ביאור:שמואל ב יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: a08b11

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל ב יא)


א וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לאחר שעברה שנה (השמש שבה לאותו מקום שהיתה בו) לְעֵת צֵאת הַמְּלָאֿכִים כתיב: המלאכים, השליחים; קרי: המלכים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה העיר רבת-עמון, וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלָ‍ִם. {ס}
ב וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ ממיטתו (בה ישן בצהריים) וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג כאשר הוא על הגג (והוא ראה אותה דרך חלון ביתה) וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. ג וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה לברר מי זאת האישה, וַיֹּאמֶר השליח אמר לדוד הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי. ד וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים שליחים וַיִּקָּחֶהָ, וַתָּבוֹא אֵלָיו, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ היתה לאחר טבילה לנידתה, וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ. ה וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי. ו וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי, וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד. ז וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו, וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה. ח וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ כפי שאדם נוהג לפני שהוא הולך למיטתו. רמז לו שהוא יכול ללכת לאישתו, בתקוה שאם אוריה ישכב איתה, כאשר יתגלה לו שהיא בהריון הוא יחשוב שהתינוק שלו, ולא ידע שדוד לקח אותה כאשר הוא היה במלחמה, וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת מנת אוכל משולחנו של הַמֶּלֶךְ. ט וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה פֶּתַח בבית הנמצא סמוך ל- בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת עִם כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו, וְלֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ. י וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר לֹא יָרַד אוּרִיָּה אֶל בֵּיתוֹ, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה: "הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא, מַדּוּעַ לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ?". יא וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד: "הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי? חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אני נשבע בחייך וחיי שלא אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. יב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה שֵׁב בָּזֶה גַּם הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ, וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלַ‍ִם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת. יג וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ, וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד. יד וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר איגרת, מכתב אֶל יוֹאָב, וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה. טו וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר, הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה החזית בה האויב תוקף בחוזקה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו אחורה, כך שהוא ישאר לבד וְנִכָּה והוא יוכה על ידי האויב וָמֵת. {ס}
טז וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל הָעִיר, וַיִּתֵּן אֶת אוּרִיָּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי חַיִל יש אויבים חזקים שָׁם. יז וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת יוֹאָב וַיִּפֹּל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד, וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי. יח וַיִּשְׁלַח יוֹאָב, וַיַּגֵּד לְדָוִד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה. יט וַיְצַו אֶת הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר השליח שיגיד לדוד: "כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ. כ וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת יתגבר הכעס של הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ: 'מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם, הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ ישליכו מֵעַל הַחוֹמָה. כא מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב אבן ריחיים, ראה שופטים ט נג מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ בעיר "תבץ" לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה', וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת". כב וַיֵּלֶךְ הַמַּלְאָךְ, וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב. כג וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל דָּוִד: "כִּי כאשר גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים אנשי העיר רבת בני עמון וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה, וַנִּהְיֶה עֲלֵיהֶם הברחנו אותם חזרה לתוך העיר עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר. כד (ויראו) וַיֹּרוּ (המוראים) הַמּוֹרִים הקשתים אֶל עֲבָדֶךָ מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמוּתוּ מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, וְגַם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת". {ס}
כה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ: "כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב: אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב החרב, המלחמה הורגת אנשים מדי פעם, הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ והרוס אותה וְחַזְּקֵהוּ ותחזק את יואב (להמשיך להלחם)". כו וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ, וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ. כז וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן, וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְהוָה. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת" (פסוק יא) - במבנים ארעיים כמקובל במחנה צבאי. ניתן גם לפרש שמדובר בעיר סוכות (אם כי אז יש לנקד 'בֶסוכות'). העיר סוכות מזוהה עם דיר עלא ואכן נמצאת במרחק סביר מרבת עמון בה התנהל הקרב. (הוצע על ידי יגאל ידין - להרחבה ראה בפודקסט דברי הימים של ד"ר אילן אבקסיס)