ביאור:שמואל ב יח
קיצור דרך: a08b18
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
(מהדורות נוספות של שמואל ב יח)
א
וַיִּפְקֹד דָּוִד אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת.
ב
וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת הָעָם, הַשְּׁלִשִׁית שליש מהעם בְּיַד יוֹאָב, וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב, וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי,
{ס}
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם: "יָצֹא אֵצֵא גַּם אֲנִי עִמָּכֶם".
ג
וַיֹּאמֶר הָעָם: "לֹא תֵצֵא! כִּי אִם נֹס נָנוּס - לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב, וְאִם יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ - לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב, כִּי עַתָּה עכשיו אתה שווה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים, וְעַתָּה טוֹב כִּי תִהְיֶה לָּנוּ מֵעִיר בכך שתפקד עלינו מהעיר (ממחניים) (לעזיר) לַעְזוֹר".
{ס}
| שטיח קיר עשוי משי מעשה ידי פית' רובינסון טרמבול משנת 1770, המתאר את תפיסת אבשלום על ידי יואב |
ד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ: "אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה", וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ אֶל יַד על יד הַשַּׁעַר וְכָל הָעָם יָצְאוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים. ה וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר: "לְאַט נהגו באבשלום בעדינות לִי למעני לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם", וְכָל הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַשָּׂרִים עַל דְּבַר אַבְשָׁלוֹם. ו וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם. ז וַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד, וַתְּהִי שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים אָלֶף. ח וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה (נפצית) נָפֹצֶת התרחבה עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וַיֶּרֶב הַיַּעַר חיות היער הרבו לֶאֱכֹל בָּעָם מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא.
ט
וַיִּקָּרֵא הזדמן במקרה אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד, וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד, וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ סבך ענפי עץ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה, וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ הסתבכו שערות ראשו בחוזקה בָאֵלָה וַיֻּתַּן הוא מצא את עצמו תלוי בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר.
י
וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד וַיַּגֵּד לְיוֹאָב, וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה".
יא
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ: וְהִנֵּה רָאִיתָ הואיל וראית אותו וּמַדּוּעַ לֹא הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה, וְעָלַי שהרי אם היית הורג אותו הייתי נותן לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף וַחֲגֹרָה רצועה (מקושטת ומפוארת) לקשירת נדן החרב אֶחָת.
יב
וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל יוֹאָב: (ולא) "וְלוּא גם אילו אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף לֹא אֶשְׁלַח יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ, כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ, אֹתְךָ וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי, לֵאמֹר 'שִׁמְרוּ מִי שאף אחד לא יפגע בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם'.
יג
אוֹ עָשִׂיתִי (בנפשו) בְנַפְשִׁי שֶׁקֶר שקר לעצמי, להתעלם מהוראת דוד, הרי שברור כי - וְכָל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד יוסתר מִן הַמֶּלֶךְ, וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד כאשר דוד ישפוט אותי, תעמוד נגדי ולא תגן עלי".
יד
וַיֹּאמֶר יוֹאָב: "לֹא כֵן לא ראוי הדבר שאני אֹחִילָה אתחנן לְפָנֶיךָ", וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים מוטות, חניתות בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי שנשאר עדיין בחיים בְּלֵב באמצע עץ הָאֵלָה.
טו
וַיָּסֹבּוּ הקיפו את עץ האלה עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב, וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ.
טז
וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי חָשַׂךְ ובזאת מנע שפיכות דמים יוֹאָב אֶת הָעָם מהעם.
יז
וַיִּקְחוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל הַפַּחַת הַגָּדוֹל בור גדול וידוע באותו יער, וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד, וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ אִישׁ (לאהלו) לְאֹהָלָיו.
{ס}
| יד אבשלום שבנחל קדרון, מזרחית להר הבית. על פי מסורות מסויימות היא יַד אַבְשָׁלֹם מפסוק יח |
יח
וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב לוֹ (בחיו) בְחַיָּיו אֶת מַצֶּבֶת המצבה הידועה אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ עמק שלם שליד ירושלים כִּי אָמַר 'אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי שיזכר שמי בעולם על ידו (אמנם היו לו בנים (שמואל ב יד כז) אך הם לא היו מכובדים, או שמתו בעבר)', וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ, וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עמוד, מצבה של אבשלום עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
{ס}
יט
וַאֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אָמַר: "אָרוּצָה נָּא וַאֲבַשְּׂרָה אֶת הַמֶּלֶךְ, כִּי שְׁפָטוֹ יְהוָה ה' עשה משפט ופסק להצילו מִיַּד אֹיְבָיו".
