ביאור:שמואל א כו
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
(מהדורות נוספות של שמואל א כו)
א
וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אנשי מדבר זיף (ראה לעיל כג, יט) אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר: "הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן במזרח המדבר".
ב
וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר זִיף, וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל, לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף.
ג
וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל הַדָּרֶךְ על יד הדרך הראשית, וְדָוִד יֹשֵׁב בינתיים (לאחר ששמע ששאול מתקרב) עבר לשבת בַּמִּדְבָּר, וַיַּרְא כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה.
ד
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים, וַיֵּדַע כִּי בָא שָׁאוּל אֶל נָכוֹן בוודאות.
ה
וַיָּקָם דָּוִד וַיָּבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה שָׁם שָׁאוּל, וַיַּרְא דָּוִד אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב שָׁם שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָאוֹ, וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל במרכז המעגל וְהָעָם חֹנִים סְבִיבֹתָו.
ו
וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי וְאֶל אֲבִישַׁי אח של יואב ושל עשהאל בֶּן צְרוּיָה אחות דוד (דברי הימים א ב, טז) אֲחִי יוֹאָב שהיה שר הצבא של דוד לֵאמֹר: "מִי יֵרֵד אִתִּי אֶל שָׁאוּל אֶל הַמַּחֲנֶה?", וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי: "אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ".
ז
וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל הָעָם מחנה שאול לַיְלָה, וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל, וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה נעוצה בָאָרֶץ מְרַאֲשֹׁתָו בסביבת מקום ראשו, וְאַבְנֵר וְהָעָם שֹׁכְבִים סְבִיבֹתָו.
{ס}
ח
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד: "סִגַּר הסגיר, מסר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ, וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ והחנית תעבור דרכו ותיפגע בארץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ יהיה צורך להכותו שנית, כי ימות כבר במכה ראשונה".
ט
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי: "אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ תהרוג אותו, כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ יְהוָה וְנִקָּה ויצא נקי, ללא עונש".
{פ}
י
וַיֹּאמֶר דָּוִד: "חַי יְהוָה, כִּי אִם אלא יְהוָה יִגֳּפֶנּוּ, אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת, אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה.
יא
חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהוָה. וְעַתָּה קַח נָא אֶת הַחֲנִית אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָו וְאֶת צַפַּחַת צלחת הַמַּיִם, וְנֵלְכָה לָּנוּ".
יב
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל וַיֵּלְכוּ לָהֶם, וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים, כִּי תַּרְדֵּמַת יְהוָה חזקה, מאת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם.
יג
וַיַּעֲבֹר דָּוִד הָעֵבֶר אל עבר ההר השני, וַיַּעֲמֹד עַל רֹאשׁ הָהָר מֵרָחֹק, רַב הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם.
יד
וַיִּקְרָא דָוִד אֶל הָעָם וְאֶל אַבְנֵר בֶּן נֵר לֵאמֹר: "הֲלוֹא תַעֲנֶה תשיב לדברי אַבְנֵר!", וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר: "מִי אַתָּה קָרָאתָ אֶל הַמֶּלֶךְ אני משרת את המלך והקורא אלי כקורא אל המלך".
{פ}
.jpg)
| "כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים" (כ) - הקורא הוא עוף קרקע , המעדיף להתרחק מסכנה בריצה ובדילוגים מהירים (מתוך לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל) |
טו
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אַבְנֵר: "הֲלוֹא אִישׁ איש מלחמה וגיבור אַתָּה, וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ, כִּי בָא אַחַד הָעָם לְהַשְׁחִית אֶת הַמֶּלֶךְ אֲדֹנֶיךָ.
טז
לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, חַי יְהוָה כִּי בְנֵי מָוֶת אַתֶּם אֲשֶׁר לֹא שְׁמַרְתֶּם עַל אֲדֹנֵיכֶם עַל מְשִׁיחַ יְהוָה. וְעַתָּה רְאֵה: אֵי חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם, אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָו?".
יז
וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד וַיֹּאמֶר: "הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד?", וַיֹּאמֶר דָּוִד: "קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ".
יח
וַיֹּאמֶר: "לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ, כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה?
יט
וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ: אִם יְהוָה הֱסִיתְךָ בִי - יָרַח מִנְחָה אקריב מנחה לה' ויסלח לי, וְאִם בְּנֵי הָאָדָם - אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהוָה, כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ מלהדבק בְּנַחֲלַת יְהוָה בארץ ישראל לֵאמֹר כביכול אומרים לי (בכך שאגורש לעמים אחרים אולי אושפע מעבודת האלילים שלהם): 'לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים'.
כ
וְעַתָּה אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד אל מול פְּנֵי יְהוָה, כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הציד רודף אחרי הַקֹּרֵא עוף ממשפחת הפסיונים בֶּהָרִים".
כא
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "חָטָאתִי, שׁוּב בְּנִי דָוִד, כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד, תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה היתה נחשבת ליקרה (כי לא ניצלת את ההזדמנות להרוג אותי) נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה. הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי עשיתי בסיכלות, בטיפשות וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד".
כב
וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה (החנית) חֲנִית הַמֶּלֶךְ", וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ.
כג
וַיהוָה יָשִׁיב לָאִישׁ אֶת צִדְקָתוֹ המגיע לו על צידקתו וְאֶת ועל אֱמֻנָתוֹ נאמנותו למלך, אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהוָה הַיּוֹם בְּיָד בידו של מישהו (של דוד, אך לא רצה לאמר זאת במפורש) להורגך, וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהוָה.
כד
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי, כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי יְהוָה וְיַצִּלֵנִי מִכָּל צָרָה".
{פ}
כה
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: "בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד. גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה תצליח לעשות את כל מה שאתה צריך וְגַם יָכֹל תּוּכָל", וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
