ביאור:בבלי קידושין דף יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יכול אפילו חָלָה [1]? תלמוד לומר: (שמות כא ב: כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד) ובשביעית יצא [לחפשי חנם] [2]'. אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן? - כגון שברח ופגע בו יובל [3]; מהו דתימא 'הואיל ואפיק ליה יובל – 'שילוחו מעמך' קרינן ביה, ולא ניקנסיה ונעניק ליה'? - קא משמע לן.

אמר מר: יכול אפילו חָלָה? תלמוד לומר: 'ובשביעית יצא' - אפילו חלה כל שש; והתניא: חלה שלש ועבד שלש - אינו חייב להשלים; חלה כל שש - חייב להשלים!? אמר רב ששת: בעושה [4] מעשה מחט [5]. הא גופא קשיא! אמרת חלה שלש ועבד שלש אין חייב להשלים - הא ארבע חייב להשלים; אימא סיפא חלה כל שש חייב להשלים - הא ארבע אין חייב להשלים!? הכי קאמר: [6] חלה ארבע - נעשה כמי שחלה כל שש, וחייב [7] להשלים.

תנו רבנן: 'כמה מעניקים לו? חמש סלעים מכל מין ומין [8], שהן חמש עשרה סלעים [9] - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: שלשים, כשלשים של עבד [10]; רבי שמעון אומר: חמשים, כחמשים שבערכין [11].'

אמר מר: חמש סלעים מכל מין ומין שהם חמש עשרה סלעים - דברי רבי מאיר; ורבי מאיר - מנינא אתא לאשמועינן [12]? הא קא משמע לן [13]: מיבצר הוא דלא מבצר ליה מהאי מנינא [14], ואי בצר ליה מחד מינא וטפי ליה מחד מינא [15] - לית לן בה . מאי טעמא דרבי מאיר? יליף 'ריקם' (דברים טו יג: וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם) 'ריקם' מבכור [16]: מה להלן חמש סלעים אף כאן חמש סלעים.

ואימא חמש סלעים מכולהו? אי כתיב 'ריקם' לבסוף [17] – כדקאמרת; השתא דכתיב 'ריקם' ברישא [18] - שַדִי 'ריקם' אצאן, 'ריקם' אגורן, 'ריקם' איקב. ונילף 'ריקם' 'ריקם' מעולת ראיה [19]? אמר קרא (דברים טו יד: העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך) אשר ברכך יי' אלהיך [תתן לו]. [20]

רבי יהודה אומר: שלשים כשלשים של עבד; מאי טעמא דרבי יהודה? יליף 'נתינה' 'נתינה' מעבד [21]: מה להלן שלשים - אף כאן שלשים. ונילף 'נתינה' 'נתינה' מערכין: מה להלן חמשים אף כאן חמשים? חדא דתפשתה מרובה לא תפשתה, תפשתה מועט תפשתה, ועוד: עבד מעבד הוה ליה למילף.

רבי שמעון אומר: חמשים - כחמשים שבערכין. מאי טעמיה דרבי שמעון? גמר 'נתינה' 'נתינה' מערכין[22]: מה להלן חמשים אף כאן חמשים. ואימא בפחות שבערכין? (דברים טו יד: העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך) אשר ברכך יי' אלהיך [תתן לו] כתיב. ונילף 'נתינה' 'נתינה' מעבד [23]: מה להלן שלשים אף כאן שלשים: חדא: דתפשתה מרובה לא תפשתה, ועוד: עבד מעבד הוה ליה למילף? [24] רבי שמעון - מיכה מיכה גמר [25].

בשלמא לרבי מאיר - היינו דכתיב 'צאן' 'גורן' ויקב' (דברים טו יד: העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו) [26]; אלא לרבי יהודה ורבי שמעון - האי 'צאן' 'גורן' ו'יקב' - למה לי? האי - מיבעי ליה לכדתניא: 'יכול לא יהו מעניקין אלא מצאן גורן ויקב, מנין לרבות כל דבר? - תלמוד לומר: אשר ברכך יי' אלהיך; אם כן מה תלמוד לומר: 'צאן' 'גורן' ו'יקב' [27]? לומר לך מה צאן גורן ויקב מיוחדים שישנן בכלל ברכה [28] - אף כל שישנן בכלל ברכה, יצאו כספים - דברי רבי שמעון; רבי אליעזר בן יעקב 'אומר: יצאו פרדות. ורבי שמעון? פרדות משבחן בגופייהו. ורבי אליעזר בן יעקב? כספים עביד בהו עיסקא. וצריכא: דאי כתב רחמנא 'צאן' - הוה אמינא: בעלי חיים - אִין, גידולי קרקע – לא; כתב רחמנא 'גורן'; ואי כתב 'גורן' - הוה אמינא גידולי קרקע – אִין, בעלי חיים – לא, כתב רחמנא 'צאן'; 'יקב' למה לי?


