קטגוריה:שמואל א טז ב
נוסח המקרא
ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר יהוה עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ליהוה באתי
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר יְהוָה עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי.
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֵ֣יךְ אֵלֵ֔ךְ וְשָׁמַ֥ע שָׁא֖וּל וַהֲרָגָ֑נִי וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה עֶגְלַ֤ת בָּקָר֙ תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֔ךָ וְאָ֣מַרְתָּ֔ לִזְבֹּ֥חַ לַיהֹוָ֖ה בָּֽאתִי׃
וַ/יֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֵ֣יךְ אֵלֵ֔ךְ וְ/שָׁמַ֥ע שָׁא֖וּל וַ/הֲרָגָ֑/נִי וַ/יֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה עֶגְלַ֤ת בָּקָר֙ תִּקַּ֣ח בְּ/יָדֶ֔/ךָ וְ/אָ֣מַרְתָּ֔ לִ/זְבֹּ֥חַ לַֽ/יהוָ֖ה בָּֽאתִי׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
שהיה במשה שהלך אל פרעה ולא ירא, וכן יתר הנביאים? ולמה לא השיב לו ה' אל תירא כי אהיה עמך כמ"ש לירמיה (ירמיה א, ח)? וכי לא יכול שמואל בעצמו לעשות תחבולה זו לקחת עגלת בקר בידו וכו'? ולמה א"ל עגלת בקר תקח בידך וכו', למה יוליך העגל בידו דרך רב, הלא די אם שם יקח עגל ומריא? ומ"ש ואנכי אודיעך את אשר תעשה אין לו באור, הלא כבר הודיעו מה יעשה שימשח שם מלך, והול"ל אנכי אודיעך את אשר תמשח: "איך אלך". לא שהיה שמואל מתירא, ולא שהיה בלתי בוטח כי ה' השולחו יצילהו, כמו שכל הנביאים לא חדלו מלכת במלאכות ה' מפני יראת בשר, רק כי הנביא יסמך על הנס בעת שיודע כי הנס מקושר עם שליחותו, כמו שהיה בשליחות משה וירמיה שהלכו במקום סכנה ובטחו על הנס, באשר היה זה בכוונה האלהית שינצלו עפ"י הנס למען יכירו עמים ולמען יכירו ישראל כי הוא שליח ה' וכי ה' על ימינו בכחו הגדול, וא"כ לא היה הנס לצורך השליח רק לצורך השליחות. וכן [אם] היה ה' משלחהו על זה האופן שילך בפרסום וימשחהו לעיני כל ישראל, לא היה מתירא כי היה נכון לבו בטוח כי יצילהו ה', אבל אחר שפה לא היה הכוונה שילך בפרסום ושיחזק שליחותו ע"י נס, וא"כ אם יודע לשאול במקרה
וירצה להרגו וינצל בנס, לא יהיה הנס לצורך השליחות בכלל, רק יהיה נס פרטי הבא במקרה להצלת שמואל בלבד, ובזה כל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו (תענית כ ב). ועז"אתולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
- (נזיר סו.): "נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי שנא' (שמואל א א) ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון (שופטים יג) ומורה ונאמר בשמואל ומורה מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר א"ר יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם א"ל רבי נהוראי והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, שכבר היה עליו מורא של בשר ודם!"
- (חולין קמב.): "אמר לו אביו 'עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים' ובחזרתו נפל ומת... והאמר ר' אלעזר 'שלוחי מצוה אינן נזוקים'! בחזרתם שאני. והאמר רבי אלעזר 'שלוחי מצוה אינן נזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן!' סולם רעוע הוה, ומקום דקבוע היזקא שאני, דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני"
- (יבמות סה:): "א"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום... ר' נתן אומר: מצוה, שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ..."
- (יומא יא.): "אמר רבי יהודה מעשה: בארטבין אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי ומצאו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז. והאמר ר' אלעזר שלוחי מצוה אין ניזוקין! - היכא דקביע היזקא שאני, דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי."
- (פסחים ח:): "פלימו אמר: כל עצמו אינו בודק מפני הסכנה... והאמר רבי אלעזר 'שלוחי מצוה אינן ניזוקין'?! - היכא דשכיח היזיקא שאני, שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך וגו'"
- (קידושין לט:): "אמר לו אביו 'עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים' ובחזירתו נפל ומת... והא א"ר אלעזר 'שלוחי מצוה אין נזוקין'? התם בהליכתן שאני. והא אמר רבי אלעזר 'שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן'? סולם רעוע הוה, דקביע היזיקא, וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא, דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני"
- פרשנות מודרנית:
פחדיו של שמואל
(שמואל א טז ב): "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל 'אֵיךְ אֵלֵךְ, וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי?'..."
