ביאור:בבלי קידושין דף מו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

נראין דברי תלמיד ^[1]. אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא? - הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב ^[2].

איתמר: קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה: אמר רב: בין היא ובין אביה יכולין לעכב ^[3]; ורב אסי אמר: אביה, ולא היא. איתיביה רב הונא לרב אסי, ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי: [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשה יז] '(שמות כב טז) אם מאן ימאן אביה [לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת]; אין לי ^[4] אלא אביה, היא עצמה מנין? תלמוד לומר: אם מאן ימאן - מכל מקום' ^[5]. אמר להו רב: לא תיזלו בתר איפכא ^[6]! יכול לשנויי לכו ^[7] כגון שפיתה שלא לשום אישות. 'פיתה שלא לשום אישות' - קרא בעי ^[8]? אמר רב נחמן בר יצחק: ^[9] לומר ^[10] שמשלם קנס כמפותה ^[11]. אמר ליה רב יוסף: אי הכי ^[12] - היינו ^[13] דתנינא [מכילתא דרשב"י]: ’[שמות כב,טו: וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה] מהר ימהרנה לו לאשה - שצריכה הימנו קידושין', ואם פיתה לשום אישות - קידושין למה לי? אמר ליה אביי: ^[14] צריכה קידושין לדעת אביה ^[15].

משנה: האומר לאשה "התקדשי לי בתמרה זו ... התקדשי לי בזו": אם יש באחת מהן שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת ^[16]; "בזו ... ובזו ... ובזו": אם יש שוה פרוטה בכולן - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה ראשונה ^[17] - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.

גמרא: מאן תנא "התקדשי ... התקדשי" ^[18]? אמר רבה: רבי שמעון היא, דאמר ^[19] 'עד שיאמר "שבועה" לכל אחד ואחד.

בזו ובזו ובזו אם יש בכולן שוה פרוטה [בכולן - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה ראשונה - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה]: אהייא ^[20]? אילימא ארישא ^[21] - מאי איריא 'אוכלת'? אפילו מנחת נמי, דהא "התקדשי לי בזו" קאמר! אלא אסיפא ^[22] - ואפילו בקמייתא ^[23]? והא מלוה היא ^[24]!? אמר רבי יוחנן: הרי שולחן והרי בשר והרי סכין ואין לנו לאכול^[25].

רב ושמואל אמרי תרוייהו: לעולם ארישא, ו'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא מנחת, דאי איכא שוה פרוטה – אִין, אי לא – לא, אבל אוכלת - הואיל ומיקרבא הנייתה ^[26] - אימא גמרה ומקניא נפשה? קא משמע לן. רבי אמי אמר: לעולם - אסיפא, ומאי עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה? עד שיהא באחרונה שוה פרוטה. אמר רבא: שמע מינה מדרבי אמי ^[27] תלת: שמע מינה המקדש במלוה אינה מקודשת ^[28], ושמע מינה המקדש במלוה ופרוטה - דעתה אפרוטה ^[29],

עמוד ב

ושמע מינה: מעות בעלמא חוזרים ^[30].

איתמר: המקדש אחותו: רב אמר: מעות חוזרים, ושמואל אמר: מעות מתנה. רב אמר 'מעות חוזרים': אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום פקדון. ולימא לה לשום פקדון? סבר: לא מקבלה. ושמואל סבר 'מעות מתנה': אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום מתנה. ונימא לה לשום מתנה? סבר: כסיפא לה מילתא. מתיב רבינא [חלה פ"ב מ"ה]: המפריש חלתו קמח אינו חלה ^[31], וגזל ביד כהן ^[32]'; ואמאי גזל ביד כהן'? נימא 'אדם יודע שאין מפרישים חלה קמח, ונתן לשם מתנה'? שאני התם ^[33]: דנפיק חורבה מינה: זימנין דאית ליה לכהן פחות מחמש רבעים קמח* ^[34], והאי ^[35] אליש ליה בהדי הדדי ^[36], וקסבר נתקנה עיסתו ואתי למיכלה בטיבלה. והאמרת 'אדם יודע שאין מפרישים חלה קמח'? יודע ואינו יודע: יודע שאין מפריש חלה קמח, ואינו יודע: דסבר: טעמייהו מאי? - משום טירחא דכהן, וטירחא דכהן – אחילתיה.