כ
וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב: "לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה, וּבִשַּׂרְתָּ בְּיוֹם אַחֵר בשורה על דבר שיקרה בפעם אחרת, טובה יותר, וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר כִּי (על) עַל כֵּן בגלל ש- בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת ולא כדאי לבשר למלך את הבשורה שבנו מת".
כא
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי איש מבני כוש שהיה עבד של המלך: "לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה", וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב וַיָּרֹץ.
כב
וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק וַיֹּאמֶר אֶל יוֹאָב: "וִיהִי מָה יהיה מה שיהיה, אָרֻצָה נָּא גַם אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי", וַיֹּאמֶר יוֹאָב: "לָמָּה זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי, וּלְכָה אֵין בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת שתמצא חן בעיני דוד?".
כג
" ואחימעץ התעקש:וִיהִי מָה אָרוּץ", וַיֹּאמֶר לוֹ: "רוּץ", וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר כיכר הירדן וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי.
כד
וְדָוִד יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים בין השער של החומה הפנימית לשער של החומה החיצונית, וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל גַּג הַשַּׁעַר מעל השער שבחומה החיצונית, אֶל הַחוֹמָה אל החומה הנמצאת מעל השער, וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ.
כה
וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "אִם לְבַדּוֹ - בְּשׂוֹרָה בְּפִיו בשורה טובה. כי אם היו נסוגים מהקרב היו אנשים רבים מגיעים", וַיֵּלֶךְ אחימעץ הָלוֹךְ וְקָרֵב.
כו
וַיַּרְא הַצֹּפֶה אִישׁ אַחֵר רָץ, וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה אֶל הַשֹּׁעֵר וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה הנה עוד אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ", וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "גַּם זֶה מְבַשֵּׂר".
כז
וַיֹּאמֶר הַצֹּפֶה: "אֲנִי רֹאֶה אֶת מְרוּצַת הָרִאשׁוֹן כִּמְרֻצַת שהיא בסיגנון ריצתו של אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק", וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "אִישׁ טוֹב זֶה וְאֶל ועִם בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא".
כח
וַיִּקְרָא אֲחִימַעַץ וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ: "שָׁלוֹם!", וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ לְאַפָּיו אָרְצָה,
{ס}
וַיֹּאמֶר: "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר סִגַּר הסגיר בידיך אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אֶת יָדָם הרימו את ידם במרד בַּאדֹנִי הַמֶּלֶךְ".
כט
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "שָׁלוֹם האם שלום לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם?", וַיֹּאמֶר אֲחִימַעַץ: "רָאִיתִי הוא הבין מסגנון השאלה של דוד שלא כדאי לו לבשר על מות אבשלום ולכן הוא משקר הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל את כולם שמחים על כך שניצחו בקרב לִשְׁלֹחַ ואז שלח אֶת עֶבֶד הכושי, עבד הַמֶּלֶךְ יוֹאָב וְאֶת עַבְדֶּךָ, וְלֹא יָדַעְתִּי מָה מה קרה לאבשלום".
ל
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "סֹב הִתְיַצֵּב כֹּה פנה הצידה ועמוד כאן", וַיִּסֹּב וַיַּעֲמֹד.
לא
וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי בָּא, וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי: "יִתְבַּשֵּׂר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטְךָ יְהוָה הַיּוֹם מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ".
{ס}
לב
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הַכּוּשִׁי: "הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם?", וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי: "יִהְיוּ כַנַּעַר כמו אבשלום (מתים) אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה".
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- לגבי מותו של אבשלום מסכמים חז"ל בסוטה ט ב: "אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו. ולפי שבא על עשר פלגשי אביו, לפיכך נתנו בו עשר לונביות... ולפי שגנב ג' גנבות: לב אביו ולב בית דין ולב ישראל (שנאמר "וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל" - שמואל ב טו ו) לפיכך נתקעו בו ג' שבטים".