ביאור:שמואל ב ג
קיצור דרך: a08b03
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
(מהדורות נוספות של שמואל ב ג)
א
וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד. וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק, וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים נחלשים.
{ס}
ב
(וילדו) וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן. וַיְהִי בְכוֹרוֹ, אַמְנוֹן, לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת.
ג
וּמִשְׁנֵהוּ, כִלְאָב, (לאביגל) לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי. וְהַשְּׁלִשִׁי, אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר שם של ממלכה בדרום הגולן.
ד
וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית, וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל.
ה
וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה על פי חז"ל היא מיכל אֵשֶׁת דָּוִד - אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן.
{פ}
ו
וַיְהִי בִּהְיוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד, וְאַבְנֵר הָיָה מִתְחַזֵּק מחזק את מעמדו (בנוסף לתפקידו כשר הצבא הוא היה בעל השפעה רבה, אולי אפילו יותר מאשר איש-בושת) בְּבֵית שָׁאוּל.
ז
וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה. וַיֹּאמֶר איש-בושת אֶל אַבְנֵר: "מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל שכבת עם פִּילֶגֶשׁ אָבִי מי שהיתה הפילגש של שאול (יש בכך סימן לכוונתו למלוך במקום איש-בושת)"?
ח
וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת, וַיֹּאמֶר: "הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי האם אני מנהיג הכלבים, הבזוי שבבזוים אֲשֶׁר לִיהוּדָה מהכלבים של ממלכת יהודה? הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה אפילו בתקופה זאת אני עושה חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל עם אֶחָיו וְאֶל מֵרֵעֵהוּ רעיו, חבריו וְלֹא הִמְצִיתִךָ היסגרתי אותך בְּיַד דָּוִד, וַתִּפְקֹד עָלַי ואתה מעז להאשים אותי עֲוֺן הָאִשָּׁה הַיּוֹם.
ט
כֹּה יַעֲשֶׂה לשון של שבועה: ה' יענישני אם לא אעשה כך אֱלֹהִים לְאַבְנֵר וְכֹה יֹסִיף יוסיף להרע לו לוֹ, כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לְדָוִד - כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אעזור לדוד, כמפורט בפסוק הבא.
י
לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל, וּלְהָקִים אֶת כִּסֵּא דָוִד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע".
יא
וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהָשִׁיב אֶת אַבְנֵר דָּבָר, מִיִּרְאָתוֹ אֹתוֹ.
{ס}
יב
וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים שליחים אֶל דָּוִד (תחתו) תַּחְתָּיו בלי שאיש-בושת ידע, לֵאמֹר: "לְמִי אָרֶץ למי שייכת כל הארץ אם לא לך!", לֵאמֹר: "כָּרְתָה בְרִיתְךָ אִתִּי, וְהִנֵּה יָדִי עִמָּךְ אעזור לך לְהָסֵב להחזיר למרותך אֵלֶיךָ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל".
יג
וַיֹּאמֶר: "טוֹב, אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית. אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר: לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי".
{ס}
יד
וַיִּשְׁלַח כנראה בעקבות עצה של אבנר דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר: "תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי, אֶת מִיכַל, אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים".
טו
וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ, מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן (לוש) לָיִשׁ ששאול נתן לו את מיכל (לעיל שמואל א כה, מד).
טז
וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה בוכה תוך כדי הליכה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים מקום הנקרא בחורים, מזרחית לירושלים, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר: "לֵךְ שׁוּב", וַיָּשֹׁב.
יז וּדְבַר אַבְנֵר הָיָה עִם זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: "גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשֹׁם הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם. יח וְעַתָּה עֲשׂוּ עשו מעשה (המליכו אותו עליכם), כִּי יְהוָה אָמַר אֶל דָּוִד לֵאמֹר: 'בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ אושיע אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם' ". יט וַיְדַבֵּר גַּם אַבְנֵר בְּאָזְנֵי בִנְיָמִין, וַיֵּלֶךְ גַּם אַבְנֵר לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן אֵת כָּל אֲשֶׁר טוֹב את כל התגובות החיוביות שקיבל, ושמצא חן בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי כָּל בֵּית בִּנְיָמִן. כ וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן, וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים, וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה.
