ביאור:בבלי קידושין דף טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בעובד כוכבים שישנו תחת ידך או אינו אלא בעובד כוכבים שאינו תחת ידך? אמרת: וכי מה אפשר לעשות לו? הא אין הכתוב מדבר אלא בעובד כוכבים שישנו תחת ידך [1].

ובשטר: מנלן? אמר עולא אמר קרא: (שמות כא י) אם אחרת יקח לו [שארה כסותה וענתה לא יגרע] - הקישה הכתוב לאחרת [2]: מה אחרת מקניא בשטר, אף אמה העבריה מקניא בשטר. הניחא למאן דאמר [3]: שטר אמה העבריה - אדון כותבו [4], אלא למאן דאמר: אב כותבו [5] מאי איכא למימר [6]? דאיתמר: שטר אמה העבריה - מי כותבו? רב הונא אמר: אדון כותבו; רב חסדא אמר: אב כותבו. הניחא לרב הונא, אלא לרב חסדא מאי איכא למימר? אמר רב אחא בר יעקב: אמר קרא (שמות כא ז: וכי ימכר איש את בתו לאמה) לא תצא [7] כצאת העבדים [8] - אבל נקנית היא כקנין עבדים, ומאי ניהו? - שטר.

ואימא 'אבל נקנית היא כקנין עבדים [9]' [10], ומאי ניהו – חזקה [11]? אמר קרא [12] (ויקרא כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם [לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך] - אותם [13], [14] בחזקה - ולא אחר בחזקה. ואימא 'אותם בשטר - ולא אחר בשטר'? הכתיב 'לא תצא כצאת העבדים'! ומה ראית? מסתברא: שטר הוה ליה לרבויי, שכן מוציאה בבת ישראל. אדרבה: חזקה הוה ליה לרבויי, שכן קונה בנכסי הגר [15]! באישות מיהת לא אשכחן. אי בעית אימא: להכי אהני 'אם אחרת' [16].

ורב הונא האי 'לא תצא כצאת העבדים' - מאי דריש ביה? ההוא מיבעי ליה שאינה יוצאה בראשי אברים כעבד [17]. ורב חסדא? אם כן לכתוב קרא 'לא תצא כעבדים'; מאי 'כצאת העבדים' [18]? שמע מינה תרתי.

וקונה את עצמו בשנים: דכתיב (שמות כא ב: כי תקנה עבד עברי) שש שנים יעבד ובשביעית [יצא לחפשי חנם].

ביובל: דכתיב (ויקרא כה מ: כשכיר כתושב יהיה עמך) עד שנת היובל יעבד עמך.

בגרעון כסף: אמר חזקיה: דאמר קרא (שמות כא ח: אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה) והפדה [לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] - מלמד שמגרע פדיונה ויוצאה.

תנא: וקונה את עצמו בכסף ובשוה כסף ובשטר. בשלמא כסף, דכתיב (ויקרא כה נא: אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו) מכסף מקנתו; שוה כסף נמי: 'ישיב גאולתו' אמר רחמנא, לרבות שוה כסף ככסף; אלא האי שטר - היכי דמי?: אילימא דכתב ליה שטרא אדמיה - היינו כסף! אלא שיחרור - שטר למה לי [19]? לימא ליה באפי תרי "זיל" [20]? אי נמי באפי בי דינא "זיל"? אמר רבא: זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי [21] [22] והרב שמחל על גרעונו - אין גרעונו מחול [23].

יתירה עליו אמה העבריה: אמר ריש לקיש: אמה העבריה קונה את עצמה במיתת האב [24] מרשות אדון מקל וחומר: ומה סימנין שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון - מיתה שמוציאה מרשות אב [25] - אינו דין שמוציאה מרשות אדון! מיתיבי רב הושעיא: יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין ואם איתא, ניתני נמי 'מיתת האב'? תנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר? שייר [גם] מיתת האדון [26]. אי משום מיתת האדון - לאו שיורא הוא: דכיון דאיכא נמי באיש [27] - לא קתני! ואלא ניתני [28]!? תנא - דבר שיש לו קצבה [29] - קתני, דבר שאין לו קצבה - לא קתני. והא סימנין דאין להם קצבה [30] – וקתני? אמר רב ספרא: אין להם קצבה למעלה [31], אבל יש להם קצבה


