ביאור:בבלי קידושין דף נב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
האחד - חולץ לשתיהן [1]; והשנים: אחד חולץ ואחד מיבם; אם קדמו וכנסו - אין מוציאין אותן מידם'; דוקא מיחלץ [2] והדר יבומי [3] אבל יבומי [4] והדר מיחלץ – לא [5], דקא [6] פגע ביבמה לשוק [7].
תא שמע דתני טביומי: 'לזה חמשה בנים ולזה חמשה בנות, ואמר "אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני [8]" - כל אחת ואחת צריכה חמשה גיטין [9]; מת אחד מהם - כל אחת ואחת צריכה ארבעה גיטין וחליצה מאחד מהן [10]'; וכי תימא 'הכי נמי כשהוכרו ולבסוף נתערבו' - הא "אחת מבנותיך לאחד מבני" קתני! תיובתא דרבא – תיובתא, והילכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם [11].
מעשה בחמש נשים [ובהן שתי אחיות, וליקט אדם אחד כלכלה של תאנים, ושלהן היתה, ושל שביעית היתה, ואמר "הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו" וקיבלה אחת מהן ע"י כולן, ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות]: אמר רב: שמע מינה ממתניתין ארבע, ונקיט רב בידיה תלת [12]: שמע מינה [א] המקדש בפירות שביעית – מקודשת [13], ושמע מינה [ב] קידשה בגזל אינה מקודשת אפילו בגזל דידה [14] ממאי? - מדקתני שלהם היתה ושל שביעית היתה; טעמא דשביעית דהפקר הוא, הא דשאר שני שבוע – לא; [ג] ושמע מינה: אשה נעשית שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה [15]. ואידך - מאי היא? קידושין שאין מסורים לביאה. וניחשבה [16]? משום דמספקא ליה אי כאביי [17] אי כרבא [18].
כי סליק רבי זירא אמרה להא שמעתא [19] קמיה דרבי יוחנן. אמר ליה: מי אמר רב הכי? [20] [21] והוא [22] - לא אמר [23]? והאמר רבי יוחנן: 'גזל ולא נתייאשו הבעלים -שניהם אינם יכולים להקדיש: זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו'! הכי קאמר ליה: מי אמר רב כוותי? מיתיבי: קידשה בגזל, בחמס [24] ובגניבה, או שחטף סלע מידה וקדשה – מקודשת!? התם בגזל דידה [25]. הא מדקתני סיפא או שחטף סלע משלה מכלל דרישא בגזל דעלמא עסקינן!? פירושי קא מפרש: קידשה בגזל בחמס ובגניבה - כיצד? - כגון שחטף סלע מידה וקדשה בו;
והא מתניתין דגזל דידה [26], וקאמר רב [27]: אינה מקודשת [28]? לא קשיא: הא [29] – דשדיך [30], הא - דלא שדיך.
ההיא איתתא דהוה קא משיא כרעא במשיכלא [31] דמיא [שוטפת רגליה בגיגית קטנה במים]; אתא ההוא גברא, חטף זוזי מחבריה, ושדא לה, אמר לה: "מיקדשת לי". אתא ההוא גברא לקמיה דרבא, אמר: לית דחש להא דרבי שמעון, דאמר 'סתם גזילה יאוש בעלים הוי' [32].
ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי [33]; אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: מאן אחלך [34]? והני מילי במוזא, אבל כישא [35] - מצי אמר ליה: "אנא שקלי כישא, שקיל את כישא [36]: כישא כי כישא".
ההוא סרסיא [37] דקדיש בפרומא [מין כלי] דשיכרא [38]; אתא מריה דשיכרא, אשכחיה, אמר ליה: "אמאי לא תיתיב מהאי חריפא?" [39] אתא לקמיה דרבא, אמר: לא אמרו "כלך אצל יפות" [40] אלא לענין תרומה בלבד [41], דתניא: כיצד אמרו 'תורם שלא מדעת תרומתו תרומה'? הרי שירד לתוך שדה חבירו, וליקט, ותרם שלא ברשות: אם חושש משום גזל [42] - אין תרומתו תרומה, ואם לאו - תרומתו תרומה; ומנין היה יודע 'אם חושש משום גזל' אם לאו? הרי שבא בעל הבית ומצאו, ואמר לו "כלך אצל יפות": אם נמצאו יפות מהם - תרומתו תרומה, ואם לאו - אין תרומתו תרומה [43]; היו הבעלים מלקטים ומוסיפים - בין כך ובין כך [44] תרומתו תרומה; אבל הכא משום כיסופא הוא דעבד, ואינה מקודשת.
משנה:
המקדש בחלקו [45] - בין קדשי קדשים בין קדשים קלים - אינה מקודשת;
במעשר שני - בין שוגג בין מזיד - לא קידש, דברי רבי מאיר [46];
רבי יהודה אומר: בשוגג - לא קידש [47], במזיד – קידש [48];
ובהקדש [מעות הקדש]: במזיד – קידש, ובשוגג - לא קידש, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג – קידש, במזיד - לא קידש [49].
