ביאור:שמואל ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

קיצור דרך: a08b04

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל ב ד)


אחד משני הגדודים של איש בושת בורח לגת

א וַיִּשְׁמַע בֶּן שָׁאוּל איש בושת, ולא נכתב שמו בפירוש כדי להדגיש שכל כוחו בא לו מאביו, ובפני עצמו הוא לא היה ראוי לכך כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן, וַיִּרְפּוּ יָדָיו, וְכָל יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּ. ב וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל עם איש בושת בן שאול: שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֶרֹתִי מהעיר "בארות" מִבְּנֵי בִנְיָמִן, כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן. ג וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה לעיר גת, וַיִּהְיוּ שָׁם גָּרִים לא כתושבי קבע, כי העיר היתה מיושבת בפלישתים עַד הַיּוֹם הַזֶּה. {ס}

מפיבושת בן יהונתן

ד וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת השמועה שמתו שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל שם חנו ישראל לפני הקרב על הגילבוע (שמואל א כט, א), וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס, וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס כאשר נחפזה, מיהרה לברוח וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ נפצע ונהפך לפיסח, נכה וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת.

רכב ובענה הורגים את איש בושת ודוד הורג אותם

ה וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה, וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם בשעות החמות של היום אֶל בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת, וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב ישן את שנת הַצָּהֳרָיִם. ו וְהֵנָּה הם גילו שלפניהם בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת במפתיע הצליחו להכנס לתוככי בית המלך לֹקְחֵי חִטִּים קוני (סוחרי) חיטים, שכנראה היה להם משהו נגד איש בושת. לפי מצודת דוד: רכב ובענה פשוט התחפשו לסוחרי חיטים וַיַּכֻּהוּ סוחרי החיטים אֶל הַחֹמֶשׁ בין הצלעות לירך (פצעו אותו, אך הוא לא מת), וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ נבהלו וברחו. ולפי המצודות הם כן הרגוהו ולכן נמלטו. ז וַיָּבֹאוּ רכב ובענה החליטו לחזור לבית המלך ולהרוג את איש-בושת, כיון שאם כבר מת מלכם, לפחות הם יעברו לצד של דוד תוך כדי שהם מביאים לו את ראש אויבו (לפי המצודות, שאמרו שאיש-בשת כבר נהרג בפסוק הקודם, עכשיו הנביא חזר לספר את אופן ההכאה) הַבַּיִת וְהוּא שֹׁכֵב פצוע עַל מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ, וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ וַיָּסִירוּ אֶת רֹאשׁוֹ, וַיִּקְחוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה אזור נהר הירדן כָּל הַלָּיְלָה. ח וַיָּבִאוּ אֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן, וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ: "הִנֵּה רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ, וַיִּתֵּן יְהוָה לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעוֹ". {ס}
ט וַיַּעַן דָּוִד אֶת רֵכָב וְאֶת בַּעֲנָה אָחִיו בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי וַיֹּאמֶר לָהֶם: "חַי יְהוָה אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה עד כאן הקדמה לשבועה (שממשיכה עד סוף פסוק יא). י כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר: 'הִנֵּה מֵת שָׁאוּל' וְהוּא הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו הוא חשב שהוא מבשר לי בשורה טובה, וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג, אֲשֶׁר לְתִתִּי לוֹ חשב שאתן לו שכר תמורת ה- בְּשֹׂרָה. יא אַף כִּי וכמובן שאם אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ". יב וַיְצַו דָּוִד אֶת הַנְּעָרִים, וַיַּהַרְגוּם וַיְקַצְּצוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם, וַיִּתְלוּ את הגופות שלהם עַל על יד הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן, וְאֵת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת לָקָחוּ וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר במערת הקברים בה קבור אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן. {פ}