ביאור:בבלי קידושין דף כו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
נכסים שיש להם אחריות [3] - נקנין בכסף ובשטר ובחזקה [4];
שאין להם אחריות - אין נקנין אלא במשיכה;
נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה [5] וזוקקין [6] את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן. [7]
גמרא: בכסף מנלן? אמר חזקיה: אמר קרא: (ירמיהו לב מד) שדות בכסף יִקְנוּ [וכתוב בספר וחתוֹם והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאם ה’] ואימא עד דאיכא שטר [8], דכתיב [9] 'וכתוב בספר וחתום'? אי כתיב 'יקנו' לבסוף – כדקאמרת; השתא - דכתיב 'יקנו' מעיקרא - כסף קני, שטר - ראיה בעלמא הוא. אמר רב: לא שנו [10] אלא במקום שאין כותבין את השטר [11], אבל במקום שכותבין את השטר - לא קנה [12], ואי פריש [13] – פריש [ואז כך נעשה המקח]; כי הא דרב אידי בר אבין, כי זבין ארעא אמר: "אי בעינא - בכספא איקני, אי בעינא - בשטרא איקני" [14]: 'אי בעינא בכספא איקני', דאי בעיתו למיהדר [15] - לא מציתו הדריתו [16], ו'אי בעינא בשטרא איקני': דאי בעינא למיהדר [17] - הדרנא בי [18].
ובשטר: מנלן?: אילימא משום דכתיב 'וכתוב בספר וחתום והעד עדים' - והאמרת שטר ראיה בעלמא הוא? אלא מהכא: (ירמיהו לב יא) ואקח את ספר הַמִּקְנָה [את החתום הַמִּצְוָה והחקים ואת הגלוי] [19].
אמר שמואל: לא שנו אלא בשטר מתנה, אבל במכר - לא קנה עד שיתן לו דמים [20]. מתיב רב המנונא: בשטר כיצד? - כתב לו על הנייר או על החרס - אף על פי שאין בהם שוה פרוטה – "שדי מכורה לך", "שדי נתונה לך" - הרי זו מכורה ונתונה [21]. הוא מותיב לה והוא מפרק לה: במוכר שדהו מפני רעתה [22].
רב אשי אמר: [23] במתנה ביקש ליתנה לו [24], ולמה כתב לו לשון מכר? כדי ליפות את כוחו [25].
בחזקה: מנלן? אמר חזקיה: אמר קרא [26] (ירמיהו מ י: ואני הנני ישב במצפה לעמד לפני הכשדים אשר יבאו אלינו ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושמו בכליכם) ושבו בעריכם אשר תפשתם; במה תפשתם? – בישיבה [27]. דבי רבי ישמעאל תנא: (דברים יא לא: כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכם) וירשתם אותה וישבתם בה; במה 'ירשתם'? – בישיבה. [אולי ההסבר: אם כבשתם במלחמה ולא ישבתם בה, אלא הצבא נסוג – אין כאן תפישה או הורשה, אלא רק כיבוש; ההורשה נעשית על ידי ישיבה.]
ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה: מנלן? דכתיב (ויקרא כה יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך [אל תוֹנוּ איש את אחיו] - דבר הנקנה מיד ליד [28]. ולרבי יוחנן דאמר [29] 'דבר תורה מעות קונות' [30] - מאי איכא למימר? [31] תנא תקנתא דרבנן קתני [32].
נכסים שאין להם אחריות [נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה]: מנהני מילי? אמר חזקיה: דאמר קרא [33]: (דברי הימים ב כא ג) ויתן להם אביהם מתנות [רבות לכסף ולזהב ולמגדנות] עם ערי מצורות ביהודה [ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור].
איבעיא להו: בעינן צבורים [34] או לא? אמר רב יוסף: תא שמע: 'רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים [35],
ולכתוב עליה פרוסבול [36], ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות'; ואי אמרת בעינן צבורים - כל שהוא למאי חזי [37]? תרגומא רב שמואל בר ביסנא קמיה דרב יוסף: כגון שנעץ בה מחט [38]. אמר ליה רב יוסף: קבסתן [39]: איכפל תנא לאשמועינן מחט [40]? אמר רב אשי: מאן לימא לן דלא תלה בה מרגניתא דשוויא אלפא זוזי?