עמוד ב

למר [רבי שמעון] למעוטי כספים, למר [רבי אליעזר בן יעקב] למעוטי פרדות [29].

תנו רבנן: ’[דברים טו,יד: העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך] אשר ברכך ה' אלהיך [תתן לו]; יכול נתברך בית בגללו - מעניקים לו, לא נתברך בית בגללו - אין מעניקים לו? - תלמוד לומר: 'הענק תעניק' - מכל מקום; אם כן - מה תלמוד לומר 'אשר ברכך'? הכל לפי ברכה תן לו [30]. רבי אלעזר בן עזריה אומר: דברים ככתבן: נתברך בית בגללו - מעניקים לו; לא נתברך בית בגללו - אין מעניקים לו. אם כן מה תלמוד לומר 'הענק תעניק'? דברה תורה כלשון בני אדם.'

תנו רבנן: 'עבד עברי [31] עובד את הבן [32] ואינו עובד את הבת [33]; אמה עבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת; הנרצע, והנמכר לעובד כוכבים - אינו עובד לא את הבן ולא את הבת.'

אמר מר עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת - מנהני מילי? דתנו רבנן: ’[דברים טו,יב: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה] וַעֲבָדךָ שש שנים [ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך] - לך ולא ליורש [34]; אתה אומר 'לך ולא ליורש' - או אינו אלא 'לך ולא לבן'? כשהוא אומר (שמות כא ב: כי תקנה עבד עברי) שש שנים יעבד [ובשבעת יצא לחפשי חנם] [35] - הרי לבן אמור; הא מה אני מקיים 'ועבדך שש שנים' - לך ולא ליורש. מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח? מרבה אני את הבן, שכן קם תחת אביו ליעדה [36] ולשדה אחוזה [37]! אדרבה: מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום!? כלום יש יבום אלא במקום שאין בן? - [38] הא יש בן - אין יבום'. אלא טעמא [39] דאיכא הא פירכא [40], הא לאו הכי [41] אח עדיף [42]? ותיפוק לי דהכא [בבן] תרתי. והכא [באח] חדא [43]? 'שדה אחוזה' נמי מהאי פירכא הוא דקא נפקא ליה לתנא: 'כלום יש יבום אלא במקום שאין בן?'...

אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת: מנהני מילי? אמר רבי פדא: דאמר קרא (דברים טו יז: ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם) ואף לאמתך תעשה כן - הקישה הכתוב לנרצע: מה נרצע אינו עובד לא את הבן [44] ולא את הבת - אף אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת. והאי 'לאמתך תעשה כן' - להכי הוא דאתא? הא - מיבעי ליה לכדתניא: 'ואף לאמתך תעשה כן - להעניק [45]! אתה אומר להעניק - או אינו אלא לרציעה? כשהוא אומר (שמות כא ה) ואם אמר יאמר העבד [אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי] - ולא אמה העבריה - הרי רציעה אמור; הא מה אני מקיים 'ואף לאמתך תעשה כן'? – ל'העניק'.' אם כן [46] - נכתוב קרא '[47] לאמתך כן'; מאי 'תעשה'? שמעת מינה תרתי [48].

הנרצע והנמכר לעובד כוכבים אינו עובד לא את הבן ולא את הבת: 'נרצע' - דכתיב (שמות כא ו: והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה) ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם, ולא את הבן ואת הבת. 'נמכר לעובד כוכבים' – מנין? אמר חזקיה: אמר קרא (ויקרא כה נ) וחשב עם קונהו [משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו] - ולא עם יורשי קונהו.

