ביאור:שמואל א טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל א טז)


שמואל ממליך בסתר את דוד

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל: "עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל על אובדן מלכותו של שָׁאוּל? וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל. מַלֵּא קַרְנְךָ קרן חלולה של בעל חיים, שמשמשת ככלי לנוזלים שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי משפחתו של ישי בֵּית הַלַּחְמִי תושב בית לחם, כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ". ב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: "אֵיךְ אֵלֵךְ, וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי?", וַיֹּאמֶר יְהוָה: "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ: 'לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי'. ג וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח להשתתף בסעודת הזבח, וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ תמליך (ע"י משיחה בשמן) לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". ד וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם, וַיֶּחֶרְדוּ מיהרו בבהלה זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר: "שָׁלֹם בּוֹאֶךָ?". ה וַיֹּאמֶר: "שָׁלוֹם. לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי. הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח", וַיְקַדֵּשׁ ציוה עליהם להתקדש, להיטהר לקראת הטקס אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח.

ו וַיְהִי בְּבוֹאָם, וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב הבן הבכור, וַיֹּאמֶר: "אַךְ אכן נֶגֶד מול יְהוָה מְשִׁיחוֹ עומד מלכו". {ס}
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל: "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ, כִּי מְאַסְתִּיהוּ. כִּי לֹא אֲשֶׁר רואה אני את אשר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב". ח וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר: "גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהוָה". ט וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה את הבן השלישי ששמו שַׁמָּה, וַיֹּאמֶר: "גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהוָה". י וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי: "לֹא בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה". יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי: "הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים?", וַיֹּאמֶר: "עוֹד שָׁאַר נשאר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן", וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי: "שִׁלְחָה תשלח מישהו וְקָחֶנּוּ שיקרא לו, כִּי לֹא נָסֹב נשב לאכול עַד בֹּאוֹ פֹה". יב וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ, וְהוּא אַדְמוֹנִי בעל לחיים אדומות

להרחבה ראה כאן
עִם וגם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי. {פ}

Samuel e david.jpg
שמואל מושח את דוד למלוכה. ציור קיר מבית הכנסת בדורה אירופוס

וַיֹּאמֶר יְהוָה: "קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא". יג וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, וַתִּצְלַח שרתה עליו רוּחַ יְהוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה, וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה.

לשאול יש רוח רעה, ויועציו ממליצים לו על נגינתו של דוד

יד וְרוּחַ יְהוָה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל, וּבִעֲתַתּוּ הבהילה אותו רוּחַ רָעָה מֵאֵת יְהוָה. טו וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו: "הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ. טז יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ לנו, לעבדיך העומדים לפניך: יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר, וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ בכינור בידיו וְטוֹב לָךְ". {פ}

יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו: "רְאוּ מיצאו נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי". יח וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר מדבר בבינה, בחכמה וְאִישׁ תֹּאַר, וַיהוָה עִמּוֹ". יט וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים שליחים אֶל יִשָׁי, וַיֹּאמֶר: "שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן רועה בצאן". כ וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם שעליו טעון לחם וְנֹאד שק עור יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד, וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל. כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֶּאֱהָבֵהוּ שאול אהב את דוד מְאֹד, וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים אחד מנושאי כלי המלחמה של שאול. כב וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר: "יַעֲמָד ישאר נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי". כג וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל על שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה. {פ}