ביאור:בבלי קידושין דף כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'אין אשה פודה מעשר שני בלא חומש [1]; רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: אשה פודה מעשר שני בלא חומש [2]'; היכי דמי?: אילימא בזוזי דבעל ומעשר דבעל - שליחותיה דבעל קא עבדה [3]!? ואלא בזוזי דידה [4] ומעשר דידיה [5]? (ויקרא כז לא: ואם גאל יגאל) איש [6] [חמשיתו יסף עליו] אמר רחמנא, ולא אשה [7]!? אלא - לאו כי האי גוונא: דאקני לה אחֵר מנה, ואמר לה: "על מנת שתפדי בו את המעשר" [8], ואיפכא שמענא להו [9]!? אמר אביי: איפוך! רבא אמר: לעולם לא תיפוך, והכא במעשר דאתא מבי נשא עסקינן [10]. ורבי מאיר לטעמיה, דאמר [11]: מעשר - ממון הקדש הוא [12], [13] ולא קני ליה בעל [14]; ורבנן לטעמייהו, דאמרי: ממון הדיוט הוא [15] וקני ליה בעל הילכך שליחותא דבעל קעבדא [16].

תנא [17]: 'יוצא בשן ועין וראשי אברים [18] שאינן חוזרים [19]'. בשלמא שן ועין – כתיבי [שמות כא,כו: וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו [20] ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו]; אלא ראשי אברים מנלן? [21] דומיא דשן ועין: מה שן ועין - מומין שבגלוי ואינן חוזרין, אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין. ואימא ניהוו שן ועין כשני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין [22]? צריכא [23]: דאי כתב רחמנא 'שן' הוה אמינא: אפילו


עמוד ב

שן דחלב [24] - כתב רחמנא 'עין'; ואי כתב רחמנא 'עין' הוה אמינא: מה עין שנברא עמו - אף כל שנברא עמו, אבל שן – לא!? צריכא. ואימא 'כי יכה' – כלל; שן ועין – פרט; כלל ופרט - אין בכלל אלא מה שבפרט: שן ועין אִין, מידי אחרינא לא!? 'לחפשי ישלחנו' [25] - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש: מום שבגלוי ואינן חוזרים - אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין. אי מה הפרט מפורש: מומין שבגלוי ובטל ממלאכתו ואינו חוזר אף כל מומין שבגלוי ואינו חוזר ובטל ממלאכתו [26]? אלמה תניא 'תלש בזקנו ודילדל בו עצם [27] - עבד יוצא בהם לחירות [28]? 'לחפשי ישלחנו' ריבויא הוא [29]. ואי ריבויא הוא - אפילו הכהו על ידו וצמתה [30] וסופה לחזור נמי!? אלמה תניא הכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור - אין עבד יוצא בה לחירות? אם כן [31] - 'שן' ו'עין' - מאי אהני ליה [32]?

תנו רבנן: 'בכולם [33] עבד יוצא בהם לחירות, וצריך גט שחרור [34] - דברי רבי שמעון; רבי מאיר אומר: אינו צריך. רבי אלעזר אומר: צריך; רבי טרפון[35] אומר: אינו צריך; רבי עקיבא אומר: צריך. המכריעים לפני חכמים אומרים: נראין דברי רבי טרפון בשן ועין, שהתורה זכתה לו [36], ודברי רבי עקיבא בשאר אברים, הואיל וקנס חכמים הוא.' 'קנס הוא'? קראי קא דרשינן! אלא: הואיל ומדרש חכמים הוא. מאי טעמא דרבי שמעון? יליף 'שילוח' [לחפשי ישלחנו] 'שילוח' [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו (דברים כד א)] מאשה: מה אשה בשטר - אף עבד נמי בשטר. ורבי מאיר? אי כתב 'חפשי' לבסוף, כדקאמרת [37]; השתא דכתב 'לחפשי ישלחנו' - הוה ליה חפשי מעיקרא [38].

תנו רבנן: הכהו על עינו וסמאה, על אזנו וחרשה - עבד יוצא בהן לחירות; נגד עינו ואינו רואה, כנגד אזנו ואינו שומע [39] - אין עבד יוצא בהן לחירות. אמר רב שִׁמְן לרב אשי: למימרא דקלא לאו כלום הוא? והתני רמי בר יחזקאל[40]: 'תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית, ותקע בו, ושברו [41] - משלם נזק שלם [42]' ואמר רב יוסף: אמרי בי רב: 'סוס שצנף וחמור שנער, ושברו כלים [43] בתוך הבית - משלמים חצי נזק [44]' [ומכל מקום: בין לסומכוס ובין לחולקים עליו – יש חיוב נזיקין בגין נזקים שנובעים מעשיית קול]? אמר ליה: שאני אדם [45], דכיון דבר דעת הוא [46] - איהו מיבעית נפשיה [47], כדתניא: 'המבעית את חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. כיצד? תקע באזנו וחרשו – פטור; אחזהו ותקע באזנו וחרשו – חייב'.