פחד הוא רגש טבעי שה' נטע בנו על-מנת להניע אותנו לפעולה. כך ניתן ללמוד, בין השאר, מדבריו של שמואל הנביא, לאחר שה' ציווה אותו ללכת לבית לחם ולמשוח את דוד למלך במקום שאול.
לכאורה, מבחינה שכלית-טהורה, שמואל לא היה צריך לחשוש כלל, שהרי ה' ציווה אותו ללכת לבית לחם, וה' בוודאי יכול להציל אותו מיד שאול.
ובכל זאת, שמואל הרגיש פחד מפני שאול, שעלול לראות במעשה שלו מרד במלכות ולהוציא אותו להורג. שמואל ראה בפחד הזה סימן מה' - סימן שהוא צריך להיזהר. כדי להיות בטוח במשמעות הסימן, הוא פנה אל ה' ושאל אותו "איך אלך, ושמע שאול והרגני?" - איך בדיוק אתה רוצה שאלך לבית-לחם, והרי אם אלך באופן טבעי, שאול עלול לשמוע על כך ולהרוג אותי?
ה' אישר את מחשבתו של שמואל - הפחד מפני שאול אכן היה סימן ששמואל צריך לפעול בזהירות - לא למשוח את דוד בגלוי אלא לעשות זאת בסתר, במסגרת זבח לה':
(שמואל א טז ב): "...וַיֹּאמֶר ה': 'עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ, וְאָמַרְתָּ 'לִזְבֹּחַ לה' בָּאֵתִי'. וְקָרָאֵתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח, וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ'."
מדוע ה' רצה ששמואל ימשח את דוד בסתר? - ייתכן שהוא התחשב ברגשותיו של שאול, לא רצה לפגוע בו יתר על המידה, ולא רצה לגרום לסכסוכים ומריבות מיותרות.
תשובתו של ה' באה ללמדנו שני עקרונות:
- זהירות - גם כשאדם פועל בשליחות ה', הוא מחוייב לפעול בזהירות על-פי דרך הטבע, ולא לסמוך על ניסים. גם חוקי הטבע הם חוקים שה' קבע, והאדם צריך לכבד אותם ולפעול במסגרתם, ולא להתנהג ברשלנות ולצפות שה' יעשה לו נס ויציל אותו: " "והאמר ר' אלעזר 'שלוחי מצוה אינן נזוקים'!... מקום דקבוע היזקא שאני, דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני" ." (תלמוד בבלי - חולין קמב., יומא יא., פסחים ח:, קידושין לט:; ראו גם שלוחי מצוה אינם ניזוקים ) .
- שלום - כשאדם נאלץ לעשות מעשה שיפגע בזולת, עליו להשתדל לעשות זאת בצורה שתגרום לו כמה שפחות צער, כדי לצמצם כמה שיותר את המריבות והסכסוכים. ואכן, חז"ל למדו מהפסוק שלנו שמצוה לשנות מפני השלום (רבי נתן, תלמוד בבלי, יבמות סה: ; ראו גם שקרים לבנים בתנ"ך ) .
שמואל לעומת יעקב
גם יעקב אבינו התמודד עם פחדים, וכפי שהסברנו (במאמר פחדיו של יעקב ), הוא התמודד עמם בשלוש דרכים: הכנה טבעית למלחמה, תפילה אל ה', ותיקון החטאים שגרמו לסכנה. במעשיו של שמואל, על-פי הנחיית ה', ניתן לראות שלוש דרכים אלו:
- הכנה טבעית - ה' מנחה את שמואל לפעול בסתר.
- תפילה - שמואל פונה אל ה' מייד כשמתעורר בו הפחד, מביע את הפחד "ושמע שאול והרגני", ומבקש ממנו הדרכה "איך אלך?".
- חטאים עדיין לא היו לשמואל, אך אילו היה מושח את דוד בגלוי, היה בכך חטא של פגיעה בכבוד המלכות ופגיעה ברגשותיו של שאול, וכדי להימנע מכך, הנחה אותו ה' שימשח את דוד בסתר. ייתכן שגם הזבח ששמואל זבח בבית לחם בא לתקן קלקול מסויים שנבע מדבריו של שמואל בפרק הקודם: (שמואל א טו כב): "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל 'הַחֵפֶץ לה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'?! הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים!'". מובן ששמיעה בקול ה' חשובה יותר מזבח, אבל הפסוק הזה כשלעצמו היה עלול לגרום לעם לחשוב שה' אינו רוצה קרבנות בכלל, וכדי לתקן טעות זו נאמר לשמואל לזבוח זבח בבית לחם, כדי להבהיר שהזבח רצוי לה' כאשר הוא משתלב עם שמיעה בקול ה'.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-10-22.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמואל א טז ב"
קטגוריה זו מכילה את 18 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 18 דפים.