ביאור:שמואל א יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י


שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל א יח)


דוד ויהונתן מתחברים, שאול ממנה את דוד על הצבא
Rembrandt Harmensz. van Rijn 030.jpg
דוד מנגן לשאול, ציור מאת רמברנדט

א וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, (ויאהבו) וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ. ב וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא, וְלֹא נְתָנוֹ נתן לו לָשׁוּב בֵּית אָבִיו. ג וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ מתוך כך שיהונתן אהב אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. ד וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד, וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ החגורה שאליה מחברים את החרב. ה וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל פועל בשכל ומצליח, וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל. {פ}

שאול מקנא בדוד ומנסה להרוג אותו

ו וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל (לשור) לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת ולנגן (מחול הוא כלי נגינה. ואפשר גם לפרש 'והרוקדות') לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים שם של כלי נגינה. ז וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת המשוררות וַתֹּאמַרְןָ: "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו אלפי פלישתים וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו עשרות אלפים". ח וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר: "נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים? וְעוֹד לוֹ אַךְ ונשאר רק שיתנו לו את הַמְּלוּכָה!". ט וַיְהִי שָׁאוּל (עון) עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה. {ס}

Saul try to hit david.jpg
"וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית", ציור מאת גוסטב דורה

י וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח שרתה רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא השתגע, דיבר דברים לא ברורים כמו שכביכול עושים הנביאים בְתוֹךְ הַבַּיִת, וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ ידיו היו עסוקות בנגינה, ושאול חשב שלכן דוד לא יוכל להתגונן כְּיוֹם בְּיוֹם, וְהַחֲנִית בְּיַד שָׁאוּל. יא וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית, וַיֹּאמֶר: "אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר והחנית תעבור דרכו ותפגע בקיר", וַיִּסֹּב חמק מהחנית דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם פעמיים שאול זרק את החנית, ופעמיים דוד חמק. יב וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד, כִּי הָיָה יְהוָה עִמּוֹ וּמֵעִם שָׁאוּל סָר. יג וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ בצבא שלו, של שאול שַׂר אָלֶף מפקד על חטיבה של 1000 חיילים, וַיֵּצֵא וַיָּבֹא יוצא למלחמות וחוזר (כמו "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם" - במדבר כז יז) לִפְנֵי הָעָם. {ס}

יד וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו בכל מעשיו מַשְׂכִּיל עושה בשכל ומצליח, וַיהוָה עִמּוֹ. טו וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד, וַיָּגָר מִפָּנָיו. טז וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד, כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם. {פ}

דוד מסרב לשאת את מרב, ונושא את מיכל תמורת עורלות פלישתים

יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: "הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה, מֵרַב, אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה, אַךְ הֱיֵה לִי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יְהוָה", וְשָׁאוּל אָמַר בליבו: "אַל במקום שאני אהרוג אותו, יעשו זאת פלישתים תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים". {ס}

יח וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: "מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי ומה חשובים חיי מִשְׁפַּחַת אָבִי ומה חשובה משפחת אבי בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ?". יט וַיְהִי בְּעֵת תֵּת בזמן שנקבע שמירב תנשא לדוד אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד, וְהִיא נִתְּנָה כיון שדוד סירב לקחתה, שאול נתן אותה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה. כ וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד, וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו. כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "אֶתְּנֶנָּה לּוֹ אתן לו את מיכל וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ למלכודת, כי יבקש ממנו שכדי להתחתן עם מיכל הוא צריך להילחם עם פלישתים וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים", וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: "בִּשְׁתַּיִם עם הבת השניה מתוך השתיים תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם". כב וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו: "דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט בחשאי לֵאמֹר: הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ, וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ". כג וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאָזְנֵי דָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר דָּוִד: "הַנְקַלָּה האם דבר קל ופשוט הוא בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן להיתחתן בַּמֶּלֶךְ? וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ מסכן וְנִקְלֶה איש פשוט". כד וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ לֵאמֹר: "כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד". כה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד: אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר בתשלום כסף תמורת לקיחת מיכל כִּי אלא בְּמֵאָה עָרְלוֹת כהוכחה לכך שהרג אותם פְּלִשְׁתִּים, לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ בפלישתים", וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים. כו וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ. וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים עברו הימים שקבע לו שאול למלא את המשימה, וכבר.... כז וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ, הוּא וַאֲנָשָׁיו, וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ, וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם השלימו את המספר המלא, 200 לַמֶּלֶךְ לתת לשאול את העורלות לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ עם בת המלך. וַיִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. {ס}

כח וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע כִּי יְהוָה עִם דָּוִד, וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ. כט וַיֹּאסֶף שָׁאוּל לֵרֹא ליראה, לפחד מִפְּנֵי דָוִד עוֹד, וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב שונא אֶת דָּוִד כָּל הַיָּמִים. {פ}

ל וַיֵּצְאוּ מדי פעם יצאו לתקוף את ישראל שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים, וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם שָׂכַל עשה את מעשיו בשכל דָּוִד מִכֹּל יותר מכל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיִּיקַר התכבד והתפרסם שְׁמוֹ מְאֹד. {ס}