תא שמע: אמר רבי אלעזר: מעשה במדוני אחד [41] שהיה בירושלים, שהיו לו מטלטלין הרבה, וביקש ליתנם במתנה; אמרו לו: אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע [42]. מה עשה? הלך ולקח בית סלע [43] סמוך לירושלים, ואמר: "צפוני [החלק הצפוני של בית סלע] זה – לפלוני, ועמו מאה צאן ומאה חביות" – ומת, וקיימו את דבריו; ואי אמרת 'בעינן צבורים בה' - בית סלע למאי חזי? מי סברת 'בית סלע'? סלע ממש: מאי 'סלע'? - דנפיש טובא, ואמאי קרו ליה 'סלע' דקשי כסלע [44].
תא שמע דאמר רב יהודה אמר רב: 'מעשה באדם אחד, שחלה בירושלים - כרבי אליעזר [45], ואמרי לה 'בריא היה' - כרבנן [46] – שהיו לו מטלטלין הרבה, וביקש ליתנם במתנה; אמרו לו: אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע; מה עשה? - הלך ולקח בית רובע [47] סמוך לירושלים, ואמר: "טפח על טפח לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות" – ומת, וקיימו חכמים את דבריו' - ואי אמרת 'בעינן צבורים' - טפח על טפח למאי חזי?
הכא במאי עסקינן? - לדמי [48]; הכי נמי מסתברא [49], דאי סלקא דעתך 'מאה צאן ומאה חביות ממש' - ניקנינהו ניהליה בחליפין! ואלא מאי – לדמי? ניקנינהו ניהליה במשיכה [50]!? אלא - דליתיה למקבל מתנה [שמקבל המתנה לא היה במקום] - הכא נמי דליתיה למקבל מתנה [51]. וניזכינהו ניהליה [52] אגב אֲחֵר [53]? לא סמכה דעתיה [54], סבר: שמיט ואכיל להו. ואלא מאי 'אין לו תקנה' [55]? הכי קאמר: למאי דלא סמכה דעתיה - אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע.
תא שמע: 'מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה [56]; אמר להם רבן גמליאל לזקנים: עישור שאני עתיד למוד
הערות
[עריכה]- ^ משכחת לה הגבהה אצל פיל
- ^ הגבוהים מן הארץ שלשה טפחים, ומוליכין עליהם; דהגבהת שלשה טפחים - הגבהה היא, דנפקא ליה מתורת לבוד
- ^ היינו קרקעות שאחריות כל אדם הלוה והנושה בחבירו עליהן לפי שקיימין ועומדין לפיכך נסמכין עליהן
- ^ רפק ביה פורתא או דיש אמצרי או נעל או פרץ כל שהוא
- ^ אם מכר מטלטלין עם קרקע - כיון שקנה לוקח את הקרקע באחד משלשה קנינים - נקנים מטלטלין עמה
- ^ הללו שאין להם אחריות, דקמיירי בהו תנא
- ^ אף על גב דאין נשבעין על הקרקעות לבדן, כדנפקא לן בשבועות (מב,ב) - היכא דטענו כלים וקרקעות ונתחייב לישבע על המטלטלין - זוקקין המטלטלין את הקרקעות לישבע עליהן. האי 'זוקקין' - אנכסים קאי, שאין להם אחריות, ולאו אבית דין.
