ביאור:בבלי קידושין דף ד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
יציאה דכוותה [1] קא ממעט [2]. והא לא דמיא האי יציאה [3] להאי יציאה [4]: התם [באמה] נפקא לה מרשות אדון לגמרי, והכא [באירוסין] - אכתי מיחסרא מסירה לחופה, בהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה [5], דתנן [נדרים פ"י מ"א]: נערה המאורסה: אביה ובעלה מפירין נדריה! והאי (שמות כא יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה) ויצאה חנם [6] [אין כסף] - להכי הוא דאתא? הא מבעי ליה לכדתניא, דתניא: ’’ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות [7]; 'אין כסף' [8] - אלו ימי נערות [9]'? אמר רבינא: אם כן לימא קרא 'אן [10] כסף'; מאי 'אין כסף'? אין כסף לאדון, זה אבל יש כסף לאדון אחר, ומאן ניהו? – אב! וממאי דדרשינן [11] הכי [12]? דתניא: (ויקרא כב יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה) וזרע אין לה [וש בה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו]; אין לי [13] אלא זרעה [14], זרע זרעה מנין? תלמוד לומר: 'זרע אין לה' - עיין לה [15]; ואין לי אלא זרע כשר, זרע פסול [16] מנין? - תלמוד לומר: 'זרע אין לה' - עיין לה.' והא אפיקתיה ל'זרע זרעה'? זרע זרעה לא איצטריך קרא: דבני בנים הרי הן כבנים [17]; כי איצטריך קרא - לזרע פסול.
ותנא גופיה מנליה דדריש הכי [18]? אמרי: כתיב (במדבר כב יד: ויקומו שרי מואב ויבאו אל בלק, ויאמרו:) מֵאֵן בלעם [הלך עמנו] [19], ו'מֵאֵן יבמי' (דברים כה ז: ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי), דלא כתיב בהו יו"ד, והכא כתיב ביה יו"ד - שמע מינה: לדרשא הוא דאתא.
ואיצטריך למכתב קידושיה לאביה ואיצטריך למכתב מעשה ידיה לאביה [20]: דאי כתב רחמנא קידושיה לאביה, הוה אמינא: משום דלא טרחא בהו, אבל מעשה ידיה - דקא טרחא בהו - אימא דידה הוו; ואי אשמעינן מעשה ידיה - דקא מתזנא מיניה [21], אבל קידושיה - דמעלמא קאתי לה [22] - אימא דידה הוו? צריכא.
גופא: 'ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות; 'אין כסף' - אלו ימי נערות. ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות? אמר רבה: בא זה ולמד על זה [23] מידי דהוה א'תושב ושכיר' [24], דתניא: (ויקרא כב י: וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ:) ’’תושב' - זה קנוי קנין עולם [25]; 'שכיר' - זה קנוי קנין שנים [26]; יאמר 'תושב' ולא יאמר 'שכיר', ואני אומר: קנוי קנין עולם אינו אוכל, קנוי קנין שנים לא כל שכן? אילו כן הייתי אומר: "'תושב' - זה קנוי קנין שנים, אבל קנוי קנין עולם אוכל" - בא 'שכיר' ולימד על 'תושב' [27]: שאף על פי שקנוי קנין עולם - אינו אוכל.'
אמר ליה אביי: מי דמי? התם תרי גופי נינהו [28]: דכי נמי כתב רחמנא 'תושב נרצע לא יאכל', והדר כתב אידך - הוה שכיר מילתא דאתיא בקל וחומר, ומילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא [29]!? אלא הכא [30] חד גופא היא; כי נפקא לה בנערות - בגרות מאי בעיא גביה [31]? אלא אמר אביי: לא נצרכה אלא לבגר דאילונית [32]: סלקא דעתך אמינא: בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק - קא משמע לן [33].
מתקיף לה מר בר רב אשי: ולאו קל וחומר הוא: ומה סימנין, שאין מוציאין מרשות אב [34] - מוציאין מרשות אדון, בגרות שמוציאה מרשות אב [35] - אינו דין שמוציאה מרשות אדון? [36] אלא אמר מר בר רב אשי: לא נצרכה [37] אלא לעיקר זבינא דאילונית [38]; סלקא דעתך אמינא: דאתיא סימני נערות - הוי זבינא, דלא אתיא סימני נערות - לא הוי זבינה זבינא -
קא משמע לן (שמות כא יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה) ויצאה חנם [אין כסף].
