ביאור:שמואל א ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל א ט)


שאול מחפש את האתונות של אביו, הולך לשאול את שמואל, ושמואל מבשר לו שהוא ימלוך
Shmuel a 09.jpg
לפרקים ט, י

א וַיְהִי אִישׁ (מבן ימין) מִבִּנְיָמִין, וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל בֶּן צְרוֹר בֶּן בְּכוֹרַת בֶּן אֲפִיחַ, בֶּן אִישׁ יְמִינִי של אחד האנשים משבט בינימין, גִּבּוֹר חָיִל. ב וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר מובחר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה מהגובה של שיכמו, הוא כבר גבוה יותר מאדם ממוצע גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם. ג וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ: "קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים, וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ לחפש אֶת הָאֲתֹנֹת". ד וַיַּעֲבֹר בְּהַר אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה שבאיזור בקעת הירדן וְלֹא מָצָאוּ, וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן, וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ. ה הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף, וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ: "לְכָה הבה ונלך וְנָשׁוּבָה, פֶּן יֶחְדַּל יפסיק לדאוג אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ". ו וַיֹּאמֶר לוֹ: "הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים נביא (והכונה לשמואל - ראה פסוק יד) בָּעִיר הַזֹּאת הרמה (ז, יז) וְהָאִישׁ נִכְבָּד, כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא, עַתָּה נֵלְכָה שָּׁם, אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ נלך בה (לחפש את האתונות)". ז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ: "וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ, כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה מתנה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים - מָה אִתָּנוּ מה יש לנו??" ח וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף, וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ". ט לְפָנִים בעבר בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים: "לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה", כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם בזמן כתיבת הספר יִקָּרֵא לְפָנִים 'הָרֹאֶה'. י וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ: "טוֹב דְּבָרְךָ, לְכָה נֵלֵכָה", וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים.

יא הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר, וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם, וַיֹּאמְרוּ לָהֶן: "הֲיֵשׁ בָּזֶה פה, בעיר זאת הָרֹאֶה?" יב וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה (דבריהם מעורבבים וחוזרים על עצמם, כי כנראה כולן דיברו ביחד): "יֵּשׁ, הִנֵּה לְפָנֶיךָ, מַהֵר עַתָּה, כִּי הַיּוֹם בָּא חזר מסיבובו בארץ לָעִיר, כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה מזבח להקרבת קורבנות (משחרבה שילה, הותרו הבמות). יג כְּבֹאֲכֶם הָעִיר, כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ, בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל, כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ, כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח לפני אכילת הזבח, אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים. וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ". יד וַיַּעֲלוּ הָעִיר. הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר, וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה. {ס}

טו וַיהוָה גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל לֵאמֹר: טז "כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן, וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד למלך עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים, כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי צער עמי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי". יז וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת שָׁאוּל, וַיהוָה עָנָהוּ: "הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ 'זֶה יַעְצֹר ימשול בְּעַמִּי'".

יח וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת אל שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר במבנה שליד השער, וַיֹּאמֶר: "הַגִּידָה נָּא לִי: אֵי זֶה איפה נמצא בֵּית הָרֹאֶה?" יט וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר: "אָנֹכִי הָרֹאֶה. עֲלֵה לְפָנַי כמחוות כבוד הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם, וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ. כ וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים שהיום כבר עברו מאז שלושה ימים, אַל תָּשֶׂם אֶת לִבְּךָ לָהֶם כִּי נִמְצָאוּ, וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת עושר יִשְׂרָאֵל - הֲלוֹא לְךָ רמז לו שהוא הולך להמליך אותו (ואין לו צורך באתונות, כי יהיה לו עושר רב) וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ". {ס}

כא וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר: "הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי, מִקַּטַנֵּי (שבט בינימין קטן במלחמה - ראה שופטים כ, מו) שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה איננה מהותיקות והמכובדות מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן. וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה?" {ס}

כב וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וְאֶת נַעֲרוֹ וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה אל הלישכה, חדר שסמוך לבמה, וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁם אִישׁ. כג וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח: "תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ 'שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ'". כד וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ והבשר המונח על השוק וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה הַנִּשְׁאָר החלק המובחר, הנמצא עדיין ביד הטבח - שִׂים לְפָנֶיךָ אֱכֹל, כִּי לַמּוֹעֵד לכבוד אירוע זה שָׁמוּר מנה זאת שמורה לְךָ, לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי והמועד הוא האסיפה הזאת, בה קראו לכל העם", וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא. כה וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר לביתו של שמואל, וַיְדַבֵּר עִם שָׁאוּל עַל הַגָּג גג הבית, שם אפשר לדבר בפרטיות.

כו וַיַּשְׁכִּמוּ, וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל (הגג) הַגָּגָה שאול ישן בלילה על הגג לֵאמֹר: "קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ", וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם, הוּא וּשְׁמוּאֵל, הַחוּצָה. כז הֵמָּה יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל שָׁאוּל: "אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ ילך לפנינו במרחק מה, שלא ישמע את שיחתנו", וַיַּעֲבֹר הנער מיד עשה זאת, "וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים". {פ}