ביאור:שמואל ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

קיצור דרך: a08b05

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל ב ה)


דוד מומלך על כל ישראל

א וַיָּבֹאוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: "הִנְנוּ עַצְמְךָ כאילו חלק מהעצמות שלך, כמו קרובי משפחה וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ. ב גַּם אֶתְמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ אַתָּה (הייתה) הָיִיתָ (מוציא) הַמּוֹצִיא המוביל למלחמות (והמבי) וְהַמֵּבִיא המחזיר מהמלחמה אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר יְהוָה לְךָ: 'אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי, אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד למלך עַל יִשְׂרָאֵל'". ג וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה, וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי יְהוָה לפני מזבח שהיה שם, אולי במקום בו אברהם בנה (בראשית יג, יח), וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. {פ}
ד בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ, אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ. ה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים חצי שנה זו לא נלקחה בחשבון הכללי בפסוק הקודם, וּבִירוּשָׁלַ‍ִם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.

דוד כובש את ירושלים ובונה בה ארמון

ו וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַ‍ִם לכיוון ירושלים, וכנראה שפנו אל תושביה לשלום (על פי המשך הפסוק), אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, וַיֹּאמֶר היבוסי ענו לְדָוִד לֵאמֹר: "לֹא תָבוֹא לא תוכל לכבוש את העיר הֵנָּה, כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים אלא אם תצליח לנצח את שומרי העיר, שהם עיורים ופיסחים, ואין לנו צורך בשומרים חזקים כי העיר מבוצרת מאוד", לֵאמֹר והם היו בטוחים שאין לדוד סיכוי לכבוש את העיר, ואמרו:: 'לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה'. ז וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן את העיר שכולה מבוצרת כמצודה ('ציון' הוא שם נוסף לירושלים), הִיא 'עִיר דָּוִד' לאחר שדוד כבש אותה (כפי שיסופר בפסוק הבא) הוא קרא לה 'עיר דוד'. ח וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא: "כָּל מַכֵּה יְבֻסִי מי שיצליח להכות ביבוסים וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר ויכה בבריח הסוגר את דלת העיר וְאֶת וכן יכה את הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים (שנאו) שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד ...הוא יהפך לראש ולשר (על פי דברי הימים א יא, ו)", עַל כֵּן יֹאמְרוּ נהפך לפתגם בימי בית ראשון: "עִוֵּר וּפִסֵּחַ ליבוסים שכונו בעקבות הסיפור בלעג "עיורים ופיסחים", אסור להכנס לבית המקדש לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת". ט וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ 'עִיר דָּוִד', וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא מהמקום בו היה גיא שמילאו אותו בחול וָבָיְתָה ולכיוון העיר המקורית. י וַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל, וַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת עִמּוֹ. {פ}

יא וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים שליחים אֶל דָּוִד, וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר מומחים במלאכת חריטת וליטוש אבנים לעשיית קירות, וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד. יב וַיֵּדַע הרגיש על סמך הצלחותיו דָּוִד כִּי הֱכִינוֹ ביסס אותו יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְכִי נִשֵּׂא ה' רומם את מַמְלַכְתּוֹ בַּעֲבוּר לטובת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. {ס}

דוד נושא נשים נוספות ויולד עוד ילדים

יג וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלַ‍ִם אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן, וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת. יד וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם: שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה. טו וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ. טז וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט. {פ}

דוד מנצח את הפלישתים בשני קרבות
Shmuel b 5.jpg
מלחמות דוד בפלישתים

יז וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ כדי לתפוס אֶת דָּוִד, וַיִּשְׁמַע דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל הַמְּצוּדָה. יח וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ, וַיִּנָּטְשׁוּ התפזרו בְּעֵמֶק רְפָאִים עמק הנמצא בדרך מירושלים לבית לחם. (ראה בויקיפדיה) . יט וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר: "הַאֶעֱלֶה אֶל פְּלִשְׁתִּים? הֲתִתְּנֵם בְּיָדִי?", וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל דָּוִד: "עֲלֵה, כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ". כ וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל פְּרָצִים למקום הנקרא "בעל פרצים", ופירוש השם הוא: ה' הוא הפורץ את הפרצים באויבי ישראל, וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד, וַיֹּאמֶר: "פָּרַץ הבקיע יְהוָה אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם כשטף מים העוברים במקום צר ובוקעים ממנו בכח", עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא 'בַּעַל פְּרָצִים'. כא וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת עֲצַבֵּיהֶם הפלישתים זרקו את הפסלים שלהם, וַיִּשָּׂאֵם לקח אותם כשלל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו. {פ}
כב וַיֹּסִפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים לַעֲלוֹת, וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים. כג וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה וַיֹּאמֶר: "לֹא תַעֲלֶה אל תתקיף אותם ישירות, אלא:, הָסֵב אֶל אַחֲרֵיהֶם לך מסביבם ותפתיע אותם בהתקפה מאחור וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים מקום שגדלו בו עצים רבים (אולי הכונה לאלת המסטיק). כד וִיהִי (בשמעך) כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל צְעָדָה קול העלים המרשרשים ברוח (וכך הפלישתים לא ישמעו שאתה מתקרב אליהם, כי יחשבו שהקולות מגיעים מהעצים) בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ תמהר ותתקיף בנחרצות, כִּי אָז יָצָא יְהוָה לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים". כה וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה, וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים מִגֶּבַע עַד בֹּאֲךָ גָזֶר. {פ}


הערות

  • "וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד" (פסוק יא) - לאחרונה גילתה ד"ר אֵילַ‏ת מזר בחפירות בעיר דוד מבנה גדול המתוארך לתקופת הממלכה המאוחדת, דהיינו המאה ה 10 לפנה"ס, ימי דוד ושלמה. על סמך התיארוך, המיקום והגודל, מזר העלתה את האפשרות כי המבנה שימש כארמונו של דוד המלך. ראה על כך בהרחבה בערך מבנה האבן הגדול בעיר דוד בוויקיפדיה, באתר עיר דוד, וראיון עם מזר באתר Ynet.
  • "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן" (פסוק ז) - ירושלים נקראה גם ציון, אולי מלשון ציה, על שם המדבר שהיה מסביב. השם "ציון" הפך גם לתואר לארץ ישראל כולה, ומכאן גם נוצרה המילה "ציונות".
  • "כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר" (פסוק ח) - תיאוריה שרווחה עד שנת 1998 נהגה לזהות את הצינור עם פיר וורן, כאשר גבורתו של יואב ("וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ", דה"א יא, ו) יוחסה לכך שטיפס במעלה הפיר 15 מטר, והפתיע את תושבי העיר. הגישה הרווחת היום, לאור ממצאיהם של רייך ושוקרון, היא שפיר וורן לא היה ידוע כלל ליבוסים והוא נתגלה רק במאה ה-8 לפנה"ס. לכן ניתן לזהות את הצינור עם מנהרת הסתרים המובילה מהמעיין לעיר או עם תעלה אחרת. להרחבה ראה בויקיפדיה בערך כיבוש ירושלים בידי דוד ובמאמר מאת עמיחי מזר.