ביאור:בבלי קידושין דף נד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

חזרנו על כל צדדים של רבי מאיר ולא מצינו 'הקדש: בשוגג אין מתחלל, במזיד מתחלל' ^[1], ומשנתינו ^[2] - בכתנות כהונה שלא בלו ^[3]: הואיל וניתנו ^[4] ליהנות בהן ^[5], לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ^[6].

תא שמע: כתנות כהונה שבלו - מועלין בהם, דברי רבי מאיר; מאי? לאו אפילו לא בלו? לא, בלו דוקא ^[7].

תא שמע: '^[8] מועלים ב'חדתין' ^[9] ואין מועלים ב'עתיקים' ^[10] [- דברי רבי יהודה [הגירסא 'דברי רבי יהודה' בספק] ^[11]; רבי מאיר אומר: מועלין אף בעתיקים, שהיה רבי מאיר אומר: מועלין בשירי הלשכה' – ואמאי ^[12]?: נימא ^[13] 'הואיל וניתנו ליהנות, לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ^[14]' דהא חומת העיר ומגדלותיה משירי הלשכה אתו, דתנן [שקלים פ"ד מ"ב] חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה ^[15]!? לא תימא 'רבי מאיר' אלא אימא 'רבי יהודה' ^[16].

תא שמע, דתניא: אמר רבי ישמעאל בר רבי יצחק: אבני ירושלים שנשרו - מועלים בהם, דברי רבי מאיר. לא תימא 'רבי מאיר' אלא אימא 'רבי יהודה'. אי רבי יהודה - ירושלים מי מיקדשא? והתנן: [נדרים פ"א מ"ג] "כאימרא" ^[17] "כדירים" ^[18], "כעצים", "כאישים", "כהיכל", "כמזבח", "כירושלים": רבי יהודה אומר: כל האומר "ירושלים" - לא אמר כלום; וכי תימא ^[19] משום דלא אמר "כירושלים" ^[20] - והתניא: רבי יהודה אומר: כל האומר "'כ'ירושלים" לא אמר כלום, עד שידור בדבר הקרב בירושלים!?

עמוד ב

תרי תנאי נינהו ואליבא דרבי יהודה ^[21].

אמר עולא משמיה דבר פדא ^[22]: 'אומר היה רבי מאיר: הקדש במזיד מתחלל, בשוגג אין מתחלל; ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין קרבן בלבד ^[23]'. וכי מאחר דאין מתחלל - קרבן במאי מחייב? אלא כי אתא רבין פריש משמיה דבר פדא: אומר היה רבי מאיר: הקדש במזיד – מתחלל, בשוגג - אין מתחלל; ולא אמרו 'בשוגג מתחלל' אלא לענין 'אכילה 'בלבד ^[24]'. אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי מאיר במעשר ^[25], הואיל וסתם לן תנא כותיה, והלכה כרבי יהודה ^[26] בהקדש, הואיל וסתם לן תנא כותיה.

'כרבי מאיר במעשר' - מאי היא? דתנן: ’[פאה פ"ז מ"ו] כרם רבעי: בית שמאי אומרים: אין לו חומש ^[27] ואין לו ביעור ^[28], ובית הלל אומרים: יש לו ^[29]; בית שמאי אומרים: יש לו ^[30] פרט ^[31] ויש לו ^[32] עוללות ^[33] ^[34], ובית הלל אומרים: כולו לגת ^[35]. מאי טעמא דבית הלל? גמרי (ויקרא יט כד: ובשנה הרביעת יהיה כל פריו) קודש [הלולים לה' (ויקרא כז ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא] קודש [לה’] ממעשר: מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור אף כרם רבעי יש לו חומש ויש לו ביעור; ובית שמאי לא גמרי קודש קודש ממעשר.

'ובית הלל אומרים: כמעשר ^[36]' - כמאן סבירא להו ^[37]?: אי כרבי יהודה - אמאי 'כולו לגת'? האמר: מעשר - ממון הדיוט הוא? אלא לאו כרבי מאיר ^[38]!

