ביאור:שמואל ב ד
קיצור דרך: a08b04
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
(מהדורות נוספות של שמואל ב ד)
א
וַיִּשְׁמַע בֶּן שָׁאוּל איש-בושת (לא נכתב שמו בפירוש כדי לרמוז שכל כוחו בא לו מאביו, מהייחוס, ובמיוחד כעת ירד מעמדו עוד יותר) כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן, וַיִּרְפּוּ יָדָיו, וְכָל יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּ.
ב
וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל עם איש-בושת בן שאול: שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֶרֹתִי מהעיר "בארות" מִבְּנֵי בִנְיָמִן, כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן נחשבת לנחלת שבט בינימין (יש המזהים אותה עם ישוב הסמוך לרמאללה).
ג
וַיִּבְרְחוּ אולי כי הרגו מישהו מבית שאול (ע' ברד"ק) הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה לעיר פלישתית בשם גתיים, וַיִּהְיוּ שָׁם גָּרִים לא כתושבי קבע, כי העיר היתה מיושבת בפלישתים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
{ס}
ד וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת השמועה שמתו שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל שם חנו ישראל לפני הקרב על הגילבוע (שמואל א כט, א), וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס, וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס כאשר נחפזה, מיהרה לברוח מהפלישתים שניצחו בקרב וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ נפצע ונהפך לפיסח, נכה וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת.
| איור מתוך תנ"ך מורגן, 1240 |
ה
וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי, רֵכָב וּבַעֲנָה, וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם בשעות החמות של היום אֶל בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת, וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב ישן את שנת הַצָּהֳרָיִם.
ו
וְהֵנָּה הם גילו שלפניהם בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת במפתיע הצליחו להכנס לתוככי בית המלך לֹקְחֵי חִטִּים קוני (סוחרי) חיטים, שכנראה היה להם משהו נגד איש-בושת. (לפי מצודת דוד: רכב ובענה פשוט התחפשו לסוחרי חיטים) וַיַּכֻּהוּ סוחרי החיטים אֶל הַחֹמֶשׁ בבטן, מתחת לצלעות (פצעו אותו, אך הוא לא מת), וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ נבהלו וברחו. (ולפי המצודות: הם בעצמם הרגוהו ולכן נמלטו).
ז
וַיָּבֹאוּ רכב ובענה החליטו לחזור לבית המלך ולהרוג את איש-בושת, כיון שאם כבר מת מלכם, לפחות הם יעברו לצד של דוד תוך כדי שהם מביאים לו את ראש אויבו (לפי המצודות, שאמרו שאיש-בושת כבר נהרג בפסוק הקודם, יש עכשיו חזרה מפורטת על אופן ההכאה) הַבַּיִת וְהוּא שֹׁכֵב פצוע עַל מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ, וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ וַיָּסִירוּ אֶת רֹאשׁוֹ. וַיִּקְחוּ אֶת רֹאשׁוֹ, וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה אזור נהר הירדן כָּל הַלָּיְלָה.
ח
וַיָּבִאוּ אֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן, וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ: "הִנֵּה רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ, וַיִּתֵּן יְהוָה לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעוֹ".
{ס}
ט
וַיַּעַן דָּוִד אֶת רֵכָב וְאֶת בַּעֲנָה אָחִיו בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי וַיֹּאמֶר לָהֶם: "חַי יְהוָה אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה עד כאן הקדמה לשבועה (שממשיכה עד סוף פסוק יא).
י
כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר: 'הִנֵּה מֵת שָׁאוּל' וְהוּא הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו הוא חשב שהוא מבשר לי בשורה טובה, וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג, אֲשֶׁר לְתִתִּי לוֹ חשב שאתן לו שכר תמורת ה- בְּשֹׂרָה.
יא
אַף כִּי וכמובן שאם אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ".
יב
וַיְצַו דָּוִד אֶת הַנְּעָרִים, וַיַּהַרְגוּם וַיְקַצְּצוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם, וַיִּתְלוּ את הגופות שלהם עַל על יד הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן, וְאֵת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת לָקָחוּ וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר במערת הקברים בה קבור אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- נראה שהמאמר המוסגר לגבי מפיבושת (פסוק ד) הובא כדי להסביר מדוע לאחר מות איש-בושת לא היה יורש לשושלת שאול- כנראה שבתקופתם אדם נכה לא נחשב כראוי למלכות. בנוסף יש לציין שדוד נשבע ליהונתן: "וְלֹא תַכְרִת אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם" (שמואל א כ טו) ואכן דאג למפיבושת - ראה להלן פרק ט.
