ביאור:שמואל ב כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

קיצור דרך: a08b20

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל ב כ)


א וְשָׁם במקום הויכוח, בגילגל נִקְרָא הזדמן אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי, וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר: "אֵין לָנוּ חֵלֶק שותפות במלכות של בְּדָוִד, וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי, אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל!". ב וַיַּעַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי מללכת אחרי דָוִד אַחֲרֵי ובמקום, הם נטו ללכת אחרי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, וְאִישׁ יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם, מִן וליוו את דוד מ- הַיַּרְדֵּן וְעַד יְרוּשָׁלָ‍ִם. ג וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלַ‍ִם, וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת, וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת בבית שיש עליו שומרים וַיְכַלְכְּלֵם וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא, וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת קשורות, היה אסור להן להתחתן עם איש עַד יוֹם מֻתָן, אַלְמְנוּת חַיּוּת כמו נשים אלמנות למרות שהבעל שלהן (דוד) היה חי. {ס}
ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲמָשָׂא: "הַזְעֶק לִי אסוף לי למלחמה אֶת אִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים תוך 3 ימים, וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד תתיצב בחזרה כאשר תשלים את המשימה". ה וַיֵּלֶךְ עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת יְהוּדָה, (וייחר) וַיּוֹחֶר והוא איחר מִן הַמּוֹעֵד אֲשֶׁר יְעָדוֹ. {ס}
ו וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי: עַתָּה יֵרַע לָנוּ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מִן אַבְשָׁלוֹם, אַתָּה כיוון שעמשא מאחר להביא חיילים, לך אתה קַח אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ המפורטים בפסוק הבא וּרְדֹף אַחֲרָיו, פֶּן מָצָא לוֹ עָרִים בְּצֻרוֹת וְהִצִּיל עֵינֵנוּ והוא בכך יציל את עצמו לעיננו (אנו רואים זאת ולא עוצרים אותו). ז וַיֵּצְאוּ אַחֲרָיו אַנְשֵׁי יוֹאָב וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וְכָל הַגִּבֹּרִים, וַיֵּצְאוּ מִירוּשָׁלַ‍ִם לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי. ח הֵם עִם הגיעו ליד הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן, וַעֲמָשָׂא בָּא לִפְנֵיהֶם, וְיוֹאָב חָגוּר מִדּוֹ לְבֻשׁוּ לבוש מדים וחגורה, (ועלו) וְעָלָיו חֲגוֹר חֶרֶב חגורה שעליה תלויה החרב מְצֻמֶּדֶת עַל מָתְנָיו בְּתַעְרָהּ כשהלהב גלוי, לא בנדן וְהוּא יָצָא וַתִּפֹּל הוא הפיל את החרב, כאילו שהיא נפלה לבד, ואז הוא החזיק אותה ביד. {ס}
ט וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַעֲמָשָׂא: "הֲשָׁלוֹם אַתָּה אָחִי?" וַתֹּחֶז יַד יְמִין יוֹאָב בִּזְקַן עֲמָשָׂא לִנְשָׁק לוֹ. י וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר ניזהר (הוא לא התייחס לכך שיואב בא אליו עם חרב בידו, כיוון שראה שהוא הרים את החרב לאחר שנפלה) בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב, וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל הַחֹמֶשׁ בין הצלעות לירך וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה, וְלֹא שָׁנָה לוֹ חזר לדקור אותו (כי מת כבר בדקירה הראשונה) וַיָּמֹת, {ס}
וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי. יא וְאִישׁ עָמַד עָלָיו עמד ליד עמשא מִנַּעֲרֵי יוֹאָב, וַיֹּאמֶר מִי אֲשֶׁר חָפֵץ רוצה ללכת בעקבות בְּיוֹאָב וּמִי אֲשֶׁר לְדָוִד אַחֲרֵי ילך גם הוא אחרי יוֹאָב. יב וַעֲמָשָׂא מִתְגֹּלֵל מפרפר בַּדָּם בְּתוֹךְ הַמְּסִלָּה הדרך הסלולה (מבית אל לשכם), וַיַּרְא הָאִישׁ אחד מנערי יואב, אותו אחד מהפסוק הקודם כִּי עָמַד נעצרו ליד גופת עמשא, ולא הצטרפו לקריאתו כָּל הָעָם, וַיַּסֵּב אֶת עֲמָשָׂא מִן הַמְסִלָּה הַשָּׂדֶה, וַיַּשְׁלֵךְ עָלָיו בֶּגֶד כַּאֲשֶׁר בגלל שהוא רָאָה כָּל הַבָּא עָלָיו שכל מי שעבר ליד גופת עמשא וְעָמָד. יג כַּאֲשֶׁר ואכן כאשר עמשא הֹגָה הוסר מִן הַמְסִלָּה, עָבַר כָּל אִישׁ אַחֲרֵי יוֹאָב לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי. יד וַיַּעֲבֹר שבע בן בכרי הלך בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אָבֵלָה וּבֵית מַעֲכָה הנמצאת באיזור בית מעכה (משערים שישבה בתל אָבֵל, בסביבת כפר יובל של ימינו, בין מטולה לכפר גלעדי) וְכָל הַבֵּרִים אנשי בארות, {ס}
(ויקלהו) וַיִּקָּהֲלוּ וַיָּבֹאוּ אַף אַחֲרָיו. טו וַיָּבֹאוּ יואב ואנשיו וַיָּצֻרוּ עָלָיו בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה, וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה ערמת חול כדי לטפס עליה ולעבור את חומות העיר אֶל הָעִיר וַתַּעֲמֹד הסוללה הגיע לגובה בַּחֵל של החומה החיצונית, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אֶת עִם יוֹאָב מַשְׁחִיתִם נלחמים בכלי משחית לְהַפִּיל הַחוֹמָה. טז וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר: "שִׁמְעוּ, שִׁמְעוּ, אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב: קְרַב עַד הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ". יז וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַאַתָּה יוֹאָב? וַיֹּאמֶר: אָנִי. וַתֹּאמֶר לוֹ: שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ, וַיֹּאמֶר: שֹׁמֵעַ אָנֹכִי. יח וַתֹּאמֶר לֵאמֹר: דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה היה עליך בהתחלה לדבר לשלום (דברים כ י לֵאמֹר כלומר שָׁאֹל יְשָׁאֲלוּ חיילך צריכים לפנות להצעת שלום בְּאָבֵל בעיר 'אבל' וְכֵן הֵתַמּוּ היו מיד משלימים איתכם. יט אָנֹכִי אנחנו, תושבי העיר שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל אנשי שלום ואמונה מפורסמים בישראל, אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם שהיא גם אֵם לישובים קטנים שמסביבה בְּיִשְׂרָאֵל, לָמָּה תְבַלַּע תהרס נַחֲלַת יְהוָה. {פ}
כ וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר: חָלִילָה, חָלִילָה לִי אִם אֲבַלַּע וְאִם אַשְׁחִית. כא לֹא כֵן הַדָּבָר אין זה נכון שאני רוצה להרוס את העיר, אלא כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם, שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ, נָשָׂא יָדוֹ הרים את ידו למרד בַּמֶּלֶךְ, בְּדָוִד. תְּנוּ אֹתוֹ לְבַדּוֹ וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל יוֹאָב: הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה. כב וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ ושיכנע אותם בזכות חוכמתה, וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב, וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיָּפֻצוּ מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו, וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הַמֶּלֶךְ. {ס}
כג וְיוֹאָב אֶל מונה על ידי דוד להיות אחראי על כָּל הַצָּבָא יִשְׂרָאֵל, וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל (הכרי) הַכְּרֵתִי וְעַל הַפְּלֵתִי. כד וַאֲדֹרָם עַל הַמַּס העובדים בשביל המלך, וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר כותב את הזכרונות. כה (ושיא) וּשְׁוָא סֹפֵר אחראי על המסמכים וכו', וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כֹּהֲנִים. כו וְגַם עִירָא הַיָּאִרִי מ"חוות יאיר" הָיָה כֹהֵן לְדָוִד. {ס}


הערות

  • "אֵין לָנוּ חֵלֶק שותפות במלכות של בְּדָוִד, וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי, אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל" (פסוק א) - נראה שסיסמת המרד שחיבר שבע בן ביכרי התפרסמה והיתה בשימוש גם בימי המרד של ירבעם (מלכים א יב טז).