ביאור:בבלי קידושין דף מה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ושוין שמוכרה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט [1]'; האי אלמנה - היכי דמי? אילימא דקדשה אביה [2] - מי מצי מזבין לה? הא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות!? אלא - לאו דקדיש איהי נפשה, וקא קרי לה 'אלמנה'? אמר רב עמרם אמר רבי יצחק: הכא - בקידושי יעוד [3], [4] -[5] ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר: מעות הראשונות [6] לאו לקידושין ניתנו [7].

איתמר: מת [8], ונפלה לפני אחיו ליבום: אמר רב הונא אמר רב: ממאנת למאמרו [9] ואינה ממאנת לזיקתו [10]; כיצד? [11] עשה בה מאמר - צריכה גט וצריכה חליצה וצריכה מיאון [12]: צריכה גט - שמא נתרצה האב בקידושי שני; צריכה חליצה - שמא נתרצה האב בקידושי ראשון; צריכה מיאון - שמא לא נתרצה האב לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני [13], [14] ויאמרו "אין קידושין תופסין באחותה" [15]; לא עשה בה מאמר - אינה צריכה אלא חליצה בלבד'; מאי אמרת? תיבעי נמי מיאון, שמא יאמרו 'אין קידושין תופסין באחותה'? הכל יודעים אחות חלוצה דרבנן [16] דאמר ריש לקיש [17]: כאן שנה [18] רבי [19]: אחות גרושה מדאורייתא [20], [21] אחות חלוצה [22] מדברי סופרים.

הנהו בי תרי, דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי בבבל [23]; שקל חד מינייהו כסא דחמרא, יהב ליה לחבריה אמר: "מיקדשא לי ברתיך לברי". אמר רבינא: אפילו למאן דאמר '[24] חיישינן שמא נתרצה האב -


עמוד ב

שמא נתרצה הבן [25] לא אמרינן [26]. אמרי ליה רבנן לרבינא: ודילמא שליח שויה? לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח. ודילמא ארצויי ארצייה [27] קמיה [28]? אמר ליה רבה בר שימי: בפירוש [29] אמר מר [30] דלא סבר להא דרב ושמואל [31].

ההוא גברא דקדיש בכישא [32] דירקא בשוקא [33]. אמר רבינא: אפילו למאן דאמר 'חוששין שמא נתרצה האב' - הני מילי דרך כבוד, אבל דרך בזיון - לא. אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: 'בזיון'? דמאי? אי בזיון דירקא אי בזיון דשוקא? נפקא מינה דקדיש בכספא בשוקא או בכישא דירקא בביתא; מאי? אמר ליה: אידי ואידי [34] דרך בזיון הוא.

ההוא דאמר "לקריבאי" והיא אמרה לקריבהּ [35] כפתיה עד דאמר לה תיהוי לקריבה [36]; אדאכלי ושתי אתא קריביה באיגרא [37], וקדשה [38]. אמר אביי: כתיב (צפניה ג יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב [ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד] [39]. רבא אמר [40]: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה [41]. מאי בינייהו? איכא בינייהו דלא טרח [42].

נתקדשה לדעת אביה, והלך אביה למדינת הים, ועמדה ונישאת: אמר רב: [43] אוכלת בתרומה [44], עד שיבא אביה וימחה [45]. רב אסי אמר: אינה אוכלת שמא יבוא אביה וימחה, ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע. הוה עובדא, וחש לה רב להא דרב אסי. אמר רב שמואל בר רב יצחק: ומודה רב שאם מתה - אינו יורשה [46]: אוקי ממונא בחזקת מריה [47].

נתקדשה לדעת, וניסת שלא לדעת [48], ואביה כאן: רב הונא אמר: אינה אוכלת; רב ירמיה בר אבא אמר: אוכלת. רב הונא אמר: אינה אוכלת, ואפילו לרב דאמר 'אוכלת' - התם הוא, דלא איתיה לאב, אבל הכא - דאיתיה לאב, האי דאישתיק מירתח רתח. רב ירמיה בר אבא אמר: אוכלת, ואפילו לרב אסי, דאמר 'אינה אוכלת': התם הוא, דשמא יבוא אביה וימחה, אבל הכא - מדשתיק - איתנוחי איתנחא ליה.

נתקדשה שלא לדעת אביה, וניסת שלא לדעת, ואביה כאן: רב הונא אמר: אוכלת, רב ירמיה בר אבא אמר: אינה אוכלת. אמר עולא: הא דרב הונא (משלי י כו) כחומץ לשנים וכעשן לעינים [כן העצל לשלחיו]! השתא: ומה התם דקידושי דאורייתא [49] אמרת 'לא אכלה' - הכא לא כל שכן! -

הערות[עריכה]