^[37]

ותיהוי תרומה, ולא תאכל עד שיוציא עליה חלה ממקום אחר ^[38]? מי לא תנן ^[39] [דמאי פ"ה מ"י] מן הנקוב על שאינו נקוב ^[40] – תרומה ^[41], ולא תאכל ^[42] עד שיוציא עליה תרומה ומעשר ממקום אחר ^[43]? בתרי מני צאית ^[44] ציית ^[45], בחד מנא ^[46] לא צאית ^[47]. ואיבעית אימא: לעולם כהן מיצת ציית ^[48], ^[49] וקסבר בעל הבית נתקנה עיסתו ^[50] ואתי למיכל בטיבלא. והאמרת 'אדם יודע שאין מפרישין חלה קמח'? יודע ואינו יודע: יודע שאין מפרישין חלה קמח, ואינו יודע: דסבר: טעמא מאי? משום טירחא דכהן? טירחא דכהן קבלה עליה. ותיהוי תרומה ויחזור ויתרום ^[51]? מי לא תנן ^[52] [שם: דמאי פ"ה מ"י]: 'משאינו נקוב על הנקוב - תרומה ויחזור ויתרום ^[53]' ^[54]? הא אוקימנא: בתרי מאני צאית, בחד מנא לא צאית. ולא צאית? והתנן [תרומה פ"ג מ"א]: התורם קישות ונמצא מרה, אבטיח ^[55] ונמצאת סרוח: תרומה, ויחזור ויתרום? שאני התם, דמדאורייתא תרומה מעליא היא ^[56], מדרבי אלעאי, דאמר רבי אלעאי: מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה? - שנאמר (במדבר יח לב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו [ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו] ^[57] - אם אינו קדוש נשיאות חטא למה? מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה.

אמר רבא:

הערות

^ עולא קמסיים למילתיה ואזיל וקאמר: נראין דברי רבי ירמיה שהוא תלמידו של רב הונא
^ בחייו קידשה, והשיאה עצמה שלא לדעתו, כאילו היא יתומה! והוא ראה ושתק: או הפקיר זכות שיש לו בה, או שתיקתו הודאה: דבשלמא נתקדשה לדעתו וניסת שלא לדעתו - איכא למימר בחדא שתיקה מרתח רתח, אבל כולי האי לא שתיק
^ הואיל ובשעת קבלה לא נתרצה האב - אם באתה לחזור קודם שיתרצה האב חוזרת, ולא מהניא תו ריצוי האב
^ דיכול למאן
^ וקא סלקא דעתן בפיתה לשם קידושין אשמועינן קרא, ולמימר דמצי הדרה בה
^ דבר שאינו
^ קרא - בפיתוי שלא לשם קידושין משתעי:
^ למימר דאביה יכול לעכב, וכן היא? ומהיכא תיתי לן לאוסרה בההיא בעילה למימר קידושין הן
^ קרא - לאו לאשמועינן היתרא איצטריך, אלא
^ לאשמועינן
^ דכי מעכבא איהי - נמי משלם קנס, כדין מפותה, שתלה הכתוב קנסא במיאון האב - הכי נמי תלי במיאון דידה
^ סייעתא היא
^ ודאי
^ מהא - לא תסייען
^ דאיכא למימר דמצריך לה בקידושי אחריני לדעת אביה
^ דכיון דאמר "התקדשי" "התקדשי" - כל חדא וחדא הוו קידושין באנפי נפשייהו
^ בגמרא מפרש לה אהייא קאי, וטעמא מאי
^ הוא דהוי פרטא אבל בזו ובזו לאו פרטא הוא
^ בשבועות (לו,ב), גבי חמשה תובעין אותו
^ קאי היתה אוכלת
^ כי אמר "התקדשי... התקדשי..."
^ דחשיבא ליה 'כללא קאמר': דאם היתה אוכלת ראשונה ראשונה כו', וכי איכא בחדא שוה פרוטה מיהא מיקדשא
^ ואפילו הראשונה או השניה שוה פרוטה אף על פי שאין באחרונה שוה פרוטה - מקודשת
^ כיון דקידושין לא נגמרו עד שתקבלם כולם, והיא כבר אכלה את הראשונה קודם שתקנה אותה בקידושיה, הויא זו הראשונה מלוה גבה
^ כלומר: הרי לנו משנה שנויה ואין אנו יודעים לפרשה
^ מוכנת היתה הנייתה, וגלתה את לבה שהיתה חפיצה בהן
^ דשני הא מילתא
^ מדקביל הך אתקפתא דפרכינן לעיל 'והא מלוה היא', ואיזדקיק לשנויי עלה 'מאי 'באחת' באחרונה קאמר' אלמא סבירא ליה שאינה מקודשת
^ מדשנייה למתניתין הכי: דכי יש באחרונה שוה פרוטה מקודשת, ואף על גב דקמייתא מלוה הויא בהדה, ובכולהו קדשה, דהא כללא חשיב ליה גבי מנחת, וקאמר ד'אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת' - אלמא קידושי אכולהו קיימי - אפילו הכי גבי אוכלת, דהוו להו מלוה ופרוטה - מקודשת באחרונה
^ כל קידושין שאינן קידושין - לא אמרינן מעות מתנה, אלא פקדון, וחוזרין; והיינו דקרי לה להך אוכלת ראשונה 'מלוה': דכיון דאכלתו וליתנהו בשעת גמר קידושין - לא מקדשת בהן, והוה להו כפקדון שאכלתו, ואיתעביד מלוה באכילתה; דאי אמרת 'מעות בעלמא מתנה', ואי לא גמיר קידושין לא בעיא לאהדורינהו, השתא דגמיר לאו מקדש במלוה הוא, ומתנה נמי לא הוי, דהא על מנת קידושין נתנו, וגמר דבריו
^ דכתיב 'ראשית עריסותיכם' (במדבר טו כ)
^ אם אינו מחזירה לבעלים
^ להכי אצרכוה רבנן לאהדורי
^ מכשיעור
^ קמח שנתן לו ישראל לשם חלה
^ ולש אותם ביחד, וקסבור ששם חלה עליו, ואינו חייב בחלה להצטרף ולהשלים את השיעור
^ חמשה לוגין צפורים חייבין בחלה, שהן שש ירושלמיות, שהן שבע מדבריות; וביצה וחומש ביצה; דהיינו 'עריסותיכם': כדי עיסת מדבר: עומר לגולגולת, והעומר עשירית האיפה, והאיפה שלשה סאין, והסאה ששה קבין, והקב ארבע לוגין; נמצא איפה שבעים ושנים לוגין; עשירית של שבעים לוגין - שבעה לוגין; פשו להו שתי לוגין, שהן שנים עשר ביצים; עשירית שלהן ביצה וחומש ביצה: הרי עומר שבעה לוגין וביצה וחומש ביצה. הוסיפו בירושלים על המדות שתות, והגדילו קבין ולוגין שתות מלבר, דהוה חומשא מלגאו: נתנו שש הראשונות בחמש; פשו להו לוג מדברי וביצה וחומש, והן לוג ירושלמי; כיצד? לוג מדברי = ששה ביצים; תנהו בחמש ביצים גדולים - הרי לוג ירושלמי חסר ביצה גדולה; עשה מביצה וחומש ביצה מדברית שבידך ביצה ירושלמית: שחומש ביצה הוא שתות מלבר, להוסיף על ביצת מדברית, להשלים ביצה ירושלמית! הרי שש לוגין ירושלמיות, והם חמש ציפוריים, שהציפוריים עודפות על ירושלמיות שתות;
^ למה הזקיקוהו להחזירו מחמת חורבה זו? יאמרו :המפריש חלתו קמח - הרי היא חלה, דגמר ונתן לשם מתנה, ולא תאכל לכהן עד שיפריש הכהן עליה חלה
^ דכוותה לא הצריכוהו להחזירה
^ דהוה ליה מן החיוב על הפטור
^ תרומה היא, שאין הכהן חייב להחזירה
^ לכהן, דהא טבל גמור הוא, שלא חל שם תרומה עליה: שהרי בשביל דבר פטור הפרישה, וטבל אסור אף לכהן
^ והאי 'ממקום אחר' - לאו דוקא, דהוא הדין אם מפריש עליה מיניה וביה
^ נקוב ושאינו נקוב - שני כלים הם, וכי אמרת לכהן 'חזור והפרש עליה, שטבל הוא, שלא חל שם תרומה עליה'
^ לך
^ כגון חלת קמח שניטלה על קמח הנותר שם; כי אמרי ליה לכהן 'אינה חלה חזור והפרש עליה' -
^ לך, לפיכך הצריכוהו להחזירה
^ דכהנים זריזים וכשרים הם, דאין נותנין תרומה אלא לכהן חבר
^ ולמה הצריכוהו להחזירה?
^ משום בעל הבית, דאי מעכב לה כהן - סבור נתקנה עיסתו
^ ולמה הזקיקוהו להחזיר מיראה זו? יאמרו: המפריש חלתו קמח - הרי זו תרומה, וגמר ונתן לשם מתנה, ויחזור ויתרום
^ כהאי גוונא, ולא אצריכיתיה לאהדורי
^ מן הנקוב
^ שלא נפטר בראשונה ולא אמרינן 'נהדריה כהן שמא יאמר בעל הבית נתקנו פירותיו'
^ בזיקל"ש
^ הילכך לא מצי למימר ליהדרה להיות טבל דיערביניה עם פירותיו, וגזירה דחורבה נמי ליכא: דאי נמי לא ציית לך ואכל להו לשארא - ליכא איסורא דאורייתא, דהא איפטרו
^ בהרימכם את חלבו לא תשאו חטא, הא אם תרימו את הרעה שבו - תשאו חטא