ולמר בר רב אשי דאמר 'ולאו קל וחומר הוא' - הא אמרינן 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא' [39]? הני מילי היכא דליכא לשנויי, אבל היכא דאיכא לשנויי – משנינן.
ותנא - מייתי לה [40] מהכא [41], דתניא: '(דברים כד א) כי יקח איש אשה ובעלה [42] והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה [ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] - אין קיחה אלא בכסף, וכן הוא אומר: (בראשית כג יג: וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר: אך אם אתה לו שמעני) נתתי כסף השדה קח ממני [ואקברה את מתי שמה]; והלא דין הוא [43]: ומה אמה העבריה, שאינה נקנית בביאה [44] - נקנית בכסף [45], זו שנקנית בביאה [46] - אינו דין שתקנה בכסף [47]? יבמה תוכיח, שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף [48]; מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר? תלמוד לומר: 'כי יקח איש' (דברים כד א) [בכסף]. הא - למה לי קרא? הא אתיא לה: 'אמר רב אשי: משום דאיכא למימר: מעיקרא דדינא [49] פירכא [50]: מהיכא קא מייתית לה? מאמה העבריה? מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף [51] תאמר בזו שאינה יוצאה בכסף [52]! תלמוד לומר (דברים כד א): כי יקח איש; ואיצטריך למיכתב 'ויצאה חנם' [53] ואיצטריך למיכתב 'כי יקח איש': דאי כתב רחמנא 'כי יקח' - הוה אמינא: קידושין דיהב לה בעל - דידה הוו, כתב רחמנא 'ויצאה חנם'; ואי כתב רחמנא 'ויצאה חנם' - הוה אמינא: היכא דיהבה איהי לדידיה [54] וקידְשַתּוּ [55] - הוו קידושי [56], [57] כתב רחמנא [58] 'כי יקח [59]' ולא 'כי תקח [60]'.
'ובעלה' - מלמד שנקנית בביאה. והלא דין הוא? ומה יבמה, שאין נקנית בכסף - נקנית בביאה, זו שנקנית בכסף - אינו דין שנקנית בביאה? אמה העבריה תוכיח, שנקנית בכסף ואין נקנית בביאה. מה לאמה העבריה שאין קנינה לשום אישות [61], תאמר בזו שקנינה לשום אישות? תלמוד לומר: 'ובעלה'. ולמה לי קרא? הא אתיא לה? אמר רב אשי: משום דאיכא למימר: מעיקרא דדינא פירכא: מהיכא קא מייתית לה? מיבמה? מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת [62] - תאמר בזו שאין זקוקה ועומדת? תלמוד לומר 'ובעלה'.
הערות
[עריכה]- ^ יציאת אירוסין דומיא דיציאת אמה
- ^ מדין אמה, ולמימר דיש כסף בה; ומה יציאת אמה העבריה אין כסף - לאדון דנפקא מרשותיה קאמר קרא, אף מיעוט ד'יש כסף' דקא דייק ליציאת אירוסין יש כסף - למי שיצאה הימנו קאמר והיינו אב
- ^ יציאת אירוסין
- ^ ליציאת אמה; והיכי קאמרת דיציאת אירוסין אתי למעוטי הא לאו דכוותה היא דאכתי לא נפקא מרשותיה דאב למעשה ידיה ולירושתה עד שתכנס לחופה
- ^ שאינו יכול להפר לבדו
- ^ ולא פירש מתי תצא
- ^ שהיא משתנה מנערות להיות בוגרת
- ^ אלא דבר אחר מוציאה:
- ^ ולקמיה פריך: מכי נפקא לה בנערות - בגרות מאי עבידתיה
- ^ בלא יו"ד, כדכתיב 'מאן יבמי'
- ^ יו"ד ד'אין'
- ^ כי האי גוונא באנפי נפשיה
- ^ שיעכב על בת כהן מלאכול בתרומה
- ^ מישראל
- ^ שאם מת בנה ויש לו בן - אף הוא מעכבה
- ^ כגון ממזר
- ^ נפקא לן במסכת יבמות בפרק 'הבא על יבמתו' (סב,ב)
- ^ דמשמע ליה אן בלא יו"ד