אינה מקודשת אינה מקודשת חלקו [50] רבי יהודה רבי מאיר מזיד שוגג מזיד שוגג קידש לא קידש לא קידש לא קידש מעשר שני לא קידש קידש קידש לא קידש הקדש
גמרא:
נימא מתניתין דלא כרבי יוסי הגלילי, דתניא: ’[ויקרא ה,כא: נפש כי תחטא] ומעלה מעל בה' [וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו] - לרבות קדשים קלים [51] שהן ממונו - דברי רבי יוסי הגלילי';
אפילו תימא רבי יוסי הגלילי: כי קאמר רבי יוסי הגלילי – מחיים, אבל לאחר שחיטה – לא; מאי טעמא? - כי קא זכו [52] - משלחן גבוה קא זכו [53]; דיקא נמי דקתני המקדש בחלקו - בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים - לא קידש [54] - שמע מינה.
תנו רבנן: 'לאחר פטירתו של רבי מאיר אמר להם רבי יהודה לתלמידיו: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנים [55] הם, ולא ללמוד תורה הם באים, אלא לקפחני [56] בהלכות הם באים [57]; דחק סומכוס ונכנס, אמר להם: כך שנה לי רבי מאיר: 'המקדש בחלקו - בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים - לא קידש'. כעס רבי יהודה עליהם, אמר להם: לא כך אמרתי לכם: "אל יכנסו מתלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנים הם, ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים"!? וכי אשה בעזרה מנין? [58] אמר רבי יוסי: יאמרו "מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק" - דברי תורה מה תהא עליה? וכי אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו [59] בעזרה? ואין אשה עשויה לעשות לה שליח לקבל קידושיה בעזרה? ועוד: ''דחקה ונכנסה '– מאי [60]? תניא: ’[דחקה ונכנסה וקבלה קידושין מבשר קודש] רבי יהודה אומר: מקודשת [רבי יהודה חולק על תנא קמא]; רבי יוסי אומר: אינה מקודשת [כתנא קמא]’. אמר רבי יוחנן: שניהם מקרא אחד דרשו: (במדבר יח ט) וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש [כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך]: רבי יהודה סבר: 'לך' - ולכל צרכיך [61], ורבי יוסי סבר: כאש [62]: מה אש [63] לאכילה - אף הוא [64] נמי לאכילה [65].
אמר רבי יוחנן:
הערות
[עריכה]- ^ שהרי אינו יכול לכנוס דילמא פגע באחות זקוקה
- ^ האחד חולץ לשתיהן תחילה
- ^ אחת מהשתים אחר חליצת אחיו
- ^ אחת מן השתים תחילה אפילו לאחר חליצת אחיו שאין כאן אחות זקוקה
- ^ לא לישתרי, דכיון דלא חלץ היחיד לשתיהן - איכא למיחש בזו שמתייבמת שמא זו היא יבמתו של יחידי
- ^ נמצא כונסה
- ^ נושא יבמה לשוק, כלומר: למי שאין לְיַבְּמָהּ, ונושא אותה בלא חליצה, ומשום הקדמת חליצת אחד מן השנים ליבום של שני - לא איצטריך למיתנייא, דהא דפגיעת אחות זקוקתו - מרישא שמעינן
- ^ וכגון שעשאוהו שליח
- ^ שאין ידוע איזו נתקדשה ומאיזה מהם נתקדשה; לפיכך צריכות גט מכולן
- ^ שמא ארוסת המת היא; וכל אחת עומדת בספק זה
- ^ סימני הלכות הן שנחלקו בהם אביי ורבא, ובכל מקום הלכה כרבא חוץ מאלו: יאוש שלא מדעת: ב'אלו מציאות' (בבא מציעא כא ב) ועד זומם: אביי אמר למפרע הוא נפסל, בפרק 'זה בורר' (סנהדרין כז א) לחי העומד מאיליו: בפרק קמא דעירובין (טו,א) [ולפי רבנו תם בתוספות הוא: ימי לידה שאינה רואה בהם שאין עולים לספירת זיבתה (מסכת נדה לז,א); ובני נרבונה מפרשים בפלוגתא דפרק כל שעה (פסחים כה ב) בענין 'לא אפשר ולא קמכוין’] קדושין שלא נמסרו לביאה – בשמעתין גילוי דעתא בגיטא: ב'השולח' (גיטין לד א) מומר אוכל נבילות לתיאבון בפרק 'זה בורר' (סנהדרין כז א)
- ^ לשלש מהן היה אוחזן בידו לסדרן בסדר גירסתו, אבל הרביעית לא היתה מוחזקת בידו לסדרה בגרסת הגמרא
- ^ ולא אמרינן 'לאו ממונו דזוכה בהן' נינהו, אלא כיון דזכה בהן - ממונו הוא לכל דבר; אי נמי דלא תימא 'לאכלה' אמר רחמנא (ויקרא כה), ולא לדבר אחר
- ^ ולא אמרינן מדקבילתיה אחילתיה
- ^ ואף על פי שבכל עדות שהאשה כשרה לה - אין הצרה נאמנת, שליחותה מיהא - כיון דעבדא עבדא, דהא הכא בקידושין הללו הן נעשות צרות על ידי זו שקבלה, וקתני (היו) נכריות מקודשות
- ^ רב נמי להא, ואמאי לא נקט בידיה אלא תלת? הא נמי שמע מינה דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין
- ^ דמוקי לה בבת אחת, שקידש שתיהן; הא קידש אחת מהן - מקודשת, ואף על גב דלא פירש, ושמע מינה הוו קידושין
- ^ דמוקי בשלא קידש אלא אחת, ולהכי אמר רב 'שמע מינה ממתניתין ארבע': דודאי קידושין שלא נמסרו לביאה נמי שמעינן מינה, אבל לא היה לו לפרש הי מינייהו שמעת מינה: אי הוו קידושין אי לא הוו קידושין
- ^ הא דקא אמרינן לעיל 'קדשה בגזל - אינה מקודשת'
- ^ קא סלקא דעתך אתמוהי אתמה משום דלא סבירא ליה.