תנו רבנן: הכהו על עינו וכהתה [48], על שינו ונדדה: אם יכול להשתמש בהן עכשיו - אין עבד יוצא בהן לחירות, ואם לאו - עבד יוצא בהן לחירות.; תניא אידך: הרי שהיתה עינו כהויה וסמאה, שינו נדודה והפילה: אם יכול להשתמש בהן [49] כבר - עבד יוצא בהן לחירות, ואם לאו - אין עבד יוצא בהן לחירות.; וצריכא [50]: דאי אשמועינן הך קמייתא, משום דמעיקרא נהורא בריא והשתא נהורא כחישא [51], אבל היכא דמעיקרא נמי נהורא כחישא [52] אימא לא [53]; ואי אשמועינן הא - משום דסמיא לגמרי, אבל התם דלא סמיא לגמרי אימא לא; – צריכא.

תנו רבנן: 'הרי שהיה רבו רופא, ואמר לו לכחול לו עינו – וסמאה, לחתור לו שינו [54] - והפילה - שיחק באדון ויצא לחירות; רבן שמעון בן גמליאל אומר: (שמות כא כו: וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו) ושחתה [לחפשי ישלחנו תחת עינו] - עד שיתכוין לשחתה.' ורבנן, האי 'ושחתה' מאי עבדי ליה? מיבעי להו לכדתניא: 'רבי אלעזר אומר: הרי שהושיט ידו למעי שפחתו [55], וסימא עובר שבמעיה – פטור [56][57]'. מאי טעמא? דאמר קרא 'ושחתה' - עד שיכוין לשחתה. ואידך? מ'ושחת' 'שחתה' נפקא [58]. ואידך – 'שחת' 'שחתה' לא דריש.

אמר רב ששת: הרי שהיתה עינו סמויה, וחטטה [59] - עבד יוצא בהן לחירות; מאי טעמא? - מחוסר אבר הוא. ותנא תונא [60]: 'תַמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות [61]; יכול יבשה גפה נקטעה רגלה נחטטה עינה? תלמוד לומר: (ויקרא א יד: ואם) מן העוף [עלה קרבנו לה' והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו] - ולא כל העוף [62].

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: היתה לו

הערות[עריכה]

