ביאור:שמואל ב טו
קיצור דרך: a08b15
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
(מהדורות נוספות של שמואל ב טו)
א
וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן, וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים, וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו.
ב
וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם וְעָמַד עַל יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר הדרך המובילה לשער העיר ירושלים, וַיְהִי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב ויכוח עם אדם אחר, שבגללו הוא מעוניין לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט, וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו, וַיֹּאמֶר: "אֵי מִזֶּה עִיר אַתָּה?", וַיֹּאמֶר: "מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ כל אדם אמר לאבשלום מאיזה שבט הוא".
ג
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם: "רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים נכונים, וְשֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ בין השופטים שמינה המלך".
ד
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם: "מִי יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ, וְעָלַי ואז אלי יָבוֹא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב וּמִשְׁפָּט, וְהִצְדַּקְתִּיו אצדיק את מעשיו, אזכה אותו".
ה
וְהָיָה בִּקְרָב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֺת לוֹ, וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ אבשלום שלח את ידו למנוע בעד האיש מלהשתחוות לו וְהֶחֱזִיק לוֹ בו וְנָשַׁק לוֹ.
ו
וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל.
{פ}
| דף מספר תנ"ך צרפתי מאמצע המאה ה-13. בחלק התחתון מתוארת בריחת דוד מירושלים להר הזיתים |
ז
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה מאז המלכת דוד, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ: "אֵלֲכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַיהוָה בְּחֶבְרוֹן בהקרבת קורבן במזבח (ראה לעיל ה, ג).
ח
כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמֹר: 'אִם (ישיב) יָשׁוֹב יְשִׁיבֵנִי יְהוָה יְרוּשָׁלַ͏ִם וְעָבַדְתִּי אֶת יְהוָה' ".
ט
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: "לֵךְ בְּשָׁלוֹם", וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה.
{פ}
י
וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים שליחים בסתר בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: "כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר וַאֲמַרְתֶּם: 'מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן!' ".
יא
וְאֶת עִם אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלַ͏ִם, קְרֻאִים מוזמנים לסעודה וְהֹלְכִים לְתֻמָּם בלי לדעת שאבשלום מתכוון למרוד בדוד, וְלֹא יָדְעוּ כָּל דָּבָר.
יב
וַיִּשְׁלַח שליחים אַבְשָׁלוֹם אֶת אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי תושב העיר גילֹה יוֹעֵץ דָּוִד מֵעִירוֹ, מִגִּלֹה, בְּזָבְחוֹ כאשר אבשלום הקריב בחברון אֶת הַזְּבָחִים, וַיְהִי הַקֶּשֶׁר התקשרות המורדים עם אבשלום אַמִּץ חזק וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת עִם אַבְשָׁלוֹם.
יג
וַיָּבֹא הַמַּגִּיד אֶל דָּוִד לֵאמֹר: "הָיָה לֶב אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם".
יד
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל עֲבָדָיו אֲשֶׁר אִתּוֹ בִירוּשָׁלַ͏ִם: "קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא תִהְיֶה לָּנוּ פְלֵיטָה הצלה (לא יהיה פליט, אף אחד לא ישרוד) מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם, מַהֲרוּ לָלֶכֶת פֶּן יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ יביא בחוזקה עָלֵינוּ אֶת הָרָעָה וְהִכָּה הָעִיר לְפִי חָרֶב".
טו
וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֶל הַמֶּלֶךְ: "כְּכֹל אֲשֶׁר יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ - הִנֵּה עֲבָדֶיךָ הנה אנחנו לפניך מוכנים לעשות את כל אשר תבקש".
טז
וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל בֵּיתוֹ בְּרַגְלָיו, וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים לִשְׁמֹר הַבָּיִת.
יז
וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם בְּרַגְלָיו, וַיַּעַמְדוּ בֵּית הַמֶּרְחָק שם מקום במזרחה של עיר דוד.
יח
וְכָל עֲבָדָיו עֹבְרִים עַל יָדוֹ וְכָל הַכְּרֵתִי וְכָל הַפְּלֵתִי וכל הקשתים והקלעים שבצבא דוד (לעיל ח, יח), וְכָל הַגִּתִּים האנשים שהיו עם דוד בעיר גת, שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר בָּאוּ בְרַגְלוֹ עם דוד (הלכו איתו לגת ואחר כך באו איתו לירושלים, ראה לעיל ש"א כז, ב) מִגַּת, עֹבְרִים עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
יט
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אִתַּי הַגִּתִּי שמוצאו מהעיר גת (תושב העיר במקור): "לָמָּה תֵלֵךְ גַּם אַתָּה אִתָּנוּ? שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ עם מלך העיר גת כִּי נָכְרִי אַתָּה, וְגַם גֹּלֶה אַתָּה, לִמְקוֹמֶךָ עליך לשוב לגת.
