ביאור:שמואל א כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל א כ)


דוד ויהונתן מתאמים ביניהם סימן שיעיד על תוכניותיו של שאול

א וַיִּבְרַח דָּוִד (מנוות) מִנָּיוֹת בָּרָמָה, וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן: "מֶה עָשִׂיתִי? מֶה עֲו‍ֹנִי וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי?". ב וַיֹּאמֶר לוֹ: "חָלִילָה, לֹא תָמוּת, הִנֵּה (לו עשה) לֹא יַעֲשֶׂה אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן וְלֹא מבלי ש יִגְלֶה אֶת אָזְנִי. וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה? אֵין זֹאת זה לא יכול להיות". ג וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר: "יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וַיֹּאמֶר ולכן אמר שאול לעצמו: 'אַל יֵדַע זֹאת יְהוֹנָתָן פֶּן יֵעָצֵב', וְאוּלָם חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשֶׁךָ, כִּי כְפֶשַׂע כמרחק פסיעה אחת בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת". ד וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד: "מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ אתה וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ?". {פ}

Rembrandt Harmensz. van Rijn 031.jpg
דוד נפרד מיהונתן. רמברנדט, 1642

ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן: "הִנֵּה חֹדֶשׁ ראש חודש מָחָר, וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל סעודה חגיגית לכבוד ראש חודש, וְשִׁלַּחְתַּנִי לאחר הסעודה תתן לי ללכת וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית. ו אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי יזכור אותי וישאל עלי אָבִיךָ, וְאָמַרְתָּ: 'נִשְׁאֹל נִשְׁאַל ביקש רשות מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית לֶחֶם עִירוֹ, כִּי זֶבַח הַיָּמִים הקרבת הקורבן הקבוע שָׁם לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה'. ז אִם כֹּה יֹאמַר: 'טוֹב' - שָׁלוֹם סימן הוא שיהיה טוב לְעַבְדֶּךָ לי, לדוד, וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ יכעס - דַּע כִּי כָלְתָה גמר בליבו לפגוע בדוד הָרָעָה מֵעִמּוֹ. ח וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל עִם עַבְדֶּךָ, כִּי בִּבְרִית יְהוָה הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמָּךְ. וְאִם יֶשׁ בִּי עָו‍ֹן - הֲמִיתֵנִי אַתָּה, וְעַד אָבִיךָ כי אם יש בי עוון, למה יש צורך שתטריח את אביך לָמָּה זֶּה תְבִיאֵנִי". {פ}

ט וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן: "חָלִילָה לָּךְ מלחשוב שלא אגלה לך אם אבי רוצה להורגך, כִּי אִם לא יתכן ש יָדֹעַ אֵדַע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם הוחלט סופית על ידי אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ, וְלֹא אֹתָהּ את תוכניתו של אבי אַגִּיד לָךְ". {ס}

י וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן: "מִי יַגִּיד לִי באיזו משתי האופציות (מפסוק ז) בחר שאול, אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה דברים קשים?". {ס}

יא וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד: "לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה למקום בו אפשר לדבר בפרטיות", וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶה. {ס}

יב וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד: "יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נשבע אני בה' כִּי אֶחְקֹר אֶת אָבִי כָּעֵת באותה שעה כמו שעכשיו מָחָר הַשְּׁלִשִׁית וגם ביום השלישי, וְהִנֵּה טוֹב אֶל דָּוִד, וְלֹא אָז האם לא מיד לאחר שאבין את דעתו של אבי אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ. יג כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי אם יֵיטִב יביא (לשון נקיה להגיד ששאול יעשה רעה) אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ, וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם, וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי. יד וְלֹא אִם עוֹדֶנִּי חָי לשון שבועה, וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד יְהוָה חסד שהבטחת לעשות כאשר כרתנו ברית לפני ה' וְלֹא אָמוּת כדי שלא אמות. טו וְלֹא תַכְרִית אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם, וְלֹא וגם לא בְּהַכְרִת יְהוָה אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ כל איש ואיש מאויבי דוד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. טז וַיִּכְרֹת כרת ברית יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד: "וּבִקֵּשׁ יְהוָה והוסיף יונתן ואמר: שיבקש ה' נקמה מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד". יז וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ מתוך אהבתו אֹתוֹ, כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ. {ס}

