ביאור:שמואל א יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - מהדורות מעומדות של התנ"ך


שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל א יח)


דוד ויהונתן מתחברים, שאול ממנה את דוד על הצבא
Rembrandt Harmensz. van Rijn 030.jpg
דוד מנגן לשאול, ציור מאת רמברנדט

א וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, (ויאהבו) וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ. ב וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא, וְלֹא נְתָנוֹ ←   (נתן לו) לָשׁוּב בֵּית אָבִיו. ג וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ ←   (מתוך כך שיהונתן אהב) אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. ד וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד, וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ ←   (החגורה שאליה מחברים את החרב). ה וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל ←   (פועל בשכל ומצליח), וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל. {פ}

שאול מקנא בדוד ומנסה להרוג אותו

ו וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל (לשור) לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת ←   (ולנגן (מחול הוא כלי נגינה. ואפשר גם לפרש 'והרוקדות')) לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים ←   (שם של כלי נגינה). ז וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת ←   (המשוררות) וַתֹּאמַרְןָ: "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו ←   (אלפי פלישתים) וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו ←   (עשרות אלפים)". ח וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר: "נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים? וְעוֹד לוֹ אַךְ ←   (ונשאר רק שיתנו לו את) הַמְּלוּכָה!". ט וַיְהִי שָׁאוּל (עון) עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה. {ס}

Saul try to hit david.jpg
"וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית", ציור מאת גוסטב דורה

י וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח ←   (שרתה) רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא ←   (השתגע, דיבר דברים לא ברורים כמו שכביכול עושים הנביאים) בְתוֹךְ הַבַּיִת, וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ ←   (ידיו היו עסוקות בנגינה, ושאול חשב שלכן דוד לא יוכל להתגונן) כְּיוֹם בְּיוֹם, וְהַחֲנִית בְּיַד שָׁאוּל. יא וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית, וַיֹּאמֶר: "אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר ←   (והחנית תעבור דרכו ותפגע בקיר)", וַיִּסֹּב ←   (חמק מהחנית) דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם ←   (פעמיים שאול זרק את החנית, ופעמיים דוד חמק). יב וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד, כִּי הָיָה יְהוָה עִמּוֹ וּמֵעִם שָׁאוּל סָר. יג וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ ←   (בצבא שלו, של שאול) שַׂר אָלֶף ←   (מפקד על חטיבה של 1000 חיילים), וַיֵּצֵא וַיָּבֹא ←   (יוצא למלחמות וחוזר (כמו "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם" - במדבר כז יז)) לִפְנֵי הָעָם. {ס}

יד וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו ←   (בכל מעשיו) מַשְׂכִּיל ←   (עושה בשכל ומצליח), וַיהוָה עִמּוֹ. טו וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד, וַיָּגָר מִפָּנָיו. טז וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד, כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם. {פ}

דוד מסרב לשאת את מרב, ונושא את מיכל תמורת עורלות פלישתים

יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: "הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה, מֵרַב, אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה, אַךְ הֱיֵה לִי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יְהוָה", וְשָׁאוּל אָמַר ←   (בליבו): "אַל ←   (במקום שאני אהרוג אותו, יעשו זאת פלישתים) תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים". {ס}

יח וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: "מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי ←   (ומה חשובים חיי) מִשְׁפַּחַת אָבִי ←   (ומה חשובה משפחת אבי) בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ?". יט וַיְהִי בְּעֵת תֵּת ←   (בזמן שנקבע שמירב תנשא לדוד) אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד, וְהִיא נִתְּנָה ←   (כיון שדוד סירב לקחתה, שאול נתן אותה) לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה. כ וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד, וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו. כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "אֶתְּנֶנָּה לּוֹ ←   (אתן לו את מיכל) וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ ←   (למלכודת, כי יבקש ממנו שכדי להתחתן עם מיכל הוא צריך להילחם עם פלישתים) וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים", וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: "בִּשְׁתַּיִם ←   (עם הבת השניה מתוך השתיים) תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם". כב וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו: "דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט ←   (בחשאי) לֵאמֹר: הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ, וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ". כג וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאָזְנֵי דָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר דָּוִד: "הַנְקַלָּה ←   (האם דבר קל ופשוט הוא) בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן ←   (להיתחתן) בַּמֶּלֶךְ? וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ ←   (מסכן) וְנִקְלֶה ←   (איש פשוט)". כד וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ לֵאמֹר: "כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד". כה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד: אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר ←   (בתשלום כסף תמורת לקיחת מיכל) כִּי ←   (אלא) בְּמֵאָה עָרְלוֹת ←   (כהוכחה לכך שהרג אותם) פְּלִשְׁתִּים, לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ ←   (בפלישתים)", וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים. כו וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ. וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים ←   (עברו הימים שקבע לו שאול למלא את המשימה, וכבר...). כז וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ, הוּא וַאֲנָשָׁיו, וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ, וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם ←   (השלימו את המספר המלא, 200) לַמֶּלֶךְ ←   (לתת לשאול את העורלות) לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ ←   (עם בת המלך). וַיִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. {ס}

כח וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע כִּי יְהוָה עִם דָּוִד, וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ. כט וַיֹּאסֶף שָׁאוּל לֵרֹא ←   (ליראה, לפחד) מִפְּנֵי דָוִד עוֹד, וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב ←   (שונא) אֶת דָּוִד כָּל הַיָּמִים. {פ}

ל וַיֵּצְאוּ ←   (מדי פעם יצאו לתקוף את ישראל) שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים, וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם שָׂכַל ←   (עשה את מעשיו בשכל) דָּוִד מִכֹּל ←   (יותר מכל) עַבְדֵי שָׁאוּל וַיִּיקַר ←   (התכבד והתפרסם) שְׁמוֹ מְאֹד. {ס}

ביאורי פסוקים