ביאור:שמואל ב יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

קיצור דרך: a08b19

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל ב יט)


א וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר מבנה מעל השער של החומה וַיֵּבְךְּ, וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ תוך כדי שהוא מהלך על עליית השער: "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי". ב וַיֻּגַּד לְיוֹאָב "הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל ומתאבל עַל אַבְשָׁלֹם". ג וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה הישועה, הנצחון במלחמה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם, כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר "נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ". ד וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לָבוֹא הָעִיר, כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם הַנִּכְלָמִים בְּנוּסָם בַּמִּלְחָמָה. ה וְהַמֶּלֶךְ לָאַט כיסה אֶת פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל: "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי!". {ס}
ו וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת, וַיֹּאמֶר: הֹבַשְׁתָּ גרמת בושה הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים אֶת נַפְשְׁךָ שהצילו אותך (מאבשלום) הַיּוֹם וְאֵת נֶפֶשׁ והצילו את בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ. ז לְאַהֲבָה אֶת שֹׂנְאֶיךָ גרמת לכך שאהבת את שונאיך(את אבשלום) וְלִשְׂנֹא אֶת אֹהֲבֶיךָ ובגלל זה שנאת את אוהביך שהרגו אותו, כִּי הִגַּדְתָּ בכך שבכית על אבשלום, כאילו אמרת הַיּוֹם כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים, כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי (לא) לוּ אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים כִּי אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ. ח וְעַתָּה קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב לנחם את עֲבָדֶיךָ, כִּי בַיהוָה נִשְׁבַּעְתִּי כִּי אֵינְךָ שאם אתה לא יוֹצֵא - אִם יָלִין אז לא ישן אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה, וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה. {ס}
ט וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר להנהיג את העם, וּלְכָל הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר: "הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר", וַיָּבֹא כָל הָעָם הצבא של דוד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְיִשְׂרָאֵל העם שהלכו עם אבשלום נָס אִישׁ לְאֹהָלָיו. {ס}
י וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן מתווכחים זה עם זה בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: "הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם. יא וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה, וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים נמנעים מ- לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ". {ס}
יב וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר: "דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר 'לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ, וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ הגיע אלי, שמעתי את מה שהם אמרו (בשני הפסוקים הקודמים) אֶל בֵּיתוֹ. יג אַחַי אַתֶּם, עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם, וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ'. יד וְלַעֲמָשָׂא שר הצבא שמינה אבשלום (לעיל יז, כה) תֹּמְרוּ 'הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה, כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב'". טו וַיַּט דוד (על ידי הדברים הנ"ל) היטה אֶת לְבַב כָּל אִישׁ יְהוּדָה כְּאִישׁ אֶחָד, וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַמֶּלֶךְ "שׁוּב חזור אל המלכות אַתָּה וְכָל עֲבָדֶיךָ". טז וַיָּשָׁב חזר על עיקבותיו, ממחניים לכיוון הירדן הַמֶּלֶךְ וַיָּבֹא עַד הַיַּרְדֵּן, וִיהוּדָה בָּא הַגִּלְגָּלָה לגלגל הקרובה לנהר הירדן לָלֶכֶת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ, לְהַעֲבִיר אֶת הַמֶּלֶךְ אֶת הַיַּרְדֵּן. יז וַיְמַהֵר שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי משבט בינימין אֲשֶׁר מִבַּחוּרִים, וַיֵּרֶד עִם אִישׁ יְהוּדָה לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ דָּוִד. יח וְאֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ מִבִּנְיָמִן, וְצִיבָא נַעַר בֵּית שָׁאוּל, וַחֲמֵשֶׁת עָשָׂר בָּנָיו של שימעי בן גרא וְעֶשְׂרִים עֲבָדָיו אִתּוֹ, וְצָלְחוּ ביקעו ועברו הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. יט וְעָבְרָה הָעֲבָרָה המעבורת, הספינה החוצה את נהר הירדן, עברה הלוך ושוב לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְלַעֲשׂוֹת והמפעילים של המעבורת גם דאגו לעשות את הַטּוֹב (בעינו) בְּעֵינָיו, וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן. כ וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ: אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָו‍ֹן, וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עיוות, חטא לפניך (שקילל את דוד, לעיל טז, ה) עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלָ‍ִם, לָשׂוּם ובבקשה תימנע מלשים על ליבך את הדבר הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ. כא כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי, וְהִנֵּה ולכן בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף מכל השבטים בני רחל (אפרים, מנשה ובינימין) לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. {ס}
כב וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר: הֲתַחַת זֹאת האם רק בגלל בקשה זאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי כִּי על ש- קִלֵּל אֶת מְשִׁיחַ יְהוָה? {ס}
כג וַיֹּאמֶר דָּוִד: מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן לאדם המסית לעשות דברים רעים, הַיּוֹם האם מתאים שהיום (יום חגיגי שבו חזרה המלכות לדוד) יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל? כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי: לֹא תָמוּת! וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ. {ס}