- ^ אין בדעתו לילך עמנו
- ^ כדיליף לעיל מ'את בתו לאמה'
- ^ ודעתיה על מעשה ידיה דשכיחא
- ^ ולא היתה דעתו עליהם לזונה בשבילם
- ^ מתוך שלא פירש נערות במקרא אלא מאיליו הוא למד: שאין לנו דבר אחר לתלות יציאתו בו - הוצרך לכתוב שניהם: דאי כתב חד - הוה אמינא "בגרות הוא דאשמועינן קרא", אבל נערות לא מפיק לה - בא חבירו ולמד עליו: על כרחך חד מינייהו לנערות אתא
- ^ האמור אצל תרומה: תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש - למידרש הכי
- ^ עבד עברי הנרצע ביד כהן, ואף על פי כן אין גופו קנוי לו כשאר עבדים כנענים לאכול בתרומה
- ^ שלא הגיע לו עדיין שש שנים
- ^ דעל כרחך חד מינייהו לנרצע הוא דאתא, ומאחר שנכתבו שניהם - משמעותא דנרצע מ'תושב' אתיא, שהוא מיושב אצלו יותר מן הקנוי לשש שנים
- ^ נרצע ושאינו נרצע - שני גופים הם, ואפשר להיות שניהם בביתו של כהן
- ^ כלומר: ואפילו פירש הכתוב 'נרצע לא יאכל' וחזר ופירש על שאינו נרצע, ואף על פי שלא הוצרך לכותבו - הייתי יכול לתרץ ולומר: אף על גב דהוי שכיר מילתא דאתיא בק"ו - טרח וכתב לה קרא; לפיכך כשכתבו התם – יש לומר בא זה ולימד על זה, ואין לנו להקשות 'יכתוב נרצע בפירוש ולא יכתוב שכיר'
- ^ דאפקה קרא מרשותיה בנערותה
- ^ לא משכחת לה אָמָה יוצאה בבגרות, והיכי כתב לן קרא מידי דלא הוי? לכתוב נערות בהדיא, ותו לא
- ^ אילונית אין לה סימני נערות
- ^ ואשמועינן קרא שיוציאוה ימי בגרותה כשיהיה לה עשרים שנה
- ^ כדאמרינן לעיל שמעשה ידיה לאביה
- ^ דלא אשכחנא דזכי ליה קרא אלא נערות, דכתיב (דברים כב) 'לאבי הנערה'
- ^ ולקמן פריך: הא אמרן מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא!?
- ^ קרא דבגרות
- ^ אלא ללמדנו שהאילונית נמכרת בקטנותה כשאר בנות
- ^ ומאי תקשה ליה אי אשמועינן קרא בגר דאילונית דתיפוק ביה
- ^ קידושי כסף, דיליף להו רב יהודה דלעיל מ'אין כסף'
- ^ נפקי ליה לתנא מקיחה דשדה עפרון
- ^ והצריכה הכתוב גט לפוטרה מקיחה זו, כדכתב סיפא דקרא
- ^ שתהא נקנית בכסף מקל וחומר
- ^ אם מסרה ליה לביאה לשם שפחה - אינה שפחתו בכך
- ^ כדכתיב מכסף מקנתו (ויקרא כה א)
- ^ כדיליף לקמן מ'ובעלה'
- ^ ולמה לי קרא
- ^ יבמה אינה נקנית בכסף ליבם להיות כאשתו להוציאה בגט בלא חליצה, כדיליף (לקמן יד,א) 'יבמה יבא עליה ויבמה': ביאה גומרת בה, ואין כסף גומר בה
- ^ ממקום שאתה בא ללמוד, דהיינו אמה העבריה
- ^ יש להשיב; ולהכי קאמר 'מעיקרא דדינא פירכא': שהתשובה שהשיב בתחילה: יבמה תוכיח - לאו מעיקרא דדינא אתיא, אלא ממקום אחר
- ^ שפודה את עצמה בתוך שש שנים אם תרצה, כדכתיב (שמות כא) 'והפדה'; והואיל וכסף חשוב בה לפדותה - חשוב נמי לקנותה
- ^ כדנפקא לן מ'ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה'
- ^ למילף מיניה כדיליף לעיל יש כסף לאדון אחר
- ^ כסף
- ^ דאמרה ליה "התקדש לי"
- ^ דכיון דאשמועינן דכסף עביד אישות - מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה?
- ^ להכי
- ^ הדר תנא קרא זימנא אחריתי בהדיא:
- ^ איש
- ^ אשה לאיש
- ^ הלכך לא שייכא בה ביאה
- ^ לזה, מחמת קידושי המת, ואין ביאה באה אלא לגמור, אבל קנין דמעיקרא לא