עמוד ב

למטה [32], דתניא [33]: 'בן תשע שנים שהביא שתי שערות – [34] שומא [35]; מבן תשע שנים ויום אחד עד בן שתים עשרה שנה ויום אחד, ועודן בו [36] שומא; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: סימן [37]; בן שלש עשרה שנה ויום אחד - דברי הכל סימן [38]'. [39] מתיב רב ששת: רבי שמעון אומר: ארבעה מעניקים להם [40] היוצא בשש שנים 2</ref> והיוצא ביובל 3</ref> ונרצע שיוצא במיתת אדון 4</ref>וסימנין דאמה העבריה</ref>: שלשה באיש [41] ושלשה באשה [42], ואי אתה יכול לומר 'ארבעה באחד', לפי שאין סימנים באיש ואין רציעה באשה [43]; ואם איתא - ניתני נמי 'מיתת אב'?! וכי תימא הכי נמי, תני ושייר - והא 'ארבעה' קתני! וכי תימא 'תנא - דבר שיש לו קצבה קתני, ודבר שאין לו קצבה לא קתני' והא סימנין דאין להם קצבה, וקתני! וכי תימא הכי נמי, כדרב ספרא [44] - והאיכא מיתת אדון דאין להם קצבה, וקתני!? מיתת אדון נמי לא קתני [45]. ואלא ארבעה מאי ניהו? 1</ref>שנים 2</ref>ויובל [46] 3</ref>ויובל של רציעה [47] 4</ref> ואמה העבריה בסימנים. הכי נמי מסתברא [48], דקתני סיפא: אי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהם לפי שאין סימנים באיש ואין רציעה באשה; ואם איתא [49] - באשה מיהא משכחת לה ארבעה [50] [מות האדון, שש שנים, יובל וסימנים]! שמע מינה. מתיב רב עמרם: ואלו מעניקים להם: היוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנים; ואם איתא, ניתני נמי 'מיתת אב'? וכי תימא 'תנא ושייר' - והא אלו קתני!? וכי תימא 'דבר שיש לו קצבה – קתני, דבר שאין לו קצבה - לא קתני', והא סימנין דאין להם קצבה וקתני!? וכי תימא 'הכי נמי כדרב ספרא' - האיכא מיתת אדון!? תיובתא דריש לקיש. 'תיובתא'? והא ריש לקיש קל וחומר אמר!? קל וחומר פריכא היא, משום דאיכא למיפרך: מה לסימנין - שנשתנה הגוף - תאמר במיתת אב, שכן לא נשתנה הגוף!!

תני חדא: עֶנֶק עבד עברי לעצמו וענק אמה העבריה לעצמה'; ותניא אידך: ענק אמה העבריה ומציאתה לאביה, ואין לרבה [51] אלא שכר בטלה בלבד [52]' מאי? לאו הא דנפקא בסימנים [53] והא דנפקא לה במיתת אב? לא! אידי ואידי דנפקא לה בסימנין, ולא קשיא: הא דאיתיה לאב, הא דליתיה לאב [54]! בשלמא ענק אמה העבריה לעצמה' - למעוטי אחין, דתניא: '(ויקרא כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם [לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך] - אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם; מכאן שאין אדם מוריש זכות בתו [55] לבנו, אלא ענק עבד עברי לעצמו פשיטא?! אלא למאן? אמר רב יוסף: 'יו"ד קֶרֶת [56]' [57] קא חזינא הכא. אביי אמר: הכי אמר רב ששת: הא מני? תוטאי הוא, דתניא: תוטאי אומר: (דברים טו יד: הענק תעניק) לו [מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו] - ולא לבעל חובו [58].