כא
וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל דָּוִד: "אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית, וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ". וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם.
כב
וְהִנֵּה עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא מֵהַגְּדוּד באו ממלחמה עם עמים שכנים וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ, וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן כִּי שִׁלְּחוֹ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם.
כג
וְיוֹאָב וְכָל הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ, וַיַּגִּדוּ אנשי העיר לְיוֹאָב לֵאמֹר: "בָּא אַבְנֵר בֶּן נֵר אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם".
כד
וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: "מֶה עָשִׂיתָה? הִנֵּה בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ לָמָּה זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ?
כה
יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר, כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא, וְלָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָ את הדרך בא אתה יוצא (כלומר את מעשיך, כדי לרגל אחריך) וְאֶת (מבואך) מוֹבָאֶךָ, וְלָדַעַת אֵת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה".
כו
וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה מקום צפונית לחברון, וְדָוִד לֹא יָדָע.
כז
וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ הסית אותו הצידה למקום בו יוכלו לדבר בפרטיות יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר מקום בו יושבים זקני העיר, ליד שער העיר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי בשלוה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ בבטן, מתחת לצלעות (כפי שהרג אבנר את עשהאל - לעיל ב, כג) וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂהאֵל כעונש על כך ששפך את הדם של עשהאל אָחִיו.
כח
וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן לאחר המעשה, וַיֹּאמֶר: "נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְהוָה מה' הנוקם את דם הנרצחים עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר.
כט
יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו, וְאַל יִכָּרֵת יפסק מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ במקל, להישען עליו מרוב חולשתו וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם".
ל
וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי שכנראה היה שותף ליואב ברצח אבנר, גם אם לא ביצע את המעשה בידיו אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר את אבנר, עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה בניגוד אליהם שהרגוהו בעת שלום (ובא להדגיש שלא היה להם דין של גואל דם, כי אין זה חל על מי שנהרג במלחמה, וכמו כן אבנר נאלץ להרוג את עשהאל מתוך הגנה עצמית) .
{פ}
לא
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ: "קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים וְסִפְדוּ לִפְנֵי מול גופתו של אַבְנֵר". וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה המיטה שעליה גופת אבנר.
לב
וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן, וַיִשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ אֶל אל מול פני קֶבֶר אַבְנֵר, וַיִּבְכּוּ כָּל הָעָם.
{פ}
לג
וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר: "הַכְּמוֹת נָבָל אדם שפל יָמוּת אַבְנֵר?
לד
יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת לא היו קשורות בחבלים כפי שעושים לרוצחים כאשר נותנים אותם לגואל הדם, וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ הושמו באזיקים. כִּנְפוֹל לִפְנֵי בידי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ". וַיֹּסִפוּ כָל הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו.
לה
וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת לאכול איתו סעודת הבראה אֶת דָּוִד לֶחֶם באכילת לחם בְּעוֹד הַיּוֹם לפני סוף היום, וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר: "כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף לשון שבועה (כמו בפסוק ט) כִּי אִם לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אני נשבע שלפני השקיעה לא אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה".
לו
וְכָל הָעָם הִכִּירוּ ראו את צידקתו של דוד, והבינו שלא ציווה על המתת אבנר וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ בְּעֵינֵי כָל הָעָם טוֹב.
לז
וַיֵּדְעוּ כָל הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר.
{פ}
לח
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו: "הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל.
לט
וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ צעיר, וכאילו רק היום נמשחתי למלך (השמן כביכול עדיין עלי), וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּנֵי צְרוּיָה, קָשִׁים חזקים, תקיפים מִמֶּנִּי. יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ".
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי"? (פסוק ז) - כסמל לתביעת המלכות. צעד סימלי זה מופיע גם לגבי אבשלום ואדוניהו:
- "וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם: בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ" - שמואל ב טז כא
- "וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ? וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה" - מלכים א ב כב