כרבי יהודה בהקדש מאי היא ^[39]? דתנן [מעילה פ"ו מ"ב]: '^[40] שילח ביד פיקח ונזכר עד שלא הגיע אצל חנווני ^[41] - חנווני מעל לכשיוציא ^[42]. וכרבי יהודה במעשר - מי לא תנן? והתנן [מעשר שני פ"ה מ"ה]: הפודה מעשר שני שלו - מוסיף עליו חמישיתו, בין משלו ^[43] בין שניתן לו במתנה ^[44]- מני?: אילימא רבי מאיר היא - מי מצי יהיב ליה במתנה? והאמר 'מעשר - ממון גבוה הוא' ^[45]?! אלא - לאו רבי יהודה? לא, לעולם רבי מאיר, והכא במאי עסקינן? - כגון דיהיב ניהליה בטיבליה, וקסבר: מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין ^[46].

תא שמע [מעשר שני פ"ה מ"ה]: הפודה נטע רבעי שלו - מוסיף עליו חמישיתו, בין משלו בין שניתן לו במתנה; - מני?: אילימא רבי מאיר - מי מצי יהיב ליה? והא גמרי 'קודש' 'קודש' ממעשר ^[47]? אלא לאו ^[48] רבי יהודה! לעולם רבי מאיר; והכא במאי עסקינן? - כגון דיהיב כשהוא סמדר ^[49] ודלא כרבי יוסי דאמר ^[50] סמדר אסור מפני שהוא פרי ^[51].

תא שמע [מעשר שני פ"ד מ"ו]: 'משך הימנו ^[52] מעשר בסלע, ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים - נותן סלע ^[53] ומשתכר בסלע, ומעשר שני שלו ^[54]'; מני? אילימא רבי מאיר - אמאי משתכר בסלע? 'ונתן את הכסף וקם לו ^[55]' אמר רחמנא!? אלא - לאו רבי יהודה!? לעולם רבי יהודה; והכא חד סתמא והכא תרי סתמי ^[56]. ואי סתמא דוקא - מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי? אמר רב נחמן בר יצחק: הלכה כרבי מאיר, הואיל ותנן בבחירתא כוותיה ^[57].

הערות[עריכה]