  1. ^ הואיל ויש לו בה קידושין, אף על פי שהן בעבירה, דקידושין תופסין בחייבי לאוין
  2. ^ לאותו שנתאלמנה הימנו לפני מכירה זו
  3. ^ שנתאלמנה מקידושי יעוד
  4. ^ ואי תימא: הלא על ידי אביה באו לה, והוה ליה מוכר לאישות, ושוב אינו מוכרה לשפחות
  5. ^ הא מתניתין
  6. ^ שמקבל על המכירה
  7. ^ אלא לשפחות; ויעוד, שתופס בה - מחמת שפוחת פרוטות פעולה שיש לו עליה הוא בא, ולא על ידי אביה באו לה, דלהוי הך מכירה בתרייתא: שפחות בתר אישות
  8. ^ זה שקדשה שלא לדעת אביה
  9. ^ צריכה מיאון עם גט המוטל עליה: אם עשה בה מאמר - אותו הגט מצריכה להיות עמו מיאון
  10. ^ אבל אם לא עשה בה מאמר, דאין עליה גט אלא חליצה לזיקתו - אותה חליצה אינה זוקקתה להיות ממאנת עם החליצה
  11. ^ והשתא מפרש למילתא ואזיל:
  12. ^ דקיימא לן ביבמות (נ,א) דהעושה מאמר ביבמתו, ובא לפוטרה בלא כניסה - צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו; וזו שקדשה שלא לדעת אביה - אף צריכה מיאון עמהם
  13. ^ ולא היתה צריכה לא גט ולא חליצה
  14. ^ והרואה שהצרכנוה גט - אומר שהקידושין קידושין גמורים הן,
  15. ^ וקשיא לי למה לי 'שמא לא נתרצה האב בקידושי ראשון'? אפילו נתרצה בשל ראשון, ובשל שני לא נתרצה - אין זה גט; וכיון דאין כאן גט - תפסי קידושין באחותה, דקידושין תופסין באחות חלוצה, כדלקמיה, והרואה שהצריכוה גט - אומר דגט גמור הוא, וקידושין אין תופסין באחותה, וצריכה מיאון!? ואומר אני 'שמא לא נתרצה בקידושי ראשון' - כדי נסבה
  16. ^ שאפילו אם חליצה זו חליצה גמורה קידושין תופסין באחותה שאחות חלוצה אינה אסורה אלא מדברי סופרים
  17. ^ ביבמות שנינו: החולץ ליבמתו, ונשא אחיו את אחותה, ומת - חולצת ולא מתיבמת; המגרש אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת - הרי זו פטורה, דהויא לה אחות גרושתו, שהיא ערוה לו בחייה; ועל משנה זו אמר ריש לקיש
  18. ^ לנו
  19. ^ ממשנה זו אנו למדים
  20. ^ דאחות גרושה הויא ערוה מן התורה
  21. ^ אבל
  22. ^ אינה אלא
  23. ^ תחת אילני צפצפה שהוא מין ערבה. לשון אחר: מחצלות נתונות על גבי זיזין הבולטין ברשות הרבים, לשבת תחתיהן מפני החמה
  24. ^ דבת שנתקדשה שלא לדעת אביה
  25. ^ בקידושין שקידש לו האב שלא מדעתו
  26. ^ דאב בקידושי בתו בכל דהו ניחא ליה, דטב למיתב טן דו, אבל גברא דייק ונסיב, ובן אינו ברשות אביו לקדש לו אשה שלא בשליחותו
  27. ^ בן
  28. ^ אביו, וגילה לו דעתו שהוא חפץ בה, והאב נעשה לו שליח מאליו, וזכין לאדם שלא בפניו
  29. ^ שמעתי ממנו
  30. ^ רבינא
  31. ^ דלא סבר ליה לדרב ושמואל דאמרי חוששין שמא נתרצה האב, וכל שכן לשמא עשאו הבן שליח, אלא אם כן שמענו; ודקאמר 'אפילו למאן דאמר כו' - לרווחא דמילתא: כי היכי דלקבליה מיניה קאמר הכי
  32. ^ אגודה
  33. ^ וקטנה שלא לדעת אביה הואי
  34. ^ בחדא מינייהו הוי בזיון
  35. ^ מעשה היה שהאיש אמר לתת בתו קטנה לקרובו ואשתו אמרה שיתננה לקרובה
  36. ^ הכריחתו והודה לה לתתה לקרובה, ועשו סעודה לחיבת חיתון וזימנו את קרוביהן
  37. ^ בעליה
  38. ^ בסתר ועדיין לא קבל האב קידושין מקרוב של אשתו
  39. ^ ולא חיישינן בהא שמא נתרצה האב, דלא הדר ביה מדבוריה
  40. ^ טעמא אחרינא
  41. ^ דודאי לא נתרצה, דכיון דטרח האי אבי הבת לעשות סעודה - אינו מפסידה
  42. ^ לעשות סעודה: לאביי, מכיון דאודי לה - תו לא הדר ולא חיישינן לשמא נתרצה
  43. ^ אם כהן הוא זה
  44. ^ ואף על פי שלא היתה חופה זו לדעת האב, ואמרו רבנן (כתובות נז ב): אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, זו - הואיל וקידושיה לדעתו היו - חופה נמי ניחא ליה
  45. ^ עד שנשמע שיבא וימחה
  46. ^ אף על גב דגבי תרומה מחזקינן ליה בחזקה שנתרצה בחופה, התם הוא, דאי נימא לא נתרצה - אכלה מדאורייתא, דארוסה אוכלת בתרומה דבר תורה
  47. ^ אבל לענין ירושה דבעינן שארו מודה דאינו אלא כארוס ואם מתה אינו יורשה, דכיון דמספקא לן אם מתרצה בחופה או לאו אוקימנא ממונא בחזקת מריה
  48. ^ לא הודיעתו
  49. ^ שנתקדשה לדעת