אמר רבא: 1. דבר תורה עובד כוכבים יורש את אביו [49], שנאמר 'וחשב עם קונהו' - ולא עם יורשי קונהו: מכלל דאית ליה יורשים. 2. גר את העובד כוכבים - אינו מדברי תורה, אלא מדברי סופרים, דתנן [50]: 'גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים: גר יכול לומר לעובד כוכבים: "טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות"; "טול אתה יין נסך ואני פירות"; משבאו לרשות גר – אסור [51]'; ואי סלקא דעתך דאורייתא - כי לא באו לרשותו נמי [52]: כי שקיל - חילופי עבודת כוכבים הוא דקא שקיל [53]! אלא [54] מדרבנן [55]: גזירה הוא דעבוד רבנן: שמא יחזור לסורו [56]. תניא נמי הכי: במה דברים אמורים? כשירשו, אבל כשנשתתפו – אסור. 3. עובד כוכבים את הגר [57] וגר את הגר [58] - אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, דתנן דתניא: 'לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו - לא יחזיר לבניו [59], ואם החזיר - אין רוח חכמים נוחה הימנו [60]. והתניא רוח חכמים נוחה הימנו? לא קשיא: כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה,

הערות[עריכה]

  1. ^ בתוך שש יהא חייב להשלים ימי חליו
  2. ^ ואפילו לא עבד שש שלימים
  3. ^ אחרי כן למחרת
  4. ^ בחליו
  5. ^ תופר; שהוא מעשה קל; קתני לעיל 'כל שש אינו חייב להשלים' - דהא עבד ליה מלאכה
  6. ^ כי חלה שלש אינו משלים; חלה יותר מכאן [כגון]
  7. ^ הוא
  8. ^ מצאנך, ומגרנך, ומיקבך (דברים טו יד); שוה חמשה סלעים מכל אחד
  9. ^ ולקמיה פריך 'מנינא אתא לאשמועינן?'
  10. ^ נזק שור מועד שהרג את העבד; ולקמיה יליף טעמא
  11. ^ הוא ערך גדול שבערכין
  12. ^ בשלשה מינין של חמש הוו להו חמש עשרה
  13. ^ להכי תני 'שהן חמש עשרה'
  14. ^ לאשמועינן דלא קפיד אלא אמנינא דחמש עשרה סלעים
  15. ^ אבל אחמש מכל מין - לא קפיד: דאי בציר ליה מהאי וטפי ליה מהאי
  16. ^ (שמות לד כ: ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו) כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם
  17. ^ 'הענק תעניק לו מצאנך מגרנך מיקבך ולא תשלחנו ריקם'
  18. ^ קודם 'הענק תעניק'
  19. ^ דליתיה אלא שתי כסף
  20. ^ סיפא ד'הענק תעניק' הוא, ללמדך שתדרוש המקרא לרבות, ולא למעט.
  21. ^ כתיב הכא (דברים טו יד) 'תתן לו', וכתיב התם - בנזקי עבד – (שמות כא לב: אם עבד יגח השור או אמה) כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו [והשור יסקל]
  22. ^ Note:אלקיך בכל אשר תעשה. קשה: בכל פרשת ערכין אין התורה משתמשת בשרש 'נתן'!? אלא משמע שאין כאן גזירה שוה רגילה; או – כמו שלמדנו שדרש רבי ישמעאל: ובא הכהן ושב הכהן – גזירה שוה, לפי הענין ולא לפי המילה המדויקת! או אולי הכוונה שבפרשת ערכי הקרקעות, ששם נאמר: (ויקרא כז כג) וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל ונתן את הער
  23. ^ כולה חדא קושיא היא עד 'עבד מעבד הוה ליה למילף'
  24. ^ אין אדם דן גזירה שוה מעצמו, ומסורה היא להם מרבותיהם ומסיני איזו תיבה נכתבה לגזירה שוה, ככל דבר הלמד מחבירו; ועד השתא דהוה אמרינן דרבי שמעון גמר מרביה דנתינת הענק נדרש לגזירה שוה, הוה פרכינן 'גזירה שוה מנא ליה'? דגמר מנתינה דערכין? נגמר מנתינה דעבד!? משום הכי איצטריך לתרוצי: גזירה שוה דרבי שמעון - לאו גזירה שוה ד'נתינה' גמר, אלא
