ביאור:בבלי קידושין דף סג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'(דברים כו טז) לא תסגיר עבד אל אדוניו [אשר ינצל אליך מעם אדניו] ^[1]; רבי אומר: בלוקח עבד על מנת לשחררו ^[2] הכתוב מדבר'; היכי דמי? אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דכתב ליה 'לכשאקחך ^[3] - הרי עצמך קנוי לך מעכשיו'; רבי מאיר – דתניא [קידושין פ"ג מ"ה]: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר", "לאחר שתשתחררי", "לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך", "לאחר שיחלוץ לך יבמיך" - אינה מקודשת; ''רבי מאיר אומר: מקודשת'; רבי יוחנן הסנדלר אומר: אינה מקודשת; רבי יהודה הנשיא אומר: מקודשת, ומה טעם אמרו 'אינה מקודשת' - משום איבה ^[4]'. ונחשוב נמי רבי יהודה הנשיא? היינו 'רבי' היינו 'רבי יהודה הנשיא'.

ונחשוב נמי רבי עקיבא, דתניא: ’[האשה שאמרה] "קונם שאני עושה לפיך ^[5]" - אין ^[6] צריך להפר ^[7]; רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו ^[8] יתר מן הראוי לו ^[9]' ^[10]? האיתמר עלה: אמר רב הונא בריה דרב יהושע: באומרת "יקדשו ידי לעושיהם ^[11]", וידים איתנהו בעולם ^[12].

משנה: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון" ו"אעשה עמך כפועל ^[13]": דבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל – מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת.

גמרא: אמר ריש לקיש: והוא שנתן לה שוה פרוטה ^[14]. ובשכר לא? והתניא: "בשכר שהרכבתיך על החמור", "שהושבתיך בקרון" או "בספינה" - אינה מקודשת ^[15]; "בשכר שארכיבך על החמור" ^[16], "שאושיבך בקרון או בספינה" – מקודשת וכי תימא הכי נמי בדיהב לה שוה פרוטה, והא "בשכר" קאמר!? ועוד תניא: "שב עמי בצוותא ^[17] ואקדש לך", "שחוק לפני", "רקוד לפני", "עשה כדימוס ^[18] הזה" – שמין: אם יש בו שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת; וכי תימא הכי נמי בדיהב לה שוה פרוטה - והא שמין אותו קאמר! תיובתא דריש לקיש! אמר לך ריש לקיש: האי תנא ברא סבר 'אינה לשכירות אלא לבסוף' ותנא דידן סבר 'ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף'. ומאי דוחקיה דריש לקיש לאוקמיה למתניתין בישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ובדיהב לה? אמר רבא: מתניתין קשיתיה: מאי איריא דתני על מנת? ניתני 'בשכר'!? אלא שמע מינה כל על מנת - היכא דיהב לה הוא ^[19].

משנה: "על מנת שירצה אבא" ^[20]: רצה האב ^[21] – מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת. מת האב - הרי זו מקודשת; מת הבן - מלמדין האב לומר שאינו רוצה ^[22].

גמרא: מאי "על מנת שירצה אבא"? אילימא 'עד דאמר אבא "אִין"' - אימא מציעתא 'מת האב - הרי זו מקודשת' והא לא אמר "אִין"!? אלא

עמוד ב

על מנת שישתוק אבא ^[23]? - אימא סיפא: מת הבן מלמדין את האב לומר שאינו רוצה – אמאי? והא שתיק ^[24]!? אלא אמר לה "על מנת שלא ימחה אבא". רישא בחד טעמא ומציעתא וסיפא בחד טעמא ^[25]!? אמר רבי ינאי: אִין. אמר ריש לקיש: שמע מינה לדרבי ינאי דחקינן ומוקמינן מתניתין בתרי טעמא ואליבא דחד תנא, ולא מוקמינן בתרי תנאי ובחד טעמא ^[26]. רב יוסף בר אמי אמר: לעולם חד טעמא הוא, ומאי "על מנת שירצה אבא"? - "על מנת שלא ימחה אבא ^[27] מכאן ועד שלשים יום" ^[28].