גופא: 'אלו מעניקים להם [59]: היוצא בשנים, וביובל, ובמיתת אדון, ואמה העבריה בסימנין; אבל בורח ויוצא בגרעון כסף - אין מעניקים לו. רבי מאיר אומר: בורח אין מעניקין לו, ויוצא בגרעון כסף מעניקים לו. רבי שמעון אומר: ארבעה מעניקים להם: שלשה באיש ושלשה באשה; ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהן לפי שאין סימנין באיש ורציעה באשה.' מנא הני מילי? דתנו רבנן: 'יכול לא יהו מעניקים אלא ליוצא בשש [60]? מנין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנין? תלמוד לומר: (דברים טו יב: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת) תשלחנו [חפשי מעמך]; [61] וכי תשלחנו [חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם] [62]; יכול שאני מרבה בורח ויוצא בגרעון כסף? תלמוד לומר: 'וכי תשלחנו חפשי מעמך': מי ששילוחו מעמך, יצא בורח ויוצא בגרעון כסף, שאין שילוחו מעמך [63]; רבי מאיר אומר: בורח - אין מעניקין לו, דאין שילוחו מעמך, אבל יוצא בגרעון כסף - ששילוחו מעמך [64]'.

בורח - השלמה בעי [65], דתניא: 'מנין לבורח שחייב להשלים? - תלמוד לומר: (שמות כא ב: כי תקנה עבד עברי) שש שנים יעבד [ובשבעת יצא לחפשי חנם];

הערות[עריכה]