^ כלומר: אף על פי ששנינו לרבי מאיר בשוגג לא קידש - לאו משום דסבירא ליה 'הקדש בשוגג אין מתחלל', שחזרנו בכל מקום ששנה רבי מאיר בהלכות הקדש, ולא מצינו מקום שאמר בו 'הקדש מתחלל במזיד ואין מתחלל בשוגג', אלא בין בשוגג בין במזיד – מתחלל; וליתנהו להני טעמא דרבי יוחנן, דלרבי מאיר יש מעילה במעות הקדש וכיון דמעל נפק לחולין
^ דקתני בשוגג לא קידש אלמא לא נתחלל
^ וראויין לעבודה, וכל זמן שראויין לעבודה - אין מעילה בשגגתן
^ שלכך הוקדשו מתחלה:
^ ליהנות בהן שוגגין, רק שלא יתכוין לחללן
^ שיהו הכהנים זריזים כמלאכים להפשיטן בגמר עבודה ולא יַשְהוּם עליהם אחר העבודה כהרף עין
^ דכיון דאין ראויין לעבודה - הרי הן כשאר הקדש ולא ניתנו ליהנות בהן
^ שופרות היו במקדש, ובהם נותנים שקלים; באחד כתוב עליו 'תקלין חדתין', ומי שלא שקל שקלו באדר, שמביאו בתוך שנתו - נותנו לתוכה, והגזברין נותנים אותו בלשכה כשמגיע אחד מפרקי התרומה - שבשלשה פרקים תורמין אותה; ובשני כתוב 'תקלין עתיקין', ומי שלא שקל אשתקד - מביאו לשנה הבאה, ונותנן לתוך שופר זה, והגזברים מפנין אותן מעות לשירי לשכה משנה שעברה:
^ שהרי לקרבנות צבור הן עומדין
^ שתורת שירי לשכה עליהם, וניתנים לחומת העיר ומגדלותיה, וכל צרכי תקון העיר, כדלקמן
^ וקסבר רבי יהודה 'אין מעילה בשירי לשכה' שנשאר עודף על הקופות לאחר שלש תרומות
^ מועלין בהן
^ לא נתנו שגגות אותן מעות למעילה מאחר שעומדין לחומת העיר
^ שיהיו זריזים מליהנות מן החומה לישב בצילה ועליה
^ אלא על כרחך אף על פי שהותרה הנאת החומה לענין שאר הנאות מיהא בקדושתייהו קיימי
^ אימא: 'רבי יהודה אומר: מועלין בעתיקים' [ולא כמו שגרסנו: 'ואין מועלים בעתיקין' – דברי רבי יהודה], כדאמרי במתניתין נמי: 'בשוגג קידש', דקסבר: אף על פי שניתנו כתנות כהונה ליהנות לכהנים לאחר עבודה - לענין שאר הנאות בקדושתייהו קיימי, ומעל זה בקידושין, ויצאו לחולין; אבל מזיד - שאין בו מעילה - לא נתחלל ולא קידש
^ "הרי עלי ככר זה כאימרא" = כשה התמיד
^ דיר בהמות הקדש ודיר העצים
^ הא דאמר רבי יהודה לא אמר כלום
^ אלא "הרי זה עלי ירושלים"
^ איכא למאן דאמר: ירושלים מקדשא כהקדש: שאם יטול מאבני החומה לבנות בביתו – מעל; ואיכא למאן דאמר: לא מקדשא
^ פליג אדרב, וסבירא ליה כרבי יוחנן, דטעמא דרבי מאיר במתניתין: משום דקסבר אין הקדש מתחלל בשוגג, דמקח טעות הוא, דלא ניחא ליה דנתחלל הקדש על ידיה
^ כלומר: לא כתיב בתורה מתחלל אלא שצריך קרבן מעילה אבל המעות כל מקום שהולכות הקדש הם
^ האוכל ככר של הקדש - דאזל ליה הקדש, והוא הדין להדלקת נר, ולכל הנאה; אבל הוצאת מעות הקדש - אין בהם מעילה, דלא נפקי מרשות הקדש
^ דממון גבוה הוא
^ דשוגג מתחלל ולא מזיד
^ המחלל פירותיו להעלות הדמים לירושלים - אין צריך להוסיף חומש, ואפילו בעליו
^ בשנה שלישית וששית של שמיטה, שהמעשרות מתבערים מן הבית, שאסור להשהותן יותר, כדכתיב 'כי תכלה לעשר וגו'
^ כדיליף לקמן
^ דין
^ בשעת בצירה, וכתיב (ויקרא יט י) 'ופרט כרמך לא תלקט'
^ דין
^ אשכול שאין לו פסיגין אלא אחת היא כולה
^ ד'כרמך' קרינא ביה; והעניים אוכלין אותן בירושלים או פודין אותן ומעלין דמיהן
^ דקסברי כולו ממון גבוה הוא, כמעשר שני, דיליף מיניה; כדמפרש ואזיל, ולא קרינא ביה 'כרמך'
^ דמדמו כרם רבעי למעשר
^ במעשר לענין ממון גבוה או ממון הדיוט
^ ובית הלל - כסתם משנה חשיב להו: דהלכה כמותן
^ היכן תנן 'בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל'
^ רישא הכי תנן: 'שלח ביד חרש שוטה וקטן, עשו שליחותן - גזבר מעל; לא עשו שליחותן - לא מעל
^ ואוקמינן התם כשהוזכרו שניהם: גיזבר ושליח
^ דשגגה גביה איתיה, אבל הני מזידין נינהו, ולא מחייבי מעילה; אלמא: שוגג מתחלל, מזיד אין מתחלל
^ שהפריש מכריו
^ קא סלקא דעתן לאחר שהפריש ניתן לו, וקתני 'מוסיף חומש' - דשלו הוא, וקרינן ביה 'אם גאל יגאל איש ממעשרו' (ויקרא כז לא)
^ ולא מצי יהיב ליה, והוה ליה זה שניתן לו כאילו אינו שלו, ואין מוסיף חומש אלא בעלים דלא קרינא ביה 'ממעשרו'
^ דאיכא למאן דאמר בעלמא כמי שהורמו דמיין, ואיהו סבירא ליה: כל זמן שלא הורם - לאו ממון גבוה הוא, דאין שם מעשר עליו לכלום
^ האי תנא גמר ממעשר, דאי לא גמיר - חומש בנטע רבעי מנא ליה
^ - אלמא מעשר נמי ניתן במתנה -
^ כשהענבים ניכרים לאחר שנפל הפרח; וקא משמע לן דכל זמן שהוא סמדר יכול לתתן במתנה, שאין שֵם 'רבעי' עליו
^ במסכת ערלה
^ וקרינא ביה 'ערלתו את פריו'
^ איש מחבירו
^ וקנה את המעשר; שמשעה שמשכו – קנאו, ולא אמרינן 'ברשות בעליו מעשר אייקר' וצריך לחללו בשנים
^ מפני שמעשר שני שלו: שהמעשר - ממון הדיוט, ונקנה במשיכה
^ אין הקדש נקנה במשיכה, דכתיב ביה (ויקרא כז יט) 'ואם גאל יגאל את השדה, המקדיש אתו] ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו', ואין שטר וחזקה קונין קרקעותיו, ולא משיכה את מטלטלין
^ כרבי מאיר סתם לן תרי זמני: בשתי מקומות תנא רבי משנה זו דכרם רבעי: חדא בסדר זרעים (מעשר שני פ"ה מ"ג) וחדא בעדיות (פ"ד מ"ה)
^ מסכת עדיות קרי 'בחירתא', שכל דבריהם העידו מפי הגדולים, והלכה כמותן