- ^ ופרכינן:
- ^ רבי יוחנן גופיה
- ^ מי לא אמר הכי: דגזל שבידו אינו ממונו
- ^ חמסן יהיב דמי על כרחו של בעל חפץ
- ^ כיון דקבילתיה – אחילתיה; ולקמן פריך: הא רב נמי בגזל דידה קאמר
- ^ דקתני 'שלהן היתה'
- ^ ודייק רב מינה
- ^ אי לאו דשביעית הואי
- ^ דקתני מקודשת
- ^ מקמי הכי, ונתרצתה להתקדש לו, דכי קבילתיה לגזל דידה - בשם קידושין אחילתיה
- ^ ספל
- ^ בסדר טהרות (כלים פ"כו מ"ח), ומייתינן לה בגמרא ד'הגוזל' (בבא קמא קיד א): 'עורות של גנב - אין מחשבה מטמאתן, ושל גזלן מחשבה מטמאתן', דקסבר: כיון דידע מאן גזליה ולא מצי לאגבויי מיניה - אייאושי מייאש
- ^ מלא יד של בצלים
- ^ מי [האם] מחל לך חלקו של בעל הבית
- ^ אגודה; שדרך הירק להיות מתחלק באגודות, וכל האגודות הן שוות
- ^ אם נטלתי אחת - טול אתה אחת
- ^ עושה שכר מתמרים של בעל הבית למחצית שכר; וחבירו בבבא מציעא בפרק 'המפקיד' (מב,ב)
- ^ לאחר שהוציא ממנו המשקה
- ^ י"ש שהוא טוב מחבירו: שלא נתנו בו מים פעמים הרבה, ויש לו לחלוחית לתת עוד טעם במים אחרים.
- ^ שיועיל למי שנטל את של בעל הבית שלא ברשות, דנימא 'גלי דעתיה דניחא ליה'
- ^ דהא לתרום הן עומדות; אבל לענין מי שנטל לעצמו - משום כיסופא הוא דקאמר ליה, דלא נכסוף, אבל למפרע לא ניחא ליה
- ^ אם מקפיד בעל הבית על מה שעשה, ודומה לו שגזלה
- ^ דהשתא ודאי הכי קאמר ליה: "אם מצאת עוד יפות מאלו היית גוזלן"
- ^ בין שיש יפות בין שאין יפות מהן
- ^ שחלק עם אחיו הכהנים
- ^ דקסבר רבי מאיר: מעשר [שני] - ממון גבוה הוא
- ^ בגמרא מפרש לה
- ^ דמעשר [שני] - ממון הדיוט הוא
- ^ וטעמייהו מפרש בגמרא
- ^ תנא קמא
- ^ להתחייב עליהם קרבן שבועה, אף על גב דאין נשבעין על ההקדשות, והנשבע עליהם והודה - אינו מביא אשם של שבועת הפקדון, ד'וכחש בעמיתו' כתיב, הני [קדשים קלים] איתרבו להו מ'בה’’, ו'כחש בעמיתו' נמי קרינא בהו, לפי
- ^ בין כהנים בחזה ושוק, בין בעלים בבשר
- ^ הקרבת אימורים וזריקת הדם מתיר הבשר
- ^ המקדש בחלקו = לאחר שחלקום, ולא קתני 'המקדש בקדשים קלים'
- ^ מקניטים
- ^ כמו 'לקפח את שוקיו' (סוטה מד א)
- ^ 'לקצץ רגלינו בהלכות': להודיע שהם חריפים ואין עומד כנגדם
- ^ דקתני 'קדשי קדשים', והרי אם יוציאום חוץ לעזרה אפילו לעזרת נשים - הם נפסלים ב'יוצא', ונשים אין נכנסות לה, כדתנן ב'אבות הטומאות' (בפרק קמא דמסכת כלים)!?
- ^ קטנה או נערה
- ^ וכי לא הוצרכנו לשאול בבית המדרש מה יאמרו אם קדשה: אם קידושין הם אם לאו
- ^ ואפילו לקדש בו אשה
- ^ חלקו של אהרן הושווה לחלקו של מזבח
- ^ מזבח
- ^ כהן
- ^ ולא לדבר אחר