? אמר להו: שני

הערות[עריכה]

  1. ^ דערלה ודכלאים
  2. ^ דלא אסרו בחוצה לארץ אלא את הזורע או את הלוקט בידים
  3. ^ לקוט שלא בפני, שיהיה ספק אצלי
  4. ^ Note:אף החדש!? תני חדש. ובתוספות רי"ד מביא פירוש: תן לי מודאי ערלה. אולי פירוש זה הוא לפי פירוש השו
  5. ^ ובערלה קאי
  6. ^ עיפא ואבימי, בני רחבה דפומבדיתא
  7. ^ כלומר: ספיקו מותר, ודאה אסור; והיתר ספיקא – סתמיהו: להורות בהצנעה, ולא לדרשו ברבים, הואיל ומקילין בה. וכהאי גוונא אמרינן בנדרים (דף כג:) במילתא אחריתי: 'רב הונא בר חיננא סבר למדרשיה בפירקא; אמר ליה רבא: תנא סתים לה סתומי, ואת דריש לה בפירקא!?' אלמא: 'סתום' = סתום הדבר קאמר. כך השיב רבינו גרשם בר' יהודה זצ"ל. [דבר אחר:] הואיל והן מקילין - אל תתיר להם לספק זה אצל זה, אלא אבד אותם הפירות בידים
  8. ^ של אלו המקילין בה
  9. ^ אלמא בערלה - כתנא קמא סבירא ליה, דקא מוסיף חדש
  10. ^ ולא תתני 'אף', והכי קאמר: ערלה וכלאים - הרי הם כשאר התלויין בארץ, ואין נוהגין בחוצה לארץ; אבל חדש נוהג בחוצה לארץ, דכתיב בו 'מושב' = כל מקום שאתם יושבים.
  11. ^ שם: ערלה פ"ג מ"ט
  12. ^ ואי ודאה בחוצה לארץ הלכה - היכי מזלזלינן בספיקא
  13. ^ הלכה למשה
  14. ^ כדיליף לקמיה
  15. ^ מין בשאינו מינו
  16. ^ מדלא כתיב 'ושמרתם את חקתי' משמע: את חקתי אשר מעולם תשמרו: מלמד שהזהיר את נח ובניו עליהן, ומהכא נפקא לן בסנהדרין (ס,א) דבני נח הוזהרו עליהן
  17. ^ ואלו הן החקים:
  18. ^ ואיזו זריעת כלאים שאני אומר שחקקתים לך כבר? דומיא דבהמה, דבר המסויים, והיינו הרכבה
  19. ^ והכא אתה מוסיף ללמוד מהיקש זה: דומיא דבהמה:
  20. ^ דהא חובת הגוף היא
  21. ^ המיוחד לך, וחוצה לארץ לא הקנו לך מן השמים
  22. ^ דכלאי הכרם
  23. ^ דמשום דאפקיה בלשון 'זריעה' כתב 'שדך'
  24. ^ דהא עבר על דברי סופרים
  25. ^ אין הלכות כלאים מחוורים לכם
  26. ^ אין הלכות כלאים צוהרות ומאירות לכם
  27. ^ בתמיה; וטעמיה דרבי יאשיה לא ידענא, מהיכא נפקא ליה דבעינן שני מיני זרעים וחרצן שלישי ומפולת יד נפקא ליה (דברים כב) מ'לא תזרע כרמך כלאים', משמע שזריעת הכרם עצמה תהיה בכלאים
  28. ^ ולא בכרם
  29. ^ שם: ערלה פ"ג מ"ט
  30. ^ וקא סלקא דעתן אפילו כלאי זרעים נמי אסרו ביה, כי היכי דבארץ ישראל אסירי מדאורייתא
  31. ^ לא כתיב בהם פן תקדש (דברים כב ט), דמ'שדך לא תזרע כלאים' (ויקרא יט יט) נפקו
  32. ^ דלא גזרו על כלאי זרעים בחוצה לארץ
  33. ^ שהיתה לצורך התלמידים לאכול ירק שבה
  34. ^ ערוגות ערוגות
  35. ^ אם היה זורען בערוגה אחת, ונשמר להניח ריוח ביניהם שלא יינקו זה מזה, כמשפטם השנויה במסכת שבת (פד,ב) - הוה שמעינן מינה שאסור לזרוע כלאים בחוצה לארץ
  36. ^ שמש
  37. ^ אבל השתא - דזרע כל מין בערוגה לבדו - לאו משום כלאים הוא, אלא שלא להטריח השמש שהולך להביא ירק לבקש מין שהוא צריך לו בין שאר המינין, ויודע באיזה ערוגה הוא
  38. ^ מפרש בגמרא
  39. ^ משמע בהאי עלמא
  40. ^ חיי העולם הבא
  41. ^ פאה פ"א מ"א בשנוי קל
  42. ^ הני הוא דאוכל פירות והקרן קיימת, אבל מצוה אחריתי – לא! ואנן תנן 'מטיבין לו ונוחל את הארץ' [על 'מצוה אחת’]
  43. ^ ואפילו לא קיים שאר מצות? בתמיה! והא רובא עונות הוא
  44. ^ הא דקתני 'אלו דברים' -
  45. ^ במחצה עונות ומחצה זכיות קאמר
  46. ^ ויש במחצה זכיות אחת מאלו -
  47. ^ מכרעת את הכף, כאילו הוי רובא זכיות, ואינו צריך למצוה יתירה דמתניתין; וכי לית ליה בה חדא מהני - צריך למצוה יתירה
  48. ^ בעולם הזה לנקותו מעונותיו, שיטול שכר שלם
  49. ^ לשלם לו שכר מצותיו בחייו כדי לטורדו
  50. ^ דקתני מטיבין ומריעין
  51. ^ מי שעושה מצוה יתירה, דהוי רובא זכיות - מתקנין לו בעולם הזה יום טוב: שנפרעים ממנו עונותיו, וזהו תקון יום טוב לו לעולם הבא; וכל שעונותיו מרובין, דקתני 'מריעין לו' - היינו דעבדין ליה הזמנת יום ביש: שמשלמין לו שכר מצותיו כאן להיות מתוקן לו יום רע [לעולם הבא]
  52. ^ לעולם כדאמרן מעיקרא: מטיבין לו בשכר פירות, והקרן קיימת
  53. ^ והך מתניתין, דקתני 'מריעין לו'
  54. ^ באותו מתן שכר, להודיעך שאין מתן שכר אלא לעולם הבא
  55. ^ לא יארע הדבר הזה לעולם, אלא מאריכין ימיו ושנותיו
  56. ^ אותה שעה
  57. ^ ולא היה לבו לשמים
  58. ^ ומשני:
  59. ^ ומעשה לא עשה
  60. ^ ולא היה לו ללקות
  61. ^ שתפשו בלבם הרהורי עבודת כוכבים - דבה משתעי קרא
  62. ^ והיכי אמרינן דרבי יעקב מעשה חזא
  63. ^ ואף על גב דבשליחותא דמקום הוה - מסתפי מהזיקא דקביעא
  64. ^ ד'למען ייטב לך' בעולם הבא
  65. ^ דאיהו נמי כהאי גוונא חזא, אמר: 'אין שכר בעולם', ויצא לתרבות רעה
  66. ^ חזיר
  67. ^ ההוא 'ישב ולא עבר עבירה' דקאמר 'נוטל עליה שכר' - בעבירה שבא לידו וכפה יצרו ולא עבר - אין מצוה יתירה מזו
  68. ^ לזנות
  69. ^ נטמן [נחבא]
  70. ^ שמצויין בו מזיקין