משנה: "קדשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה", ובא אחד ואמר "אני קידשתיה" – נאמן. זה אמר "אני קידשתיה" וזה אמר "אני קידשתיה" - שניהם נותנים גט ^[29]; ואם רצו - אחד נותן גט ואחד כונס.

גמרא: אמר רב: ^[30] נאמן ליתן גט ^[31], ואין נאמן לכנוס: נאמן ליתן גט [דהרי] אין אדם חוטא ולא לו ^[32]; ואין נאמן לכנוס - אימא יצרו תוקפו. רב אסי אמר: אף נאמן לכנוס ^[33]. ומודה רב אסי באומרת "נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי", ובא אחד ואמר "קידשתיה" - שאין נאמן לכנוס. תנן: רצו אחד נותן גט ואחד כונס - תיובתא דרב?! אמר לך רב: שאני התם דכיון דאיכא אחר בהדיה ^[34] - אירתותי מירתת ^[35]. תניא כוותיה דרב אסי: '"קידשתי את בתי ^[36] ואיני יודע למי קידשתיה" ובא אחד ואמר "קידשתיה" אף נאמן לכנוס ^[37]; כנסה, ובא אחר ואמר "אני קדשתיה" - לא כל הימנו לאוסרה עליו; ^[38] האשה שאמרה "נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי" ובא אחד ואמר "אני קידשתי" - אין נאמן לכנוס ^[39] מפני שהיא מחפה עליו ^[40]'.

איבעיא להו: מהו לסקול על ידו ^[41]? רב אמר אין סוקלין, ורב אסי אמר סוקלין: רב אמר אין סוקלין: כי הימניה רחמנא לאב ^[42] - לאיסורא ^[43], לקטלא לא הימניה; רב אסי אמר: סוקלין: לכולה מילתיה הימניה רחמנא לאב. אמר רב אסי: ומודינא באומרת "נתקדשתי" ^[44] שאין סוקלים ^[45]. ואמר רב אסי: הני שמעתתא דידי מרפסן איגרי ^[46]: השתא: ומה במקום ^[47] שאם בא לכנוס - כונס ^[48] אמרת 'סוקלים ^[49]' - מקום שאם בא לכנוס אין כונס ^[50] אינו דין שסוקלין ^[51]? ^[52] ולא היא ^[53]: לאב הימניה רחמנא ^[54], לדידה לא הימנה ^[55]. ורב חסדא אמר ^[56]: אחד זה ואחד זה אין סוקלין ^[57]. ואזדא רב חסדא לטעמיה ^[58], דאמר רב חסדא "בני זה בן תשע שנים ויום אחד ^[59]", "בתי זו בת שלש שנים ויום אחד" ^[60] נאמן לקרבן ^[61] אבל לא למכות ולא לעונשין ^[62]. תניא כוותיה דרב חסדא: '"בני זה בן י"ג שנה ויום אחד", "בתי זו בת י"ב שנה ויום אחד"

הערות[עריכה]

