ביאור:בבלי קידושין דף נט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ומאי שנא התם ^[1] דקתני 'האומר לשלוחו ^[2]' ^[3]? הכא רבותא קא משמע לן והתם רבותא קא משמע לן: הכא רבותא קא משמע לן: דאי תנא 'שלוחו' הוה אמינא: שלוחו הוא דהוי רמאי, דסמכה דעתיה: סבר 'עבד לי שליחותי', אבל חבירו - דלא סמכה דעתיה - אימא לא ליהוי רמאי; התם רבותא קא משמע לן: דאי תנא 'האומר לחבירו' הוה אמינא: חבירו - הוא דכי קדשה במקום אחר אינה מקודשת, דסבר ^[4] לא טרח ^[5], אבל שלוחו - דטרח - אימא 'מראה מקום הוא לו' ^[6], קא משמע לן.

רבין חסידא [’החסיד’] אזיל לקדושי ליה איתתא לבריה - קידשה לנפשיה. והתניא: מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות? לא יהבוה ניהליה ^[7]. ^[8] איבעי ליה לאודועי ^[9]!? סבר: אדהכי והכי אתא איניש אחרינא מקדש לה.

רבה בר בר חנה יהיב ליה זוזי לרב; אמר "זבנה ניהלי להאי ארעא" - אזל זבנה לנפשיה; והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות? באגא דאלימי הוה ליה ^[10]; לרב נהגי ביה כבוד, לרבה בר בר חנה לא נהגי ביה כבוד. איבעי ליה לאודועי? סבר: אדהכי והכי אתא איניש אחרינא זבין לה.

רב גידל הוה מהפיך בההיא ארעא ^[11]; אזל רבי אבא זבנה. אזל רב גידל, קבליה ^[12] לרבי זירא; אזל רבי זירא וקבליה לרב יצחק נפחא; אמר ליה: המתן עד שיעלה אצלנו לרגל ^[13]. כי סליק – אשכחיה, אמר ליה: 'עני מהפך בחררה ^[14], ובא אחר ונטלה הימנו' – מאי? אמר ליה: נקרא רשע ^[15]. ואלא מר - מאי טעמא עבד הכי? אמר ליה: לא הוה ידענא ^[16]; - השתא נמי ניתבה ניהליה מר! אמר ליה: זבוני - לא מזבנינא לה, דארעא קמייתא היא ^[17], ולא מסמנא מילתא ^[18]; אי בעי במתנה – נישקליה. רב גידל לא נחית לה, דכתיב (משלי טו כז: עכר ביתו בוצע בצע) ושונא מתנות יחיה; רבי אבא לא נחית לה משום דהפיך בה רב גידל; לא מר נחית לה ולא מר נחית לה, ומיתקריא "ארעא דרבנן ^[19]".

וכן האומר לאשה התקדשי לי כו' [וכן האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום" ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - מקודשת לשני: בת ישראל לכהן תאכל בתרומה; "מעכשיו ולאחר שלשים יום" ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - מקודשת ואינה מקודשת: בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה]: לא בא אחר וקידשה בתוך שלשים – מהו? רב ושמואל דאמרי תרוייהו: מקודשת, ואף על פי שנתאכלו המעות ^[20]; מאי טעמא? - הני זוזי לא למלוה דמו ^[21] ולא לפקדון דמו ^[22]: לפקדון לא דמו: פקדון ברשותא דמרא קא מתאכלי, והני ברשותא דידה קא מתאכלי; למלוה נמי לא דמו: מלוה להוצאה ניתנה ^[23]; הני בתורת קידושין יהבינהו ניהלה ^[24].

לא בא אחר וקידשה, וחזרה בה ^[25] – מהו? רבי יוחנן אמר: חוזרת: אתי דיבור ומבטל דיבור; ריש לקיש אמר: אינה חוזרת: לא אתי דיבור ומבטל דיבור.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: '^[26] ביטל ^[27]: אם עד שלא תרם ביטל - אין תרומתו תרומה' והא הכא דדיבור ודיבור הוא, וקאתי דיבור ומבטל דיבור! שאני נתינת מעות ליד אשה, דכי מעשה דמו ^[28], ולא אתי דיבור ומבטל מעשה. איתיביה [גיטין פ"ד מ"א]: השולח גט לאשתו והגיע בשליח ^[29], או ששלח אחריו שליח ואמר לו "גט שנתתי לך בטל הוא" - הרי זה בטל והא נתינת גט ליד שליח דכי נתינת מעות ליד אשה דמי, וקתני הרי זה בטל? התם נמי: כל כמה דלא מטא גיטא לידה ^[30] 'דיבור ודיבור' הוא ^[31], אתי דיבור ומבטל דיבור.

איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן [כלים פ"כה מ"י]: 'כל הכלים ^[32] יורדין לידי טומאתן במחשבה ^[33], ואין עולים מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה ^[34]:

עמוד ב

מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה ^[35], מחשבה ^[36] אין מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה ^[37]'. בשלמא מיד מעשה לא מפקה, דלא אתי דיבור ומבטל מעשה; אלא מיד מחשבה מיהא תפיק? שאני מחשבה דטומאה, דכי מעשה דמי ^[38], וכדרב פפא: דרב פפא רמי: כתיב (ויקרא יא לח: ו)כי יתן [מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם] ^[39], וקרינן 'כי יוּתן'; הא כיצד? כי יותן - דומיא ד'כי יתן': מה יתן דניחא ליה - אף יותן דניחא ליה ^[40] [כלומר: מחשבה להכשר קבלת טומאה – יש לה תוקף מיוחד, כפי שמלמד רב פפא].

רב זביד מתני להא שמעתתא ^[41] אהא ^[42]: וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה: אם שלה קדמו -קידושיה קידושין, ואם של שלוחה קדמו - אין קידושיה קידושין; לא קדשה את עצמה וחזרה בה ^[43] – מהו? רבי יוחנן אמר: חוזרת, וריש לקיש אמר: אינה חוזרת ^[44]: רבי יוחנן אמר חוזרת, אתי דיבור ומבטל דיבור; ריש לקיש: אמר אינה חוזרת: לא אתי דיבור ומבטל דיבור.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: ביטל: אם עד שלא תרם ביטל - אין תרומתו תרומה! אמר רבא: הכא במאי עסקינן - כגון שקדם בעל הבית ותרם את כריו, דהוה ליה מעשה. איתיביה ריש לקיש [כלים פ"כה מ"י]: כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה; מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה, מחשבה אינה מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה: בשלמא מיד מעשה לא מפקה: לא אתי דיבור ומבטל מעשה, אלא מיד מחשבה מיהא תפיק? אמר ליה: שאני מחשבה דטומאה, דכי מעשה דמי, וכדרב פפא: דרב פפא רמי: כתיב 'כי יתן' וקרינן 'כי יותן' - הא כיצד? - 'כי יותן' דומיא ד'יתן': מה 'יתן' דניחא ליה - אף 'יותן' נמי דניחא ליה.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש [גיטין פ"ד מ"א]: השולח גט לאשתו והגיע בשליח, או ששלח אחריו שליח ואמר לו "גט שנתתי לך בטל הוא" - הרי זה בטל, תיובתא דריש לקיש – תיובתא. והילכתא כוותיה דרבי יוחנן ואפילו בקמייתא ^[45], ואף על גב דאיכא למימר 'שאני נתינת מעות ליד אשה, דכמעשה דמי' - אפילו הכי אתי דיבור ומבטל דיבור.

קשיא הילכתא אהילכתא: אמרת הילכתא כרבי יוחנן, וקיימא לן הילכתא כרב נחמן: דאיבעיא להו: מהו שיחזור ויגרש בו ^[46]? רב נחמן אמר: חוזר ומגרש בו; רב ששת אמר: אינו חוזר ומגרש בו, וקיימא לן הילכתא כותיה דרב נחמן! נהי דבטליה מתורת שליח, מתורת גט לא בטליה.

[וכן האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום" ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום -] מקודשת לשני [בת ישראל לכהן תאכל בתרומה; "מעכשיו ולאחר שלשים יום" ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - מקודשת ואינה מקודשת: בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה]: אמר רב: מקודשת [לשני^[47]] לעולם ^[48]; ושמואל אמר: מקודשת [לשני27] עד שלשים יום; לאחר שלשים יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון ^[49]. יתיב רב חסדא וקא קשיא ליה: קידושי שני - במאי פקעי? אמר ליה רב יוסף: מר - ארישא ^[50] מתני לה ^[51], וקשיא ליה ^[52]; רב יהודה - אסיפא מתני לה ולא קשיא ליה: מעכשיו ולאחר שלשים יום [ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - מקודשת ואינה מקודשת: בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה]: אמר רב: מקודשת [ואינה מקודשת27] לעולם ^[53]; ושמואל אמר: מקודשת [ואינה מקודשת27] אלא עד שלשים יום ^[54]; לאחר שלשים פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון; לרב מספקא ליה ^[55]: אי תנָאָה הואי ^[56] אי חֲזָרָה הואי ^[57]; לשמואל פשיטא ליה דתנאה הואי ^[58].

ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: '"מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט דברי חכמים ^[59]; רבי אומר: כזה גט ^[60].' ונימא רב 'הלכה כרבנן' ונימא שמואל 'הלכה כרבי'? צריכא: דאילו אמר רב 'הלכה כרבנן' הוה אמינא: התם ^[61] דלרחוקה קאתי ^[62] אבל הכא - דלקרובה קאתי ^[63] אימא מודה ליה לשמואל דתנאה הואי!? [ולכן קא משמע לן דלא מודה]; ואי אמר שמואל 'הלכה כרבי' הוה אמינא: התם הוא ^[64]: ^[65] דאין גט לאחר מיתה ^[66], אבל הכא - דיש קידושין לאחר שלשים ^[67] - אימא מודי ליה לרב ^[68]!? צריכא ^[69].

אמר אביי: ולטעמיה דרב ^[70], בא אחד ואמר לה "הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום", ובא אחר ואמר לה "הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום" ^[71],

הערות

1. בפרק 'האיש מקדש'
2. "צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני" והלך וקדשה במקום אחר - אינה מקודשת
3. מאי שנא התם דנקט לשון שליחות: ששלחו לשם כך, והכא נקט 'חברו' - שלא שלחו לשם כך, אלא אם יזדמן לו במקום פלוני דרך אצְלָהּ
4. האי משלח
5. האי שליח לבקשה לי במקום אחר, ולא סמכה דעתיה לשוויה שליח אלא באותו מקום
6. "אם תמצאנה שם קדשנה לי שם, ואיני מטריחך למקום אחר"; ומיהו אם עבד - עבד
7. לא רצו ליתנה לצורך בנו
8. ומקשינן:
9. להוציא עצמו מן מנהג רמאות
10. בקעה של בעלי זרוע היתה, ולא יניחו לכל אדם לקנות קרקע אצלם
11. מחזר עליה לקנותה
12. קָבַל עליה: סיפר דברי צעקתו
13. כשדורשין בהלכות הרגל היו מקבלין פני הרב
14. מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל הבית
15. שיורד לחיי חבירו
16. שרב גידל מתעסק בה
17. זו היא לי ראשונה שלקחתי מעולם
18. אינה סימן טוב שימכור אדם מקחו הראשון
19. הפקר לתלמידים
20. בתוך שלשים יום דכי בעו קידושין למיחל ליתנייהו למעות אפילו הכי חיילי
21. דנימא 'המקדש במלוה אינה מקודשת'
22. דנימא: אם לא נשתייר בה שוה פרוטה - אינה מקודשת, כדאמר ב'האיש מקדש' (לעיל מז,א): "התקדשי לי בפקדון" והלכה ומצאתו שנגנב או שנאבד - אם נשתייר בו שוה פרוטה מקודשת כו'*
23. מקמי דניתחלי קידושין, וכי אמר לה "התקדשי לי בה" - לאו דידיה היא, ולאו מידי יהיב לה
24. אבל אלו לא ניתנו לה להוציאן, אלא על מנת שתתקדש בהן; ולהכי: כי אכלה - דידה אכלה, ולכי מטא זמנא מקדש
25. בתוך שלשים אמרה 'אי אפשי בהן [בקידושין]’
26. האומר לשלוחו "צא ותרום"
27. וחזר ובטלו מלהיות שלוחו, או בפניו או שלא בפניו
28. ואף על פי שלא חלו מיד - הוי מעשה, מיהא לחול אחר שלשים; והא דקרי ליה 'דיבור': משום דלאו מעשה ממש הוא
29. רבותא אשמועינן: אף על פי שלא יצא אחריו לשם כך, אלא שפגע בו, ואמר לו "הרי בטל", ולא אמרינן לצעורי בעלמא קא מכוין; והכי מפורשת בפרק 'השולח'
30. ליד האשה
31. לאו מידי הוא
32. כגון גולמי כלים דאמר ב'הכל שוחטין' (חולין כה א): כל שעתיד לשוף, לשבץ, ולגרר; ואמר התם דאכתי חסרון מלאכה הוא, וטהורים; ואם חישב עליה שלא לשוף ושלא לשבץ
33. הביאתו מחשבה זו לידי גמר מלאכה מכאן ולהבא