[1] עולא קמסיים למילתיה ואזיל וקאמר: נראין דברי רבי ירמיה שהוא תלמידו של רב הונא

[2] בחייו קידשה, והשיאה עצמה שלא לדעתו, כאילו היא יתומה! והוא ראה ושתק: או הפקיר זכות שיש לו בה, או שתיקתו הודאה: דבשלמא נתקדשה לדעתו וניסת שלא לדעתו - איכא למימר בחדא שתיקה מרתח רתח, אבל כולי האי לא שתיק

[3] הואיל ובשעת קבלה לא נתרצה האב - אם באתה לחזור קודם שיתרצה האב חוזרת, ולא מהניא תו ריצוי האב

[4] דיכול למאן

[5] וקא סלקא דעתן בפיתה לשם קידושין אשמועינן קרא, ולמימר דמצי הדרה בה

[6] דבר שאינו

[7] קרא - בפיתוי שלא לשם קידושין משתעי:

[8] למימר דאביה יכול לעכב, וכן היא? ומהיכא תיתי לן לאוסרה בההיא בעילה למימר קידושין הן

[9] קרא - לאו לאשמועינן היתרא איצטריך, אלא

[10] לאשמועינן

[11] דכי מעכבא איהי - נמי משלם קנס, כדין מפותה, שתלה הכתוב קנסא במיאון האב - הכי נמי תלי במיאון דידה

[12] סייעתא היא

[13] ודאי

[14] מהא - לא תסייען

[15] דאיכא למימר דמצריך לה בקידושי אחריני לדעת אביה

[16] דכיון דאמר "התקדשי" "התקדשי" - כל חדא וחדא הוו קידושין באנפי נפשייהו

[17] בגמרא מפרש לה אהייא קאי, וטעמא מאי

[18] הוא דהוי פרטא אבל בזו ובזו לאו פרטא הוא

[19] בשבועות (לו,ב), גבי חמשה תובעין אותו

[20] קאי היתה אוכלת

[21] כי אמר "התקדשי... התקדשי..."

[22] דחשיבא ליה 'כללא קאמר': דאם היתה אוכלת ראשונה ראשונה כו', וכי איכא בחדא שוה פרוטה מיהא מיקדשא

[23] ואפילו הראשונה או השניה שוה פרוטה אף על פי שאין באחרונה שוה פרוטה - מקודשת

[24] כיון דקידושין לא נגמרו עד שתקבלם כולם, והיא כבר אכלה את הראשונה קודם שתקנה אותה בקידושיה, הויא זו הראשונה מלוה גבה

[25] כלומר: הרי לנו משנה שנויה ואין אנו יודעים לפרשה

[26] מוכנת היתה הנייתה, וגלתה את לבה שהיתה חפיצה בהן

[27] דשני הא מילתא

[28] מדקביל הך אתקפתא דפרכינן לעיל 'והא מלוה היא', ואיזדקיק לשנויי עלה 'מאי 'באחת' באחרונה קאמר' אלמא סבירא ליה שאינה מקודשת

[29] מדשנייה למתניתין הכי: דכי יש באחרונה שוה פרוטה מקודשת, ואף על גב דקמייתא מלוה הויא בהדה, ובכולהו קדשה, דהא כללא חשיב ליה גבי מנחת, וקאמר ד'אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת' - אלמא קידושי אכולהו קיימי - אפילו הכי גבי אוכלת, דהוו להו מלוה ופרוטה - מקודשת באחרונה