^ אזהרה לבית דין שלא יסגירוהו לבעליו להשתעבד בו
^ דאי בשיחררו ובא להשתעבד בו - לא קרי ליה קרא 'עבד'
^ דבר שלא בא לעולם הוא
^ איבת אחותה ואיבת בעלה, ואשארא - כרבי מאיר סבירא ליה
^ מעשה ידי יהיו לפיך כהקדש
^ בעלה
^ שאין נדרה חל, שהרי משועבדת לו
^ על מעשה ידיה
^ ויותר ממה שהיא חייבת לעשות לו
^ ובכתובות (פ"ה מ"ט, דף סד,ב) אמרינן: מה היא עושה לו? - משקל חמשה סלעים שְתִי ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל, ולכי אתיא העדפה - קדשה אף על גב דלא באה לעולם בשעת הנדר
^ למי שבראם
^ ומיהו במידי דמשתעבדי ידיה לבעל - לא מצי לאקדושינהו
^ בפעולת יום אחד
^ ואמר לה "התקדשי לי בפרוטה זו על מנת כו'; והא אתא לאשמועינן תנא דידן דבשכר דיבור או בשכר פעולה לא מקדשה, דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ומלוה הוא; ולקמן מפרש היכי שמע לה ריש לקיש ממתניתין
^ כבר נתחייבה לו והוי מלוה גבה
^ והרכיבה
^ שלא אשב יחידי
^ בנין
^ 'על מנת' - תנאה משמע, ולא 'בשכר'
^ אביו של חתן
^ בגמרא מפרש לה
^ כדי לעקור את הקידושין למפרע ולא תזקק ליבם
^ כשישמע; 'רצה האב' = ששתק בשעת שמיעה – מקודשת; 'לא רצה' = שמיחה
^ וחלו קידושין
^ הך סיפא דקתני מלמדין - לא מתוקמא כרישא ב'על מנת שישתוק' אלא ב'על מנת שלא ימחה', וכל כמה דמחי - עקר להו, שהרי לא קבע זמן למחאה; דרישא ליכא לאוקמא בהכי, דאם כן מאי 'רצה האב' והלא יש בידו למחות לעולם, דאין כאן קידושין לעולם! ועל כרחך הכי קתני: על מנת שישתוק אבא; שתק - הרי זו מקודשת; לא שתק אלא מיחה לאלתר - אינה מקודשת; ואם אמר "על מנת שלא ימחה אבא" מת האב עד שלא מיחה - הרי זו מקודשת, אבל כל ימי חייו אינם קידושין; מת הבן מלמדין וכו'
^ לאוקמי באומר "על מנת שירצה אבא" כדקתני, ומי ששנה זו לא שנה זו, ובמשמעות לשון קמיפלגי: תנא דרישא סבר לשון שתיקה הוא, וכיון ששתק - חלו קידושין מיד, ותנא דסיפא סבר לשון 'לא ימחה' הוא, ואינם קידושין עד שימות
^ וכשקבע זמן למחאתו [כגון]
^ הלכך 'רצה האב' = שעברו שלשים ולא מיחה - הרי זו מקודשת; 'לא רצה' = שמיחה תוך שלשים - אינה מקודשת; מת האב בתוך שלשים – מקודשת, דאמרינן: תו מאן מחי?; מת הבן בתוך שלשים מלמדין את האב כו'
^ להתירה לאחרים
'^ הא דתנן בא אחד ואמר "אני קידשתיה" נאמן
^ קאמר דנאמן, וסמכינן עליה שהוא קידשה, וגיטו גט
^ בדבר שאינו נהנה ממנו להתיר אשת איש חנם
^ דלא חציף למימר לפני האב שקבל הקידושין "אני הוא", דמירתת דלמא מכחיש ליה ואמר "ידענא דלאו את יהבת לי קידושין"
^ שאומר "אני קדשתיה"
^ מירתת מעיקרא שמא יכיר האב שחבירו קידשה ולא הוא, והאי קושטא אמר, ושכנגדו שכיחש ירא לכונסה ונותן גט
^ קטנה
^ דמירתת דאב ודאי לא יחפה עליו
^ אבל
^ לא מירתת
^ דיודע הוא שתהא מחפה עליו ותתרצה בו ותכחיש את כל הבא לומר עוד "אני הוא"
^ של האב, כלומר: על פיו אם אמר "קדשתי את בתי", ועדי קידושין אין באין לפנינו, וזינתה - מהו להחזיק על פיו כדין נערה המאורסה ולסוקלה
^ "את בתי נתתי לאיש הזה" (דברים כב)
^ לאוסרה על כל העולם
^ וזינתה אחר כן
^ שאין סוקלין אותה על פיה, ואף על פי שהחזיקה עצמה קודם הזנות בחזקת ארוסה; וטעמא מפרש ואזיל
^ משברות גגין ועליות, כלומר: קשות לשומעיהן שאינם מבינים טעמם
^ האומר לפני האב "אני קידשתיה"
^ אלמא לא מחזקינן לה כל כך על פי האב כמקודשת שנחמיר עליה לאוסרה על זה
^ על פי האב
^ כגון שאמרה "נתקדשתי ואיני יודעת למי" שהחמרנו עליה לאוסרה למי שבא ואמר "אני קידשתיה", אלמא בחזקת מקודשת היא ואין אנו יודעים למי
^ אם זינתה
^ רב אסי קא מסיק למילתיה ואומר:
^ אין זו קושיא למבין בטעמי שמועתי
^ הלכך סוקלין
^ ואין סוקלין
^ ולענין דיני נפשות
^ לא קטלינן משום חששא, ולענין איסורא טעמא אחרינא הוא: דשויתא לנפשה חתיכה דאיסורא, והאי לא מירתת מפני שמחפה עליו, ולגבי אב מירתת
^ דאמר אין האב נאמן להחזיק את הבן ליענש על פיו לא הוא ולא אחר
^ ביאתו ביאה לחייב אחת מן העריות מיתה וקרבן
^ ביאתה ביאה לחייב גדול הבא עליה והיא ערוה עליו למיתה וקרבן אם יש עדים שהיא בת שלש וכן הקטן והוא בן תשע שנים
^ אבל על פי האב נאמן הוא לקרבן לשוגג
^ וליענש מיתה אם בא עליה מזיד