  25. ^ כתיב בעבד (ויקרא כה לה) וכי ימוך [אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך], וכתיב בערכין (ויקרא כז ח) ואם מך הוא [מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן]
  26. ^ למימר: שַדִי גזירה שוה אכל חד מינייהו, דהוו להו חמשה עשר
  27. ^ הואיל וסופו לרבות כל דבר מאשר ברכך
  28. ^ צאן פרה ורבה, וכן גידולי קרקע
  29. ^ דלא תימא 'אשר ברכך' רבויא הוא, וריבה הכל; וכיון דאיתרבי גדולי קרקע ובעלי חיים (כל שכן) כספים
  30. ^ אם נתברך הבית בשבילו הרבה - תוסיף על הענקו; ואם לאו - אל תפחות מן הכתוב
  31. ^ אם מת אדוניו
  32. ^ עד מלאת שש או עד היובל הפוגעו בתוכם
  33. ^ אם אין לו בן
  34. ^ שאר יורשין כגון הבת או האח
  35. ^ מדלא כתיב 'יעבדך'
  36. ^ שמייעד אמה העבריה בכסף מקנתה ואין צריכה קידושין אחרים, דכתיב (שמות כא ט) 'ואם לבנו ייעדנה'
  37. ^ המקדיש שדה אחוזתו - פודה בית כור זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף (ויקרא כז טז); ואם לא פדאה, ומכרה גזבר לאחֵר - אין יכול עוד לפדותה, וכשיוצאה מיד הלוקח ביובל - מתחלקת לכהנים; אבל אם לקחה בנו של מקדיש - אינה יוצאה הימנו ביובל להתחלק לכהנים; דהכי תניא בערכין (כה,ב): (ויקרא כז כ) 'ואם לא יגאל את השדה' - בעלים – 'ואם מכר את השדה' – גזבר, לאחר [’לאיש אחר’] - ולא לבן; או אינו אלא לאחר ולא לאח? כשהוא אומר 'לאיש' - הרי האח אמור; הא מה אני מקיים 'לאחר' - לאחר ולא לבן; ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח? - מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולעבד עברי
  38. ^ בניחותא
  39. ^ מאי מרבית לבן טפי מאח
  40. ^ ד'כלום יש יבום כו', ומשני: 'שדה אחוזה נמי מהאי פירכא כו'
  41. ^ דאי לאו האי פירכא ד'כלום יש יבום' - לא קיימא לן לרבויי בן טפי מאח
  42. ^ דהתם לא 'בן' כתיב בהדיא ולא 'אח' כתיב בהדיא, אלא משום דקם תחת אביו ליעדה, דכתיב בהדיא הוא, דמרבינן להו, ופרכינן עלה 'אדרבה מרבה אני את האח שכן קם ליבום', ואיצטריך לשנויי עלה כלום יש יבום כו' הא אם יש בן אין יבום'
  43. ^ והתם ליכא למילף מדהכא תרתי והכא חדא, דהא חדא וחדא נינהו! אלא דאיכא יעידה בבן ויבום באח דכתיב בהדיא
  44. ^ דכתיב (שמות כא ו) ועבדו – לו, ולא לבן
  45. ^ בקרא דלעיל מיניה כתיב 'הענק', והדר כתיב רציעה, וכתיב בתריה 'ואף לאמתך תעשה כן' – וא'הענק' קאי
  46. ^ דלהקישא לחודיה אתא
  47. ^ ואף
  48. ^ לאגמורי נמי אהענק
  49. ^ מדאיצטריך למעוטי עבד עברי
  50. ^ דמאי פ"ו מ"י
  51. ^ להחליפם דקמתהני מאיסורי הנאה
  52. ^ מכי מיית עובד כוכבים - זכה בחצאין
  53. ^ והשתא קא מחליף להו
  54. ^ שמע מינה: הא דיורש את אביו עובד כוכבים - לאו מדאורייתא הוא, דאינו מתייחס אחר העובד כוכבים, וכקטן שנולד מאליו דמי, אלא
  55. ^ הוא
  56. ^ משום ממונו
  57. ^ שנתגייר האב
  58. ^ אב ובנו שנתגיירו
  59. ^ אם מת האב
  60. ^ אין דעת חכמים נוחה עליהם במעשיו, כלומר: אין מחזיקין לו טובה שלא הצריכוהו לכך