  1. ^ ללמדך שאף על פי שהעובד כוכבים תחת ידך - אם לא יגאל - ישתעבד בו עד היובל, ואי אתה רשאי לבא עליו בעקיפין
  2. ^ לקיחת קידושין
  3. ^ פלוגתייהו לקמיה
  4. ^ 'בתך קנויה לי'; ונותנו לאב כדרך שאר קידושין, שהבעל כותב 'בתך - היא מקודשת לי'
  5. ^ לא יליף משאר קידושין
  6. ^ ומנליה דקני ליה שטרא
  7. ^ בשן ועין בראשי איברים
  8. ^ כעבד כנעני: שאם סימא את עיניה וכן עינו של עבד עברי - אינו יוצא בכך, אלא נותן לו דמי עינו, וזה משלים שש ויוצא
  9. ^ כנענים
  10. ^ והם נקנין בשטר, כד(לקמן דף כב:), דאיתקש לקרקעות דנקנין בשטר בכסף ובחזקה
  11. ^ ולקמן (שם) מפרש כיצד בחזקה? שיכפוהָ לעשות מלאכה אחת
  12. ^ בעבד כנעני כתיב:
  13. ^ כאחוזה
  14. ^ הנקנין
  15. ^ שמת ואין לו יורשין ונכסיו הפקר
  16. ^ הקישה הכתוב לאחרת לגלות על הלימוד של 'כצאת העבדים': שבא ללמדנו על קנין השטר, ולא על החזקה; אבל עיקר שטר לאו מקידושין יליף, דתימא 'אדון כותבו', אלא משטר קרקעות יליף, כשטר עבד כנעני, ואב כותבו, כי היכי דשטר שדות - מוכר כותבו, כדילפינן (לעיל ט,א) מן 'ואקח את ספר המקנה' (ירמיהו לב יא)
  17. ^ ולגופיה איצטריך, ולא למידק מיניה 'אבל נקנית כקנין עבדים' דכל קרא דמיבעי לגופיה - לא אתי לדוקיא
  18. ^ דלדוקיא נמי אתי: לומר לך מדין יציאה לבדה מיעטתה ולא מדין הקנין
  19. ^ הא אין גופו קנוי אלא חוב ממון עבודת שש שנים שיש עליו
  20. ^ "לית לי עלך מידי" - ונפטר
  21. ^ עד שיגיעו ימי חיפושו
  22. ^ ולפיכך
  23. ^ וצריך שחרור, ואם לאו - חוזר ומשתעבד בו אם ירצה, דלא שייך בו מחילת ממון אלא לשון 'שחרור'; וכי כתב ליה לשון שחרור ונתן ליה – נפיק, דלא גרע מכנעני, דנפיק בשטר, דכתיב 'או חופשה לא ניתן לה' (ויקרא יט כ); וגמר 'לה' 'לה' [וכתב לה ספר כריתות [דברים כד,א,ג]] מאשה
  24. ^ אביה
  25. ^ שאין מעשה ידיה ליורשיו, כדקיימא לן בכתובות (מג,א): אמר רב יהודה אמר רב: בת הניזונית מן האחין - מעשה ידיה לעצמה. אמר רב כהנא: מאי טעמא דרב? דכתיב 'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם' (ויקרא כה מו): אותם לבניכם, ולא בנותיכם לבניכם: מגיד שאין אדם מוריש זכות שיש לו בבתו לבנו
  26. ^ דקיימא לן (לקמן יז,ב) דאינה עובדת את הבן
  27. ^ דנרצע נמי יוצא במיתת אדון, דאינו עובד את הבן, כדתנן במתניתין (לעיל יד,ב)
  28. ^ [גם] מיתת האב, הואיל ולא שייר מידי [ומדוע לא כלל מקרה זה בברייתא]
  29. ^ וכסף מקנתו, ושש שנים, ויובל - כולהו ידעי לאימת וכמה
  30. ^ שיש שממהרת להביא ויש שמאחרת
  31. ^ אימת דמייתא לאחר שלש עשרה שנים הוו סימני נערות
  32. ^ אם הביאה לפני זמנה אינן סימנין
  33. ^ ה"ג להא מתניתא בפרק 'יוצא דופן' [במסכת נדה]
  34. ^ הכל מודים
  35. ^ ורוא"ה בלע"ז, ודרכה לצמח בה שער; אלמא המביאה קודם תשע אינו סימן ויש לה קצבה למטה
  36. ^ כשהגיע לי"ב, ולא נשרו - פלוגתא:
  37. ^ אבל אם נשרו קודם י"ב - לא פליג רבי יוסי, דאיגלאי מילתא דלאו סימן הוי
  38. ^ מודו רבנן דהוי סימן, ואפילו נשרו
  39. ^ והתם פריך ליה בנדה: אמאי נקט שלש עשרה ולא נקט שתים עשרה - ומתרץ לה.
  40. ^ תנאי פליגי לקמן: איכא למאן דאמר: בורח, ויוצא בגרעון כסף - אין מעניקים לו, ואיכא למאן דאמר: יוצא בגרעון כסף - מעניקים לו; לפיכך קבע בהן רבי שמעון מנין ארבעה, ואין בורח וגרעון אחד מהן; וקסלקא דעתן השתא שהן: 1
  41. ^ שָנים, ויובל, ומיתת אדון דנרצע
  42. ^ שָנים, ויובל וסימנין
  43. ^ ולקמיה פריך: בלא רציעה נמי: אמה העבריה יוצאת במיתת האדון
  44. ^ דיש לה קצבה למטה
  45. ^ בהני 'ארבעה'
  46. ^ הפוגע בתוך שש
  47. ^ ויובל המוציא את הנרצע; והני חפושי דיובל - כל חד חשיב באפי נפשיה
  48. ^ דמיתת אדון לא קתני בהו
  49. ^ דתנא מיתת האדון, ותרתי יובלי כחד חשיב להו
  50. ^ הא איתא נמי באשה, ומאי ניהו דקאמר 'אין רציעה באשה', דבלא רציעה נמי הוו בה ארבעה עֶנֶק
  51. ^ במציאתה
  52. ^ כמה שבטלה ממלאכתה כשהגבהתה; ולקמיה פריך 'ענק עבד עברי לעצמו' – פשיטא!?
  53. ^ ואביה קיים - הוו דאב
  54. ^ דהואיל דליתיה לאב זכייה איהי בענק
  55. ^ זכות שזכתה לו תורה בשבח בתו
  56. ^ יו"ד שהיא קטנה - עשאה עיר גדולה
  57. ^ כלומר: האריך משנתו חנם
  58. ^ ומדסבירא לן כרבי נתן - אתא 'לו' – אפקיה, כדפרישית (לעיל טו,א)
  59. ^ ולקמן ילפינן כולהו לטעמייהו
  60. ^ ד'הענק' - בדידיה כתיב
  61. ^ פסוק יג
  62. ^ תרי זימני 'תשלחנו', ולרבות שאר שילוחין להענק
  63. ^ מדעתך אלא מאליהם
  64. ^ שיהא מקבל גרעון ומשלחו
  65. ^ להשלים שש ולאחר השלמה הרי הוא כיוצא בשנים ויעניקהו