[1] אזהרה לבית דין שלא יסגירוהו לבעליו להשתעבד בו

[2] דאי בשיחררו ובא להשתעבד בו - לא קרי ליה קרא 'עבד'

[3] דבר שלא בא לעולם הוא

[4] איבת אחותה ואיבת בעלה, ואשארא - כרבי מאיר סבירא ליה

[5] מעשה ידי יהיו לפיך כהקדש

[6] בעלה

[7] שאין נדרה חל, שהרי משועבדת לו

[8] על מעשה ידיה

[9] ויותר ממה שהיא חייבת לעשות לו

[10] ובכתובות (פ"ה מ"ט, דף סד,ב) אמרינן: מה היא עושה לו? - משקל חמשה סלעים שְתִי ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל, ולכי אתיא העדפה - קדשה אף על גב דלא באה לעולם בשעת הנדר

[11] למי שבראם

[12] ומיהו במידי דמשתעבדי ידיה לבעל - לא מצי לאקדושינהו

[13] בפעולת יום אחד

[14] ואמר לה "התקדשי לי בפרוטה זו על מנת כו'; והא אתא לאשמועינן תנא דידן דבשכר דיבור או בשכר פעולה לא מקדשה, דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ומלוה הוא; ולקמן מפרש היכי שמע לה ריש לקיש ממתניתין

[15] כבר נתחייבה לו והוי מלוה גבה

[16] והרכיבה

[17] שלא אשב יחידי

[18] בנין

[19] 'על מנת' - תנאה משמע, ולא 'בשכר'

[20] אביו של חתן

[21] בגמרא מפרש לה

[22] כדי לעקור את הקידושין למפרע ולא תזקק ליבם

[23] כשישמע; 'רצה האב' = ששתק בשעת שמיעה – מקודשת; 'לא רצה' = שמיחה

[24] וחלו קידושין

[25] הך סיפא דקתני מלמדין - לא מתוקמא כרישא ב'על מנת שישתוק' אלא ב'על מנת שלא ימחה', וכל כמה דמחי - עקר להו, שהרי לא קבע זמן למחאה; דרישא ליכא לאוקמא בהכי, דאם כן מאי 'רצה האב' והלא יש בידו למחות לעולם, דאין כאן קידושין לעולם! ועל כרחך הכי קתני: על מנת שישתוק אבא; שתק - הרי זו מקודשת; לא שתק אלא מיחה לאלתר - אינה מקודשת; ואם אמר "על מנת שלא ימחה אבא" מת האב עד שלא מיחה - הרי זו מקודשת, אבל כל ימי חייו אינם קידושין; מת הבן מלמדין וכו'