כ
תְּמוֹל בּוֹאֶךָ רק אתמול באת, כלומר: לא מזמן הצטרפת אלינו וְהַיּוֹם האם כבר היום אני אבקש ממך (אנועך) אֲנִיעֲךָ אניע, אוליך אותך עִמָּנוּ לָלֶכֶת? וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ לאן שיוליכו אותי רגלי, למקום כלשהו, אני לא יודע אפילו לאן אלך. שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת אַחֶיךָ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת ובכך תעשה איתם חסד אמיתי".
כא
וַיַּעַן אִתַּי אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: "חַי יְהוָה וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ - אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים - כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ".
כב
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אִתַּי: "לֵךְ וַעֲבֹר (אם כך) בא ולך איתי", וַיַּעֲבֹר אִתַּי הַגִּתִּי וְכָל אֲנָשָׁיו וְכָל הַטַּף אֲשֶׁר אִתּוֹ.
כג
וְכָל הָאָרֶץ בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל, וְכָל הָעָם עֹבְרִים, וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן העמק הצמוד לעיר דוד, ממזרח. (ראה בויקיפדיה) וְכָל הָעָם עֹבְרִים עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אֶת הַמִּדְבָּר לצד המדבר של יהודה ובינימין.
כד
וְהִנֵּה ולפתע ראו ההולכים גם את גַם צָדוֹק וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, וַיַּצִּקוּ הציגו לראוה אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיַּעַל העלה עולות אל מול פני הארון אֶבְיָתָר, עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר מִן הָעִיר.
כה
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק: "הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָעִיר, אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה וֶהֱשִׁבַנִי אז הוא יחזיר אותי לירושלים וְהִרְאַנִי אֹתוֹ את הארון וְאֶת נָוֵהוּ האוהל בו שוכן הארון.
כו
וְאִם כֹּה יֹאמַר: 'לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ', הִנְנִי אני כאן, מוכן לקבל על עצמי את גזר הדין, יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו".
{ס}
כז
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן: "הֲרוֹאֶה אַתָּה האם לא רואה אתה שזאת עצה נכונה (להשיב את הארון לירושלים)? שֻׁבָה החזר הָעִיר בְּשָׁלוֹם, וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר, שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם גם אביתר היה נוכח בשיחה, וכאן פנה דוד לשניהם (והכוונה היא שאחימעץ ויהונתן יוכלו לשמש כשליחים למסור לדוד הודעות על הנעשה בירושלים).
כח
רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ אשתהה (בעברות) בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר בערבות הירדן שבמדבר יהודה, עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי".
כט
וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלָ͏ִם, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
ל
וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים הר הזיתים, עֹלֶה וּבוֹכֶה, וְרֹאשׁ לוֹ והראש שלו חָפוּי מכוסה על ידי בד, כדרכם של אבלים, וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ, עָלֹה וּבָכֹה.
לא
וְדָוִד הִגִּיד לֵאמֹר: "אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים שותף עם הקושרים קשר נגדי (ראה פסוק יב) עִם אַבְשָׁלוֹם!", וַיֹּאמֶר דָּוִד: "סַכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל יְהוָה".
לב
וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ לראש הר הזיתים אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה למקום בו היה רגיל להתפלל ולהשתחוות שָׁם לֵאלֹהִים, וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי הגיע אדם בשם חושי, ממשפחת הארכי קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ.
לג
וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד: "אִם עָבַרְתָּ אִתִּי תעבור איתי לערבות המדבר וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא לטורח (כי היה זקן ולא יכל להלחם).
לד
וְאִם הָעִיר תָּשׁוּב וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלוֹם 'עַבְדְּךָ אֲנִי, הַמֶּלֶךְ, אֶהְיֶה! עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי של דוד הייתי מֵאָז, וְעַתָּה וַאֲנִי וגם עכשיו הרי אני עַבְדֶּךָ', וְהֵפַרְתָּה לִי תשמש בשבילי כמרגל, ובכך תעזור לי להפר אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל.
לה
וַהֲלוֹא עִמְּךָ שָׁם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ שקורה בארמון כאשר אבשלום יתיישב בו תַּגִּיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים.
לו
הִנֵּה שָׁם עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם: אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק, וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר, וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי כָּל דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ".
לז
וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר, וְאַבְשָׁלֹם יָבֹא בא באותו זמן ל- יְרוּשָׁלָ͏ִם.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