[30] כל קידושין שאינן קידושין - לא אמרינן מעות מתנה, אלא פקדון, וחוזרין; והיינו דקרי לה להך אוכלת ראשונה 'מלוה': דכיון דאכלתו וליתנהו בשעת גמר קידושין - לא מקדשת בהן, והוה להו כפקדון שאכלתו, ואיתעביד מלוה באכילתה; דאי אמרת 'מעות בעלמא מתנה', ואי לא גמיר קידושין לא בעיא לאהדורינהו, השתא דגמיר לאו מקדש במלוה הוא, ומתנה נמי לא הוי, דהא על מנת קידושין נתנו, וגמר דבריו

[31] דכתיב 'ראשית עריסותיכם' (במדבר טו כ)

[32] אם אינו מחזירה לבעלים

[33] להכי אצרכוה רבנן לאהדורי

[34] מכשיעור

[35] קמח שנתן לו ישראל לשם חלה

[36] ולש אותם ביחד, וקסבור ששם חלה עליו, ואינו חייב בחלה להצטרף ולהשלים את השיעור

[37] חמשה לוגין צפורים חייבין בחלה, שהן שש ירושלמיות, שהן שבע מדבריות; וביצה וחומש ביצה; דהיינו 'עריסותיכם': כדי עיסת מדבר: עומר לגולגולת, והעומר עשירית האיפה, והאיפה שלשה סאין, והסאה ששה קבין, והקב ארבע לוגין; נמצא איפה שבעים ושנים לוגין; עשירית של שבעים לוגין - שבעה לוגין; פשו להו שתי לוגין, שהן שנים עשר ביצים; עשירית שלהן ביצה וחומש ביצה: הרי עומר שבעה לוגין וביצה וחומש ביצה. הוסיפו בירושלים על המדות שתות, והגדילו קבין ולוגין שתות מלבר, דהוה חומשא מלגאו: נתנו שש הראשונות בחמש; פשו להו לוג מדברי וביצה וחומש, והן לוג ירושלמי; כיצד? לוג מדברי = ששה ביצים; תנהו בחמש ביצים גדולים - הרי לוג ירושלמי חסר ביצה גדולה; עשה מביצה וחומש ביצה מדברית שבידך ביצה ירושלמית: שחומש ביצה הוא שתות מלבר, להוסיף על ביצת מדברית, להשלים ביצה ירושלמית! הרי שש לוגין ירושלמיות, והם חמש ציפוריים, שהציפוריים עודפות על ירושלמיות שתות;

[38] למה הזקיקוהו להחזירו מחמת חורבה זו? יאמרו :המפריש חלתו קמח - הרי היא חלה, דגמר ונתן לשם מתנה, ולא תאכל לכהן עד שיפריש הכהן עליה חלה

[39] דכוותה לא הצריכוהו להחזירה

[40] דהוה ליה מן החיוב על הפטור

[41] תרומה היא, שאין הכהן חייב להחזירה

[42] לכהן, דהא טבל גמור הוא, שלא חל שם תרומה עליה: שהרי בשביל דבר פטור הפרישה, וטבל אסור אף לכהן

[43] והאי 'ממקום אחר' - לאו דוקא, דהוא הדין אם מפריש עליה מיניה וביה

[44] נקוב ושאינו נקוב - שני כלים הם, וכי אמרת לכהן 'חזור והפרש עליה, שטבל הוא, שלא חל שם תרומה עליה'

[45] לך

[46] כגון חלת קמח שניטלה על קמח הנותר שם; כי אמרי ליה לכהן 'אינה חלה חזור והפרש עליה' -

[47] לך, לפיכך הצריכוהו להחזירה

[48] דכהנים זריזים וכשרים הם, דאין נותנין תרומה אלא לכהן חבר

[49] ולמה הצריכוהו להחזירה?

[50] משום בעל הבית, דאי מעכב לה כהן - סבור נתקנה עיסתו

[51] ולמה הזקיקוהו להחזיר מיראה זו? יאמרו: המפריש חלתו קמח - הרי זו תרומה, וגמר ונתן לשם מתנה, ויחזור ויתרום

[52] כהאי גוונא, ולא אצריכיתיה לאהדורי

[53] מן הנקוב

[54] שלא נפטר בראשונה ולא אמרינן 'נהדריה כהן שמא יאמר בעל הבית נתקנו פירותיו'

[55] בזיקל"ש

[56] הילכך לא מצי למימר ליהדרה להיות טבל דיערביניה עם פירותיו, וגזירה דחורבה נמי ליכא: דאי נמי לא ציית לך ואכל להו לשארא - ליכא איסורא דאורייתא, דהא איפטרו

[57] בהרימכם את חלבו לא תשאו חטא, הא אם תרימו את הרעה שבו - תשאו חטא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]