[26] לאוקמי באומר "על מנת שירצה אבא" כדקתני, ומי ששנה זו לא שנה זו, ובמשמעות לשון קמיפלגי: תנא דרישא סבר לשון שתיקה הוא, וכיון ששתק - חלו קידושין מיד, ותנא דסיפא סבר לשון 'לא ימחה' הוא, ואינם קידושין עד שימות

[27] וכשקבע זמן למחאתו [כגון]

[28] הלכך 'רצה האב' = שעברו שלשים ולא מיחה - הרי זו מקודשת; 'לא רצה' = שמיחה תוך שלשים - אינה מקודשת; מת האב בתוך שלשים – מקודשת, דאמרינן: תו מאן מחי?; מת הבן בתוך שלשים מלמדין את האב כו'

[29] להתירה לאחרים

[30] '^ הא דתנן בא אחד ואמר "אני קידשתיה" נאמן

[31] קאמר דנאמן, וסמכינן עליה שהוא קידשה, וגיטו גט

[32] בדבר שאינו נהנה ממנו להתיר אשת איש חנם

[33] דלא חציף למימר לפני האב שקבל הקידושין "אני הוא", דמירתת דלמא מכחיש ליה ואמר "ידענא דלאו את יהבת לי קידושין"

[34] שאומר "אני קדשתיה"

[35] מירתת מעיקרא שמא יכיר האב שחבירו קידשה ולא הוא, והאי קושטא אמר, ושכנגדו שכיחש ירא לכונסה ונותן גט

[36] קטנה

[37] דמירתת דאב ודאי לא יחפה עליו

[38] אבל

[39] לא מירתת

[40] דיודע הוא שתהא מחפה עליו ותתרצה בו ותכחיש את כל הבא לומר עוד "אני הוא"

[41] של האב, כלומר: על פיו אם אמר "קדשתי את בתי", ועדי קידושין אין באין לפנינו, וזינתה - מהו להחזיק על פיו כדין נערה המאורסה ולסוקלה

[42] "את בתי נתתי לאיש הזה" (דברים כב)

[43] לאוסרה על כל העולם

[44] וזינתה אחר כן

[45] שאין סוקלין אותה על פיה, ואף על פי שהחזיקה עצמה קודם הזנות בחזקת ארוסה; וטעמא מפרש ואזיל

[46] משברות גגין ועליות, כלומר: קשות לשומעיהן שאינם מבינים טעמם

[47] האומר לפני האב "אני קידשתיה"

[48] אלמא לא מחזקינן לה כל כך על פי האב כמקודשת שנחמיר עליה לאוסרה על זה

[49] על פי האב

[50] כגון שאמרה "נתקדשתי ואיני יודעת למי" שהחמרנו עליה לאוסרה למי שבא ואמר "אני קידשתיה", אלמא בחזקת מקודשת היא ואין אנו יודעים למי

[51] אם זינתה

[52] רב אסי קא מסיק למילתיה ואומר:

[53] אין זו קושיא למבין בטעמי שמועתי

[54] הלכך סוקלין

[55] ואין סוקלין

[56] ולענין דיני נפשות

[57] לא קטלינן משום חששא, ולענין איסורא טעמא אחרינא הוא: דשויתא לנפשה חתיכה דאיסורא, והאי לא מירתת מפני שמחפה עליו, ולגבי אב מירתת

[58] דאמר אין האב נאמן להחזיק את הבן ליענש על פיו לא הוא ולא אחר

[59] ביאתו ביאה לחייב אחת מן העריות מיתה וקרבן

[60] ביאתה ביאה לחייב גדול הבא עליה והיא ערוה עליו למיתה וקרבן אם יש עדים שהיא בת שלש וכן הקטן והוא בן תשע שנים

[61] אבל על פי האב נאמן הוא לקרבן לשוגג

[62] וליענש מיתה אם בא עליה מזיד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]