יח וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן: "מָחָר חֹדֶשׁ סעודת ראש חודש (חוזר על תוכניתו של דוד מפסוק ה, וְנִפְקַדְתָּ תהיה נעדר כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ המקום שאתה יושב בו יהיה פנוי. יט וְשִׁלַּשְׁתָּ תסתתר שלושה ימים תֵּרֵד מְאֹד לתחתית ההר וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה היום, ביום חול, שבו עושים מלאכה (בתקופתם לא היה נהוג לעבוד בראש חודש), וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל ליד הָאֶבֶן הָאָזֶל המסמן כיוונים ומרחקים להולכי דרכים. כ וַאֲנִי שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה הצידה, לא ישר אוֹרֶה אירה לְשַׁלַּח לִי כאילו אני יורה להנאתי לְמַטָּרָה לכיוון המטרה (אך מחטיא). כא וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר: 'לֵךְ מְצָא אֶת הַחִצִּים', אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר: 'הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה מהמקום שאתה עומד בו, ולכיוון שלי, קָחֶנּוּ וָבֹאָה ובא אלי' כִּי סימן הוא ש שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר, חַי יְהוָה. כב וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם 'הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה יותר רחוקים מאיתנו', לֵךְ יהיה זה לסימן לך שעליך לברוח כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהוָה. כג וְהַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲנִי וָאָתָּה, הִנֵּה יְהוָה בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם. {ס}

יהונתן מזהיר את דוד ששאול רוצה להורגו

כד וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה, וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ (על) אֶל הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל. כה וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ מקומו הקבוע כְּפַעַם בְּפַעַם, אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר הכסא הסמוך לקיר, וַיָּקָם קם וישב במקום של דוד יְהוֹנָתָן, וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל במקום שהיה בדרך כלל של יהונתן, ועכשיו היתפנה, וַיִּפָּקֵד היה ריק מְקוֹם דָּוִד. כו וְלֹא דִבֶּר שאל לגבי חסרונו של דוד שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי אָמַר: מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כי דוד לא טהור (ראה דברים כג, יא) ולכן לא יכול לאכול קודשים כִּי לֹא טָהוֹר. {ס}

כז וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי ביום השני של ראש חודש וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד, {פ}

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ: "מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם לסעודה?". כח וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל: "נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי עַד בֵּית לָחֶם. כט וַיֹּאמֶר ואמר לי דוד: 'שַׁלְּחֵנִי נָא, כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר וְהוּא צִוָּה לִי אָחִי ואחי ציווה עלי (אח של דוד ביקש מדוד) וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה אלך מכאן נָּא וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי', עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ". {ס}

ל וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ: "בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת אתה בן לאישה שמעקמת את המוסר ומורדת (וכך גם אתה)! הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר מעדיף (על פָנָי) אַתָּה לְבֶן יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ ובכך אתה גורם לעצמך בושה וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ ולבושה לי, לאביך, הנשוי לאימך. לא כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה תתיצב מלכותך (כאשר תירש את המלכות ממני) וּמַלְכוּתֶךָ. וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי, כִּי בֶן מָוֶת חייב מיתה הוּא". {ס}

לב וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל אָבִיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "לָמָּה יוּמַת? מֶה עָשָׂה?". לג וַיָּטֶל הרים שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ, וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה הִיא גמורה היא ההחלטה מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד. {ס}

לד וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָף בכעס, וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם, כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ בייש אותו (את יהונתן) אָבִיו. {ס}

לה וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד בזמן שקבע עם דָּוִד, וְנַעַר קָטֹן עִמּוֹ. לו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ: "רֻץ מְצָא נָא אֶת הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה". הַנַּעַר רָץ וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ כדי להעביר אותו מעבר לאבן האזל (כדי שיוכל להגיד לנער 'החץ ממך והלאה'). לז וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד מְקוֹם הַחֵצִי החצים אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן, וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר: "הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה". לח וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר: "מְהֵרָה חוּשָׁה עליך למהר (ורמז בכך גם לדוד שעליו למהר) אַל תַּעֲמֹד", וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן אֶת (החצי) הַחִצִּים וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו. לט וְהַנַּעַר לֹא יָדַע מְאוּמָה, אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר. {ס}

מ וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ: "לֵךְ הָבֵיא תחזיר את הכלים הָעִיר". מא הַנַּעַר בָּא הלך לעיר וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב מצד דרום של אבן האזל וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל שדוד היתגבר על צערו. מב וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד: "לֵךְ לְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה לֵאמֹר: יְהוָה יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם". {פ}


הערות

  • למה היה צורך בסימן בין דוד ויהונתן (צורת שליחת הנער בעקבות החצים) אם בכל מקרה הם נפגשו אחר כך?