34. שיעשה בה מעשה לקלקלם: שישברם או ינקבם, וכן: עד שלא יקבלו טומאה - אין עולין מתורת קבלת טומאה שירדו במחשבה זו, אלא בשינוי מעשה: עד שיתחיל לשוף לשבץ ולגרר
35. התחיל לשוף - ביטל מהם תורת גמר מלאכה לשם כלי, בין שירד להו על ידי מעשה: שהחליקן וגילה דעתו שאין מחוסרין עוד תיקון, בין שירד להו על ידי מחשבה
36. חישב עליהן לשוף לשבץ אחר שחישב עליהן שלא לשוף שלא לשבץ
37. אין יוצאין מידי מחשבתן הראשונה
38. דרחמנא קרייה מעשה
39. והיינו בידים
40. ואף על גב דמחשבה בעלמא הוא, דאפילו נפלו ממילא וניחא ליה - הוי הכשר, ומיקרי 'כי יותן'
41. דרבי יוחנן וריש לקיש
42. משנה היא לקמן בפרק בתרא [קידושין פ"ד מ"ט]
43. בין בפני שליח בין שלא בפניו
44. ולקמן מותבינן ליה מהא דהשולח גט
45. גבי מתניתין: לא בא אחר וקידשה, וחזרה בה - קיימא לן הילכתא כרבי יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור
46. בגט, לאחר שאמר לשליח "גט שנתתי לך בטל הוא"
47. Note:וסף מביא את גירסת רב יהודה, ולפי זה רב לא אמר 'לשני', אלא רק 'מקודשת לעולם'; רב חסדא הבין מדעתו שרב מתכוין לשני, ולכן כך גרס בדברי רב, ורב יהודה הבין אחרת, שרב התכוין לומר: 'מקודשת ואינה מקודשת לעולם'. יתכן שרב חסדא הבין כך כי בדברי שמואל המילה 'לשני' היא נכונה, ושמואל כנראה אמר את המילה הזאת. ברש"י שנוי הלשון: קטפרס = ירידה; מדרון = עליה? להך גיסא
48. אין בטלין לאחר שלשים, שהרי ניתן לה זמן לחול בתוך שלשים שיהו כולן פנויין מקידושי ראשון
49. לקמן פריך עלה רב חסדא
50. דמתניתין: דלא אמר "מעכשיו"
51. להך פלוגתא
52. ומשום הכי קשיא ליה למר מאי דקשיא ליה
53. ואפילו לאחר שלשים עומדת בספק קידושי שניהם, ואסורה לשניהם בלא גט האחד, כדמפרש טעמא לקמן
54. אינה בספיקא אלא עד שלשים יום שמא ימות הראשון ולא יגמרו הקדושין ונמצאו קדושי שני חיילי למפרע
55. האי 'לאחר שלשים'
56. "אם לא אחזור בי בתוך שלשים יהיו קדושין מעכשיו"
57. ממאי דקאמר "מעכשיו", וקאמר: איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר שלשים"; הילכך לעולם היא בספיקא: דאי הוי תנאה - קידושי ראשון חיילי, קידושי שני לא חיילי; ואם חזרה - הוי קידושי שני חיילי, קידושי ראשון לא חיילי
58. הילכך כל שלשים יום הוו קידושין תלוין שמא יחזור בו; משלשים ואילך גמרו
59. מספקא ליה: האי "ולאחר מיתה" אי הוי תנאה: "מהיום יהיה גט אם אמות", ולכשימות נמצא גט למפרע מאותו יום; אי חזרה הוי, וחזר בו מ'מהיום', ואמר "זה גיטך לאחר מיתה" - ולא אמר כלום, דאין גט לאחר מיתה, דכיון דמית - היכי מגרש?
60. דתנאה הוי
61. הוא דאיכא לספוקי ולמימר 'חזרה הוי', משום
62. וקשה בעיניו לרחקה ולגרשה, ולהכי הדר ביה מ'מעכשיו'
63. כל מה דמצי לקרובה מקרב לה, וכי אמר 'לאחר שלשים' לא הדר ביה מ'מעכשיו'
64. דאמר 'תנאה הוא, ולא חזרה'
65. דאדם יודע
66. ומידי דכדי לא עביד איניש דאמר
67. אם לא קדשה אחר בנתיים
68. דילמא הוי חזרה, דלא רצה לקדשה מעכשיו שמא דעתו על אחרת, וימלך בתוך שלשים יום
69. קמשמע לן
70. דמספקא ליה בחזרה ותנאה
71. שכלו של שני בתוך של ראשון, ואם דראשון חזרה הוו - להו דשני קידושין, דהא ראשון הדר ביה מ'מעכשיו'