[1] כלומר: אף על פי ששנינו לרבי מאיר בשוגג לא קידש - לאו משום דסבירא ליה 'הקדש בשוגג אין מתחלל', שחזרנו בכל מקום ששנה רבי מאיר בהלכות הקדש, ולא מצינו מקום שאמר בו 'הקדש מתחלל במזיד ואין מתחלל בשוגג', אלא בין בשוגג בין במזיד – מתחלל; וליתנהו להני טעמא דרבי יוחנן, דלרבי מאיר יש מעילה במעות הקדש וכיון דמעל נפק לחולין

[2] דקתני בשוגג לא קידש אלמא לא נתחלל

[3] וראויין לעבודה, וכל זמן שראויין לעבודה - אין מעילה בשגגתן

[4] שלכך הוקדשו מתחלה:

[5] ליהנות בהן שוגגין, רק שלא יתכוין לחללן

[6] שיהו הכהנים זריזים כמלאכים להפשיטן בגמר עבודה ולא יַשְהוּם עליהם אחר העבודה כהרף עין

[7] דכיון דאין ראויין לעבודה - הרי הן כשאר הקדש ולא ניתנו ליהנות בהן

[8] שופרות היו במקדש, ובהם נותנים שקלים; באחד כתוב עליו 'תקלין חדתין', ומי שלא שקל שקלו באדר, שמביאו בתוך שנתו - נותנו לתוכה, והגזברין נותנים אותו בלשכה כשמגיע אחד מפרקי התרומה - שבשלשה פרקים תורמין אותה; ובשני כתוב 'תקלין עתיקין', ומי שלא שקל אשתקד - מביאו לשנה הבאה, ונותנן לתוך שופר זה, והגזברים מפנין אותן מעות לשירי לשכה משנה שעברה:

[9] שהרי לקרבנות צבור הן עומדין

[10] שתורת שירי לשכה עליהם, וניתנים לחומת העיר ומגדלותיה, וכל צרכי תקון העיר, כדלקמן

[11] וקסבר רבי יהודה 'אין מעילה בשירי לשכה' שנשאר עודף על הקופות לאחר שלש תרומות

[12] מועלין בהן

[13] לא נתנו שגגות אותן מעות למעילה מאחר שעומדין לחומת העיר

[14] שיהיו זריזים מליהנות מן החומה לישב בצילה ועליה

[15] אלא על כרחך אף על פי שהותרה הנאת החומה לענין שאר הנאות מיהא בקדושתייהו קיימי

[16] אימא: 'רבי יהודה אומר: מועלין בעתיקים' [ולא כמו שגרסנו: 'ואין מועלים בעתיקין' – דברי רבי יהודה], כדאמרי במתניתין נמי: 'בשוגג קידש', דקסבר: אף על פי שניתנו כתנות כהונה ליהנות לכהנים לאחר עבודה - לענין שאר הנאות בקדושתייהו קיימי, ומעל זה בקידושין, ויצאו לחולין; אבל מזיד - שאין בו מעילה - לא נתחלל ולא קידש

[17] "הרי עלי ככר זה כאימרא" = כשה התמיד

[18] דיר בהמות הקדש ודיר העצים

[19] הא דאמר רבי יהודה לא אמר כלום

[20] אלא "הרי זה עלי ירושלים"

[21] איכא למאן דאמר: ירושלים מקדשא כהקדש: שאם יטול מאבני החומה לבנות בביתו – מעל; ואיכא למאן דאמר: לא מקדשא