  1. ^ קא סלקא דעתא במעשר שני שהוא משדה בעלה שהיא כבעלה, וקרינן ליה 'ממעשרו' וכדמפרש לה ואזיל
  2. ^ דלאו דידה הוא, ואין מוסיפין חומש על פדיון מעשרות והקדשות אלא בעלים
  3. ^ ומאי טעמא דמאן דאמר פודין בלא חומש
  4. ^ דנכסי מלוג
  5. ^ משדותיו
  6. ^ ממעשרו
  7. ^ ממעשר בעלה, דאשה - כאחֵר דמיא
  8. ^ שתהיה כאיש אחר לפדות בלא חומש
  9. ^ רבנן סברי: כי אמר לה 'קני' - קנה ליה בעלה, וכי אמר לה "על מנת" - לאו כלום הוא; הילכך זוזי הוו נמי דבעל, ושליחותיה עבדא: 'איש ממעשרו' קרינא ביה; ורבי מאיר סבר: לדידה גופה לא אקני לה אלא להכי: שתהא כאיש אחר לפדות בלא חומש
  10. ^ שמת אביה, והיה לו מעשר שני, וירשתה עם שאר נכסים, וירושה הבאה לה לאחַר מכאן - נכסי מלוג הן, וילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות
  11. ^ לקמן בפרק ב'
  12. ^ ממון גבוה הוא, ואכילתו משולחן גבוה הוא; הילכך אינו כשאר נכסים למקנייה בעל בתקנתא דתקון רבנן 'פירות לבעל'
  13. ^ הילכך
  14. ^ וכי פרקה ליה בזוזי דבעל - לאו ממעשרו הוא, דזוזי דחד [ממנו] ומעשר דחד [שלה]
  15. ^ וחיילא עליה תקנתא דרבנן, ופירות לבעל כשאר נכסי מלוג
  16. ^ וכיון דבזוזי דבעל פרקה - בעי חומש
  17. ^ אמתניתין קאי
  18. ^ כ"ד הם, ושנויים אצל נגעים (פ"ו מ"ז), ומייתי להו לקמן בשמעתין (כה,א)
  19. ^ אם נטלן, כשן ועין
  20. ^ פסוק כז
  21. ^ וגמר במה מצינו:
  22. ^ מדלא כתיב אחד ונגמור כולהו מיניה
  23. ^ דלא גמר חד מחבריה, הילכך לא 'באין כאחד' נינהו
  24. ^ שן שינק בה דעתיד להחליפה כגון בעבד קטן
  25. ^ ריבה לו שלוחים, מדלא כתיב 'חפשי הוא' או 'יצא חפשי'
  26. ^ העין נסמת מראות, והשן מללעוס
  27. ^ השמיטו ממקומו ומחובר בבשר
  28. ^ אם עצם שאינו חוזר הוא, וסופו ליבש וליפול, ואף על גב דליכא ביטול מלאכה, דהא עצם דזקן [יש מפרשים שכוונת רש"י לשן – אולי לשן בינה דוקא] לאו מידי הוי עביד - כיון דבגלוי הוא ואינו חוזר הרי הוא כעשרים וארבעה ראשי אברים
  29. ^ אינו לשון כלל להיות נידון בכלל ופרט אלא בריבה ומיעט וריבה, וריבה הכל
  30. ^ יבשה
  31. ^ דלא ממעט מידי
  32. ^ מיעוט דשן ועין למאי מיעט
  33. ^ אראשי אברים קאי
  34. ^ להתירו בבת חורין
  35. ^ Note:ישום מהדיון הנ"ל. הרבייתא אומרת דרשני, שהרי סדר הדורות הפוך: רבי שמעון ורבי מאיר ורבי אלעזר לפני ר
  36. ^ דכתיב בהדיא
  37. ^ דלאו חיפושו אלא בשילוח
  38. ^ וכי אתא 'ישלחנו' - לשאר ראשי אברים אתא
  39. ^ שהכה בכותל והבעיתו בקול ואינו רואה או נתחרש
  40. ^ Note:טרפון ורבי עקיבא?
  41. ^ בקול
  42. ^ כסומכוס מוקמינן לה בבבא קמא, דאמר: בהמה שהזיקה בצרורות משלם נזק שלם
  43. ^ בקולם
  44. ^ כדין צרורות לרבנן, דפליגי עליה דסומכוס בבבא קמא, ואמרי: אינו משלם אלא חצי נזק צרורות
  45. ^ האי ניזק
  46. ^ וכי מיבעית
  47. ^ מדעתיה קא מיבעית: שנותן לבו אל פחד קול הבא פתאום
  48. ^ ולא נסמית לגמרי, שרואה במקצת
  49. ^ במראה זה
  50. ^ הני תרתי 'יצא לחירות' לאשמועינן דהיכא דאין יכול להשתמש - אף על גב דלא סמאה לגמרי - הויא השחתה, והיכא דסמאה לגמרי - אף על גב דכהויה הויא מעיקרא - הואיל והיה יכול להשתמש למראיתה בדוחק הויא השחתה
  51. ^ שאין יכול להשתמש
  52. ^ ואף על גב דיכול להשתמש בו
  53. ^ אימא לאו 'עין' הוא
  54. ^ לנקרה ולגרר סביב מושבה
  55. ^ להוציא עוברה
  56. ^ דלא נתכוין לעין כלל, אבל "כחול לי עיני" - דנתכוין לעין - אף על גב שלא נתכוין לשחתה חייב
  57. ^ Note: אחיו של רב יהודה לולא רש"י היה אפשר להבין שהגמרא מסבירה את הפטור משום שלא נתכוין לשחתה; אך רש"י מסביר שלא נתכוין לעין כלל. ולפי רש"י יוצא, שההמשך [מאי טעמא] הוא דברי החולק על רבי אלעזר – אולי רבן שמעון בן גמליאל, והוא אומר: לא בגלל שלא נתכוין לעין כלל, אלא מאי טעמא? בגלל שלא נתכוין לשחת את העין. ואז יוצא, שהאידך, שלומד מ'ושחת' 'שחתה' הוא שוב רבי אלעזר, שלומד עד שיתכוין לשחתה – והרי רש"י פירש לעיל שפטור רק אם לא נתכוין כלל? אך לפי המשך הרש"י נראה שאידך הוא החולק על רבי אליעזר, הרי כתב רש"י: 'נפקא לן הא דר"א'?! אך אם נאמר שה'אידך' הוא החולק על רבי אלעזר – מה הכוונה 'נפקא לן הא דר"א? לפי זה אין מחלוקת! ולכן לכאורה מוכרח רש"י לפרש שה'אידך' הוא ר"א עצמו, וזאת כוונת רש"י: שר"א לומד מ'ושחת' ושחתה'. – ומכאן ראיה שפירוש סימן התנא 'ר"א' – כאן הוא רבי אלעזר, ולא רבי אליעזר, שהרי וראינו שרבי אליעזר אינו לומד 'עבד- ה
  58. ^ נפקא לן הא דרבי אלעזר: פרט לזה שלא נתכוין לשחת כלל, ו'שחתה' משמע בעִסוק בה הכתוב מדבר, ואפילו הכי מתכוין לשחתה בעינן
  59. ^ הוציאה לחוץ
  60. ^ כלומר מצינו תנא שלנו המסייענו בזאת
  61. ^ האי קרא דריש, הנאמר בכל הקרבנות: (ויקרא כב יח) איש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם (פסוק יט) לרצונכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים; מדלא כתיב 'לרצונכם זכר תמים' ולישתוק – לימדך: שאין מקפיד על תמות וזכרות אלא על אלו
  62. ^ אלמא אף על גב דסמויה מעיקרא, כי חטטה - משוי ליה מומא