כה וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן בן בנו של שָׁאוּל יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ, וְלֹא עָשָׂה ניקה את רַגְלָיו, וְלֹא עָשָׂה סידר, גילח שְׂפָמוֹ, וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס, לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת הַמֶּלֶךְ בו ברח דוד מירושלים עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא בְשָׁלוֹם. כו וַיְהִי כִּי בָא כאשר בא דוד ל- יְרוּשָׁלַ‍ִם לִקְרַאת בא מפיבושת לקראת הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי למה נשארת בירושלים מתוך שאיפה להתחבר עם אבשלום (כפי שדוד הבין מציבא, לעיל טז, ג) מְפִיבֹשֶׁת. כז וַיֹּאמַר: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, עַבְדִּי רִמָּנִי, כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אמרתי 'אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ' כִּי ולא יכולתי לחבוש לבד, וביקשתי מהעבד שלי שיחבוש בשבילי, כי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ. כח וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ ועבדי הלך בלי ידיעתי, וריגל (ריכל) עלי, אמר דברים רעים אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בוודאי יודע להבחין מי דובר אמת, וַעֲשֵׂה הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ. כט כִּי לֹא הָיָה כָּל בֵּית אָבִי כִּי אִם אַנְשֵׁי מָוֶת חייבים מיתה לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וַתָּשֶׁת (ולמרות זאת) שמת אֶת עַבְדְּךָ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ, וּמַה יֶּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה זכות, וְלִזְעֹק עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ". {פ}
ל וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ, אָמַרְתִּי הרי אני פוסק (בגלל שאני לא יודע להכריע אם אתה צודק או ציבא) ש- אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה את הירושה שנתתי את כולה לציבא, לעיל טז, ד. לא וַיֹּאמֶר מְפִיבֹשֶׁת אֶל הַמֶּלֶךְ: גַּם אֶת הַכֹּל יִקָּח, אַחֲרֵי לי אין צורך בכלום, אחרי שקרה הדבר הכי חשוב אֲשֶׁר בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶך בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ. {ס}
לב וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי שהוזכר לעיל יז, כז יָרַד מֵרֹגְלִים, וַיַּעֲבֹר אֶת הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֵּן לְשַׁלְּחוֹ ללוותו אֶת (בירדן) הַיַּרְדֵּן. לג וּבַרְזִלַּי זָקֵן מְאֹד בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְהוּא כִלְכַּל דאג לכלכלתו, האכיל אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשִׁיבָתוֹ בְמַחֲנַיִם כִּי אִישׁ גָּדוֹל עשיר הוּא מְאֹד. לד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל בַּרְזִלָּי, אַתָּה עֲבֹר אִתִּי וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ עִמָּדִי בִּירוּשָׁלָ‍ִם. לה וַיֹּאמֶר בַּרְזִלַּי אֶל הַמֶּלֶךְ, כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי שנות חיי (הרי הם רבות, ולא נשאר לי עוד הרבה לחיות, ובשביל מה אטרח לעלות לירושלים) כִּי אֶעֱלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם. לו בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע, אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה, אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת, וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. לז כִּמְעַט יַעֲבֹר עַבְדְּךָ אלוה אותך מעט אחר שאעבור אֶת הַיַּרְדֵּן אֶת הַמֶּלֶךְ, וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי הַמֶּלֶךְ הַגְּמוּלָה הַזֹּאת. לח יָשָׁב תן לי רשות לשוב נָא עַבְדְּךָ וְאָמֻת בְּעִירִי עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי, וְהִנֵּה עַבְדְּךָ כִמְהָם הבן שלי ששמו כימהם יַעֲבֹר עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַעֲשֵׂה לוֹ אֵת אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֶיךָ. {ס}
לט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִתִּי יַעֲבֹר כִּמְהָם וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לּוֹ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר תִּבְחַר עָלַי אֶעֱשֶׂה לָּךְ. מ וַיַּעֲבֹר כָּל הָעָם אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַמֶּלֶךְ עָבָר, וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְבַרְזִלַּי וַיְבָרֲכֵהוּ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ. {ס}
מא וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ הַגִּלְגָּלָה וְכִמְהָן הוא כמהם בנו של ברזילי עָבַר עִמּוֹ, וְכָל עַם יְהוּדָה (ויעברו) הֶעֱבִירוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְגַם חֲצִי עַם יִשְׂרָאֵל יהודה ו-1000 איש מבינימין. מב וְהִנֵּה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ: "מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ אַחֵינוּ אִישׁ יְהוּדָה וַיַּעֲבִרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן?", וְכָל אַנְשֵׁי דָוִד עִמּוֹ. {ס}
מג וַיַּעַן כָּל אִישׁ יְהוּדָה עַל על הטענות של אִישׁ יִשְׂרָאֵל: "כִּי קָרוֹב הַמֶּלֶךְ אֵלַי הוא במקור משבט יהודה, וְלָמָּה זֶּה חָרָה לְךָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה, הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ משולחנו של המלך? אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא נתן מתנות לָנוּ?". {ס}
מד וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר: "עֶשֶׂר יָדוֹת 10 חלקים, כעשר השבטים (מלבד יהודה ובינימין) לִי בַמֶּלֶךְ במי שיהיה מלך על ישראל (בכל הדורות, לאו דוקא דוד), וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ לא שווה פחות ממך, וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי החשבת אותי כנקל, כפחות ערך וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי אני הייתי הראשון שתבע להחזיר את המלך (פסוק יב) לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי?", וַיִּקֶשׁ דְּבַר בויכוח היו חזקים יותר דברי אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל. {ס}