[22] פליג אדרב, וסבירא ליה כרבי יוחנן, דטעמא דרבי מאיר במתניתין: משום דקסבר אין הקדש מתחלל בשוגג, דמקח טעות הוא, דלא ניחא ליה דנתחלל הקדש על ידיה

[23] כלומר: לא כתיב בתורה מתחלל אלא שצריך קרבן מעילה אבל המעות כל מקום שהולכות הקדש הם

[24] האוכל ככר של הקדש - דאזל ליה הקדש, והוא הדין להדלקת נר, ולכל הנאה; אבל הוצאת מעות הקדש - אין בהם מעילה, דלא נפקי מרשות הקדש

[25] דממון גבוה הוא

[26] דשוגג מתחלל ולא מזיד

[27] המחלל פירותיו להעלות הדמים לירושלים - אין צריך להוסיף חומש, ואפילו בעליו

[28] בשנה שלישית וששית של שמיטה, שהמעשרות מתבערים מן הבית, שאסור להשהותן יותר, כדכתיב 'כי תכלה לעשר וגו'

[29] כדיליף לקמן

[30] דין

[31] בשעת בצירה, וכתיב (ויקרא יט י) 'ופרט כרמך לא תלקט'

[32] דין

[33] אשכול שאין לו פסיגין אלא אחת היא כולה

[34] ד'כרמך' קרינא ביה; והעניים אוכלין אותן בירושלים או פודין אותן ומעלין דמיהן

[35] דקסברי כולו ממון גבוה הוא, כמעשר שני, דיליף מיניה; כדמפרש ואזיל, ולא קרינא ביה 'כרמך'

[36] דמדמו כרם רבעי למעשר

[37] במעשר לענין ממון גבוה או ממון הדיוט

[38] ובית הלל - כסתם משנה חשיב להו: דהלכה כמותן

[39] היכן תנן 'בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל'

[40] רישא הכי תנן: 'שלח ביד חרש שוטה וקטן, עשו שליחותן - גזבר מעל; לא עשו שליחותן - לא מעל

[41] ואוקמינן התם כשהוזכרו שניהם: גיזבר ושליח

[42] דשגגה גביה איתיה, אבל הני מזידין נינהו, ולא מחייבי מעילה; אלמא: שוגג מתחלל, מזיד אין מתחלל

[43] שהפריש מכריו

[44] קא סלקא דעתן לאחר שהפריש ניתן לו, וקתני 'מוסיף חומש' - דשלו הוא, וקרינן ביה 'אם גאל יגאל איש ממעשרו' (ויקרא כז לא)

[45] ולא מצי יהיב ליה, והוה ליה זה שניתן לו כאילו אינו שלו, ואין מוסיף חומש אלא בעלים דלא קרינא ביה 'ממעשרו'

[46] דאיכא למאן דאמר בעלמא כמי שהורמו דמיין, ואיהו סבירא ליה: כל זמן שלא הורם - לאו ממון גבוה הוא, דאין שם מעשר עליו לכלום

[47] האי תנא גמר ממעשר, דאי לא גמיר - חומש בנטע רבעי מנא ליה

[48] - אלמא מעשר נמי ניתן במתנה -

[49] כשהענבים ניכרים לאחר שנפל הפרח; וקא משמע לן דכל זמן שהוא סמדר יכול לתתן במתנה, שאין שֵם 'רבעי' עליו

[50] במסכת ערלה

[51] וקרינא ביה 'ערלתו את פריו'

[52] איש מחבירו

[53] וקנה את המעשר; שמשעה שמשכו – קנאו, ולא אמרינן 'ברשות בעליו מעשר אייקר' וצריך לחללו בשנים

[54] מפני שמעשר שני שלו: שהמעשר - ממון הדיוט, ונקנה במשיכה

[55] אין הקדש נקנה במשיכה, דכתיב ביה (ויקרא כז יט) 'ואם גאל יגאל את השדה, המקדיש אתו] ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו', ואין שטר וחזקה קונין קרקעותיו, ולא משיכה את מטלטלין

[56] כרבי מאיר סתם לן תרי זמני: בשתי מקומות תנא רבי משנה זו דכרם רבעי: חדא בסדר זרעים (מעשר שני פ"ה מ"ג) וחדא בעדיות (פ"ד מ"ה)

[57] מסכת עדיות קרי 'בחירתא', שכל דבריהם העידו מפי הגדולים, והלכה כמותן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]