- ^ בהדי כסף
- ^ קרא
- ^ דקני בכספא לחודיה
- ^ שאין רגילין לכתוב שטר מכירה
- ^ דכיון דרגילין בהכי - לא סמכא דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא, ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא
- ^ אם "רצוני יקנה לי כספי" או "יקנה שטרי"
- ^ להכי אמר תרוייהו: שיהא הוא יכול לחזור בו, אבל המוכר לא יחזור, כדמפרש ואזיל
- ^ שאם בא המוכר לחזור
- ^ יאמר לו "אני רוצה שיקנה לי כספי"
- ^ ואם הוא בא לחזור
- ^ יאמר לו "איני רוצה שיהא כספי קונה עד שיבא השטר, וכל זמן שלא קבלתי השטר אחזור בי"
- ^ אלמא יש קנין אף בספר לבדו
- ^ דלא גמר מוכר ומקנה עד דקביל דמים; ואף על גב דקביל דמים - בעי שטרא, אלא היכא דפריש וכדאמרינן לעיל
- ^ קא סלקא דעתך 'או' - 'או' קתני
- ^ דניחא ליה דלקנייה ליה שטרא ללוקח, כי היכי דלא מצי למיהדר ביה
- ^ הך מתניתין
- ^ בנותן מתנה מיירי, וכולה חדא היא, ולאו 'או' 'או' קתני, אלא כך וכך כתב לו: "שדי מכורה ונתונה לך"
- ^ שאם יגבנה בעל חוב של נותן ממנה - ישוב עליו לתבוע ממנו דמים המפורשים
- ^ גדליה בן אחיקם קאמר ליה
- ^ ד'תפשתם' - א'שבו' קאי
- ^ דהיינו משיכה
- ^ בפרק 'הזהב'
- ^ כדאשכחן גבי הקדש: 'ונתן הכסף... וקם לו'
- ^ אמר לך: מתניתין לא תקשי לי:
- ^ דתקנתא דרבנן קתני תנא דמתניתין, שעקרו חכמים קנין המעות ואמרו לא תִקנֶה אלא משיכה: גזירה שמא יאמר לו "נשרפו חיטיך בעלייה"
- ^ בבני יהושפט כתיב וסיפיה דקרא 'עם ערי מצורות ביהודה'
- ^ שיהו אותן מטלטלין מונחין באותו קרקע
- ^ 'ובוידוי' לא גרסינן, דאף מי שאין לו קרקע - מתוודה על המעשרות, ויכול לומר 'וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו' (דברים כו טו), ולא דמי לבכורים דבעי למימר 'אשר נתת לי' (דברים כו י)
- ^ דאמרינן במסכת גיטין (לז,א; משנה שביעית פ"י מ"ו): אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע; ואם יש קרקע כל שהוא ללוה - כותבין עליו פרוסבול אף מחוב גדול, ושוב לא תשמטנו שביעית; דכי תקון הלל פרוסבול - אשיעבוד קרקעות תקון, דמלוה המצויה היא
- ^ כמה מטלטלין יצבור בה
- ^ ואותה מחט היה מוכר לו עם הקרקע
- ^ ציערתני
- ^ הוצרך תנא לטרוח ולהשמיע קנייני מחטין
- ^ מאותו מקום, כדכתיב (יהושע יב יט) 'מלך מדון אחד'
- ^ ולא היה לו קרקע; לקמן פריך: וליקנינהו במשיכה או בחליפין?
- ^ 'בית סלע אחד' גרסינן, וקא סלקא דעתן: קרקע מלא רוחב סלע שהוא מטבע; לשון אחר: סלע ממש, שהוא גבוה וחדוד, ואין להעמיד עליו צאן וחביות
- ^ דאינה בת זריעה (היא), ולקחה בזול
- ^ ומאן דתני 'חלה' סבר לה כרבי אליעזר דאמר בבבא בתרא: אחד בריא ואחד מסוכן - אין דבריו קיימין בדיבור אלא בקנין, דלית ליה 'דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו'; לפיכך אמרו: אין לו תקנה להקנותו אלא על גבי קרקע; ולקמיה פריך וניקנינהו במשיכה או בחליפין
- ^ אבל 'חלה' - לא אצטריך להכי, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין, כרבנן, דפליגי אדרבי אליעזר
- ^ בית זריעת רובע הקב לפי חשבון סאתים בחצר המשכן
- ^ מעות היו בידו ליתן מתנה, וצבר דמי מאה צאן ומאה חביות עליו
- ^ דמעות היו ולפיכך לא יכול לקנותו בחליפין דקיימא לן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא מו א): אין מטבע נקנה בחליפין
- ^ יבא המקבל וימשוך
- ^ שיתן כליו למקנה, דכלים של קונה בעי: שהקונה פושט כליו למקנה; ואחר לא היה שם שחפץ בהנאתו של קונה, ליתן כליו בשבילו
- ^ במשיכה
- ^ על ידי אחר: "זכה באלו לפלוני"
- ^ דהאי נותן ולא היה מאמין באנשי המקום למסור המטלטלין, מפני שהמטלטלין בידו, והיה מקיימם בביתו
- ^ הא יכול לזכות על ידי אחרים אם ירצה
- ^ ושכח ולא נתן רשות לתרום